פירושי רד"צ הופמן על שמות כ׳:ז׳
א׳(ג) הדיבר השלישי (כ, ז)ב׳עתה, משנתגלה ה' לישראל בדיבר הראשון ולימדם לדעת אותו ולהכיר בו כאלהים, ואסר עליהם - בדיבר השני - לעבוד אלהים אחרים, הרי הוא בא בדיבר השלישי ללמדנו מורא לפני שמו הקדוש ולהחדיר בלבנו את קדושתו של שם זה. עבודתו היא - על פי האמור בדברים ו, יג - 'את ה' אלהיך תירא ואותו תעבד ובשמו תשבע'. בסיסה של יראת ה' התודעה שגמלנו, עצם קיומנו ושלומנו בידו ית' הם נתונים. לעבוד אותו פירושו - להכיר בו כאדוננו ולציית למצוותיו; ולהישבע בשמו פירושו, שכל משאנו ומתננו - יתרה מזו, בכל חיינו נציג את שמו ית' כערובה לאמיתת דברינו־שלנו כל אימת שערובה כזאת נחוצה. בשימוש לרעה בשם קדוש זה, דהיינו בהגייתו בקשר לדבר שאיננו נכון, או בהגייתו לשוא, יש משום חילול שמו, והרי זה היפוכו של מה שאנו מכנים בשם עבודת ה', וזהו מה שנאסר בדיבר השלישי.ג׳לא תשא. הפועל נש"א בא, מעבר למשמעו הרגיל, לעתים גם בקשר עם 'על פי' או 'על שפה', כלומר לשאת בפה או על השפתיים, להגות. השוה 'ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים טז, ד), 'ותשא בריתי על פיך' (שם נ, טז) ולעתים הוא בא במשמע זה גם ללא השלמה, השוה 'לא תשא שמע שוא' (להלן כג, א), 'וחרפה לא נשא על קרובו' (תהלים טו, ג). לפי זה פירושו של איסור 'לא תשא' הוא אפוא - אל תבטא את שמו של הקב"ה לבטלה, ובוודאי הוא כולל גם איסור שבועת־שקר. אך מכיוון שלאיסור שבועת שקר יש כתוב מפורש יותר - 'ולא תשבעו בשמי לשקר' (ויקרא יט, יב)] דרשו חכמינו ז"ל את פסוקנו בתלמוד בבלי (שבועות כט.) על איסור שלשה סוגי שבועות. שבועה לשנות את הידוע לאדם, נשבע על דבר שאי־אפשר לו, ונשבע לבטל את המצוה, ובירושלמי (שבועות ג, י, דף לד, ד) מוסף סוג רביעי והוא הנשבע על דבר הידוע לכל71השוה מדרש הגדול, והשוה רמב"ם הל' שבועות א, ד־ה (המ').. עם זאת ברור שעל פי התלמוד כולל הדיבר השלישי גם שבועת שקר, והראיה - שבית דין מזכירים־מאיימים על כל נשבע בדברי הכתוב 'כי לא ינקה ה"72שבועות לט ע"א (המ'). ביאורים נוספים ל"לא תשא" מצויים אצל Keil ובתוך. Literaturblatt I-II Jued..ד׳כי לא ינקה וגו'. הביטוי יובן היטב אם נחשוב על כך, שבדרך כלל היה הנשבע מבטא אלה כלשהי, ובה היה מקלל עצמו בשם ה' למקרה שאמנם עדותו איננה עדות אמת. על כן אומר הכתוב שה' לא ינקה את הנשבע הזה מן האלה־העונש שבה קילל את עצמו, אלא אף יבצע אותה בו.