פירושי רד"צ הופמן על שמות ג׳:א׳
א׳(ג) הטלת השליחות על משה (ג, א - ד, יז)ב׳באורח נעלה ונשגב מתגלה לו ה' למשה ודורש ממנו לקבל על עצמו את מלאכת שחרורם של ישראל. ובהזדמנות זו הוא מגלה למשה גם את שמו הקדוש, אותו יהא עליו להודיע לבני ישראל. משה מביע את החשש, שלא יזכה באימונו של העם, ועל כן נותן לו ה' - על ידי אותות שעליו לעשות - את הכוח להשיג אימון זה. עוד טוען משה, שהתפקיד קשה מדי בשבילו והוא ערל־שפתיים, כלומר חסר לו כוח הדיבור המשכנע שנחוץ לזה. ה' מרגיע אותו גם בענין זה ולבסוף קובע לו את אהרן אחיו כמי שיסייע לידו.ג׳קשה להבין את הסיפור שלפנינו, שבפסוקים ז ו־ט שבו מדובר בצעקתם של בני ישראל - צעקה שעלתה אל האלהים והביאה לידי התערבותו - אלא כהמשך לפסוקים הקודמים, שבהם כבר מדובר בזעקה־צעקה זו ובגורמיה83אף כי לא כן יוצא לפי המבקרים המייחסים את ב, כג־כה ל"מסורת היסוד" ואת הסיפור שלפנינו ל"מקור אחר".. -ד׳היה רועה. בינוני־פועל, כלומר עוסק ברעיית הצאן. באשר לסגנון הסיפור המשתמש בלשון עבר כשהנושא קודם את הנשוא, השוה "והארץ היתה"84בראשית א, ב (המ'). וכן "ומשה עלה"85להלן יט, ג (המ')..ה׳אחר המדבר. כלומר, מעבר למדבר. ולענין תיבת "אחר" השוה יהושע ח, ב ושופטים יח, יב. - הר האלהים. על שם העתיד להתרחש שם, דהיינו מתן־תורה. ואין להוציא מכלל אפשרות שההר נקרא הר קדוש כבר אז, משום שנועד למתן־תורה עליו, אך אין כל מקום להניח, שעוד קום לכן היה ההר נחשב להר קדוש אצל הערבים86כפי שסבורים Knobel ו-Dillmann., שהרי משה לא ידע מאומה על קדושת המקום, כפי שמוכיח פסוק ה. - הרבה. הר מתן־תורה נקרא לעתים "הר חורב" ולעתים "חר סיני". "חורב" מוזכר עוד להלן יז, י; לג, י וכן בכל ספר דברים, להוציא בברכת משה, ואלו ביתר המקומות בתורה בא השם "סיני"87Beitraege III, p. 394) Hengstenberg) ואחרים חושבים, ש"חורב" הוא שמו של גוש ההרים או לפחות ג'בל טור, בעוד שהשם "סיני" בא לציין את שם ההר שבו ניתנה התורה, ג'בל מוסא. לפני בואם של ישראל להר ואחרי עזיבתם אותו, כך הם סבורים, בא השימוש בשם הכללי "חורב", ואלו במשך שהותם של ישראל בהר בא השם המיוחד "סיני". ברם, דעה זו אשר לה הסכמתי תחילה - השוה פירושנו לספר דברים (לא מצאתי שם - במהדורה העברית עמ' כח - אלא הערה קצרה לדברים א, ח ד"ה בחורב, וזה לשונה: "אודות השמות 'חורב' ו'סיני' השוה לשמות ג, א". כלומר - פסוקנו (המ'),) עומדת בביקורת אך בקושי; השוה Dillmann. אך עוד פחות מזה אפשר לקבל את דעתו של הלה שלפיה משמע שני השמות זהה לגמרי, וכי אין הם מוכיחים אלא קיומם של שני מחברים שונים. (אלו באמת היה משמעם של שני השמות זהה, יכול היה גם מחבר אחד להשתמש פעם בשם זה ופעם בשם האחר), אך ברור שאין משמעם זהה, וראה בפנים. ברור, שאין שני השמות זהים במשמעם, שכן מצינו "סיני" בצירופים שונים, גם "הר סיני"88להלן יט, יא, יח, כ, כג; כד, טז; לא, יח, ועוד, ובסך הכל בתורה שש־עשרה פעם (המ'). וגם "מדבר סיני"89להלן יט, א; ויקרא ז, לח; במדבר א, א ועוד, ובסך הכל בתורה שלוש־עשרה פעם (המ')., בעוד שהשם "חורב" אינו בא בצירוף תיבת "מדבר" כלל90הוא מופיע בתורה בסך הכל שתים־עשרה פעם, ומזה פעם אחת בלבד בצירוף תיבת "הר", להלן יג, י (המ').. ועוד, "חורב" בא תמיד לציין את סביבת ההר, את מקום חנייתם של ישראל, ואלו "סיני" בצירוף תיבת "הר" בא כציון ההר עצמו, וכאשר הכתוב מבקש לציין את מקום חנייתם של ישראל בעזרת השם "סיני", הוא משתמש בצירוף "מדבר סיני". לפיכך יש להניח, כי "חורב" הוא שם האזור כולו, מלשון 'חרב' (= יבש, צחיח), בעוד ש"סיני" הוא שם ההר שבו ניתנה התורה. "חורב" שוה אפוא בהוראתו לצירוף "מדבר סיני", בעוד שבמקום "סיני" (בלא צירוף כלשהו) יכול לבוא "הר חורב". הביטוי השגור היה, כנראה, חורב או הר חורב, שכן מקובל הוא לקרוא להר על־פי הסביבה שבה הוא נמצא, בשעה ש"סיני" מציין רק מקום מוגדר ומסוים מאוד בגוש־הרים זה, וממילא היה ידוע פחות. ברם, בשעת מתן־תורה נודעה לסיני חשיבות יתירה, כך שאז נקרא, האזור כולו "מדבר סיני". בציון זה השתמש משה רבנו בתורה, ורק בספר דברים, כאשר הוא מדבר אל העם, הוא שב ומשתמש בשם השכיח "חורב" ו"הר חורב". יחד עם זאת, כאשר מדובר במתן־תורה בקטעי־השירה שבתורה, שוב בא השם שנתקדש - "סיני". לפי זה יהיה קשה רק השימוש בשם "חורב" להלן לג, ו. ונראה, שבמתכוון אין הכתוב משתמש שם בשם "סיני", כאלו אינו רוצה להזכיר את השם המקודש של ההר בהקשר המאורע העצוב של מעשה העגל.