פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ב:י״ד
א׳אפשר להסתפק, אם פסוק זה והבאים אחריו הדנים בחג המצות, אמנם נתגלו להם לישראל כבר באחד בניסן, יחד עם הוראות הפסח, או נאמרו להם מאוחר יותר, אחרי היציאה ממצרים. מפסוק יז משתמע כאפשרות השניה, שכן היציאה ממצרים מופיעה בו לכאורה כדבר השייך לעבר. אך אין הכרח להבינו כך, כי כאשר ה' מדבר על אודות יום הפסח שבו היציאה כבר תהיה ענין של העבר, הוא מדבר גם ביציאה עצמה כענין שבעבר, והשוה דבריי על אודות הפסוק "אשר גבלו ראשונים"171דברים יט, יד. במבוא172מבוא זה לא נתפרסם, שכן רד"צ הופמן נפטר קודם סיימו פירושו לספר דברים והוא ביקש לפרסם את המבוא רק עם סיום הפירוש. וראה בהקדמה שם, עמ' טז במהדורה העברית (המ'). לספר דברים173Dillmann ומבקרים אחרים, עוד פחות סיבה יש להם לנתק פסוקים אלה מן ההקשר, שהרי מכל מקום הם טוענים שפסוקים אלה נתחברו מאוחר יותר..ב׳היום הזה. הוא היום אשר שייך אל הלילה הקודם, וזוהי דרך הכתוב - לקשור אל כל משך־זמן את הגובל בו על ידי מלת -"הזה". את "בין הערביים" הוא קשור אל "בלילה הזה" (פסוק ח), הלילה שלאחריו, ואל "בלילה הזה" (פסוק יב) את "היום הזה" (פסוקנו), היום שאחריו174על תופעה דומה - ביחזקאל מה, כא - ראה בתוך magazine 1897)), בפרק על החגים..ג׳לזכרון, השוה להלן יג, ג.ד׳וחגתם וגו'. רק היום הראשון נקרא "חג" במובן המצומצם של המלה175ראה במאמר המוזכר בהערה הקודמת..ה׳וחגתם... חג לה', השוה ויקרא כג, מא.ו׳לדרתיכם, להבדיל מן "למשפחותיכם" שבפסוק כא.