דרך המלך, חגים, פסח י״אDerekh HaMelekh, Holidays, Pesach 11
א׳וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.
1
ב׳בכל מקום הפשט של כל המרבה הוא שמרבה מעצמו יותר מכפי שנצטוה, ואם כן מה אנו מרבים יותר על דברי הגדה שנצטווינו. אמנם איתא בזוה"ק ויגש תא חזי בשעתא דטוב איתער דאיהו ימינא, כל חידו וכל טיבו וכל ברכאן משתכחין, וכלא בחשאי איהו כמה דאוקמאה דאמרן בשכמל"ו בחשאי עכ"ל הק ולדרכנו אפשר מרמז בזה הזוה"ק. כי נודע שיש קול ודבור תפארת ומלכות, גם עפ"י פשוט רואים שהקול יוצא מפנימיות האיש לא מהלב והריאה בלבד, אלא מתוך תוכיות נפשו, שמחתו וצערו של איש נכרים יותר בצעקה יותר מאשר ניכר מן דבורו. וכמו שכבר דברנו משה רבינו ויהושע נשאו ונתנו אם קול ענות גבורה או קול ענות חלושה, ולמה לא המתינו עד שיבואו למחנה ויראו. אבל אף שמש"ר ויהושע הכירו בפני כל ישראל עד היכן נגע הפגם בו. אבל למדו לנו בזה שבהקול יש יותר להכיר עד היכן מגיע הפגם בפנימיות הנפש, משא"כ הדבור לעצמו כשנפרד מן הקול הוא אותיות שהפה והלשון מחלקים ומוציאים אותם, היינו חצונות הגוף בלבד, אינו אומר על הדבור בקול כי הוא התגלות המחשבה רק על אותיות הפה בלבד.
2
ג׳ודבר ד' שיתהוה ממנו דבור אפילו בעולם הזה היא הכל ע"י ישראל ששורשם במחשבה. וגם עבודתם בפה ודבור למוד תורה ותפלה בפה, לכן אותיות דבורם גרם אותיות הדבור למעלה שיתהוו עשרה מאמרות ושאר דברי ד' לעולם הזה. וכעין זה שאיתא מהמגיד הגדול זצ"ל על בגלל אבות שעשו רצונך. שכיון שכשנברא העולם יעבדו הם את ד' לכן עשו בזה רצון לבריאת העולם. וישראל נוטריקון יש ששים ריבוא אותיות לתורה. יש ששים ריבוא אנשים לישראל. כי הם עושין את האותיות, וכל איש ישראל דיבורו עושה יחוד שמים ואח הוי, את, קול ודבור כי נותן אותיות לקול עליון ונתגלה הדבור, וכל מה שדבורו של הישראל יותר קדוש יותר כל הבריאה קדושה כי ד' מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. במה בעשרה מאמדות, ובמה נעשה הדבור, בדבור ישראל.
3
ד׳נמצא שקדושת העולם תלד בדבור ישראל, וכן כל הידווד הזה של קול ודיבור בעשה בק"ש מודע ששמע ישראל הוא הוי' וברוך שם כבוד מלכותו וכו' אדנ' דבור, לכן אם נאמר זאת בקול הרי כבר נתיחד ואנו צריכים לעשות היחוד עתה בקול ודבור, לכן צריכים להאריך בשמע בחי"ת ודל''ת כדי שיהיה התגלות הקול בלא דבור, ובברוך שם צריך לומר בלא קול רק באותיות הדיבור, ומיחדים לאחד בשמע וכו' לברוך שם וכו' יחודא עילאה ותתאה. והזוה"ק אומר שבשעתא דטוב אתער ג"כ בחשאי הוא. כי אם יהיה בקול לא ימשך הברכה למטה לאותיות לישראל ולעשיה לבחי' מלכות כי ישאר בקול טוב רק ברוחניות, כשד' רוצה להמשיך לישראל גם בעיניני עשי' צריך להיות בלא קול אותיות הדבור לחוד בלחש.
4
ה׳אבל בני ישראל בעצמם קודם רדתם למצויים ג"כ היו למעלה מן עולם הזה והדבור, והאבות היו מרכבה וקבלו התורה עד שלא ניתנה למעלה מן הדבור וכשירדו למצרים נתקשרו לעולם לאחדות הדבור ונצטוו ואמרתם זבח פסח ומצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. אבל לא ההגדה בלבדה צריכה להיות הדבור הקדוש שהשגנו במצרים ליחד בזה קול ודבור הוי' אדני, רק וכל המרבה לספר כל מה שמרבה לספר בעניני עולם אם הכל היא ביציאת מצרים דבור כזה הרי זה משובח וק"ל.
5