פירושי רד"צ הופמן על שמות כ׳:י״ב
א׳(ה) הדיבר החמישי (כ, יב)ב׳כמצוה האחרונה שבלוח הראשון, המכיל את המצוות שבין אדם למקום, באה כאן מצוות כיבוד ואם. ההורים הם כביכול ממלאי־מקומו של הקב"ה, ועל כן יש לכבד אותם באופן מיוחד. כשם שנאמר 'את ה' אלהיך תירא'121ויקרא יט, ג (המ'). כך גם נאמר 'איש אמו ואביו תיראו'122להלן כב, כז (המ')., כשם שהמברך את ה' חייב מיתה123להלן כא, יז (המ')., כן חייב מיתה גם 'מקלל אביו ואמו'124דברים כא, יח־כא (המ').. ההורים יכולים לדרוש מבניהם שישמעו בקולם - השוה דין בן סורר ומורה125בראשית יח, יט (המ')., כשם שאנו חייבים לשמוע בקולו ית'. אך על יחסם הנאות של הבנים להוריהם גם מתבסס קיומן של כל המצוות כולן, כי כשם שיש לבנים חובות כלפי הוריהם, כך יש להורים חובות כלפי בניהם. כבר אצל אברהם אמר ה' 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו' וגו'126דברים ד, ט (המ'). ובס' דברים חוזר הכתוב על החובה 'והודעתם לבניך127שם ו, ז (המ')., 'ושננתם לבניך128שם יב, כז (המ'). גם בס' שמות יש רמזים לחנוך הבנים - 'ואמרתם זבח פסח הוא'129שם יג, ח (המ'). 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמר'130ויקרא ג, יז ועוד (המ').. והיה אם ההורים אמנם יעשו כמצווה וישימו את דבר ה' אל לב הבנים, והבנים מצדם יהיו מקיימים את חובותיהם כלפי הוריהם, כי 'חוקת עולם לדורותיכם'131שם יט, ג־ד (המ'). הוא זה, גם מן הבחינה הזאת שייכת אפוא מצוות כיבוד אב ואם אל החובות שבין אדם למקום.ג׳מן הדין לציין כיצד חוזר הכתוב שבפ' קדושים132דברים יא, ט (המ'). על המצוות שבלוח הראשון, אבל בסדר הפוך. 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, אני ה' אלהיכם. אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' אלהיכם. הנוסחה 'אני ה' אלהיכם' מחלקת יחידה זו לשתי קבוצות של מצוות. הקבוצה האחת מכילה חובות ישירות כלפיו ית' שנמסרות כאן בקיצור רב במלים 'אל תפנו אל האלילים' וגו', ומן השלילה שבכאן יש להסיק את החובה לעבדו (הציווי באשר לקדושת שמו בא רק בפסוק יב). ואילו החלק האחר, הראשון, מכיל מצוות בלתי ישירות כלפיו ית' - כיבוד אב ואם ושבת. ועוד מן הדין לציין את היצמדותן זו לזו של מצוות השבת וכיבוד אב ואם, הן כאן והן בפ' קדושים. והנה בתור שכר על כיבוד אב ואם מובטח למען יאריכון ימיך. רובם של המפרשים רואים בפועל 'יאריכון' פועל עומד כמו האדים הלבין, וכשמשמעו של פועל זה כאן משמעו בפסוקים 'ובהאריך הענן על המשכן' (במדבר ט, יט, כב); 'ויאריכו הבדים' (מלכים א, ח, ח) ועוד. אולם ראב"ע סובר שזהו פועל יוצר והוא מוסב על ההורים שהם הסיבה להארכת הימים, והוכחתו מן הביטויים 'ולמען תאריכו ימים'133שם כב, ז (המ')., 'והארכת ימים134חולין קמב ע"א (המ').. ברם, דומה שהתעלם מן הפסוקים 'ולמען יאריכון ימיך (דברים ו, ב), 'ולמען יאריכו ימיך' (שם כב, טו), שם אין מקום לפירושו. גם שד"ל רואה בפועל זה פועל עומד וכותב. 'הכוונה על כלל האומה שלא יגלו מעל אדמתם (ראב"ע), כי בזה ישלם תיקון קיבוץ הבית אשר הוא התחלה לתיקון קיבוץ המדינה, ועל ידי תיקון קיבוץ המדינה תשלם ההסכמה בין האנשים ויקבלו צעיריהם המוסר מגדוליהם (רלב"ג) וזהו עיקר תוקף האומות... והנה השכר הזה אינו אל היחיד אלא לציבור, אף על פי שהמצוה היא לכל יחיד ויחיד'. ואולם, כתובים דומים, כגון 'למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון' (דברים ה, ל) מראים, שסביר יותר להניח, שיש כאן משום הבטחת אריכות ימים לפרט. עם זאת, ידועים דברי הברייתא של ר' יעקב, '... אלא למען יאריכון ימיך - בעולם שכולו ארוך, ולמען ייטב לך - לעולם שכולו טוב'135השוה דברי מדרש הגדול לדברים ה, טז, "כשאתם על האדמה, יש אריכות ימים ויש טובה מצויה, הא אינן מצויין לא בגולה ולא בתושבות" (המ')..ד׳על האדמה. תוספת זו חשובה גם אם הכוונה כאמור להבטחה לפרט, והוא כדי לציין את אריכות הימים כחיים בהרווחה ואושר, וכפי שהכרח הוא להיות בארץ המובטחת136תרגום השבעים מוסיף גם כאן "למען ייטב לך" לפני "למען יאריכון ימיך" כמו נוסחם בס' דברים, ואלו אצל השומרוני ובכמה כתבי־יד של Kemikott הסרות מלים אלה גם בס' דברים. ייתכן שגם לפני ר' חייא בר אבא היה כתב־יד כזה, ועל כן היה אצלו ספק, אם אמנם כתוב בדברות טוב או לא. אך ודאי שטקסט המסורה הוא הנכון, שכן כל הגירסאות לא ביקשו אלא להתאים את נוסחי הדברות הראשונים והאחרונים זה לזה. וכדי להדגיש זאת מוסיף הכתוב בס' דברים (ה, טז) 'ולמען ייטב לך'. עם זאת יש לדעת, שיש דמיון בין שכר מצוות כיבוד אב ואם ולבין העונש על שתי המצוות הראשונות. אם יראה הניסיון שעובד ע"ז או נשבע לשקר נשאר ללא עונש, ומי שמכבד את הוריו כראוי אינו מאריך ימים, כי אז יש לראות במקרה הבודד חריג אשר סיבותיו אינן גלויות לעינינו.ה׳וראוי לשים לב שהטעמים המובאים בחמש המצוות הראשונות כדי להניע לשמירתן באים בסדר יורד בדומה לסדר חשיבותן של המצוות הללו. בשתי הראשונות, אשר דנות בהכרה בה' ובאיסור ע"ז, מאיים על העובר עליהן עונש עד לדור הרביעי. בשלישית, שדנה בקדושת שמו ית', מאיים הכתוב בעונש סתמי. במצוות השבת אין הכתוב מזכיר כל עונש, אך מראה לפחות את סיבת החובה לקיים מצוה זו, אם משום מעשה בראשית ואם משום הכרת הטוב על שה' הוציאנו ממצרים. ולבסוף במצוות כיבוד אב ואם אפילו לא ניתן טעם לקיומה ורק מובטה שכר בעבורה. והנה לפי המידה הי"ט מן המידות שהתורה נדרשת בהן על פי ר' אליעזר בר"י הגלילי - 'ודבר שנאמר בזה והוא הדין בזה' - אפשר להסב את כל הטעמים על כל אחת מן המצוות הללו, ועלינו אפוא לקיים את כל המצוות האלה משלושה טעמים. (א) מתוך הכרת טובה על חסדי ה' (אהבת ה'); (ב) מתוך יראת העונש; (ג) מתוך תקוה לקבל שכר (שכר ועונש).ו׳ואף ראוי לזכור את האגדה המובאת בגמרא (בבא קמא נד ע"ב ואילך). 'שאל ר' חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא, מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהן טוב? אמר לו, עד שאתה שואלני, למה נאמר בהן טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו. כלך אצל ר' תנחום בן חנילאי שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה. אזל גביה. אמר ליה, ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי שמואל בן נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא, ואמרי לה אבי אמו של רב אחא ברבי חנינא, הואיל וסופן להשתבר'. ומעירים על כך בעלי התוספות (בבא בתרא קיג ע"א ד"ה תרוייהו) 'פעמים שלא היו בקיאים בפסוקים'137מכילתא ב, יג (המ')..