פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ז

א׳(ג) ניסיון ומריבה ברפידים (יז, א־ז)ב׳חרף קבלת המן המופלא היה חסר לעם ביטחון בה' מיד עם הגיעם לידי מצוקה כלשהי. משהגיעו לרפידים ולא ראו שם מעינות מים, מיד החלו לריב עם משה - עוד לפני שהוצרכו למים - כדי לבדוק בדרך זו, אם אמנם שליח ה' הוא אשר יכול לספק מים בתוך המדבר הצחיח. משה הוכיח את העם בקביעה שריבם עמו כמוהו כניסיון האלוהים (הפסוקים א־ב). נראה היה, שלפי שעה נרגע העם, ברם משתמו המים שהביאו עמהם, והם החלו לסבול מצמא, שוב הלינו על מנהיגם, כאלו הוציאם ממצרים כדי להמיתם בצמא (פסוק ג). משה צעק אל ה', שקרוב העם לסקול אותו באבנים (פסוק ד). על כן ציווהו ה' ללכת עם כמה מן הזקנים אל הצור אשר בחורב ולהכות בו, ויצאו מים רבים (הפסוקים ה־ו). בשל מאורע זה נקרא שם המקום "מסה ומריבה" (פסוק ז).ג׳כל־עדת בני־ישראל, אך לאורך כל הפרשה רק "העם"³¹לפי הביקורת שייך הרישא - עד "ברפידים" - למקור A, והכתוב משם ואילך למקורות B ו-C. אך קשה להבין, לשם מה צריך היה "העורך" לבנות סיפור זה מתוך שלושה מקורות שונים.. ונראה שיש כוונה בשימוש בביטויים שונים אלה. בשעת המסעות, כאשר נסעו "על פי ה"', היו בני ישראל "עדה", ציבור מאורגן היטב. ואולם כאשר רבו והלינו, אינם אלא "עם".ד׳למסעיהם רומז שהיו חניות בין מדבר סיני ורפידים, וכפי שאמנם מסופר בבמדבר לג, יב ואילך. חניות־תחנות אלה הן דפקה ואלוש. אמנם הועלו השערות באשר למיקומן, אך קשה להגיע למסקנה ודאית או קרובה לוודאי. לפי חכמינו ז"ל³²בראשית רבה פרשה מח, ב; שמות רבה פ' כה, ה; דברים רבה פ' ג, א; סדר עולם פרק ה; ירושלמי ביצה ריש פרק ב. ניתנה מצוות השבת והמן באלוש.ה׳על־פי ה'. את האות למסע ולחניה נתן ה' על ידי הענן; השוה במדבר ט, טו ואילך.ו׳ברפידים. זיהוי מקומה של רפידים תלוי בזיהוי הר מתן־תורה; השוה להלן יט, ב. לפי רוב החוקרים יש לחפש אותה בקצהו של העמק הגדול אל־שייך, במקום שבו זה נפתח לערבה ער־רהא.ז׳לשתת העם, לשתיית העם.ח׳תנו. מלשון הרבים ניכר שדיברו גם אל אהרן, כך ראב"ע ע"א, וראה שם למה אין אהרן נזכר³³במסורות שונות, לרבות השבעים והפשיטתא, תוקן: תנה..ט׳מה־תריבון... מה־תנסון, כלומר ריבכם אינו אלא ניסיון ה'; השוה למעלה טז, ח. מתשובתו של משה נראה שלפי שעה רק היה חשש למחסור במים, אך עדיין לא היה מחסור. במריבתו לא רצה העם אלא לנסות את ה', ולכאורה נרגעו אחרי קבלת תשובה זו.י׳ויצמא שם. לביאורה של המלה "שם" שבכאן ולהבנת הסיטואציה יש להעיר כדלקמן. מפסוק ו משתמע, שהצור ממנו עתיד ה' ליתן מים לעם, לא ברפידים כי אם בחורב היה. עד להגיעם שמה היה על בני ישראל להסתפק במים שהביאו עמהם מן החניה הקודמת, ולבטוח בו ית' שיעמוד להם בעת מצוקה. ואולם העם החל במריבה מיד כאשר נוכח לדעת, שאין כאן (ברפידים) מעינות־מים. על כך הוכיחם משה ורמז להם להמתין עד לתחנה הבאה, שם ימצאו מים, ולפי שעה נרגעו. אך משצמאו למים כבר בעודם "שם", טרם יקומו למסע לתחנה הבאה, שוב הלינו על משה, כך שמשה לא יכול היה להמתין עוד עד בואם שמה, לחורב, שהרי חשש - "עוד מעט וסקלני", ועל כן צעק אל ה' וביקש ישועה. בתשובה לתפילתו אמר לו ה', להקדים את העם, בלוויית זקנים אחדים, כדי שהללו יראו, שה' כבר הכין מים לעם כשיגיעו, ולא מים מתוך מעין טבעי כי אם מים בדרך נס. ודאי שיכול היה ה' לעשות נס זה גם ברפידים, אך נראה שבעצתו העמוקה עד אין חקר כבר נקבע, שיצאו לישראל מים מן הצור בחורב, ואין הוא ית' משנה עצתו בשל בני־אדם.י״אעוד מעט, עוד זמן מועט, כלומר, אם אמתין עוד עד לתחנה הבאה, או אז...י״בעבר לפני. "הוצרך משה לקדם לפני העם לעבור מרפידים אל חורב... לפניהם" וכו'³⁴רמב"ן ע"א., כלומר הקדם אותם.י״גמזקני ישראל, למען יראו שהמים באים להם בדרך נסית.י״דומטך אשר וגו', השוה למעלה ז, יז,כ. אמנם לפי הפסוק יט שם היה זה אהרן שהיכה את הנילוס, אך מכיוון שעשה כן על פי הוראתו של משה, אפשר לומר "היכית". והנה אותו המטה אשר היכה שם את המים, כאן עליו לסייע להוציא מים; השוה רש"י ד"ה ומטך אשר הכית בו וגו'.ט״ועמד לפניך. בנס יוצא מן הכלל זה היתה כביכול השכינה צריכה להיות נוכחת.ט״זשם. ייתכן שה' הצביע לו למשה על הצור שאפשר היה לראותו מרפידים ³⁵Knobel סובר, שהכוונה לקדקד הצפון־מזרחי של הצי־האי סיני, שהערבים קוראים לו Salsafeh, הרואה אל פני er-Raha..י״זויעש כן משה. לא מסופר כאן שאכן העם שתה עכשיו, כפי שמסופר בבמדבר כ, יא. אלו היה כך, וכפי שסובר ראב"ע, היו צריכים להוביל את המים מחורב לרפידים, או כפי שסובר רמב"ן, שהמים זרמו מחורב לרפידים. אך גם ייתכן, שהנס כה הרשים את העם, שמעתה סבלו בסבלנות את צמאונם עד הגיעם לתחנתם הבאה.י״חויקרא מוסב על משה המוזכר בפסוק הקודם.י״טמסה ומריבה. אף־על־פי שכתוב תחילה לשון "מריבה" - "מה תריבון" - מקדים הכתוב את השם "מסה", כנראה משום שזה היה עיקרו של השם, ומשום כך בא במקרים אחרים (דברים ו, טז; ט, כה) השם "מסה" בלבד. ואמנם הרי יסודו של החטא היה בנסותם את ה', ובספר דברים אכן מזהיר משה. "לא תנסו את־ה"'³⁶שם ו, טז (המ')..כ׳על־ריב וגו'. כאן נאמר כמו למעלה בתיאור המעשה, שעצם הריב הוא ניסיון, לנסות את ה'. והנה הניסיון לא היה בספקם אם ה' יכול לעשות נס, כי זאת כבד ידעו בני ישראל, אבל ספקם היה בהשגחת ה' על עמו, שהוא שוכן בתוכם, מנהיג אותם ומגן עליהם, והחסרון במים הוא אשר הביאם לידי ספק זה. הם האמינו שה' צריך לתת לאדם את כל צרכיו מראש, למען לא יסבול מדאגה, ויפה קורא רבנו בחיי ן' פקודה³⁷חובות הלבבות, שער הביטחון, פרק י (המ'). לאלה שמוכנים לעבוד אותו ית' רק אחר שמוכן להם עושר לכל החיים - "בעלי משכונות", כי הם רוצים משכון מאת ה' כדי לבטוח בהשגחתו. אך לא כן דרכיו ית'. אין הוא עוזב את זה אשר אינו בוטח בו, אך יש שזה צריך לעמוד במצוקה הקיצונית בלא להתייאש.כ״א(ד) המלחמה בעמלק (יז, ח־טז)כ״בהעונש על חסרון האמונה השיגם מהר - הם הותקפו על ידי אויב חיצוני. לפי המסופר בדברים כה, יז ואילך תקף עמלק תחילה את הנחשלים שבישראל, ועמד לתקוף את המחנה העיקרי, כאשר משה ציווה על יהושע לעמוד מולו, יחד עם צבא מובחר. בעוד הוא עצמו יתבונן בקרב מראש הגבעה כאשר מטה האלוהים בידו (הפסוקים ח־ט). יהושע עושה כמצווה, ומשה אהרן וחור עלו אל ראש הגבעה (פסוק י). והנה מתרחש נס - כל עוד משה מרים את ידו, וגבר צבא ישראל, ומשהניחן - וגבר עמלק (פסוק יא). כיוון שכבדו ידי משה, הושיבוחו אהרן וחור על אבן ותמכו בידיו מזה ומזה עד הערב, עד שיהושע החליש את עמלק ביותר (הפסוקים יב־יד). לאחר מכן ציווה ה' שמשה ירשום ניצחון זה לזכרון בספר וימסור ליהושע שיש למחות את זכר עמלק לנצח (פסוק יד). משה בנה מזבח זכרון - לניצחון המופלא - וקרא לו "ה' נסי", ואמר שמזבח זה ישמש מצבת זיכרון תמידית שה' יילחם בעמלק לעולם (הפסוקים טו־טז).כ״געמלק כבר מוזכר בבראשית לו, יב, טז, כנכדו של עשו. היה זה עם־שודדים, שמוקדם מאוד נפרד מבני אדום והתיישב בחבל פטרה, בין סיני והנגב שבארץ כנען³⁸חדשים רוצים לראות בעמלק זה עם עתיק שאין לו כל קשר עם אדום, והוא על־פי בראשית יד, ז ובמדבר כד, כ, אך לכאורה בלא סיבה מספקת. והשוה לעומת זאת Hengstenberg, ,Beitraege III וכן Kurtz Geschichte II p. 241..כ״דוילחם. בלא כל סיבה, מתוך תאוות־רצח ושוד בלבד, התנפלו על ישראל. התקפה נפשעת שכזאת נחשבה למרושעת אפילו אצל עובדי ע"ז שעבדו לאלוהות כלשהי, על כן נאמר בס' דברים³⁹כה, יח (המ'). II, p. 241 "ולא ירא אלהים" - ללא כל יראה מפני איזו אלוהות שתהיה.כ״היהושע. לפי האמור בבמדבר יג, יז היה שמו תחילה "הושע" ורק מאוחר יותר נתן לו משה את השם "יהושע". מכיוון שנקרא בשם זה כבר כאן, צריך להבין את האמור בס' במדבר שכבר מזמן, ולאו דווקא עם צירופו למשלחת המרגלים, נתן משה שם זה לעבדו הנאמן, ואולי דווקא בהזדמנות זו כאשר הטיל עליו את ניהול המלחמה עם עמלק.כ״ואנשים. צריך היה לבחור ב"אנשים" משום שישראל היו אז "עייף ויגע", ולא נכונים לקרב.כ״זוצא. מכיוון שעמלק תקף את הנחשלים, על יהושע לצאת מן המחנה, לצאת לקראתו טרם יתקוף את המחנה, מקום שבו היתה הימצאותם של אנשים מותשים, נשים וילדים, עלולה להכביד על ניהול הקרב.כ״חמחר. מכילתא ע"א והתלמוד⁴⁰יומא נב ע"א (המ'). קובעים שזה מן המקראות "שאין להם הכרע", כלומר אי־אפשר להכריע, אם תיבת "מחר" נמשכת לרישא או לסיפא של הפסוק ⁴¹לפי השבעים - לרישא.. לפי טעמי המקרא נראה שהיא נמשכת לסיפא.כ״טהגבעה, מלרע, מן הסתם הגבעה הגבוהה ביותר שבאזור.ל׳ומטה וגו'. בהרמת היד ובה מטה־האלוהים הוא ביקש גם לעודד את העם במלחמתו וגם לבקש ניצחון מאת ה'.ל״אלהלחם. השבעים משלימים - יצא להילחם.ל״בחור, ראה גם להלן כד, יד. לאחר מכן אינו מוזכר עוד, ומשום כך מניחים חכמינו ז"ל⁴²שמות רבה פרשה מא, ז (המ'). שנהרג משום שהתנגד לעשיית עגל הזהב.ל״ג... כאשר ירים משה ידו. גם המשנה⁴³ראש השנה פרק ג, ד (המ'). (מוזכרת אצל רש"י), גם המדרש⁴⁴תנחומא פרשת בשלח, כז (המ'). וגם תרגום יונתן מבינים הרמת יד זו כתפילה, שכן אף כי השם "יד" כאן בלשון יחיד, הרי מובן מתוך פסוק יב שהרים משה את שתי ידיו. "ידו" שבכאן משמעו אפוא. ידיו, כמו בסמיכת הקרבן⁴⁵ויקרא א, ד ועוד (המ'). וגם בציווי על שימת משה ידיו על ראש יהושע⁴⁶במדבר כז, יח (המ').; והשוה ביאורנו בספר ויקרא שם⁴⁷במהדורה העברית עמ' פא (המ').. אך דומה שמטה האלוהים כשלעצמו הוסיף גם הוא בהרמתו זו הן לעידודם של ישראל הן להשגת הנס האלוהי, שאם לא כן, תהיה נטילת המטה ביד משה המוזכרת בפסוק ט - מיותרת.ל״דאבן, כדי להושיבו גבוה יותר; השוה רש"י ע"א.ל״הויהי, לשון יחיד לפני "ידיו" שבלשון רבים, וכמוהו הרבה.ל״ואמונה, חוזק, יציבות, ולפי רש"י - כמשמעו בלשוננו. ומכל מקום יש להשלים בי"ת - באמונה.ל״זויחלש, כלומר היכה, החליש.ל״חאת־עמלק ואת־עמו, השוה ישעיה י, כב⁴⁸לא ידעתי מה בא לומר בזה. ובאשר לקשר כשלעצמו, ראה ר"ע ספורנו ע"א ו"דעת מקרא" (המ').. וקשה לקבל ש"עמלק" הוא שמו של המלך, כמובא אצל ראב"ע⁴⁹בסוף ביאורו לפסוק יד (המ')..ל״טבספר. לפי דעה אחת המובאת אצל ראב"ע - "ספר אחר היה להם, ונקרא ספר מלחמות ה', אך רמב"ן דוחה דעה זו באומרו. "אין בדבריו אלה רק תואנה. והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה" וכו'. ברם, לפי דעת רבי יוחנן משום רבי בנאה (גטין ס ע"א) ש"תורה מגילה מגילה ניתנה", כלומר נרשמה בידי משה על גבי מגילות בזו אחר זו לפי הצורך ולפי האירועים, אפשר ש"ספר מלחמות ה"' המוזכר בס' במדבר⁵⁰כא, יד (המ'). היה מגילה כזאת.מ׳ושים וגו'. משמעו כנראה. מסור את הדברים הכתובים הללו בעל־פה גם ליהושע כשאתה מצווה אותו - שלא לשכוח את רשעת עמלק.מ״אזכרון, זוהי התכלית הן של כתיבת הדברים הן של מסירתם בעל־פה, וכאמור במצוות "זכור את אשר־עשה לך עמלק" (דברים כה, יח).מ״בכי־מחה אמחה. זוהי הנמקתה של המצוה ולא תוכן כתיבתה - משום שה' רוצה למחות את זכרו של עמלק, צריכים ישראל לזכור תמיד את מעשהו, כדי שיקיימו את רצונו ית' לעת מצוא.מ״גמזבח, זכר לניצחון; השוה יהושע כב, טז ואילך; בראשית לג, כ.מ״דה' נסי, כלומר תמיד נרצה להילחם תחת נסו־דגלו ית' בשם ה'; השוה תהלים כ, ח ואילך, וזה ששם ה' מופיע בתוך שם, אינו צריך להתמיה; השוה דברי ראב"ע⁵¹להלן יה, ג. המצביע בהקשר זה לירמיה כג, ו. "וזה־שמו אשר־יקראו ה' צדקנו". ואף־על־פי־כן פירשו התרגומים, רש"י ועוד כתוב זה באורח אחר, לכאורה משום שביקשו שלא לפרשו כמשמעו המילולי.מ״היד על־כס. רבים המפרשים⁵²רס"ג, רש"י, רשב"ם, ראב"ע, רמב"ן (המ'). הסוברים שרצונו לומר. ה' מרים את ידו על כסאו בשבועה; אך יש שפירשוהו. "כשתהיה יד וחוזק על כסא ה', שזהו כיסא מלכי ישראל, אז תהיה מלחמה בעמלק"⁵³רשב"ם, והוא עצמוח דוחה פירוש זה, וראה גם ראב"ע.. ואלו אנו סוברים לפרש "יד" כמצבת ניצחון; השוה שמואל א' טו, יב. משה רבנו מציין את המזבח כמצבת זיכרון (תיבת "כי" יכולה לשמש פתיח לדיבור ישיר). כיסא ה' הוא או הר חורב אשר בו הוקם מזבח זה, השוה תהלים סח, יז, או הוא הצור הזה אשר ממנו יצאו המים ואשר עליו עמד ה'⁵⁴בפסוק ו (המ')., או כאלו יד־מצבה זו עומדת על כסאו ית' ומזכירה לפניו תמיד את המלחמה בעמלק. עוד בעניין זה. במסכת פסחים (קיז ע"א) יש מחלוקת אמוראים, אם "כס יה" תיבה אחת או שתי תיבות הוא, ומחלוקת זו נמשכת גם בתקופה מאוחרת יותר - מערבאי סוברים שיש כאן תיבה אחת, ואלו מדינחאי סוברים שיש כאן שתי תיבות, ועיין "מנחת שי"⁵⁵תרגום השבעים גורס "כסיה", מלה אחת.. ואולי הפירוש של "כסיה" - לדעתם של אלה הסוברים כי תיבה אחת יש כאן - הוא. המכוסה, העטוף, כלומר הנצח, כמו "עולם" מלשון עלם, להסתיר, ופירושו של הכתוב הוא אפוא. יהא זאת מצבת נצח ⁵⁶רבים מן החדשים מתקנים וקוראים "נס" (במקום "כס") בשל "נס" שבפסוק הקודם, והם מפרשים: יד ישראל תהיה בנס־דגל ה' כדי להילחם בעמלק, אך גם Dillmann דוחה ביאור זה, ובדין..