פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ט׳
א׳ואם לבנו ייעדנה. כאן ניתנת לאדון הרשות ליתן את האמה לבנו לאשה. בגמרא קידושין (יט, א) מוכרע. "אין ייעוד אלא בגדול ואין ייעוד אלא מדעת", ועל כן פוסק רמב"ם (הל' עבדים פ"ד ה"ז). "וכיצד מייעדו לבנו? אם היה בנו גדול ונתן רשות לאביו לייעדה לו, הרי האב אומר לה בפני שניים, הרי את מקודשת לבני". רש"י לפסוקנו אומר שעל הבן עצמו לומר לה "הרי את מיועדת לי בכסף שקיבל אביך בדמייך", וראה דברי "לחם משנה" לרמב"ם שם המיישב את דבריהם של רמב"ם ורש"י.ב׳כמשפט הבנות יעשה לה. אונקלוס ויוב"ע שניהם מתרגמים "כהלכת בנת ישראל", בלא שמבואר כאן מהי הלכה זו, אך מסתבר שידועה חיתה כמנהג; השוה "כסף ישקל כמהר הבתולות" (כב, טז). ובאשר לנושא של "יעשה" לפי רמב"ן הוא האדון הקונה - "כמשפט אשר יעשה האדם לבנותיו, יעשה לה, שיתן לה משלו כמוהר הבתולות, וציווה בזה כאשר ציווה בהענקה". ברם, בסופו של דבר מקבל גם רמב"ן, כמו רוב המפרשים, את דעתם של חז"ל. "כמשפט הבנות אשר ישיאו אותן האבות, יעשה להן הבן. ופירוש משפטן - כי אם יקח אחרת, שארה כסותה ועונתה של זו לא יגרע, ואין צורך לומר אם לא ישא אחרת, כי הכתוב דיבר בהווה". וזה לשון המכילתא81שדברי ר' יאשיה שם הם לכאורה מקורו של רמב"ן ע"א (המ').. "כמשפט הבנות. וכי מה למדנו על משפט הבנות, אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה זו שארה כסותה ועונתה לא יגרע, אף בת ישראל שארה כסותה ועונתה לא יגרע, דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר, בעבריה הכתוב מדבר; אתה אומר כן, או אינו אלא בבת ישראל, כשהוא אומר אם אחרת יקח לו, הרי בת ישראל אמור, ומה ת"ל כמשפט הבנות, בעבריה הכתוב מדבר". אין ר' יאשיה ור' יונתן חולקים בפירושו של פסוקנו, אבל הם חולקים בפירושו של הכתוב הבא, אותו נפרש עכשיו.