פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:י״ט
א׳אם יקום, אם הוא מסוגל להתהלך ברשות הרבים, אך לא אם הוא יכול להתהלך רק בביתו, שכן זה לא ייחשב לו להחלמה.ב׳על משענתו. אונקלוס מתרגם "על בורייה", וכך גם במכילתא בשם ר' ישמעאל, "על בוריו", וכך רש"י - "על בוריו וכוחו". גם ראב"ע סובר שהסופית שב"משענתו" באה לומר "שלא יישען על אחר כמשפט החולים, רק על עצמו". לעומת זה מתרגם יוב"ע "על מורניתיה", שפירושו כנראה "על מקלו", כלומר די בכך שהוא יכול להתהלך בעזרת מקל. והשוה עוד ירושלמי כתובות (ד, ד). דומה שפירושו של "משענתו" תלוי במחלוקתם של ר' נחמיה ורבנן, כי הנה במשנה סנהדרין (עח, א) נאמר. "המכה את חברו באבן או באגרוף וכו' ואמדוהו למיתה והוקל ממה שהיה, ולאחר מכאן הכביד ומת, חייב; ר' נחמיה אומר פטור, שרגליים לדבר". כלומר, לדעת רבנן צריך המוכה להבריא לגמרי, ורק אז יוצא המכה ללא עונש, ולפיכך פירושו של "על משענתו" יהיה "על בוריו". לעומת זאת לדעת ר' נחמיה די ב"הוקל ממה שהיה" ועל כן אפשר לפרש "על משענתו" כפשוטו - על מקלו. גם רמב"ן סובר ש"על משענתו" פירושו "על מקלו", אך עם זאת הוא מעיר אל נכון, כי התרגום "על בורייה" אינו סותר את פירושו שלו, שכן הכתוב בא לומר, שאין המכה חופשי לגמרי אלא אם כן המוכה החלים לחלוטין, החלמה המבוטאת במלים "והתהלך בחוץ", "ודיבר הכתוב בהווה, כי המוכים שנפלו למשכב, לא יתהלכו בחוץ עד שתחיה מכתם, ויצאו מידי סכנה, וזה טעם והתהלך בחוץ, כי אם יקום ויתהלך בביתו על משענתו לא ינקה". כלומר, המכה נקי מתשלום אף כי המוכה חלש עדיין במקצת ומתהלך בעזרת מקל, כפי שעושים חולים שקמו זה עתה ממיטתם, אבל "אמדוהו לחיים". התרגום "על בורייה" הולם אפוא אף הוא את רוח הדברים, אף כי לא את פשוטם. ברם, עדיין קצת קשה הסופית שבתיבת "משענתו", שהרי אפשר היה לומר בפשטות "במשענת".ג׳רק שבתו וגו', כלומר הוא צריך לשלם את ביטולו ממלאכה של המוכה ואת שכר הרופא המרפאהו. מלבד שני אלה המוזכרים כאן הוא צריך לשלם גם שלושה דברים נוספים - נזק, צער ובושת; השוה משנה בבא קמא (פג, ב), אלא שכאן הכתוב מזכיר רק את התשלומים שנגרמו בשל נפילת המוכה למשכב, תשלומין שלא היה צריך לשלם אילולא נפל למשכב. על כל פנים, את הדברים הנוספים - נזק, צער ובושת - חייב המכה לשלם בכל מקרה ומיד, והכתוב מזכירם במקום אחר; השוה בבא קמא (שם).