פירושי רד"צ הופמן על שמות ג׳:ט״ז
א׳רק עתה מצוה ה' את משה, כיצד עליו לבצע את מלאכת השחרור. תחילה יש לרכוש את לבם של בני ישראל לענין זה, ועל כן לך ואספת את־זקני ישראל. הזקנים היו נציגי העם גם בזמנים מאוחרים יותר. אף־על־פי שבני ישראל משועבדים היו במצרים, הרי שהיה להם ארגון עצמאי מסוים משלהם. הם היו מחולקים לשבטים ולבתי־אב והיו מונהגים על ידי הזקנים, שגם היו יועציהם. נציגי־עם אלה היו צריכים להיות שותפים למלאכת השחרור, כי החירות לא היתה צריכה ליפול אל חיקם של ישראל כפרי בשל, אבל רצון ה' היה שיעמלו למענה, כדי שיזכו בה בזכות עצמם, בזכות אמונתם ובטחונם בה' מזה, ובזכות עשייתם הפעילה ובזכות רוח הקרבתם שאף הביאתם לידי סכנה, בהופיעם בפני פרעה, מזה. מובן הדבר, שלהקרבה עצמית כזאת לא היה עדיין מוכן כל העם כולו, אך מוכנה היתה לה העידית שבו, הזקנים. והנה לא נצטוו לתבוע מפרעה מיד את שחרורו המלא של העם, תביעה אשר לה היה יכול לסרב תוך שמץ של הצדקה. כדי להראות לעין־כל את כל עקשותו ורשעותו של מלך מצרים צריך היה להגיש בפניו בקשה צנועה ומוצדקת בהחלט - "נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ". כלל גדול היה זה בעולמם של עובדי־האלילים, להניח לכל עם לעבוד את אלוהיו, ולפשע נחשב לפגוע אפילו באלילים של עם אחר. על כן, אלו היה פרעה מכיר באלהי העברים לפחות כאלוהיהם הלאומי שלהם, הרי שהיה מתיר לבני ישראל לעבוד אלהים זה באורח חופשי. העובדה שלא עשה כן, מוכיחה אפוא העדר כל יראת־אלהים, בחינת "רק אין־יראת אלהים במקום הזה"112בראשית כ, יא (המ'). (כי יש לזכור שהסכמתו של פרעה "לכו זבחו לאלהיכם בארץ"113להלן ח, כא (המ'). לא ניתנה אלא אחר המכה הרביעית). ברם, לבסוף ייאלץ פרעה לוותר. או־אז יצא העם, והוא לא יצא תוך השארת רכושו שלו אלא יצא כשבידו הרבה מאוצרות מצרים, שאותם ידרשו משכניהם. אין ה' מגלה עתה למשה, מה יקרה אחרי יציאת מצרים, שפרעה ירדוף אחריהם וירצה להחזירם בכוח. אין תפקידו של משה עתה אלא העיסוק בעצם היציאה משם, ואין הקב"ה מגלה לו אלא, כיצד ובאילו נסיבות תתרחש יציאה זו. ומובן מאליו שאין משה שואל מה יתרחש אחרי־כן, כי בטוח הוא, שמי שבכוחו להוציא את העם ממצרים בנסים ונפלאות, יוכל להגן עליהם ולהושיעם גם לאחר מכן.