פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ב:י״ז
א׳מכאן, כלומר מפסוק יז ועד כג, יט באות עוד ארבעים מצוות, הווה אומר ארבע "עשיריות", אשר אמנם - לפי הסדר שבו הן באות בכתובים - לא ניתן לקבצן לקבוצות של עשר או של חמש, אבל אפשר גם אפשר לארגן אותן תחת כותרות מסוימות.ב׳והרי הקבוצות שמצאנו.ג׳(1) עשר מצוות על חמלה וצדק כלפי עניים, אלמנות ויתומים, גרים ואף אויבים. חמש מהן כתובות יחד (כב, יט־כו) וחמש האחרות מופיעות להלן (כג, ד־ה; י־יא).ד׳(2) עשר מצוות הנוגעות למשפטים ולעדים, והן מחולקות לשתי קבוצות בנות חמש (חמישיות) - כג, א־ג; ו־ט.ה׳(3) עשר מצוות - שתשע מהן נוגעות לנושאים שבת, מועדים וקרבנותיהם, ואחת היא מצוות קדושה, אשר נקשרת במצוות קרבנות המועדים מן הטעם שנבהיר להלן - כג, יב, יד־יט.ו׳(4) חמש מצוות, שארבע מהן עוסקות במתנות קודש ואחת היא מצוות קדושה, שאף היא נקשרת אל הללו מן הטעם שעוד נבהיר - כב, כח־ל.ז׳(5) עוד חמש מצוות מפוזרות - כב, יז־יט; כז; כג, יג; ולהלן נדבר על אודות מיקומן. אך כבר עתה אפשר לסכם, כי לפי חלוקתנו זו יש מאחורי עשרת הדברות שבפרשת יתרו ועד כג, יט עוד תשע עשיריות, דהיינו מאה (10X10) מצוות. כל המצוות הללו כלולות בספר הברית1מסתבר, שכוונת המחבר לאמור להלן כד, ז (המ')., אשר בו מופיע אפוא המספר 10 בחזקת 2.ח׳ה. ציוויים ואיסורים שוניםט׳(א) שלשה חיובי מיתה (כב, יז־כ)י׳שלוש מצוות אלה קשורות זו בזו: כישוף, גילוי עריות, ועבודה זרה - תמיד מוצאים אותם יחד, כעלה־תלתן זה. לעבודת אלילים היו קשורים תמיד גילוי עריות מזה וכישוף מזה. במיוחד במצרים, מקום בו העריצו את הבהמות כישויות אלוהיות, היה גילוי עריות עם בהמות תופעה שכיחה ביותר2היו אזורים שבהם הפקירו נשים עצמן לתיישים לעיני כל (הורדוס II).. ומצרים היתה אף מולדתם של המכשפים. הם היו כהני העבודה הזרה, ואף טענו שהם עושים את כישופיהם לכבוד אלהיהם.י״אמכשפה. השורש כש"ף בסורית פירושו להתפלל, לעבוד את האלהים, והוא מוסב - כמו מלים אחרות שאצל הסורים משמען קשור לעבודת האלהים, כגון סג"ד, קס"ם - על עבודת אלילים, ומכאן משמעו בבניין פיעל. לעסוק במעשה כשפים, לומר נוסחאות כישוף. רש"ר מאמץ את דעתו של רמב"ם שהכשף אינו אלא רמאי העושה עצמו כמי שמסוגל לעשות מעשים על־טבעיים בעזרתם של רוחות ושדים, ומתחזה כמי שאמנם קשור לכוחות עליונים. ברם, מותר לראות בדעה זו דעה שנדחית הן בתנ"ך הו בדברי חז"ל. כי הנה מפורש הוא במס' סנהדרין (סז ע"א). "המכשף - העושה מעשה - חייב, ולא האוחז העיניים"3"מראה שבריות כאלה הוא עושה, ואינו עושה כלום" (רש"י שם).. ועוד יותר צריך לתמוה על רמב"ם הפוסק בהל' עבודה זרה (פי"א הט"ו) "האוחז עיניים - פטור", ומיד לאחר מכן (טז) הוא כותב. "הדברים האלו כולן דברי שקר הן". ובאמת, רק בדוחק אפשר יהיה לפרש את כל הכתובים שבהם מדובר בכישוף ובמאגיה וכד', אם מניחים שאין אלה אלא שקר וכזב. ואמנם אין זה כך. הכישוף, והפעולות המאגיות האחרות, לא היו כולן כזב. לפחות חלק מעושיהן ידעו על אודות כוחות נסתרים שאפילו היום המדע לא גילה עדיין. אפשר שכוח־משיכה וחשמל, כוחות שבשעתם לא היו ידועים, שימשו ליודעיהם אמצעים למעשי "כישוף". אבל גם כוחות אחרים שעד היום לא נתבהרו, שימשו לביצוע פעולות על־טבעיות לכאורה. עושיהן לא למדו להכיר כוחות אלה בדרך המדעית ולא השתמשו בהם אפוא בדרך המותרת, אבל התוודעו להם בדרך שהיא תועבה בעיני ה', דרך שבה השיגו כהני עכו"ם את ידיעתו - אף כי לא בטוחה - של העתיד להיות. כיום אין אנחנו מסוגלים להתוודע לדרך שבה הגיעו אנשי המאגיה והעתידנים למיניהם לידיעתם, אך ברור שלא היתה זו דרך רגילה וטבעית. יש להניח את קיומו של עולם לא מוכר לנו, אשר רוח האדם מתקשר אליו באמצעים שהם תועבה בעיני ה', ואפשר לקרוא לעולם זה עולם השדים. עם זאת לא מן החכמה יהיה זה להאמין לכל סיפור על גילוי עתיד או כישוף. ועוד פחות יהיה זה מן החכמה להכחיש את כל העדויות ההיסטוריות בכגון דא רק משום שאין אנחנו מבינים אותן. הן באותה מידה מותר יהיה להכחיש ח"ו את ענין הנבואה או הנס.י״במכשפה, בלשון נקבה, "מפני שרוב נשים מצויות בכשפים" (סנהדרין סז ע"א).י״גלא תחיה. ישנה מחלוקת תנאים באשר לדרך המתתה של המכשפה4במכילתא, לפי ר' ישמעאל - בסייף, ולפי ר' עקיבא בסקילה (המ')., וההלכה היא כר' עקיבא, בסקילה. וזה שנאמר כאן "לא תחיה" ולא "מות תמות", "כי החמיר בה להזהיר אותנו בלאו, שלא נחייה אותה. והטעם מפני שהיא טמאת ה' רבת המהומה" (רמב"ן ע"א). גם אפשר ש"לא תחיה" בא לומר לנו, שאף כי טרם תבצע פעולה שעונשה מוות, אסור לך - המדינה הישראלית - להניח לה לחיות, כמו "הבא להרגך" וכו'. הרי גם זה עדיין לא התחייב בנפשו, ואלו אפשר היה להציל עצמך בדרך אחרת, הרי אסור להרגו, אך כדי להישרד - "השכם להרגו תחילה"5סנהדרין עב ע"ב (המ').. וכך גם כאן - המדינה, הציבור, חייבים להמית את המכשף - לשם הבטחת קיומם, שאם לא יעשו כן, הוא יביא לאבדנה. להמיתו צריכים דווקא בדרך הקשה ביותר, כדי להרתיע מכשפים אחרים, למען יחדלו מדרכם.