פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ב:י״ב
א׳אם טרף יטרף יביאהו עד. בכל המקרים שהוזכרו קודם, או שקיימת הוכחה שאכן הבהמה ניזוקה בשל אונס, כך ב"מת" או "נשבר" (את מקרה "נשבר" אי אפשר למנוע, שהרי הבהמה ניזוקה עוד לפני שהרועה מיהר להצילה ואפילו מוטב לפרש "נשבר" שלא כדעת המכילתא ויוב"ע שנשברה על ידי חיה, כי אם על ידי נפילה, כי אז ברור שיש כאן משום אונס, וכך גם מפרש רש"ר הירש), או שבלתי אפשרי להוכיח זאת כמו ב"נשבה" וכאן התורה מאמינה לשומר, שהרי הוא נשבע שלא פשע ולא שלח ידו במלאכת רעהו. לא כן הדבר בטריפה, שכן כאן הוא יכול להוכיח שהבהמה נטרפה בשל אונס או בשל רשלנות מצדו, ועל כן "יביאהו עד" - עליו להביא את הבהמה כהוכחה לכך שעמד ככל יכולתו כנגד החיה הטורפת או שלא יכול היה לגבור עליה, ואז הטרפה לא ישלם. משנקבע בבית־הדין כי אמנם בטריפה מדובר, אינו צריך לשלם20והנה עלינו לקרוע מיטווה־שקרים שטווה Geiger כדי לחזק את שיטתו בדבר "הלכה עתיקה וחדשה". וכן הוא כותב Urschrift, p. 140: לפי פשוטו של מקרא עוסקים הפסוקים ו־ז בגניבת נכסים מיטלטלין, בה נפטר השומר מכל תשלום בשבועתו שלא הוא גנב את הדבר. הפסוקים ט־יב שלאחריהם דנים בשמירת בהמה כאשר השומר טוען שהיא מתה או שנטרפה על ידי חיה רעה או שנשבתה על ידי שודדים. על כך נאמר בפסוק י כי במקרה הראשון, כלומר שהבהמה מתה, על השומר להישבע שהוא עצמו לא תרם למותה ועל הבעלים להסתפק בנבילה - "ולקח בעליו". פסוק יא עוסק לדעתו במקרה השלישי, (נשבה) בו על השומר לשלם, ופסוק יב מדבר במקרה השני ("נשבר"), כאן על השומר להוכיח, כי אכן הבהמה נטרפה, ואז אינו צריך לשלם. עקבות פירוש זה מצויים לדברי Geiger בגרסאות שונות וגם במכילתא שהבאנו ובתרגום השבעים. "אם גנב יגנב" (יא) הוסב לדעת Geiger בימי קדם על "נשבה" בלבד, ורק מאוחר יותר הבינו, שהשבועה המוזכרת בפסוק י חלה בכל שלושת המקרים בלומר גם על "נשבה", ולכן ראו סתירה בפסוק יא שבו מוטלת על השומר חובת תשלום במקרה גניבה. סתירה זו פתרו לדעתו תחילה על ידי הסבת פסוק יא על שומר שכר וכפי שמבארים שם גם תרגום יוב"ע וגם המכילתא. אך עוד יותר מאוחר הבינו שזה לא ייתכן, משום שברור הדבר שפסוק זה קשור קשר הדוק אל קודמו. לפיכך הבינו שגם שני הפסוקים הקודמים עוסקים כשומר שכר והבחינו בין "נשבה" דהיינו לקיחת הבהמה על ידי שודדים לבין "גניבה" כמשמעה, כלומר מעשה שאפשר היה למנוע על ידי שמירה הדוקה יותר, ודעה "חדשה" זו הפכה להיות דעת התלמוד. עד כאן דברי Geiger. ברם, לשוא תחפש בשקלא וטריא זה משפט אמת אחד. הקביעה, כי "נשבה" זוהה עם "גנב יגנב" וכי רק ההלכה "החדשה" הגיעה לידי הבחנה בין שני מקרים אלה, היא כל כך מנוגדת לשכל הישר שלא עלתה עד כה בדעתו של שום פרשן שהוא. ובאשר להערת תרגום יוב"ע והמכילתא, כבר התברר לנו שאין כאן עקבות כלשהם של הלכה "עתיקה" ששונתה מאוחר יותר. Geiger גם סבר, שחלו שינויים רבים בהבנת פסוק יב. הביאור העתיק ביותר היה לפיו להתעלם מן האתנחתא ולקרוא "יביאהו (השומר את הבעלים) עד הטריפה (וישכנע אותו בדרך זו באמיתות דבריו). כך ר' יונתן במכילתא: "יוליך הבעלים אצל הטריפה" וכך גם בגרסה המקורית של יוב"ע: "ימטיניה עד גופא דתביר". ואולם אנחנו טוענים כנגד זה, שכלל לא מוכה, שביאור זה הוא העתיק שממנו סטו מאוחר יותר. הן גם הרבה יותר מאוחר לא התנגדו לקרוא עֵד כמו עד ולחבר מילית זו עם "הטרפה", וכפי שמוכיח המובא בירושלמי (בבא קמא ה ע"א) ובבבלי (שם י ע"ב)" עד הטריפה ישלם, טריפה עצמה לא ישלם". והשוה רש"י שם. או שלא התחשבו בתנועות - על פי הכלל "יש אם למסורת" או שראו בעד מלה שוות־ערך ל- עד (שאינה אלא צורה מקוצרת של עֵד. וגם אפשר לבאר את דברי ר' יונתן במכילתא כך" השומר יביא את הבעלים כעֵד לטריפה. ובאשר לתרגום השבעים ודאי שאין להוכיח מדבריו מאומה, שכן ידוע הדבר, שבמקומות רבים יש לו גרסאות מגרסאות שונות. עוד ביאור אחר יהיה: יביאהו עֵד הטריפה, כלומר יביאו לו את הטריפה כעֵד, וכדברי ר' יאשיה במכילתא "זה עדר" או כדברי אבא שאול (בבא קמא יא, א): "יביא עדודה" (= נבילה, רש"י). וכך גם בתרגום ירושלמי: "ייתי ליה מן אברוהי סהד". התרגום הסורי והוולגטא הולכים בדרך ביניים: "וינתיוהי לסהדותא", deferat ad cum quod occiusum et. ולבסוף עלה ביאור נוסף, שאף הוא גורס עד, אך מושך את התיבה "הטרפה" למטה. כלומר הוא יביא לו לבעלים עדים, ואז אין הוא חייב לשלם את הטריפה. אמנם קשה לראות כיצד אפשר למצוא עדים לתקיפתה של חיה רעה במקרה שעליו נאמר קודם לכן (ט) "ואין רואה", ומה גם שאין עוד כל צורך בעדים כיוון שנשבע. ואף על פי כן נתקבל ביאור זה, ראה אונקלוס: "ייתי סהדין דתביר, לא ישלם". וראה גם את התוספת "מייתי ליה סהדין" שבתרגום יוב"ע. ועוד. כך ר' יונתן בן יאשיה במכילתא ולשון הברייתא (בבא קמא יא, א) "יביא עדים שנטרפה". אך זה שרק Geiger מבקש למצוא קשיים ואין בהם ממש, אפשר לראות מדברינו לעיל. הרי "אין רואה" לא נאמר בקשר אל "טרף יטרף", והעדים נחוצים לאשר שלא יכול היה השומר להציל את הבהמה וכי אנוס היה, בעוד שלא נשבע כי אם "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (פס' י). אך אין הכרח לומר שעד פירושו עדים חיים. אפשר שיש משום עדות למעשה טריפה באבריה הקרועים של הבהמה. הביאור ש"עד" פירושו "עדר" גם יש בו עֵד=עד (שוד), כלומר הבהמה השדודה או חלק ממנה, ולא עלה כלל בשעת המפרש כן לחבר "עד" עם "הטרפה". המחלקת בין רבנן לאבא שאול (בבא קמא יא.) מתפרשת נכון ביותר בגמרא שם, דבר שגייגר כנראה לא הבין, כי אין לקבל שם את ביאורו של רש"י. ועוד. במכילתא מובאים פירושים שונים מבני תקופה אחת, כפי שקורה במקומות רבים שם, ושרירות לב גסה מצד גייגר היא לכנות זה או אחר מפירושים אלה בשם הלכה עתיקה או כמעט עתיקה, ולהכריז על אלה של התלמוד ושל אונקלוס והמתקבלת על ידי... כ"חדשה" ביותר. אדרבה, ראינו שביאורו של התלמוד הוא ענייני ונתקבל במידה רבה אפילו על דעת החדשים, מה שאיננו כן באשר לאלה שגייגר מציין כ"עתיקות" ביותר. ועוד יצוין ש"גנב יגנב" בבנין נפעל אף כולל אבידה, שכן פירושו הוא - אם היא מתגנבת (מתרחקת בסתר) או אובדת, ולא בכדי נאמר כי שומר שכר חייב בגניבה ואבידה..