דרך המלך, חגים, חנוכה ה׳Derekh HaMelekh, Holidays, Chanukkah 5
א׳שבת חנוכה ויהי מקץ
1
ב׳נודע המדרש, השנתיים שניתוספו ליוסף הצדיק על שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני וגו' ולשון המדרש אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו זה יוסף, ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר וכו' כי המצרים נקראו רהב.
2
ג׳והקושיא נודעת הלא בטח יוסף הצדיק לא בטח בשר המשקים רק בד', ושר המשקים היה רק כעין סיבה כמו מי שהולך לסחור שמאמין בד' שירווח לו ע"י המסחר, ואם כן למה נענש. וכן כל ענין מחלוקת יוסף עם אחיו שבטי י־ה, רש"י ז"ל פירש על דבתם רעה שאכלו אבר מן החי וכו' וח"ו לומר כן על השבטי י־ה. והנה בספרים איתא שלא נזהרו לעשות הרחקות שעשו חז"ל על כל דבר אסור וגם זה קשה על השבטים לומר ככה. וכן הלשון ויבא יוסף את דבתם וגו' שפירש רש"י מלשון דובב וכו' אמירה שהוא דיבר עליהם רע. היה צריך לומר דבתו כי לפי הפשט לא מה שאמרו הם רק הוא. וכן נבין נא ענין חנוכה וקושית הב"י למה אנו עושים ח' ימים חנוכה אשר הנס היה רק בז' ימים כנודע.
3
ד׳אמנם איתא בהגהות וביאורים לע"ח מביא בספר דברי שלום על הא שנודע שהשם הוי' ב"ה הוא אותיות היה הוה ויהיה. ומקשה בשלמא אותיות היה הוה יש. אבל יהיה איך נמצא כי חסרה אות יו"ד ושניה]. ואמר כי לעתיד יהיה השם י"ק י"ק כי זו"נ יהיה במדרגות או"א ויהיה יהי"ה עכלה"ק. ונבין נא בשם זה הויה לא נרמז יהיה ג"כ, כי גם עתה השי"ת היה הוה ויהיה, אבל באמת קשה להבין למה אנו מכניס לו ית' היה הוה ויהיה שהוא עבר עתיד הוה, שהוא התחלקות הזמן הלא השי"ת הוא לעילא מן הזמן והחילוק של עבר עתיד הוה הוא רק למי שהוא בזמן.
4
ה׳אבל לדרכנו בענין העבודה יוכל להיות שכל זה לנו איך אנחנו נמליך אותו ית', וכל איש ישראל צריך בראשית לתקן את ההיה שגם בעבר ימליך השי"ת עליו ואם לא עבד את ד' בעבר ישוב אליו. וכל זה הוא רק אם שב מאהבה שנעשה זכויות (כי אז יען ששב למענו ית' והוא עושה דבר מדברי השי"ת והוא לעילא מן הזמן. לכך אך שמעשה הטוב היינו התשובה הוא עתה בהוה והעבירה היא בעבר מ"מ מתקן בזה העבר ההי"ה. כי הוא עושה עתה דבר למענו ית' שהוא לעילא מן הזמן), אבל אם שב מיראת העונש נמצא שמעשה הטוב הוא בהוה והעבר ההי"ה נשאר בלא עשיה טובה ופגם בשם הויה ב"ה. וזה מרמז הפסוק שובה ישראל עד הויה אלקיך שתעשה תשובה כזו שתתקן הויה שלך שלא ישאר פגום ח"ו כנ"ל.
5
ו׳אבל בעיקר קשה לתקן עתה את היהיה העתיד. כי כשמקבל על עצמו לעבדהו בעתיד הוא רק בכח לא בפועל, וכשעושה אח"כ את מעשה הטוב אז הוא הוה ולא יהיה. אך נודע מספרי אא"מ זצ"ל בשם הרוזינער זצ"ל שבנקודה שבאות ב' שבבראשית נכללת כל התורה. כי התורה היא אור בלי פירוד. ורק יען שהאדם הוא בעשיה לכן אין אנו יכולים להשיגו בלתי אם ע"י עשיית מצות מעשיות. בכל מצוה חלק אור. ובבחי' שהאדם נכנס לפנימיות האור משיג במצוה אחת ובתיבה אחת מהתורת את כל התורה. וזהו בחי' יהיה כשעוסק במצוה זו עוסק גם במצוה אחרת שיעשה אחר איזה ימים ושנים. אבל לא לבד לבני עליה אלו שהם מעטים ניתנה התורה רק לכל איש ישראל. ואף מי שאינו נכנס תיכף אל הקודש פנימה לפנימיות התורה יכול לעבדהו ביהיה ג"כ ואין השם ח"ו חסר אצלו. כי באמת מדוע אינו עובד עתה את העבודה של לעתיד. כלומר מי מחלק בינו ובין עבודתו העתידה. המחשבות גשמיות מחלקות. כי למשל מי שמתחיל לעסוק בסוכה כמו ההולך לתוכה ופותח אותה ליכנם בה האם אין זה מצוה. ומי שהולך לכרות עצים לסוכה אשר בלעדם לא יהיה לו סוכה האם אין זה מצוה, ובמקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמין לעשות איזמל בשבת כי במכשירי מצוה ג"כ מצוה שידחו שבת, ומי שהולך להרוויח ממון ליתן לצדקה או לת"ת לבניו אשר בלעדי זה לא יוכל האם אין זה מצוה. נמצא שמי שעושה כן אזי עבודתו גם בחי' יהיה. כי כשעוסק במסחר כבר עוסק בצדקה שיקיים עם המעות מחר וכו'. ומי שמרגיל עצמו שידע (ולא שידע בדעתו לבד רק כן יהיה קבוע בגופו רוחו ונשמתו) שעיקרו היא העבודה ובכל חלק עשיה שד' ברא והזמין לו הכל צורך עבודה היא אז כל היום עוסק במצוה. והכל מצות בחי' יהיה כי כולם הם ראשית המצוות. ורק המחשבת גשמיות מה שאינו זוכר את העבודה העתידה לו שהיא תהיה תכליתו רק יש לו תכלית גשמית. או אפילו מי שאין לו תכלית גשמית רק שמחשב מחשבות גשמיות סתם לצורכו. ומפסיק בזה בין יום אתמול ובין המצוה שיעשה היום, וממילא חסר לו עבודה של יהיה כי קודם העבודה לא עבדה. אבל לעתיד שזו"נ יתעלו למחשבה. ולדרכנו שלא תהיה עשיה גופניות העיקר רק המחשבה אז תהיה עבודת יהי"ה נשלמת. ועתה שיש עוד יצה"ר שעושה את הגופני לעיקר אין השם שלם. כי חסר יהי"ה.
6
ז׳והפסוק מרמז על יעקב אבינו וידו אוחזת בעקב עשו. אשר בטח לא לספר לנו המעשה איך אחז התינוק שנולד אתידו. רק כנ"ל כי מהו עקב וסוף אותיות עשו האות ו'. ויעקב לוחם עם עשו שהוא חפץ להעמיד האות י' במקום הו' כי יעקב הוא תפארת שנמשך מהויה וידו היו"ד שלו [ידו אותיות יוד] אוחזת בעקב עשו. היינו בהוא"ו שעשו מעמיד ללחום עמו ולגרשה ולהעמיד י' במקומה.
7
ח׳ובאמת מי שאינו עובד ביהי"ה. גם עבודת ההוה חלושה אצלו ח"ו, כי התורה היא שלמה תורת ד' תמימה ולא חלקים. ומי שאומר שיש לו כל התורה חוץ מדבר אחד אפילו דבר אחד אין לו כדאיתא בכתובות. לכן כשעושה מצוה אחת צריך לעסוק עתה בכל התורה. אף שאינם עוד עתה בידו רק יעשה לאחר זמן. ואם לאו אז מחלק את התורה לחלקים, זאת עושה עתה והשאר לא. והוא בחי' ונפש אשר תעשה אחת מכל מצות ד' וגו' שעושה רק אחת. וזה הכל אם עושה מהו' י' שיזכר בכל עשיותיו בעבודת ד' שעליו לעשות, ולא שיאמר בפיו בלבד רק יכוון באמת בכל פרטי עשיה שלו שעשיה זו היא התחלת עבודה. למשל כשהולך לישון לא ילך לישון רק ללמוד או לעשות איזה מצוה. וארגיש בעצמו החוב שצריך עתה לעשות המצוה. אבל כיון שעייף הוא עתה לכן הוא שוכב לנוח עתה למען יוכל לקום ולעשות מצותיו, וממילא עבודתו ביהי"ה ג"כ והשם שלם.
8
ט׳לעתיד אמרנו יהי השם רק יהי"ה, והוא"ו של הוה לא יהיה בה, יען כי אז ישיג כל איש ישראלי האור של כל מצוה. וממילא בכל מצוה תתגבר אצלו התשוקה להשיג יות ויראה בכל פעם יותר איך שאינו משיג עוד מאומה, ותהיה העבודה רק בחי' יהיה שמעתה יעבוד, ומעתה יחזה בנועם ד', כי עבודתו של ההוה לא תהיה נחשבת אצלו לעבודה. כי אינו משיג מה (שיראה) שצריכים להשיג. לכן האיש ישראלי שמשיג גם עתה אור המצות וממילא עבודת ההוה אצלו אינה נחשבת למאומה והוא רק בחי' יהיה, וחסר אצלו הוה כי עתה השם הויה הוה ג"כ, לכן צריך ללמוד עם אחרים מבנ"י ולזכותם כי עבודת חבירו נחשבת אצלו. וזהו עבודתו ההוה מה שמלמד ומזכה את אחרים ואחרי עובדים את ד'. כי עבודת שאר בנ"י אינו מבטל ח"ו, ועי"ז השם של עתה שלם אצל נמצא שמה שמלמד את אחרים לא טובתם לבד הוא רק טובתו בעצמו. שעי"ז השם של עתה עם הוא"ו אצלו שלם. ויוכל להיות שזהו מרמזים הפסוקים, מה שאמר ד' למשה רבינו לכה ואשלחך וגו' אשר הדקדוקים נודעים. ולהנ"ל כששאל מש"ר מי אנכי כי אלך מי אני בעצמי מה השגתי עתה, אמר לו ד' כי אהיה עמך. אשר נודע שבלשון הקוד' כשאנו מדברים בעד אחר אומרים יל"ך, והאיש בעצמו שדברנו בעדו יאמר אל"ך, לכן כשאנו אומרים יהיה אז ד' אומר אהיה. שד' אמר למש"ר כי אהי"ה עמך, עמך כבר עבודה של לעתיד י"ק י"ק. ואם כן חסר לך האות ו'. הה לך האות. ו' זה לך האות. האו ו' לך ע"י כי אנכי שלחתיך ובהוציאך וגו' תעבדון וגו' שתלמד עם ו' מזה יהיה לך השם של עתה שלם. אבל מש"ר שהיה עניו מכל וגו' שאל לד' ומה יהיה אם הם גדולים ממנו וכשאני אבוא אליהם ללמד להם את ידיעת והשגת שמו ית' אז ידעו יותר ממני וילמדו הם אותי, וא"כ יחסר האות ו', הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרו לי מה שמו. הם יאמרו לי לא בדרך שאלה, רק הם יאמרו לי וילמדוני מה שמו ית' ואיך עובדים אותו מה אומר אליהם. אז אם [אומר להם] ג"כ השם הויה של בחי' גלות או לא, ויאמר ד' אם יהיו בנ'י במדרגה גדולה זו אז תהיה הגאולה האמיתית תיקון הגמור. ואז אהיה אשר אהיה אליך ואל בנ"י ג"כ. אם כה יהיו. אז תאמר אל בנ"י ג"כ אהיה וכו'. אבל כיון שלא היו בנ'י במדרגה זו לכן נשאר למש"ר בעצמו י"ק י"ק, וע"י שילמד עם בנ"י יהיה לו האות ו’ (ז שמי לעלם. לעלם כתיב כנודע היינו השם י"ק י"ק. וזה זכרי וגו' השם הוי').
9
י׳היוצא לנו מדברנו שכל איש ישראל צריך לתקן את השם הויה ב"ה בחי' היה הוה ויהיה, ואף שתיבת יהיה לא נרמז עתה רק בשם של לעתיד יהיה נרמז. מ"מ יש לזה ב' דרכים א' מי שהוא מבני עליה שנכנס לאור התורה ולאחדותה. וממילא במצוה אחת ישנם גם המצות שיעשם אח"כ. ואם אינו עוד במדרגה זו של בני עליה עכ"פ יעשה בדרך הב'. שזוכר תמיד את עבודת ד' ואינו נפסק במחשבת גשמיות, וממילא כל ימיו בעבודה והמצוה שיעשה אח"כ עושה עתה ג"כ כנ"ל. וע"י שעוסק תמיד בעבודה זו יבוא לבחי' עבודה הראשונה לפנימיות ואחדות התורה.
10
י״אאבל הדרך איך יכולים לבא לעבודה הראשונה ליכנס לאחדות התורה, הוא ע"י שאומרים דברי קדושה, כי נודע שמקור אור האותיות גדול ממקור אור השכל, כי אור השכל היה יכול להתצמצם ולהתפרד לשכל גשמי אשר משיג אף אחר הפירוד והצימצום ממקור האחדות. משא"כ האותיות כי מקורם גדול לא יוכלו להתצמצם ולהתפרד למטה לשכל אנושי ונשארו חקים. לכן באמירת הדברי תורה ותפילה בקדושה וכשמתדבקים עם האותיות בקדושה, מתחברים אל פנימיות אור האחדות לעילא מן הפירוד. ובמצוה אחת עושה הכל בחי' יהיה, ולזה צוו חז"ל קודם כל מצוה לומר לשם יחוד כדי להתחבר עם אותיות של המצוה. ונזכה לאחדות המצוה ובמצוה זו יהיו כולם. ויוכל להיות שלכן אמרו חז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר וכו' אשר לכאורה למה כל האמירה, לא יאמר אי אפשי ולא אפשי. ואם על כונת ורצון הלב ירמזו חז"ל למה אמרו אל יאמר, והיה צ"ל אל תחשוב. אך לפי הנ"ל כוונו חז"ל שכשנפרוש מאיסור בבא דבר איסור לידו נאמר ג"כ לשם יחוד. לכן למדנו חז"ל שלא נאמר שאנו פורשין א"ע מפני שאנו קצים בהאיסורים, רק לשם ד' לשם יחוד קב"ה. ועי"ז אנו מתדבקים באותיות של המצוה כנ"ל.
11
י״בויוכל להיות שב' אופני תיקון הויה בחי' יהיה. הא' ע"י התאחדות עם האותיות והתחברות לאחדות התורה קודם הפירוד. והב' ע"י שנזכר תמיד את עבודת ד' ועשיותיו הגופניות תהיה ראשית לעבודה העתידה. הם בחי' הויה ואלקים. כלומר כי אלקים היא היכל וכלי הויה. לכן האופן הא' שבא להתאחדות האור הוא תיקון הויה בלא הכלי, והב' שעם עבודת הגשמיות שלו הוא מתקן את הוי' זה בחי' תיקון הויה כשנתלבש בהיכל היינו באלקים.
12
י״גויוכל להיות שזה ענין יוסף עם אחיו. כי איתא בספ"ק שמה שאמרו חז"ל אל יאמר אדם א"א וכו' רק אפשי ומה אעשה וכו'. הוא הכל באיש שלא חטא עדיין בזה הדבר. משא"כ מי שעבר ר"ל יש לו צד קלות והיתר לזה כי כשעבר ושנה נעשה לו כהיתר. ובפעם א' יש לו צד קלות. ואם יאמר אפשי שיתקרב לזה ברצונו יוכל להכשל ח"ו, לכן צריך למאס הדבר בתכלית המיאוס ויאמר אי אפשר. והנה השבטי י"ה בבואם לדבר עבירה. וכן לצד הרחקה בחי' משמרת למשמרת כמו שנ"ל שבענין הרחקה היתה מחלוקתם, אמרו הלשם יחוד הנ"ל אפשי ואני פורש לשם ד' שגזר עלי. ואמרו זאת כנ"ל לתקן השם ועבודה של יהיה לתקן הויה בלא היכל אלקים, ויוסף חשב שיען שעדיין הם קודם קבלת התורה והאם יש לך נעשה לו כהיתר כזה לכן אסור להם לומר אפשי רק אי אפשי. ויבא יוסף א ת דבתם רעה אל אביהם. פרש"י ז"ל שאוכלים וכו', מה שהם מדברים אודות הרחקות העבירות הללו אפשי כנ"ל זה רע, אל יעקב אביהם שעבודתו בחי' וידו אוחזת בעקב עשו לתקן הויה בבחי' לעתיד, כי אדרבה הם מדברים דברי איסור ומוסיפים פירוד ח"ו. ובדעת יוסף היה שקודם מתן תורה מפני שאינם יכולים להתדבק בכל האותיות רק תיקון הוי' באלקים יכולים לתקן.
13
י״דוהנה נודע שיש רפ"ח ניצוצות להעלות בחי' ורוח אלקים מרחפ"ת מת רפ"ח, ובמצרים מפני שלא העלו רק ר"ב לכן לא היה התיקון השלם. ויוסף הצדיק כשהרגיש שנשלח למצרים לעשות דרך לישראל, לתיקון והעלאות הניצוצות, ובגודל ענותנותו חשב שהוא ועבודתו אינם נחשבים למאומה חפץ ג"כ ללמד לאחרים וזאת תהיה עבודתו בתיקון הדרך כנ"ל, ומפני שלא היה לו את מי ללמד ולזכות חפץ לזכות את שר המשקים ובאיזה אופן ובאיזה עבודה ירגילהו בתיקון הוי' באלקים, כי כן היה דעת יוסף כנ"ל. ואך ע"י שיזכר תמיד את העבודה שצריך לעבוד אח"כ, ואמר לו כי אם זכרתני אתך, שתמיד תזכור שכאשר יטב לך ועשית עמדי חסד. שאתה חפץ לעשות בי מצוה. כי גנוב גונבתי וגו', ואף קודם שיטב לך תזכר שכאשר יטב וגו'. ואמר המדרש אשרי הגבר וכו' זה יוסף, כי באמת שם ד' מבטחו רק ולא פנה וכו' כי איך חשב בענותנותו שהמצרי יתקן את השם, וכמו שהיה באמת ולא זכר שר המשקים מקודם שהוטב לו וכן אח"כ וישכחהו.
14
ט״וויוכל להיות שהפסוק מרמז בזה עוד כי באמת קשה מדוע כתיב אל רהבים לשון רבים. והא רק לשר המשקים יחיד פנה. אבל כשמצרפים אותיות א"ל עם אותיות רהבי"ם נעשה הצירוף אלקי"ם ר"ב, שיוסף חפץ בזה לתקן השם אלקים ולהוציא את הר"ב ניצוצות ממצרים וזה ולא פנה א"ל רהבי"ם. ויוסף פנה לכן לא נעשה התיקון הגמור. כי אם לא תיקן עם השם אלקים רק כאחיו עם הויה היה התיקון הגמור.
15
ט״זלכן היונים בקליפתם רצו להשכיחם תורתיך. לא לבד שלא יעשו התיקון של הויה בלא הכלי, רק אף מי שחפץ לעשות התיקון הוי' בהיכל קדשו אלקים ע"י הזכירה תמיד ג"כ לא יוכלו ח"ו, להשכיחם ח"ו. וכשטמאו כל השמנים שהוא בחי' הויה גם את כליהם טמאו כנודע מהמפורשים, וממילא אף אם היה להם שמן טהור לא היה להם במה ליתנו. אבל בדקו ולא מצאו אלא פח אחד של שמן הדיוק בגמרא ש"ל שמן לא עם שמן או פח שמן. רק מצאו פח ריק של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא טמאו את הכלי שהיה מונח בקרקע בחותם, ולא היה בו תמיד שמן רק שיעור אחד בלבד כי היה פח קטן ונעשה נס ונתמלא הפח עם שמן והדליקו ממנו ח' ימים. כי אם היה פח גדול שמחזיק שמן של שמונה ימים ונתמלא בפעם אחת, אז היה הנס רק בפעם אחת ביום הא', אבל כיון שלא היה יכול להחזיק רק על יום אחד והדליקו ממנו ח' ימים. אז היה הנס בכל לילה ולילה ח' לילות. ומתורץ קושית הב"י ז"ל.
16
י״זולהנ"ל ירמז במציאת הכלי שאף מי שאי אפשר לו להמשיך האור ולתקן את בחי' הוי' בלא הכלי, .עכ"פ ימשיך אור בחי' כלי של אלקים. לתקן את העבודה של יהיה שתהיה בזמן הגאולה בב"א.
17