פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ל״ד
א׳כסף ישיב לבעליו. לדברי רב הונא 'או כסף או מיטב' (שם ט ע"א) שנתקבלו על ידי כמה פוסקים כהלכה160ראה רבנו תם בתוס' שם ד"ה רב הונא אמר או כסף או מיטב (המ')., חייב המזיק להציע לניזק תשלום כסף או עליו לשלם לו מ'מיטב שדהו'161כב, ד (המ').. והנה נאמר בברייתא162בבא קמא ז ע"א (המ').. "ישיב (פסוק לד) - לרבות שווה־כסף, אפילו סובין". מכיוון שהמלה 'ישיב' מיותרת היא, שהרי היה די לכתוב 'בעל הבור ישלם כסף לבעליו', נמצינו למדים שהמזיק רשאי לשלם בכל דבר שהוא, אפילו בסובין (הברייתא בחרה במלה סובין בשל דמיון צלילה - Paranomacy - ל'ישיב', יסיב, דהיינו סובין 163ואולם ראה רא"ש לב"ק ט ע"א שאין זה אלא סברה (המ').), אלא שברייתא זו מתפרשת לדעת ר' הונא 'בדלית ליה'164בבא קמא ט ע"א (המ')., רק כאשר אין לו למזיק כי אם סובין, אז מותר לו ליתן את אלה כתשלום, ואין מטריחין אותו למוכרם כדי לשלם לניזק דווקא כסף. ברם, רב פפא ורב הונא בריה דר' יהושע סוברים165שם שם, ע"ב (המ')., שכל המיטלטלין נחשבים למיטב, והמזיק יכול אפוא לשלם בסובין גם כאשר יש לו כסף וקרקע. ואף כי רוב הפוסקים מקבלים את דבריהם של שני אמוראים אלה, הרי פשוטו של מקרא כדברי רב הונא. ואולם ראה דברי רש"ר הידש ד"ה כסף ישיב לבעליו.ב׳והמת יהיה לו. לפי פשוטו של מקרא בא הכינוי 'לו' במקום 'המזיק' וכדברי רשב"ם ע"א. ואולם בגמרא (בבא קמא י ע"ב) מובאים דברי חזקיה "והמת יהיה לו - לניזק". ואביי מנמק את דבריו" "אי סלקא דעתך דנבילה דמזיק הויא, לכתוב רחמנא 'שור תחת שור' ולישתוק. והמת יהיה לו למה לי? שמע מינה לניזק". וראה גם דברי המכילתא ע"א. "...אילו כן היה (כלומר, אלו נשארה הנבילה בידי המזיק) מה תלמוד לומר 'והמת יהיה לו'? כלומר, מכיוון שהמזיק משלם דמי השור הניזק כולו, מובן מאליו יהיה שנבילתו תישאר בידיו. הווה אומר, גם במכילתא וגם בגמרא לומדים מייתור הלשון שהנבילה היא של הניזק, וערכה הכספי מובא בחשבון תשלומי המזיק ונפחת מהם. ו'כסף ישלם' פירושו, שעל המזיק להשלים לניזק את ההפרש שבין ערך הנבילה ובין ערך בהמתו כשהייתה חיה. והנה גם על כך שואלת הגמרא. 'פשיטא?', שכיוון שנקבע הכלל 'מיטב - אפילו סובין', ברור הדבר שהמזיק רשאי ליתן את הנבילה כחלק מתשלום הנזק. ועל כן נאמר (שם) 'לא נצרכא אלא לפחת נבילה', כלומר הגמרא קובעת שכאשר השור מת אין על המזיק לשלם אלא את ההפרש בין השור החי ונבילתו, כאמור, והרי זה כאלו נגרם לשור נזק מסוים ואז בוודאי המזיק צריך לשלם הפחתת ערך השור בשל הפציעה, אבל אין הוא צריך למסור לניזק בהמה אחרת. ואם באנו ליישב כלל משפטי זה עם פשוטו של מקרא, עלינו להניח שהכתוב לא קבע מאומר באשר לסדרי התשלום, אבל הוא קבע את היקפו, והוא - ערכה של הבהמה בכסף, כשהניזק מחזיק בנבילה. הוה אומר, המזיק משלם את הנזק נטו. קביעת סדרי התשלום, במה על המזיק לשלם, השאיר הכתוב למסורת או לבית הדין הנודע בדבר. ואף לדעת רב הונא (שם ט ע"א) - 'או כסף או מיטב' שהזכרנו למעלה, מבארים, שעל כל פנים הנבילה היא לניזק, וחובת המזיק בתשלום בכסף או במיטב קרקעותיו חלה על ההפרש בלבד. ועוד משמיענו הכתוב 'והמת יהיה לו' - פרט לשור פסולי המוקדשין שאין לו בעלים166מדרש הגדול, מובא בתורה שלמה סי' תרמ"ב (המ')..