פירושי רד"צ הופמן על שמות כ׳:י״א
א׳כי ששת ימים וגו'. הרי זה טעמה של מצוות השבת. כבר במעשה בראשית מזכירה התורה את עניין השבת, ובדין מעיר רשב"ם112בראשית ב, א (המ'). בהידרשו לפרשה הראשונה של בראשית, שכלל הוא בתורה שספר דברים בתחילה כדי שפרשיות מאוחרות יותר תהיינה מובנות.ב׳את השמים וגו', הוא כינוי לכלל היקום, מה שנקרא בסדר מעשה בראשית 'השמים וכל צבאם'113שם שם ב (המ')..ג׳וינח ביום השביעי, ובמקבילה שבס' בראשית - 'וישבת ביום השביעי'114להלן לא, יז (המ'). וכן להלן 'וביום השביעי שבת'115בראשית א, כב, כח (המ').. שב"ת פירושו לחדול, ואילו נו"ח - כמשמעו לנוח מנוחה מוחלטת, ושניהם התקיימו אצלו ית'.ד׳על כן ברך... ויקדשהו. כל התנאים במכילתא מסכימים ש'ברך' מוסב על המן - 'בירכו במן', הקב"ה בירך את היום בכך, שכבר בימי קדם זימן את המזון ליום זה. ברם, מסתבר שהפועל בר"ך חוזר אל תיאום מעשה בראשית, שם הוא מופיע שלוש פעמים, פעמיים116שם ב, ג (המ'). בקשר לברכת 'פרו ורבו' ופעם אחת117ראה "ביכורי עתים" תקפ"ה, עמ' 91. בקשר ליום השבת. והנה בעוד שבפעמיים הראשונות נושא הברכה מוגדר היטב, הרי בפעם השלישית הוא נשאר מעומעם - 'ויברך אלהים את יום השביעי', וצריך לומר שהמשך הפסוק - 'ויקדש אותו' - הוא תוכנה של ברכה זו, כלומר ה' הכריז על יום זה כקדוש, אמר 'היה קדוש', וזוהי ברכתו של היום. ועיקר ברכת הקדושה הוא בכך, שאין האדם פועל בו ביום זה, ואף על פי כן ה' מספק לו את צרכיו הוא הדבר שנראה לעין כל בהורדת המן במדבר.ה׳והנה לפי דיבר זה השבת היא זכר למעשה בראשית; היא באה להזכיר לנו שה' הוא יוצר הכל, וכי כל היקום שלו הוא, ציוננו את היום שבו נסתיים מעשה בראשית על ידי מנוחה, גם מלמדנו שכביכול שותפים אנו להקב"ה במעשה בראשית. ה' רצה שהאנושות תעבור אותו מתוך רצון חופשי, וכי תוביל את מעשה בראשית שלו לקראת השלמתו. עלינו לעשות את חלקנו במעשה הבריאה שהוצג לפנינו על ידי הבורא 'לעבדה ולשמרה'. המנוחה ביום השבת היא לנו סמל לכך שאנו נועדנו לתת את חלקנו בבריאה על פי רצונו ית'. אם אמנם ננוח כפי שנח הוא ית' כי אז גם נעשה כפי שעשה הוא ית', רק טוב וטוב מאד, רק דברים ההולמים את רצונו.ו׳בדברות שבס' דברים נאמר בסוף מצוות שבת '...למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן צווך ה' אלהיך לעשות את יום השבת' (דברים ה, יד־טו)118יט, ד (המ').. שד"ל לפסוקנו מעיר בפירושו על חמשה חומשי תורה שיש מצוות נוספות, שבקשר אליהן מוזכרת יציאת מצרים והוא מונה שם 'לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלהיך משם, על כן אני מצווך לעשות את הדבר הזה' (דבדים כד, יז־יח), ועוד שם (כא, כב) 'כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך, לגר ליתום ולאלמנה יהי. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, על כן אנכי מצווך לעשות את הדבר הזה', ועוד שם (טו, יד) 'הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך, אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו'. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלהיך, על כן אנכי מצווך את הדבר הזה היום', ולבסוף שם (טו, י ואילך) 'ועשית חג שבועות... ושמרת... וזכרת כי עבד היית במצדים ושמרת ועשית את החקים אלה'. יש"ר ורבים אחרים סוברים, כמובא אצל שד"ל, "בכל פעם שציווה הכתוב על החמלה והחנינה והעזר אל הגרים ואל העבדים, הוסיף זכרון יציאת מצרים". ואולם אין זה נראה לנו ביותר, כי אם כן צריך היה להזכיר את העבדות שבמצרים ולא את הגאולה משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, וכפי שאכן נאמר במצוות שלגבי הגר (להלן כג, ט; ויקרא יט, לד) 'כי גרים הייתם בארץ מצרים'. את המפתח להבנה הנכונה של הכתוב מספק לנו הכתוב בס' דברים (ו, כ ואילך) 'כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צווה ה' אלהינו אתכם. ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצדים' וגו'. כאן באה גאולת מצרים כטעמן של כל המצוות שבתורה. ואמנם נתן ה' את תורתו דווקא לישראל רק משום שעם זה חייב לו את כל קיומו, משום שעם זה אינו יכול לכנות שלו כל דבר שלא קיבל מידו ית'. ועל כן זכאי הוא ית' לתבוע מישראל את הקשה ביותר - שיהיו ממלכת כהנים לפני כל אדם, שיעבדוהו ויקיימו מצוותיו. ועל כן מזכיר משה רבנו בס' דברים בקשר למצוות הדורשות ויתור על רכוש ועל נוחיות את העובדה שכל אשר יש להם לישראל ממנו ית' ניתן להם. שאינם יכולים לומר על דבר שהוא רכושם, וכי על כן עליהם להיות נכונים להקריב לה' כל קרבן בכל עת ובכל שעה. אם בשלוש המצוות הראשונות הבאות להבטיח את העבודה לה' אחד וקדושת שמו ית' בא איום בעונש לעובר עליהן משום שמלכו של עולם אינו יכול אלא להעניש כשאין עובדים אותו או מזלזלים בשמו, הרי במצוות השבת הדורשת מישראל קרבן כה גדול - ויתור על כל רווח, ותובעת ממנו ליתן מנוחה אפילו לעבד, מן הדין הוא לציין, שרשאי הוא ית' לדרוש מישראל גם את זאת, שכן לו ית' הם חייבים לא רק את כל אשר להם, כי גם את עצם קיומם. ובדומה לכך בא אזכורה של יציאת מצרים בקשר למצוות אחרות, שבהן נדרשים קרבנות מיוחדים ברכוש. ועל כן גם אמר ה' בפנייתו הראשונה אל בני ישראל 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים'119דברים ו, כד (המ'). וגזר את הזכות להטיל מצוות דווקא על בני ישראל מן החסדים אשר עשה להם בעת הוציאו אותם ממצרים. והנה אף על פי שישראל חייבים לעשות כמצוותו בשל חסדי העבר, מבטיח הקב"ה מתן שכר רב על קיום המצוות - 'לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה'120דברים ו, יג; י, כ (המ')..