פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ג:י״ז
א׳(ד) המסע המופלא דרך ים־סוף - סיום עטור־ניצחון של מלחמת ה' במצרים (יג, יז־יד, לא)ב׳כאשר הטיל ה' על משה להוציא את ישראל ממצרים, הוא בישר לו. "בהוציאך את־העם ממצרים, תעבדון את־האלהים על ההר הזה... אעלה אתכם מעני־מצרים אל־ארץ הכנעני" וגו'262ג, יב, יז (המ'). - הארץ המובטחת. ברם, כך ישאל השואל, לשם מה דרך עקיפין זו? כלום לא היו מגיעים למחוז חפצם בדרך קצרה יותר, אלו הלכו בכיוון צפון־מזרח, לאורך חופו של הים התיכון כלום לא היו יכולים "לעבוד את־האלהים" בארץ־ישראל ולקבל את התורה שם? על שאלות אלה עונה פסוקה הראשון של הפרשה. אחר מסופר, שבני ישראל יצאו ממצרים וכלי־זין בידיהם, ושמשה לא שכח לקיים את משאלתו של יוסף (הפסוקים יח, ב־יט). ואכן התנהל המסע כתקנו עד אשר הגיעו לאיתם שבקצה המדבר. מכאן אפשר היה ללכת דרך המדבר אל הר סיני, אלא - כאלו נבהלו בראותם את המדבר הגדול - שינו פתאום את כיוון המסע וחזרו אחורנית, בכיוון דרום־מזרח, אל פי־החירות שבצידו המערבי של ים־סוף. דומה היה שהבורחים תועים עתה בארץ כשהם אובדי־עצה. כבר נתגלתה למצרים תכניתם הבוגדנית לברוח, והם יראים עתה מפני העונש הצפוי לעבדים בורחים, ובמבוכתם הם פונים דרומה, כדי להימלט מקרבת פרעה - אולי יעלה בידם להשיג אניות כדי להגיע דרך ים־סוף לארצו של אחד השבטים הערבים קרובי המשפחה, או אל ארץ המדינים, בעלי־ברית משה. כך צריך היה לראות את המצב כל מתבונן מבחוץ, וכך אמנם ראוהו פרעה והמצרים. על כן אך טבעית היתה ההחלטה לרדוף אחר הבורחים ולהשיגם טרם תעמוד להם ישועה מצד בלתי־צפוי, ולמען לא יימלט אפילו אחד מהם מפני העונש הראוי.ג׳ואולם, התורה מעמידה דברים על אשורם. אותו מסע־תעתועים בלתי־נבון לכאורה התנהל על־פי תכנית אלוהית חכמה שמטרתה היתה, להשמיד במכה סופית אחת את כל כוחו של פרעה וללמד לקח את המצרים אחת לתמיד, שלא להעז להילחם בישראל ובאלוהיו. על כן מסופר, כיצד הוא עצמו ית' נוהג עתה את ישראל (הפסוקים כא־כב) וכיצד הוא מצווה למשה על אודות מסע־נסיגה אחורה זה (יד, א־ד). אכן, פרעה רודף אחרי בני ישראל וצבא עצום עמו, והוא משיגם בפי־החירות שבשפת הים (הפסוקים ה־ט). ייאוש אוחז בהם בבני ישראל - מהם צועקים אל ה', ומהם מלינים על משה, אבל משה מרגיעם בבשורה שה' ישלח את ישועתו בקרוב (הפסוקים י־יד). "ויסעו" הוא ציוויו של ה', ועל משה להבקיע את הים בעזרת מטהו (הפסוקים טו־יח). מלאך ה' נעמד - בצורת ענן - מאחורי בני ישראל כדי להגן עליהם מפני התקפה לילית (הפסוקים יט־כ). הים נבקע, בני ישראל עוברים בו והמצרים בעקבותיהם (הפסוקים כא־כד), אלא שמהומה יורדת עליהם - כוח בלתי־נראה לעין מסיר את גלגלי מרכבותיהם ואלה מתקדמים רק תוך מאמץ עילאי. ומשהמצרים חשים את כוחו של אל עליון הם מבקשים לנוס, לברוח אחורה. אך כבר הושבו מי־הים על ידי מטה־משה אל מצבם הקודם, והמצרים טובעים בים, אחרי שבני ישראל חצוהו בחרבה (הפסוקים כה־כט). בני ישראל רואים את גופות המצרים מושלכות בשפת־הים ומאמינים עתה בה' ובמשה עבדו (הפסוקים ל־לא). בשירת ניצחון נפלאה שאותה שר משה עם הגברים, ומרים - עם הנשים, חוגגים את ניצחון ה' על פרעח הרודן.ד׳סיפור מופלא זה על אודות מלחמת ה' במצרים, שאיו לו אח־וריע במקרא, סיפור שקרוב לוודאי נתקבל לתוך התורה מתוך ספר מלחמות ה', חותם של אחידות טבוע בו263ואף־על־פי כן רואים מבקרי המקרא חובה לעצמם לייחס אותו למקורות שונים, ובכתובים הרלוונטיים נראה, באיזו מידה של צדק עשו כן..ה׳המשכו של הסיפור העיקרי אינו אלא בפסוק כ, ו"ויהי בשלח פרעה" וגו' הוא אפוא מעין העדת־ביניים הבאה להסביר את הסיפור הקודם ואת הבא אחריו גם יחד - למה לא הלכו בני ישראל אל עצם מטרתם, היא ארץ־ישראל (ג, ח) בדרך הקצרה ביותר, דרך עזה שבארץ פלשתים. אמנם אמר ה' למשה שבצאתם ממצרים יעבדוהו בני ישראל בהר־סיני (שם, יב), אך זה אינו יכול להיות הסיבה להחלטת ה' להנחותם בדרך עקיפין, כי אם תוצאתה של החלטה זו. שהרי, אלו רצה להנחות את ישראל לארץ בדרך הקצרה ביותר, ודאי היה מוצא גם שם מקום שבו דאוי לעבוד את ה' וליתן בו את התורה. אין זה כי ההחלטה להביא את העם לארצו בדרך עקיפה נעוצה בהססנותו של העם ובהעדר כושרו להילחם264השוה ראב"ע יד, יג (המ').. אמנם גם לצבא קטן וחלש יכול ה' להעניק ניצחון ואפילו מול האויב החזק ביותר, ובלבד שישררו בצבא חלש זה ביטחון בלתי־מעורער בו ית' ורצון לעמוד במלחמה. וכאן היה מקום לחשש, שבני ישראל עצמם יעשו את הניצחון לדבר בלתי־אפשרי - משום שכלל אינם נכונים להילחם. לכן לא נאמר כאן. "כי אמר אלהים שבמלחמה עם פלשתים ינוצחו בני ישראל" שכן מחשבה כזו רחוקה ממנו, אבל אמר "פן יינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". והנה לא רצה ה' לשנות את דרך מחשבתם ואת אופיים של בני ישראל, שהרי יהיה בזה משום צמצום חופש־הבחירה 265עיין מורה נבוכים ג, כד (המ')..*ה' לא נחה את ישראל לארץ דרך ארץ פלשתים, אף־על־פי שזו היתה הדרך הקצרה ביותר, אבל הביאם בדרך עקיפה, דרך ים־סוף, וזאת בצדו המזרחי של המפרץ ההירופוליטני, בכיוון דרומה, לסיני, ומשם צפונה בקרבת המפרץ האנאליטי. והיה מקום לשאול, מדוע לא מובא כסיבה לבחירת הדרך הזו רצונו ית' לתת את התורה בהר סיני, כאמור למעלה (ג, יב). אלא, אלו אמנם רצה הקב"ה להביא את ישראל לארץ המובטחת בדרך הקצרה ביותר, הרי היה מוצא גם שם מקום הולם לעובדו וליתן לעם את תורתו. אך מכיוון שמטעמים אחרים ביקש שלא להנחות את העם דרך ארץ פלשתים כי אם דרך מדבר ערב, היו כריתת הברית ומתן תורה בסיני. להסברת הטעם המובא בפסוק יג - "פן ינחם העם" ראה מורה נבוכים ג, לב.
גם למעלה (ד, ג) יכול ב"המדבר" להיות מכוון רק למדבר ערב. בהיותם באיתם כבר עמדו ישראל בשפתו של מדבר זה (יג, כ), ואלו היו עוקפים את קצהו הצפוני של המפרץ ההירופוליטני, כבר היו יוצאים מגבול ממלכת מצרים. והנה נצטוו לשוב על עקבותיהם - "וישובו ויחנו לפני פי החירות", שבתחום ממלכת מצרים, בצדו המערבי של מפרץ הים. בשל כך היה פרעה אמור לחשוב, כי המדבר הערבי הנורא הזה סגר לעברים הבורחים את דרך בריחתם (לפי המכונה תרגום יונתן ולפי פרשנים יהודיים רבים מימי־הביניים הרי השם "בעל־צפון" שבפס' הקודם הוא נושאו של הנשוא "סגר", כלומר, פרעה יסבור שהאליל בעל צפון כוחו רב לו, והוא אשר חסם את דרכם של בני ישראל). אם נפרש "המדבר" כמכוון למדבר המצרי, לא יובנו הדברים, שהרי זה לא היה יכול לחסום בפניהם אלא את הדרך חזרה למצרים, דרך שכלל לא ביקשו ללכת בה, ואם כן הדברים, לא נחסמה בפניהם דרך היציאה ממצרים אלא על ידי הים, ולפיכך צריך היה לומר, "סגר עליהם הים". הרי לך, שאין כל קשר בין הדרך העקיפה שמסופר עליה למעלה יג, יח עם השיבה שמדובר בה כאן יד, ב... "רכב" (פסוקים ו, ז, ט), "שלישים" (ז), "פרשים" (ט) הם ביטויים שנותנים מקום למחקר אגיפטיולוגי. יש שטוענים, כי לא היו להם למצרים בתקופה ההיא פרשים לצורך מלחמה, אף כי היו להם סוסים לרכיבה, וזאת על פי עדת מצבות עתיקות, ואת המלים "סוס ורוכבו" (טו, א) מפרשים אפוא - סוסי הרכבים ונהגיהם. ובדומה באשר ל"שלישים", אותם מפרשים כלוחמי הרכבים שבאו בשלשות - נהג הרכב, המחזיק בתריס והלוחם. בעייתם היא שהמצרים נהגו אז לאייש את רכבי־המלחמה שלהם בשניים בלבד, ואמנם יש שמפרשים "שלישים" כמו לוחמים נבחרים.
הבאנו הערות אלה רק כדי להראות, כיצד ניתן ליישב שאלות מן הסוג הזה בעזרת הערות פשוטות. במדרש התנאים העתיק ביותר, במכילתא לפסוק יד, ז, נאמר: "'ושלישים' - רבי שמעון בן גמליאל אומר, זה השלישי שעל המרכבה. לשעבר לא היו אלא שנים שהיו מריצים המרכבה, ופרעה הוסיף עליהם אחד בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל". בעזרת טיעון זה ניתן לבאר את כל מעשי פרעה הסוטים מן הנוהג שהיה מקובל במצרים בתקופה ההיא (על־פי התרגום המיוחס ליוב"ע "שלישים" הוא תוספת פרד שלישי לרכב, שעד כה נהגו לרתום רק לשתי פרידות. והשוה ירושלמי כלאים ח, ב). (ישורון 1917, עמ' 506-507) (השוה איוב יב, יד), כך שהיו צריכים לשוב למצרים או לתעות במדבר. ולא, הו"ו היא ו"ו־התוצאה.ו׳אלהים. השם ה' בא בפרשה זו רק מאוחר יותר, כאשר הוא ית' מופיע בתוך ישראל ונוטל לעצמו את הנהגתם (פסוק כא), ואלו כאן, בשבתו במרומי־מרומים, הבורא כביכול מביא בחשבון את חוקי הטבע שחק בבוראו את העולם ואת חופש־הבחירה שנתן לאדם, כאן הוא מופיע כבורא, כאלוהי העולם כולו. - כי קרוב הוא. לפי ר' משה266מובא בראב"ע ע"א, והוא ר' משה הספרדי הנקרא בן ג'יקטילא (המ'). ולפי רמב"ן ע"א הרי זה מתן סיבה, מדוע היה בעצם צריך להביא את העם דרך ארץ פלשתים, וצריך אפוא לבאר. אף־על־פי שהיה קרוב267ר' משה מפנה לפסוקים דומים: לד, ט; יהושע יז, יח; תהלים מא, ה (המ')., או. אשר אמנם היה קרובי ואולם לנו נראה ביאורו של רש"י נכון יותר. משום שהוא קרוב ונוח לשוב באותו הדרך למצרים. על טענתו של רמב"ן שלפי פירושו של רש"י היה צריך לומר. כי אמר אלהים כי קרוב הוא וגו', אפשר להשיב בפשטות שהכתוב מספר תחילה את המציאות הנראית לעין כל, ורק אחר כך הוא מספר את הידוע לו ית' לבדו, ורק לחלק זה הוא מקדים "כי אמר אלהים".ז׳פן. כאן משמעו - שלא; והשווה בראשית לא, לא; מב, ד.
גם למעלה (ד, ג) יכול ב"המדבר" להיות מכוון רק למדבר ערב. בהיותם באיתם כבר עמדו ישראל בשפתו של מדבר זה (יג, כ), ואלו היו עוקפים את קצהו הצפוני של המפרץ ההירופוליטני, כבר היו יוצאים מגבול ממלכת מצרים. והנה נצטוו לשוב על עקבותיהם - "וישובו ויחנו לפני פי החירות", שבתחום ממלכת מצרים, בצדו המערבי של מפרץ הים. בשל כך היה פרעה אמור לחשוב, כי המדבר הערבי הנורא הזה סגר לעברים הבורחים את דרך בריחתם (לפי המכונה תרגום יונתן ולפי פרשנים יהודיים רבים מימי־הביניים הרי השם "בעל־צפון" שבפס' הקודם הוא נושאו של הנשוא "סגר", כלומר, פרעה יסבור שהאליל בעל צפון כוחו רב לו, והוא אשר חסם את דרכם של בני ישראל). אם נפרש "המדבר" כמכוון למדבר המצרי, לא יובנו הדברים, שהרי זה לא היה יכול לחסום בפניהם אלא את הדרך חזרה למצרים, דרך שכלל לא ביקשו ללכת בה, ואם כן הדברים, לא נחסמה בפניהם דרך היציאה ממצרים אלא על ידי הים, ולפיכך צריך היה לומר, "סגר עליהם הים". הרי לך, שאין כל קשר בין הדרך העקיפה שמסופר עליה למעלה יג, יח עם השיבה שמדובר בה כאן יד, ב... "רכב" (פסוקים ו, ז, ט), "שלישים" (ז), "פרשים" (ט) הם ביטויים שנותנים מקום למחקר אגיפטיולוגי. יש שטוענים, כי לא היו להם למצרים בתקופה ההיא פרשים לצורך מלחמה, אף כי היו להם סוסים לרכיבה, וזאת על פי עדת מצבות עתיקות, ואת המלים "סוס ורוכבו" (טו, א) מפרשים אפוא - סוסי הרכבים ונהגיהם. ובדומה באשר ל"שלישים", אותם מפרשים כלוחמי הרכבים שבאו בשלשות - נהג הרכב, המחזיק בתריס והלוחם. בעייתם היא שהמצרים נהגו אז לאייש את רכבי־המלחמה שלהם בשניים בלבד, ואמנם יש שמפרשים "שלישים" כמו לוחמים נבחרים.
הבאנו הערות אלה רק כדי להראות, כיצד ניתן ליישב שאלות מן הסוג הזה בעזרת הערות פשוטות. במדרש התנאים העתיק ביותר, במכילתא לפסוק יד, ז, נאמר: "'ושלישים' - רבי שמעון בן גמליאל אומר, זה השלישי שעל המרכבה. לשעבר לא היו אלא שנים שהיו מריצים המרכבה, ופרעה הוסיף עליהם אחד בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל". בעזרת טיעון זה ניתן לבאר את כל מעשי פרעה הסוטים מן הנוהג שהיה מקובל במצרים בתקופה ההיא (על־פי התרגום המיוחס ליוב"ע "שלישים" הוא תוספת פרד שלישי לרכב, שעד כה נהגו לרתום רק לשתי פרידות. והשוה ירושלמי כלאים ח, ב). (ישורון 1917, עמ' 506-507) (השוה איוב יב, יד), כך שהיו צריכים לשוב למצרים או לתעות במדבר. ולא, הו"ו היא ו"ו־התוצאה.ו׳אלהים. השם ה' בא בפרשה זו רק מאוחר יותר, כאשר הוא ית' מופיע בתוך ישראל ונוטל לעצמו את הנהגתם (פסוק כא), ואלו כאן, בשבתו במרומי־מרומים, הבורא כביכול מביא בחשבון את חוקי הטבע שחק בבוראו את העולם ואת חופש־הבחירה שנתן לאדם, כאן הוא מופיע כבורא, כאלוהי העולם כולו. - כי קרוב הוא. לפי ר' משה266מובא בראב"ע ע"א, והוא ר' משה הספרדי הנקרא בן ג'יקטילא (המ'). ולפי רמב"ן ע"א הרי זה מתן סיבה, מדוע היה בעצם צריך להביא את העם דרך ארץ פלשתים, וצריך אפוא לבאר. אף־על־פי שהיה קרוב267ר' משה מפנה לפסוקים דומים: לד, ט; יהושע יז, יח; תהלים מא, ה (המ')., או. אשר אמנם היה קרובי ואולם לנו נראה ביאורו של רש"י נכון יותר. משום שהוא קרוב ונוח לשוב באותו הדרך למצרים. על טענתו של רמב"ן שלפי פירושו של רש"י היה צריך לומר. כי אמר אלהים כי קרוב הוא וגו', אפשר להשיב בפשטות שהכתוב מספר תחילה את המציאות הנראית לעין כל, ורק אחר כך הוא מספר את הידוע לו ית' לבדו, ורק לחלק זה הוא מקדים "כי אמר אלהים".ז׳פן. כאן משמעו - שלא; והשווה בראשית לא, לא; מב, ד.