פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ח׳
א׳אם רעה בעיני אדוניה וגו'. הקרי הוא "לו" בוי"ו, ואילו הכתיב הוא "לא" באל"ף71גייגר (Urschrift, 188) טוען לא נכון, שהשבעים מתרגמים לפי 'לו' וכי זהו אפוא הכתיב המקורי אשר שונה מאוחר יותר. ואולם כאמור אין זה נכון. רק בזה שבווטיקן וה-Complat מתרגמים לפי 'לו' והוא לכאורה תיקון על פי הקרי. גם התרגומים הסורי והשומרוני ועוד מתרגמים על פי 'לא'. מתרגומיהם של אונקלוס ויונתן בן עוזיאל והוולגטה, המתרגמים כולם על פי 'לו' לא ניתן אלא להוכיח כי 'לו' הוא קרי (ורק בדרך אגב ייאמר כאן שבי"ג נוסחים בכתבי יד של אונקלוס אצל די־רוסי ובאחד אצל לוצאטו בא 'לא'). ודאי צריכה כל ביקורת כנה להודות בכך שהגרסה 'לא' היא זו המקורית, שכן אין הקרי בא לומר אלא שכאן יש לפרש את 'לא' כמו 'לו', וכפי שעל םפי המסורה התיבה 'לא' באה במשמע 'לו' בעוד ט"ו מקומות שבמקרא. אילו היה הכתיב 'לו', לא היה עולה על הדעת לשנות דבר, רק משום שכתוב 'לא' שאינו מתיישב כראוי מעירה המסורת ש'לא' כאן משמעו 'לו'.. ומצינו כאן מחלוקת ענפה - מצד אחד רבי עקיבא, ומצד שני רבי אליעזר, רבי ישמעאל ור' יוסי הגלילי - אשר כמדומני תלויה בביאור הכתוב על פי הכתיב או הקרי. חבה נתבונן באחדות ממחלוקות אלה. לפסוק "בבגדו בה" מצויה במכילתא מחלוקת בין ר' ישמעאל ור' עקיבא. "רבי ישמעאל אומר באדון הכתוב מדבר, אשר לקחה על מנת לייעד ולא ייעד, אף הוא אינו רשאי לקיימה. רבי עקיבא אומר "בבגדו בה" - מאחר שפרש בגדו עליה". ר' ישמעאל סובר אפוא, יש אם למסורת ומבאר על פי הכתיב - "לא" - "אשר לא יעדה", כלומר שלא ייעד אותה, והבגידה היא בזה שלא קיים את ההבטחה, שהרי קנה אותה על מנת לייעדה ולא ייעד. לפיכך - אף הוא אינו רשאי לקיימה. אין הוא רשאי למכור אותה (זה משמעו של הפועל "לקיימה" כאן, והוא בא במשמע זה גם סמוך לפני כן, ובעצם אין "קיים" כי אם תרגומו של אונקלוס ל"ייעד" והמכילתא משתמשת בביטוי "קיים" במשמע לקשור למישהו אחר, למכור לאמה). המלים "אף הוא" מוסבות על האב, וכפי שנראה להלן. לעומת זאת סובר ר' עקיבא, כי יש אם למקרא, והוא מבאר "אשר לו יעדה" - משייעד אותה לעצמו, ואחר כך אינה מוצאת עוד חן בעיניו, אל לו לאב למכור אותה פעם נוספת, "מאחר שפירש טליתו עליה"; השוה "ופרשת כנפך על אמתך"72רות ג, ט (המ')., ברם, אם האדון לא ייעד אותה לאשה כי אם החזיק בה כאמה, כי אז רשאי האב למכור אותה לאחר שפדה אותה מזה, עיין קידושין יח. ואילך, רש"י שם ודברי תוספות ד"ה רבי אליעזר, בשם "יש מפרשים". לתוספות שם יש גרסה שלפיה חיה צריך לתקן את נוסח המכילתא, ועוד נראה להלן, שגרסתו של רש"י מקוימת גם ממקום אחר. לפי גרסה זו דעתו של רבי ישמעאל במכילתא כדעת ר' אליעזר בגמרא. עם זאת אנו רואים במכילתא ובירושלמי שדעת ר' יוסי הגלילי כדעת רבי אליעזר ורבי ישמעאל, שכן הוא סובר שאסור למכור את הבת "שפחות אחר שפחות", והרי זה כדברי ר' אליעזר, האומר שגם אם האדון לא יעדה - לא לקחה לו לאשה - גם אז אין האב רשאי למכרה פעם נוספת. ובוודאי סוברים גם ר' ישמעאל וגם ר' אליעזר שכל אב המוכר את בתו אינו מוכרה אלא על מנת לייעדה, שאם לאו הכי אין מקום לכנות את אי־הייעוד בשם בגידה. ואילו לרבי עקיבא אכן אין זו בגידה משום שהוא סובר שאמנם אין הייעוד הנחה מובנת מאליה. והמחלוקת גם תלויה בביאור "לא יעדה". רבי עקיבא מבין "אשר לא יעדה", כלומר אין כאן הנחה מובנת מאליה אלא זוהי אחת האפשרויות. לעומת זאת מבאר ר' ישמעאל "אשר לא יעדה" בתור מקרה בלתי רגיל, שכן ההנחה היא, שאין אדם קונה אמה כי אם על מנת לייעדה. ולאמיתו של דבר יש בנדון זה במכילתא מחלוקת בין ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי. "לא ימכור אדם שלא (או אלא) על מנת לייעד, דברי ר' יוסי הגלילי ; רבי עקיבא אומר מוכר, אם רצה לייעד - מייעד". ואגב יש במכילתא זו גם משום ראיה לגרסתו של רש"י בסוגיה בקידושין, כאמור למעלה. ונמצא עוד מחלוקות נוספות התלויות ב"לא" או "לו", אך נעסוק תחילה בפשוטו של כתובנו. מכיוון שבמלים "לא תצא כצאת העבדים" נקבעת ההלכה, שעל הקונה־האדון לייעד את האמה לעצמו לאשה, מדובר עתה במקרה שבו אכן ייעד אותה לו לאשה, אלא שאין היא עוד מוצאת חן בעיניו. "ייעד" פירושו יעוד לכל דבר, לרבות לאשה. אונקלוס מתרגם כאן "די קיימה ליה"73A.Geiger סובר, שאונקלוס תרגם כאן לשון עתיד, והוא משום שקרא ולא נכון קרא: די יקימה., דהיינו שמדובר במקרה שבו האב מכר את בתו הקטנה מתוך הנחה שהאדון יקחנה לו לאשה לכשתגדל, והנה אירע שהנערה לא מצאה עוד חן בעיניו והוא מודיע שאין בדעתו לקחת אותה לאשה.ב׳והפדה, או אז יאפשר לאב או לאחד הקרובים לפדות אותה. אונקלוס מתרגם "ויפרקינה", ויונתן מבהיר. "ויפרוק יתה אבוה" (וכלל אין זה מוזר שהפועל פד"ה בא כאן בהפעיל ולא בקל, שהרי בויקרא יט, כ בא גם הפעל - "והפדה" - במקום נפעל). ואולם במס' קידושין (יא, ב וטז, א) נקבעת ההלכה "שמגרע פדיונה ויוצאה", והשוה רש"י (שם יא, ב)74מסתבר שכוונתו של המחבר לרש"י ד"ה כדחזקה (המ').. במכילתא ישנן שתי דעות בעניין זה. לפי אחת מהן נסבה המלה "והפדה" על האדון - שיאפשר לפדות את האמה, ולפי האחרת מוסבת המלה על האב, וכדברי התרגומים הנ"ל. ומובן מאליו הוא שכאשר אין האב מסוגל לפדות את בתו, חלה חובה זו על מישהו אחר מתוך המשפחה, עיין שם יח. ותוס' ד"ה אמר אביי.ג׳לעם נכרי, כלומר למי שאינו שייך למשפחת האמה, אסור לו לאדון למכרה. רק לאביה או לקרוב־משפחה מותר לו להניח לפדותה, שהרי על ידי פדיון זה היא צריכה לחזור להיות חופשיה, ואם אחר יפדה אותה ממנו, שוב לא תצא לחופשי, ואסור לו לעשות כן.ד׳בבגדו בה, משום שבגד בה ולא לקחה לו לאשה. הלכה דומה יש בס' דברים (כא, יד) בקשר ליפת תואר, זו הנכריה שאותה שבה במלחמה. "והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכור לא תמכרנה בכסף", אלא ששם הוא חייב לשלחה לחופשי ללא תמורה כלשהי מכיוון שאף הוא לא שילם עבורה מאומה, בעוד שכאן הוא יכול לתבוע מן האב או מקרובי המשפחה לפדותה בגרעון כסף, כאילו לשוב ולמכרה לאב, אך אין הוא רשאי למכור אותה לאחר.ה׳לעם נכרי. אין ספק שמשמעו של "נכרי" הוא זר, מי שאינו קרוב־משפחה. קשה יותר הוא ביאור הביטוי "עם" שבכאן. ברם, מכיוון שגם חתרגומים מתרגמים־מבארים כאן "לגבר אוחרן", והביטוי "עם" בא לא פעם במשמע "קרוב־משפחה", כגון "ונאספת אל עמך"75במדבר כז, יג, ומעין זה בראשית מט, כט; דברים לב, נ, ועוד (המ')., אין זה רחוק להבין כאן "עם נכרי" בניגוד לקרוב־משפחה של האמה, וכך גם מבאר בעיקרו שד"ל76ראה פירוש שד"ל לחמישה חומשי תורה, עמ' 338.. כל יתר הביאורים קשים למדי. הנה ביאורו של ראב"ע77לריש פסוק ז., המושך את המלים "לעם נכרי" אל תחילת הפסוק ז, כאילו כתוב. וכי ימכור איש את בתו, לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה. ואף כי ראב"ע מביא מקבילות למשיכת קטעי־משפט רחוקים זה מזה להדדי, קשה ביאורו זה, ומה גם שהביטוי "בבגדו בה" אינו מתאים יפה כנסוב אל האב. רמב"ן סובר שהכתוב מבקש לומר, כי אחרי שפדה האב המוכר, לא יוכל למכרה לעובד גלולים, והוא הדין מתחילה, אבל כי לפעמים אדם רוצה מאד לפדות את בתו מן האדון שלא יעדה, ויחפוץ למכרה לעובד גלולים לשנה או שנתיים להוציאה ממנו, והזהירו הכתוב מזה..." רש"ר הירש מבאר, "לעם נכרי - לחוג משפחה שעליה להיות מרוחקת ממנו", כלומר שאסור למוכרה למי שהיא אסורה לו בחיתון. בביאורנו שלנו כלולה גם ההלכה, שחז"ל קבעו, כי גם אסור למכור־להחזיר אותה לידי האב, שהרי האדון אינו רשאי למכור אותה לאחר אף בהסכמת האב. גם התרגומים מתרגמים־מפרשים78כן לשון המחבר, אף כי במפורש כך מצאתי רק בתרגום יוב"ע, שכן אונקלוס מתרגם כאן מילולית, וממילא כל הפירושים אפשריים כמו בכתוב עצמו. שנושא האיסור הוא האב, ואילו לדברי רש"י79על פי קידושין יח ע"א (המ'). האיסור הוא על שניהם, הן על האב והן על האדון.ו׳הפדה במקום הפדה80ראה Ewald 141a..