פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ב:ח׳
א׳פסוק זה קשה מאוד ונתפרש בדרכים רבות. בדעתנו להציע תחילה את ביאורנו שלנו ולהשוותו לאחר מכן עם פתרונות אחרים.ב׳אחר שנקבע בפסוק ו כי כל גנב חייב לשלם כפל גם בגניבת כסף וכלים, בא פסוקנו כדי להחיל את דין תשלום הכפל על כל המקרים הדומים שבהם יש חטא שאפשר לראות בו משום גניבה.ג׳על כל דבר פשע. "דבר פשע" זה הוא כל מעשה בתחום המעילה ברכוש זר; השוה "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע"6משלי כח, כד (המ')..ד׳על שור... על כל אבדה. והרי זה יכול להיות בעל־חיים, שכבר נאמר עליו בפסוק ג שעל גניבתו נגזר עונש תשלום כפל, וזה יכול להיות דבר פעוט־ערך - "כל אבידה7וראה מכילתא ע"א "'על כל דבר פשע'... או לא בא אלא לחלוק בין כסף וכלים לבהמה", תלמוד לומר 'שמלה', שמלה בכלל היתה, ויצאת מן הכלל ללמד (המ')., כל דבר שנעלם, ונאמר עליו, כלומר התובע אומר עליו "כי הוא זה", דהיינו שדבר פשע נעשה בו, כי אז "עד האלהים יבא דבר שניהם", פירוש הדבר יבוא בפני בית דין והנאשם יישבע שבועה המזכה אותו, כמו למעלה "ונקרב בעל הבית אל האלהים". ואולם אם הדיינים מוצאים אחר השבועה, שהנאשם אכן חייב הוא, כי אז עליו לשלם כפל. נאמר כאן אפוא במפורש שהוא חייב תשלום־כפל רק אחר שנשבע שבועת־שקר, ואכן קשה להניח שהכחשת קבלת פיקדון בדיבור גרידא תגרור אחריה תשלום־כפל. שהרי מסתם דיבור יכול אדם תמיד לחזור בו ובזה יתבטל פשעו. רק זה שאמנם גנב דבר וזה שמחזק את מעילתו על ידי שבועה, רק הוא חייב כפל. חכמינו מוסיפים ואומרים, שרק הטוען טענת גנב והפקדון נמצא בידו חייב תשלום כפל, ולא כן הטוען טענת אבד8לפשיעה לא מצאתי מקור (המ').. מסתבר שחז"ל אומרים כך, משום שהם מבינים את המלים "וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ" כאמירת השומר, שהרי אין כוונתן של מלים אלה יכולה להיות שעדים העידו כי הפקדון נגנב, כי אז לא היה כל צורך בשבועת השומר. הוא אומר, כאשר השומר טוען, שהפקדון נגנב ממנו, כי אז מטילים עליו להישבע, ועל כגון זה אומר הכתוב להלן "על כל דבר פשע" וגו'. כאשר בית־דין גוזרים שהוא חייב במעילה ברכוש שאינו שלו, הוא חייב לשלם כפל. כמו במקרים דומים צריך להניח גם כאן שחז"ל נוקטים את העיקרון "אין לך בו אלא חידושו"9בבא קמא עב ע"ב (המ')., ובייחוד כך לגבי קנס, והרי עונש כפל הוא כזה. ייתכן גם כאן ששכיחותו המרובה של הפשע הוא ביסודו של העונש המוגדל, שכן כשם שגניבה נענשת בחומרה יתירה מן הגזל, משום שהיא שכיחה יותר, כך גם נקבע עונש חמור יותר בטוען טענת גנב, משום שטענה זו שכיחה מטענת "אבד", כי טענת גנב אפשר לטעון לגבי כל חפץ שהוא, בעוד שטענת "אבד" אפשר לטעון רק ביחס לחפצים מעטים, כאלה שאפשר לאבדם בלא פשיעה. רובם של הפרשנים החדשים מסכימים לביאור ה, ברם אחדים מבקשים לבאר "אשר ירשיעון אלהים" - מי שירשיעוהו השופטים, בין תובע ובין נתבע ישלם שנים כמו גנב, ואף על פי שאם התובע הוא חייב הנה הוא לא גנב אלא בא על רעהו בעלילה, הנה ישלם כגנב על אשר זמם לעשות לאחיו, שביקש לחייבו כגנב10שד"ל בפירושו לתורה ד"ה על כל דבר פשע. וראה גם Keil., והרי זה מעין דין עדים זוממים. ברם, אם התובע נדחה על ידי בית הדין משום שאינו יכול להוכיח את תביעתו בהוכחות מספיקות, הרי עדיין לא הוכח היפוכו של דבר - שאמנם תביעתו תביעת שוא היא, ואף אם זה הוכח בבית־דין, כיצד אפשר להוכיח שעשה כן בזדון כדי להזיק לנתבע, שמא רק סבר בטעות שהלה כיחש לו בדבר כלשהו. ועוד. הלשון "ישלם שנים" כלל אינו נופל על התובע שתמיד לא ישלם אלא הקרן. רש"י מבאר "אשר ירשיעון אלהים" - עד הדיינין יבוא דבר שניהם ויחקרו את העדות, ואם כשרים הם וירשיעו השומר, זה ישלם שנים, ואם ירשיעו את העדים שנמצאו זוממין, ישלמו הם שנים לשומר. ברם, קשה על זה שהרי כלל לא דובר עד כה בדין עדים זוממין, ולו ברמז בלבד. והנה, בנקל ובלא כל חשש אפשר לבאר את תיבת "אשר" ב"אם", השוה "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד, כב). אבל בבבא קמא קז. אומר רבי חייא בר יוסף בקשר לפסוקנו "עירוב פרשיות כתוב כאן. וכי כתיב "כי הוא זה" - אמלוה הוא דכתיב"11רש"י שם: "פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו שאינו מקומו. דהא "כי הוא זה" ב"אם כסף תלוה" הוי ליה למכתביה, שהתם קאי, דאילו בהך פרשתא דפקדון בלא הודאה במקצת חייב (המ').. ועל פי זה רואה רש"ר הירש בעקבות ריב"א בתוספות12שם ד"ה ערוב פרשיות כתוב כאן (המ'). במשפט "על כל דבר פשע... יבא דבר שניהם" משום מאמר מוסגר שבו נקבע כי השבועה שנדרשת כאן אינה על השומרים בלבד, אבל היא חלה בכל מקרה של תביעת ממון בבית־דין, שבה אומר הנתבע "כי הוא זה" כי אז צריך "דבר שניהם" להגיע "עד האלהים" - לידי שבועה, שכן "כי הוא זה" פירושו "מודה במקצת". "כי הוא" פירושו - יש יסוד לטענה, אבל תיבת "זה" מגבילה, כלומר אמנם כן כדברי התובע, אך לא בהיקף שהוא טוען. רש"ר הירש גם מבאר כאן, כיצד כל השבועות דאורייתא יסודן בכלל "מודה במקצת" הן. מן "אשר ירשיעון אלהים" ואילך הוא המשך הדברים שלפני המאמר המוסגר "ונקרב בעל הבית... במלאכת רעהו", ובו ההלכה שטוען טענת גנב חייב בתשלום כפל ואולם פשוטו של מקרא הוא כפי שביארנו.ה׳מפסוקנו הננו לומדים, שבהקשר זה אין התורה מבדילה בין פקדון דומם לבין פקדון חי, וכי שומר חינם חייב בכל מקרה רק להישבע שאכן היתה כאן גניבה. אילו חייב היה לשלם גם במקרה גניבה, לא היתה יכולה להיות טענת גנב שבעקבותיה חל תלשום כפל, שהרי מיד יחול על השומר (חינם) תשלום הקרן. רמב"ן מעיר לפרשתנו13בסוף דבריו לפסוק ח (המ').. "ובאלה הדינין מקרא מועט והלכות מרובות. אין צורך לבאר מהם בכאן אלא בכדי יישוב המקראות".