דרך המלך, חגים, פסח י׳Derekh HaMelekh, Holidays, Pesach 10
א׳בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
1
ב׳ד' אמר לאדם הראשון איכה, כי תיכף אחרי השנוי הגדול הזה ואחרי הנפילה האיומה מן גן עדן לשאול תחתית ר"ל, ולהשעבוד לתאות ר"ל, נאבד ונעדר כל עיקר האדם עד ששאלהו ד' איכה. כל אדם כשבא לו דבר של עגמת נפש דואג וקשה לו לשמוח אז. וכשבא לו דבר של שמחה הוא שמח וקשה לו לדאג עתה. ואם כן האיש כזה הוא רק אכסניא למחשבות העולם אשר הם עוברים ושבים באים ויוצאים ממנו, ועצם שלו של האדם אין, יצבור נא האדם מחשבות מן המעת לעת ויסתכל בהם ויראה אם לא רק מאורעות הזמן והעולם הן, וכפי שהזמן והעולם משתנים גם הם משתנים, עתה עפ"י רוב מחשבות של דאגה בקרב האיש וכשיעזור ד' והזמן יטיב אז מחשבות שמחות יבואו אליו, גם הקודמות וגם אלו לא עצם שלו הם רק אכסנאים אורחים הם בו, מתחילה היו אורחים רעים ועתה טובים כפי העולם והיום. ואיכה, איה אתה בעצמך, אם האיש נמצא בביתו ובעצמותו. אז צריך ששמחה לא תטרף את דעתו וגם דאגה לא תכריעהו כל כך.
2
ג׳אבל שימצא האדם אצל עצמו ולא יהיה כאסקופה הנדרסת למאורעות ורעיונות העולם שבאים אל קרבו. צריך הישראלי לעורר בעצמותו התלהבות והתפעלות דקדושה, ידוע לכל שענין התלהבות והתפעלות אי אפשר להבין בשכל בלתי אם הישראלי מדגישם בעצמו. אבל כדי שלא יאמרו אם כן מה דורש ממני ה' דבר שאינו אומר לי מהו ואין לי הבנה בהם כלל, לכן כדי לקרב מעט אל השכל ענין התפעלות יכול להיות. כי נודע שבעת השרפה ח"ו יש כח באדם לעשות הרבה יותר מאשר שלא בשעת השריפה. ובשעת שלום כמה שינסה ויחפוץ להתחזק לא יוכל כמו בשעת השריפה, ומאין לו הכח הזה שלא היה לו מקודם.
3
ד׳(אבל) עולם הזה הוא בחי' מלכות של העולמות עליונים ולית לה מגרמה כלום רק שכל חיזון בה מתחזין כנודע. אבל ד, אחד ברא עולם אחד, ולא חומרים ישיים נפרדים. רק את הצורות (שהם רוחני' נגד החומר) עשה ד' שיתגלו לנו בקטנות שיכולים אנו לראותו. וכמו שהשמש אם מצמצמים את אורה כדי שנוכל לראותה אחדות השמש ואורה נשאר, כן העולם אחד הוא וד' עשה הצורות. מהו צורה בדבר שנראת ומורגשת אם ע"י העינים או שמיעה והרגשה. וכל צורה יש בכחה רק ללקט ולאסוף מן כל העולם האחד כחות אשר נחוצים אלי, ובהם הוא מתגלה. מה הוא הגרעין אשר אין בה לא עץ ולא עלים וכו' ומ"מ נתגדל ממנו הכל. ולמה אי אפשר לצמוח ממנו רק אם נטמן בקרקע ובאדר ומים כראוי לו. מפני שבהגרעץ שורה רק צורה וביכלתו לאסוף כחות הבלתי נראים מן העולם האחד ולגלותם בצורתן. האדם קטן כשנולד ואם לא יאסוף אליו כחות מן העולם על ידי אכילה ושתיה ונשימה וכו' לא יתגדל וכדומה. נמצא שכל דבר שאנו רואים בעולם אין זה עצם חומרי לעצמו רק צורה נגלית מן כל העולם ואחדותה, והצורה זו יש לה יכולת לאסוף כחות מן אחדות העולם אשר נתגלה בצורה זו.
4
ה׳אבל האדם כיון שאחד מתוכני צורתו היא הבחירה החפשית, לכן גם כוחותיו אינם נקצבים ומוגבלים, ואם בדעתו שצריך עתה לכח יותר גדול אז אוספת צורתו מן העולם כח יותר, כגון בשריפה כנ"ל, וכל איש אינו יכול למוד את דעתו וכוחותיו, כי אינם מוגבלים כמו שאין דעתו מוגבלת רק בבחירה חפשית, איני אומר שכל איש יכול להיות גבור כשמשון, אבל האיש הישראלי מורכב מבהמיות עם דעת ורצון, ועיקר הבחירה היא בדעת ורצון, לכן בדעת ורצון יכול לאסוף ככל צרכיו, יכול להתחכם יותר מן החכמה שנקצבה לו, אף שחכם או טפש מכריז המלאך קודם לידתו מ"מ רואים שע"י עבודה יכול הטפש לקנות חכמה וכן מדות טובות, והכל ע"י שמרגיש שצריך לו כמו בשעת השרפה שמרגיש כאב וצורך גדול בשריפת הונו. ויוסף דעת יוסיף מכאוב, להוסיף דעת יכולים רק ע"י שיוסיף מכאוב מן העדר הדעת.
5
ו׳וזה הכל בדעת ורצון שלו שבהם הבחירה, משא"כ בעניני גופו קשה להם להוסיף מעצמם יותר מן הקצוב, רק באיש שדעתו ורצונו מושלים על גופו אז כיון שדעתו ורצונו חפשים בלי קצבה והם מתוכן צורת האדם לכן יכולים להוסיף לו כח יותר מן הקצוב לו, כמו בשעת השרפה שכיון שדעתו ורצונו מושלים בכל עח על גופו, גם גופו מוסיף כח מן החח, לכן רואים אצל הצדיקים שאף אם חלשים הם מ"מ לצורך עבודה יש להם כוח אשר אף הגבור לא היה יכול לחקות מעשיהם, ובכלל אין הישראלי יכול למוד את כוחותיו לעבודה, ואף בפשוט האדם רואה אם יחפוץ לעשות באמצע השנה העבודה שעושה איזה ימים קודם פסח לצורך פסח לא יוכל בשום אופן, לא יהיה לו כח ולא פנאי לעשות את הכל, מפני שהכרח ורצון עבודה שבדעתו ורצונו שולטים עתה על גופו, והם בבחירתם החפשית מוסיפים לו כח יותר ממה שיש לו.
6
ז׳ובכל ענין עבודה כן הוא, אם רצונו ודעתו מסורים אליה שבדבר זה כמעט אין בחירה אצלו, כי בחר בהטוב שבו והם שולטים עליו, אזי יהיה לו פנאי וכח לעבוד, משא"כ מי שתמיד הוא בבחירה היינו בספק או לעשות לעבוד וכו' ולא בחר והחליט, ואף אם רוצה בעבודה מ"מ אין הדעת והרצון שולטים על גופו. אז תמיד אין לו פנאי וכח לעבודה. ואפשר שב' השאלות קבעת עתים לתורה עסקת בפריה ורביה שאומרת הגמרא אחת היא, כי איתא בספ"ק שקבעת עתים היינו למי שהוא טרוד בעסקיו שואלים אם גזלת עתים לתורה מלשון וקבע את קובעיהם וכו' ולהנ"ל שואלים למי שהוא טרוד קבעת עתים לתורה עסקת בפריה ורביה שירבה ויפרה לך הזמן והכח יותר מן הקצוב לך.
7
ח׳נחזור להנ"ל שהעולם הפרוד שנראה לנו היא בחי' מלכות דלית לה מגרמה כלום ומקבלת מאחדות העולם כפי הצורות שלה, והאיש הישראלי כיון שאחד מתוכני צורתו היא הדעת והרצון החפשי, לכן יכול לאסוף גם כן חפשי בלי קצבה. לכן הישראלי שמתבונן בינו לבין עצמו. הנה נמצא אין סוף ומקור של קדושה וטהרה שהוא גדול מכל עלמין, אור אמת לעילא מן הגבול וחיים אמתיים ולמה אני רחוק מכל זה, למה אני כלי ריק, כלי חרם יבש ונמאס, ונתעורר בו עד תוך תוכיותו תשוקה לקדושה, ותשוקה זו שולטת על כל גופו. אז כנ"ל כיון שהדעת ורצון עצם צורתו הוא שיש בכחה לאסוף יותר מן הקצוב לה, אז מאסף קדושה ממקור הקדושה אליו אפילו מבחי' מקיף לא ממכ"ע בלבד, ובבוא בו כל כך רבד קדושה מן בחי' לעילא מן כל עלמין, נרתע כל גופו ורובץ ומתבטל תחת כובד הקדושה ששופעת עליו, עד שממש אינו אותו האיש שהיה מקודם. הוא מרגיש את אשר לא הרגיש מקודם, ורוצה את אשר לא רצה, עד שיכול לזכות גם לרוח הקודש מעט מעט, אין כונתי שדוקא יעשה מעשים משתים בגופו וכל רמ"ח אברים של התפעלות, הן אמת שמי שמתלהב אי אפשר לו לפעמים להתאפק מבלי שיוציא צעקה או הכאה ביד וברגל וכו' אבל עיקר התפעלות והתלהבות דקדושה היא בקרב האיש כנ"ל שהתפרץ בו כ"כ קדושה עד שכל עצמותו נתבטל ועומד הוא כלו להתפוצץ ח"ו מגודל האור. וזהו מעט ענין התלהבות והתפעלות לפי שכל האדם.
8
ט׳וזהו החילוק בין הישראלי שיש לו התפעלות שהמשיך בבחירתו, וכן מי שאינו ממשיך מאומה בבחירתו רק כפי צורתו הקצובה, וצורה זו לא נראה עוד צורת ישראל, כי גם צורת הבהמה והצומח מאספים מחלקי העולם, רק כין שיש באדם אשר יש מקום גם לרעיונות ורצוניות העולם לכנס גם הם נכנסים. צורת ישראל היא מה שמצייר את ישראל ומגבילו בעצם תוכנו שהוא חלוק משאר הברואים, ומהו צורתו זו מה שאוסף לא בהכרח רק בבחירה, וכל זמן שאין לו צורה זו אז אין האיש עוד בביתו ועצמותו, אבל כבר דברנו שלעורר בנו תשוקה צריכים מקודם לדעת שחסרה לנו זאת, ולעומת הא"ם שמקיף אותנו רקנים אנחנו מן הקדושה וא"ס, וכשד' שאל לאדם הראשון איכה הלא כלך חסר, ענה את קולך וכו, ואירא כי ערום אנוכי, ראיתי בעצמי שאני ערום חכם ויש בי יראה כי אם אין יראה אין חכמה, וכיון שדמיתי שלא חסר לי מאומה רק ערום אנכי, לכן ואחבא ונחסרתי כלו, ולא אספתי קדושה של התפעלות רק נשארתי אכסניא לעולם כנ"ל. לכן קשה להשיג התפעלות והתלהבות קדושה מפני שצריך לאסוף קדושה מבחי' מקיף היינו שחק לעולם, לכן אם איש ישראל משיג התלהבות והתפעלות, אז קל גם לאיש אחר להשיג מפני שהראשון כבר המשיך המקיף לפנימי לממלא כ"ע. וגם זה ענין שחסידות התלהבות והתפעלות של הרבי צריכים להכיר בהחסידים, ולא די מה שהרבי צריך למצוא לעצמו ולא להיות בחי' איכה כנ"ל, אלא גם בהם צריך הוא לדור על ידי שהוא המשיך ההתלהבות לעולם וקל גם להם להמשיך, ואם הרבי אינו ניכר בהחסידים סימן הוא או שהוא חלש בעבודתו או שהם אינם עובדים את אשר יקל להם לעבוד. וזה בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו, לא בעצמותו לבד צריך לראות את עצמו ולא יהיה בחי' איכה שאינו נמצא, אלא אף בהדור צריך לראות ולמצוא את עצמו, כאילו הוא יצא ממצרים, כמו שבמצרים הי' בחינת וישאלו איש מאת רעהו ועבודת האחד היה ניכר בחבריו עד שראתה שפחה וכו', לכן צריך הוא להיות בחי' לראות את עצמו בהדור וק"ל.
9