פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ל״ה

א׳(ג) השור הנגח - שתי הלכותב׳כאן מדובר באב־נזיקין הנקרא 'קרן' (השור), ואשר כולל כל נזק שנעשה במתכוון על ידי בהמה מבוייתת, אם על ידי נגיחה בקרן, אם על ידי נשיכה, ואם על ידי בעיטה ברגל¹⁶⁷"בכלל נגיפה - נגיחה, דחייה, רביצה, בעיטה, נשיכה דברי ר' יאשיה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר, נשיכה מניין? וכו' מכילתא (המ').. מכיוון שבדרך כלל בהמות מבוייתות אינן מזיקות בדרכים אלה - 'סתם שוורים בחזקת שימור קיימי'¹⁶⁸שם (המ')., ואין בעליהן יכולים אפוא לחזות מראש נזק שכזה, הרי שרק חזרה על שלוש פעמים על נזק מסוג זה תחיה בה כדי להזהיר אותו, שעליו לשמור על בהמתו זו, ורק כאשר היא תחזור ותזיק בפעם הרביעית, הוא יהיה חייב לשלם את מלוא הנזק. בשלוש הפעמים הראשונות נקראת הבהמה המזיקה 'תם', ואת הנזק שהיא עושה, צריךג׳הבעלים לשלם בחציו. הבדלה זו בין ומועד מצויה בנזקי קרן בלבד, ולא ביתר הנזקים.ד׳וכי יגף. למעלה (פסוק כח), אצל האדם נאמר 'יגח'. על השאלה באשר למשמעו של שינוי זה בלשון הכתוב עונה הגמרא (בבא קמא ב ע"ב) 'אדם, דאית ליה מזלא, כתיב ביה 'כי יגח", בהמה דלית לה מזלא כתציב בה 'כי יגף', כלומר, אדם ששומרים עליו מלמעלה, המתתו טעונה נגיחה חזקה יותר, בעוד שלהמתת בהמה, שאין לה שמירה כזו, די בנגיפה, והרי לנו מכאן, ש'מועד לבהמה אינו מועד לאדם', ואילו להפך. 'מועד לאדם, הוי מועד לבהמה'.ה׳רעהו. בגמרא נלמד מכאן. 'שור רעהו אמר רחמנא, ולא שור של הקדש' (שם ו ע"ב), פירוש, שבדרך כלל אין צריך לשלם בעבור נזק שנעשה להקדש¹⁶⁹והשוה דברי ראב"ע ע"א על הערתו של בן־זוטא.. ואולם ר' שמעון בן מנסיא ור' עקיבא¹⁷⁰בבא קמא ז ע"א (המ'). לומדים מכתוב זה. "...שור של הדיוט שנגח שור של הקדש, בין תם בין מועד משלם נזק שלם", כלומר, ההבחנה בין תם למועד קיימת רק בנזקים שנעשים להדיוט, ואילו בנזקים להקדש על המזיק לשלם תמיד נזק שלם. עוד בא הכתוב ללמד. "שור רעהו - למעט נכרי וגר־תושב"¹⁷¹מכילתא (המ')..ו׳ומכרו. הכתוב מדבר במקרה ששני השוורים, המזיק והניזק, הם בעלי ערך שווה. "רבי אומר, נאמרה חצי בחי וחציה במת, הא בשווין הכתוב מדבר"¹⁷²מכילתא, וראה משנה בבא קמא לד ע"א (המ')., ומלמדנו שבשור תם אינו משלם אלא חצי נזק. אף מכיוון שלא נאמר בפשטות - בעל השור משלם מחצית הנזק, הרי כאן שניהם, הניזק והמזיק, חייבים לשאת בנזק באופן שווה, דהיינו שגם בנבילה חייבים שניהם לטפל יחדיו. ומכיוון שכלל הוא בתלמוד שבעלים (דווקא הם) מטפלים בנבילה, צריך לומר גם כאן שהכתוב מדבר רק על היקף תשלום הנזק ולא על סדריו. הכתוב בוחר בניסוח זה כדי ללמדנו, שאין התם משלם אלא מגופו, ולא מן העלייה, דהיינו מרכוש אחר של המזיק ¹⁷³ראה רש"י ע"א בבא קמא טז ע"ב (המ')., בעוד שבמקרה של נזקי מועד תשלומי הנזק מוטלים על גופו של בעל הבהמה המזיקה - 'שלם ישלם'. בתשלום חצי נזק יש לראות משום קנס, עונש כספי, משום שלפי עיקרו של דין אי אפשר להטיל על בעל הבהמה את האחריות על נזקים בלתי רגילים כאלה, שאין לחזותם מראש, על פי טבעו של בעל־החיים המזיק, והקנס מוטל עליו רק כדי שבכל זאת ישמור על בהמתו ברשות הרבים. שהרי בנזקים ברשות הרבים מדובר כאן, שכן כאשר בהמתו מזיקה ברשות היחיד (של המזיק) אין עליו כל חובת תשלום שהיא. ובאשר לנזקי קרן ברשות הניזק, מחלוקת תנאים היא בין ר' טרפון וחכמים (שם יד.), שלפי ר' טרפון גם תם משלם שם נזק שלם, ורק לדעת חכמים נשארת גם שם ההבחנה בין תם למועד.