פירושי רד"צ הופמן על שמות כ׳:ה׳
א׳לא תשתחוה להם ולא תעבדם אינו יכול להיות מוסב על 'פסל ותמונה' בלבד, לפי ניסוח הדברים שבס' דברים53שם אין וי"ו־החיבור לפני המלית "כל" (המ')., לשון יחיד54כלומר "לא תשתחוה לו ולא תעבדו" (המ').. זאת ועוד. העיקר - איסור עבודת אלהים אחרים - יחסר מן הספר. ברור אפוא שהכוונה לאיסור עבודה לאלהים אחרים (בהשתחויה או בכל צורה שהיא), וכמובן גם 'לפסל וכל תמונה'. ומה גם שהפועל עב"ד מתקשר יותר ל'אלהים אחרים' מאשר למלה 'פסל', ואמנם אינו בא בשום מקום בקשר לזו האחרונה.ב׳כי אנכי ה' וגו'. יש כאן משום הדגשת האזהרה מפני איסור זה יען כי ה' יעניש בחומרה יתירה את העובר עליו. ובשום אופן אין כאן משום נימוק לאיסור ע"ז, כאילו שבשל היותו ית' 'א־ל קנא' אין הוא יכול להסכים לכך שיעבדו אלהים אחרים, שהר זה לא יתקשר אל הכתוב לאחר מכן 'פוקד עון אבות' וגו'. אבל הנימוק 'כי' שבכאן הוא כמו זה שבפסוק ז' - 'כי לא ינקה ה'. משמעו של משפט הנמקה זה הוא אפוא. הישמר לך היטב מפני איסור זה, כי עבירה עליו תגרום לעונש לך ולצאצאיך עד דור רביעי, בעוד שהבימנעות ממנו תביא חסדי ה' עליך ועל בניך עד אלף דור.ג׳קנא משמעו המקורי של השורש קנ"א בערבית הוא - להסמיק ביותר, ובכלדאית - לצרף, כלומר להאדים באש, ובלשון הקודש - להתלהט ולהתלהב למען מישהו או משהו. אם הכתוב קובע שה' הוא 'א־ל קנא' הרי הוא בא לומר שאין ה' מתייחס למעשה האדם בשוויון נפש, אלא מסתכל במעשה האדם כדי לגמול לאיש כמפעלו. ואמנם, אחת הדעות המוטעות והנפסדות ביותר היא הטוענת, שה' מתייחס בשוויון נפש לעשיותיו ולמחדליו של האדם, שלא איכפת לו אם עובדים אותו או לא. כדי למנוע דעה מוטעית זו מכנה הכתוב את ה' בביטוי 'א־ל קנא" חרף ההאנשה שבביטוי זה - ה' מקנא ורוגז על מעשי האדם ומעניש אותו בגללו. עוד יותר חריף מזה הוא הביטוי הבא בס' דברים 'אש אוכלה הוא'55ד, כד (המ')., והוא אינו משאיר כל ספק באשר למשמע הביטוי 'א־ל קנא'.ד׳פוקד עון אבות על בנים, יודע פירושם של חז"ל (סנהדרין כז ע"ב). 'פוקד עון אבות על בנים - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן', אף שלא בדין מצאו קדומים גם חדשים את מקור פירושם זה של חז"ל במלה 'לשנאי'56רש"י רשב"ם, ראב"ע, וראה רש"ר הירש ע"א (המ')., שאותה הסבו על ה'בנים' ובכך כמו אנסו את הכתוב, שהרי אין מלה זו יכולה להיות מוסבת אלא על 'אבות', כמו 'לאוהבי ולשומרי מצוותי', ושיעור הכתוב הוא אפוא. אני פוקד עוון שונאי האבות על בנים, על שלשים ועל רבעים, ועושה חסד לאוהבי עד לאלף דור. והוכחה לפירוש זה מן הכתוב בדברים (ז, ט־י) 'שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. ומשלם לשונאיו אל פניו', ושם בוודאי מוסבות המלים 'אוהביו' ו'שונאיו' דווקא על האבות ולא על צאצאיהם. אפילו חכמינו ז"ל לא העלו על הדעת שתיבת 'לשונאי' תוסב על הצאצאים, והם רק פירשו שכל הפסוק מדבר במקרה שהבנים 'אוחזין מעשה אבותיהן בידיהן', וכשם שהם מצמצמים משמעם של פסוקים אחרים למקרים מסוימים, אף כי אין כל רמז לכך בכתובים עצמם. לדוגמה, 'ואספת דגנך'57דברים יא, יד (המ'). - 'כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום'58ברכות לה ע"ב (המ')., וכהנה רבים. גם התרגומים מוכיחים כאן בבירור. אונקלוס מתרגם את התיבה 'לשונאי' ב'לסנאי' ורק מוסיף לשם הבהרת הפסוק כולו 'כד משמלמין בניא למחטי בתר אבהתהון'. אילו נודעה תוספת זו לשמש הבהרה למלה 'לשנאי' בלבד, לא היה צריך לתרגם מלה זו כלל; והשוה פירושו של שד"ל. ועוד יותר ברור הדבר אצל יונתן בן עוזיאל המתרגם. 'מדכר חובי אבהת רשיען על בנין מרדין על דר תליתאי ועל דר רביעאי לשנאי'. התוספת 'מרדין' שליד המלה' בנין' מראה בבירור ש'לשנאי' אינו יכול להיות מוסב על הבנים. ולבסוף הוכחה גם מן הכתוב להלן (לד, ז), שם בא המשפט 'פוקד עוון' וגו' כמו כאן אך בלא התוספת 'לשונאי', ושם מתרגמים שני התרגומים את המלה "בנים" - ב"בנין מרדין". מותר אפוא בהחלט לפרש שמלת "לשנאי" אינה מוסבת על הבנים אלא על האבות, החוטאים עצמם, ועם זאת יכולים חכמינו לסבור, שהן פסוקנו והן הפסוק דלהלן פרק לד מדבר במקרה שהבנים הולכים בדרך (הרעה) של אבותם. פירוש זה המבקש להגן על הצדק האלוהי, קשה מכמה וכמה בחינות, ואת רובן כבר העלה שד"ל בפירושו לתורה. (א) יש משום דוחק בפירוש המצמצם משמעו של פסוק כולל למקרים מסוימים בלבד; (ב) כאשר גם הבנים חוטאים, אין צורך להענישם בגלל חטאי אבותיהם שהרי הם נענשים בגלל חטאם שלהם עצמם. ואם באת לומר שהם נענשים כפליים, בגלל חטאם ובשל חטא אבותם, הרי יש בכך משום פגיעה בצדק האלוקי; (ג) ממקורות נוספים רבים משתמע שבנים אף נענשים בעוון אבותם, וגם בהם עולים כמובן קשיים אלה. למשל "ואף בעוונות אבותם אתם ימקו" (ויקרא כו, לט); "יזכר עוון אבותיו על ה' וחטאת אמו אל תמח" (תהלים קט, יד); "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו (קרי) עונותיהם סבלנו" (איכה ה, ז). בימיהם של ירמיה ויחזקאל היה מקובל הפתגם 'אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה'59ירמיה לא, עט, ובשינוי קל יחזקאל יח, ב (המ')., ואף כי הנביאים תוקפים פתגם זה, הרי בוודאי היה לו יסוד כלשהו. ואכן כותב שד"ל (ע"א) "כי ודאי משמעות המקרא הוא שאף על בנים צדיקים ה' פוקד עון אבות, וכן היתה אמונת אבותינו. וכן אמרו 'צדיק ורע לו - צדיק בן רשע'60ברכות ז ע"א (המ')., והוא דבר שהחוש מעיד עליו, כי בכמה וכמה עניינים טובים ורעים האב זוכה לבנו ומעשי האב ודרכיו ומעלליו גורמים בהכרח רעה או טובה לזרעו אחריו. והמידה הזאת היא אחד מיסודות ההשגחה הנסתרת בכל המאורעות ההוות בעולם, והאלהים עשה שייראו מלפניו, כי כל אב אוהב את זרעו, והדאגה שמא חטאיו יביאו רעות גם לבניו, תעצרנו אם מעט ואם הרבה מלכת תמיד בשרירות לבו, ואף אם לא תעצרנו, הנה הרואים את בניו מדוכאים בעוונו יצעקו עליו מרה... כללו של דבר, פקידת עוון אבות על בנים איננה להינקם מן הרשע, אלא להועיל לבני אדם לבלתי יחטאו, לפיכך באמת איננה מקלקלת שורת הדין, ובנו של רשע אם שקול ישקול רעתו וטובתו שבאו עליו מיום היוולדו עד יום מותו יוודע כי לא נעשו עמו עוול וחמס חלילה, רק מצאוהו קצת רעות וצרות מבהילות הרואים להרחיק את האדם מן העבירה. לפיכך בשר ודם מוזהר על זה לא לענוש בנים על אבות, כי האדם אין בידו לחבוש המחץ אשר ימחץ, אבל מה שהוא עוול בבשר ודם הוא משפט צדק באדון הכל שהכל בידו...".ה׳אך דומה שעוד יותר פשוט נבין את פסוקנו, אם נתבונן בכמה מאמרי חז"ל המבוססים גם על מקראות. נראה תחילה את המשפט 'צדיק נתפש בעוון הדור'61אולי מקורו הוא במדרש תנחומא, פ' משפטים, ז, שם נאמר: "...כל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה, נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו - נתפס על אנשי עירו" וכו' (המ').. ההיסטוריה מלמדת אותנו שכאשר מתנהלת פעולת עונשין על מדינה שלימה או עיר שלימה, כי אז אובדים גם צדיקים בודדים. ברך כלל אנו אומרים במקדים כאלה, שהצדיק נדון לסבול בגלל הרשעים, אך למעשה אין זה כך. אין זה אלא משפט הרשעים - לא רק שהם עצמם אובדים, כי אם גם כל סביבתם כולה אובדת יחד עמהם, כדי לשמש דוגמה מרתיעה. הצדיק האובד בהזדמנות זו לא נענש אפוא, שהרי הוא מגיע לעולם טוב יותר ויקבל שם שכר על מעשיו הטובים. אך בשביל דורו זה עונש - 'צדיק מת - לדורו מת'62ע"פ מגילה טו ע"א (רמי"ר).. עוד מלמדים אותנו חכמינו ז"ל - 'רשע וטוב לו - רשע בן צדיק, רשע ורע לו - רשע בן רשע' ובמקביל לזה. 'צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע' (ברכות ז ע"א) וגם זה מוצא אישורו בהיסטוריה, כל אימת שישראל חטאו, זכר הוא ית' בריתו עם אבות האומה - לדוד הבטיח ה' את המלוכה לזרעו אחריו אשר אמנם ייענשו אם יחטאו, אבל לא כבית שאול63השוה שמואל ב, ז, יב־יז, ושם יא, לד־לו (המ').. לעומת זאת נתבשר ירבעם מראש על אבדן בניו אחריו 64השוה מלכים א, יא, כח ושם יד, י־יא (המ'). וכן נעשה לו לאחאב65השוה שם כא, כא־כב (המ'). וכן נענשו צאצאי בניו של עלי הכהן בעוון אבותם66השוה שם ב, כז, לד (המ').. את כל אלה אפשר להבין רק אם מניחים כי אמנם הצאצאים נענשים רק בשל עוונותיהם שלהם, אך אופן העונשים קשור איכשהו עם עוון האבות, שהרי יש שני סוגי עונש מן השמים - כזה הפוגע באדם הבודד בלבד ולא בשום אחר, אף לו בשאר בשרו הקרוב ביותר, כגון העונשים בעולם האמת או עונש על חטא שהחוטא מרצה אותו הרחק מקרוביו בארץ רחוקה ובלתי נודעת. לעומת זה העונש הפוגע לא רק באדם הבודד כי אם גם - ועוד יותר - בקרוביו. כאשר ילד מת להוריו ח"ו, כאשר עלם נקרע מתוך חוג קרוביו וידידיו באביב ימיו, כאשר ראש המשפחה סובל בקרב אוהביו ממחלה ממארת, או כאשר אב צריך לראות שבבית בניו שוררים רעב ומצוקה, בכל המקרים הללו נענש הנפגע במישרין מן העונש פחות משנפגעים בו הסובבים אותו. והוא הדין באשר למקרה ההפוך, כאשר מתמזל מזלו של אב והוא רואה בניו, שלישיו ורביעיו בעושר ובאושר סביבו, הרי אז הוא שמח הרבה יותר מאלה שחיים בתנאים הללו. והנה כאשר ה' אומר 'פוקד עון אבות על בנים' וגו' הרי שיש להשוות אמירה זו עם אמירתו ית' 'וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם67שמות לב, לד (המ')., ולהבהיר, שכאשר הוא ית' נאלץ לגזור עונש על בנים, הוא יעשה זאת באופן שגם ההורים, הסבים והוריהם ייענשו יחד עמהם, וכפי שנאמר בתהלים (קט, י) ונוע ינועו בניו ושאלו', ומכיוון שאכן 'אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא68קהלת ז, כ (המ'). הרי שאך רגיל הוא, שצדיק בן רשע יסבול בעלמא הדין סבל שממנו יסבלו קרוביו עוד יותר ממנו. אבל לעומת זאת מביא הקב"ה על בניהם של צדיקים רק עונשים שבהם נפגעים הם עצמם, ולא אבותיהם הצדיקים, ובכך הוא מיטיב עמהם כדי לתת שכר לאבותיהם. כך הבטיח ה' לדוד מלך ישראל שהמלכות תישאר לנצח בידי זרעו אחריו69"כסאך יהיה נכון עד עולם", שמואל ב' ז, טז (המ'). כדי ליתן לו בזה שכר טוב, וכאשר הללו יחטאו, כי 'ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים? עוונם70תהלים פט, לג (המ')., הם ייענשו בעונשים אשר לא יפגעו בדוד, ואילו נלקחה המלכות מידיהם הרי נענש בזה גם דוד, שכן יהיה זה משום בזיון לשמו ולביתו. ואכן בהבטחת אלהים לדוד מלכות לנצח היה משום השכר הטוב ביותר לו, כשם שהיה קשה ביותר בשביל עלי לדעת, שבניו יידחו מן הכהונה הגדולה. בקיצור, עונשי שמים הם אמצעי־חינוך בשביל האנושות, והוא ית' מתקין את העונשים כפי שנראים לו מתאימים ביותר למילוי תפקידם זה.