פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:כ׳
א׳וכי יכה איש את עבדו. רבי ישמעאל מוכיח מן המלים "כי כספו הוא" שמדובר כאן בעבד כנעני. "מה "כספו" שקניינו קניין עולם ורשותו גמורה לו, יצא עבד עברי אף על פי שרשותו קנויה לו, אבל אין קניינו קניין עולם" וכו'118מכילתא (המ')., שהרי העבד העברי יוצא בשנה השביעית.ב׳בשבט, "שומע אני בין שיש בו כדי להמית ובין שאין בו כדי להמית, תלמוד לומר או בכל עץ יד אשר ימות וגו'119במדבר לה, יח (המ'). (מכילתא). כלומר, המכה נענש רק כשהשתמש בחפץ שאפשר להמית בו, אבל לא כשהיכה בחפץ קל, בלתי מסוכן והרג באורח מקרי. רמב"ם (הל' רוצח ושמירת הנפש פ"ב הי"ד) לומד מפסוקנו. "יראה לי שהמכה את עבדו בסכין וסייף או באבן ואגרוף וכיוצא בהן, ואמדוהו למיתה ומת, אינו בדין "יום או יומים" אלא אפילו מת לאחר שנה נהרג עליו. לכך נאמר "בשבט" שלא נתנה לו תורה רשות להכותו אלא בשבט ומקל ורצועה וכיוצא בהן, לא הכאת רציחה". ומעין זה אצל רשב"ם ע"א והשוה רמב"ן.ג׳ומת תחת ידו, הוא מת מיד, בניגוד לאמור בפסוק הבא, "אך אם יום או יומיים יעמד". אך מכיוון שמפסוק זה היה אפשר להסיק, שלא אל נכון, כי האדון המכה לא ייענש אפילו כשהעבד יחיה רק שעה, מבארת המכילתא "ומת תחת ידו" - שתהא מכתו ומיתתו ברשותו. הא אם הכהו ומכרו לאחר ומת, הרי זה פטור120כלומר 'תחת ידו' אין פירושו מיד כי אם ברשות (המ')..ד׳נקם ינקם. על פי המכילתא הרי זו מיתה, מה להלן חרב, אף כאן חרב. ובדומה לכך בבבלי "נקימה זו איני יודע מה היא. כשהוא אומר "והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית"121ויקרא כו, כה (המ'). הוה אומר נקימה זו סייף" (סנהדרין נב, ב) וכמו בכל רצח אחר. ואולי משתמש הכתוב בביטוי "נקם ינקם" משום שאצל עמי קדם שלט האדון בעבדו שליטה מוחלטת, ואף יכול היה להמיתו. גם אצל קין אומר ה"'שבעתיים יקם"122בראשית ד, טו (המ')., משום שאפשר היה לסבור, שבתור רוצח יד כל עשויה להיות בו, וכל אחד רשאי להמיתו בלא לבוא על עונשו. ואולי אפשר להבין כדברי רש"ר הירש שאצל עבד כנעני שאין לו גואל ממלא הציבור את מקומו של גואל הדם. על הציבור לקום ולנקום את נקמת צלם האלהים שבאיש הזה, ושלא כביצירת בן־חורין, שם יומת הרוצח על ידי גואל הדם, הוא האיש הקרוב אליו ביותר. ראב"ע כותב123ובדומה גם הפרשנים הנוצריים החדשים.. "והכותים (הקראים) אמרו כי פירוש "נקם ינקם" נקמה גדולה לייסר אותו, ואם יעמוד יום אחד, תהיה הנקמה פחותה, ואם יומיים - לא יוקם כלל. וראייתם שלא מצאנו במיתות בית דין מלת "נקמה"... והנה אשיב עליהם למה לא פירש הכתוב מהי נקמה גדולה או קטנה, והנה נרדוף אחר הכתובים. "נקום נקמת בני ישראל" (במדבר לא, ב) ונהרגו המדיינים כולם; והנה אמר שמשון "כי אם נקמתי בכם" (שופטים טו, ז) ואחריו כתוב "ויך אותם שוק" (שם שם ח), "ואנקמה נקם אחת" (שם שם ז) וכו"'. וחכמינו כל כך רחוקים היו מהבחנה בין רצח בן חורין ורצח עבד עד ששאלו124מכילתא (המ').. "וכי יכה איש את עבדו, אף עבדו ושפחתו בכלל שנאמר (פסוק יב) "מכה איש ומת", והרי הכתוב מוציאו מכלל להקל עליו, שיהא נדון ביום או יומיים, לכך נאמרה פרשה זו". כלומר, כל הסטייה מן הכלל היא בדין יום או יומיים שאצל עבדו שלו, אבל ישראל שהרג עבד כנעני של אדם אחר, אין מקילים בעונשו, כי הטעם היחיד להקלה זו הוא כאמור בפסוקנו "כי כספו הוא"125לדעתם של חוקרים לא־מסורתיים היה הכתוב צריך לקבוע הוראות מיוחדות גם באשר להריגת עבדים של אחרים..