פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ב:י׳
א׳שבועת ה'. כאן מוכיחה המכילתא שהנשבע נשבע בשם ה'. "מכאן אתה דן לכל השבועות שבתורה, הואיל ונאמרו כל השבועות שבתורה סתם, ופירט לך הכתוב אחת מהן שאינה אלא ביו"ד ה"א, מכאן שכל השבועות שבתורה אינן אלא ביו"ד ה"א". ברם, השוה שבועות לה. ואילך17שם דנה הגמרא בשמות שנמחקין ושאינן נמחקים (המ')..ב׳בין שניהם. עיין בפירושו של רשר"ר הירש.ג׳אם לא. פירושן של מלים אלה כמו למעלה פסוק ז, כלומר - שלא, דהיינו צריך לברר באמצעות שבועה, שהשומר אכן לא שלח ידו ברכוש שאינו שלו. ואין לפרש "אם לא" וגו' כמשפט הנחה כפי שעושים רמב"ן ורש"ר הירש. "מתוך הנחה שלא שלח ידו במלאכת רעהו עוד בטרם בוצעה הגניבה לטענתו" (לשון רש"ר הירש, והוא אינו מזכיר את רמב"ן, שהרי גם על אי־שליחת יד הוא חייב להישבע).ד׳ולקח בעליו. "מכאן אמרו, בעל הנבלה מטפל בנבלתו" (מכילתא), כלומר בעל הבהמה מקבל את אשר נותר ממנה, אם את הפגועה אם את נבלתה, בתור תשלום. וייתכן שבשל הביטוי "מטפל" יש מקום להבין את דברי המכילתא, שהשומר אף אינו חייב לפשוט את עור הנבילה ולמוסרו כדי להחזיר לבעלים לפחות חלק מחפסדם, אבל טרחה זו מוטלת דווקא על הבעלים. אף על פי שהשומר הוא שומר שכר, ובתור כזה הוא חייב לטפל בבהמה שנמסרה לשמירתו, הוא פטור מחובת הטיפול בנבילה. ומסתבר שלשון "ולקח" מוסב לא רק על "מת", כי אם על כל המקרים שבהם אפשר לקחת משהו, דהיינו גם על "נשבר" - "ששברתו חיה". ואמנם מצינו בס' מלכים (א, כו וכח) שמשמעו הפשוט של לשון שב"ר בחיה הוא להמית בלא לאכול, ועל לשון שבר במשמע זה מוסבים דברי הכתוב "ולקח בעליו". ולשון זה "ולקח בעליו" בא רק כאן, בשומר שכר, מפני שרק כאן היה אפשר לסבור שהוא חייב לטפל בנבילה כי הרי הוא מקבל שכר שמירה למשך זמן מסוים18כתובות פז ע"ב (המ')..ה׳ולא ישלם. "מכאן אמרו, כל הנשבעין נשבעין ולא משלמין" (מכילתא). פירוש, אף אין מוסיפים על הנבילה או על הפגיעה, והכתוב "ולא ישלם" מתפרש כאילו נאמר "ולא ישלים". וכך גם בגמרא (בבא קמא קו. ועוד) "כיוון שקיבלו הבעלים שבועה, שוב אינו משלם ממון", וכן גם אונקלוס ויוב"ע ורוב החדשים. ואכן מצינו במקרא את הפועל לק"ח במשמע "קבלת מלים", השוה משלי ב, א; ד, י; איוב כב, כב; תהלים ו, י. ונמצינו למדים מכאן את הכלל "כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין" (כתובות פז ע"ב המ').