פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ב:כ״ה
א׳אם חבל וגו'. חב"ל פירושו לקשור, לחייב בתשלום, באמצעות משכון. ביטוי זה בא לפי הגמרא13בבא מציעא קיג ע"ב (המ')., וראה גם רש"י - רק בקשר לנטילת המשכון על ידי בית־דין, כאשר הלווה לא שילם בזמן הנקוב, ובית־הדין משכנו שלא בשעת הלואה. אבל כאשר הלווה לווה על סמך משכון, כי אז הדין כאמור להלן.ב׳עד בא השמש, בשעת ביאת חשמש. "עד" פירושו לעתים רק סוף הזמן; השוה למשל שמואל א, א, כב. לפי חכמינו ז"ל במכילתא ובגמרא (בבא מציעא קיד ע"ב) מדבר פסוקנו במקרה שכסות־היום הוא המשמש משכון, ואותו צריך להחזיר לידי הלווה עד הלילה. והגר"א14מובא בהכתב והקבלה ע"א. מעיר לכך, שאין זה פשוטו של מקרא, כלומר שאכן פסוקנו מדבר בכסות־לילה שצריך להחזירו ללווה בערב קודן הזמן שיצטרך לו, כדי שלא יצטער, שהרי נאמר "במה ישכב" ואי אפשר להניח שפסוק זה מדבר בשונה מזה שבו מדבר קודמו. ומעיר בעל "הכתב והקבלה" שגם חז"ל אינם מתעלמים מפשוטו של מקרא, שלפיו מדובר כאן בכסות־לילה, וכי הסיקו דעתם מן המילית "עד" החסרה בס' דברים (כד, יג), ובמקום "עד בוא" נאמר שם "כבא"15על דרך הפלפול אפשר להסיק כך מן המלית "עד" שבה נאמר, כי רשאים להחזיק המשכון עד אז, ומכאן שיש בגד, שאסור להחזיקו במשך היום.. על כל פנים מוסכם ומובן שצריך להחזיר כסות־יום.ג׳שלמה, הוא פיסת בד בת ארבע כנפות, שבדרך כלל לבשוהו ביום, והעני התעטף בו גם בלילה. ביום לא היה קשה לו לוותר עליו.