דרך המלך, חגים, פסח ג׳Derekh HaMelekh, Holidays, Pesach 3
א׳פסח יום ב' (תר"צ)
1
ב׳דבר נא וכו' וישאלו וכו',
2
ג׳ואומרת הגמ' שאמר הקב"ה כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם וכו' ואחרי כן וכו' לא קיים בהם (ברכות ט). ונודעת קושית כ"ק אא"מ זצלל"ה, האם לא בשביל א"א לא הי' צריך ה' לקיים את הבטחתו.
3
ד׳אבל הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו (בראשית רבה סח). כי המקום שנמצא בו דבר. המקום גדול מן הדבר שנמצא בו. והקב"ה אף ששכינתו נמצאת גם בעולם בבחי' ממלא כל עלמין, עיקר מציאותו הוא בחי' סובב ומקיף כל עלמין הרבה גדול מן העולם לאין קץ ותכלית לכן ה' מקומו של עולם. העולם נמצא בו והוא מקיפו וסובבו ולא להיפך ח"ו, לכן קוראים אותו ית' לשון נוכח ונסתר כמו, "אתה" "הוא". ברוך אתה וכו' נוכח, אשר קדשנו נסתר ולא אומרים קדשתנו בלשון נוכח, לשון נוכח אומרים לבחי' האלקית שנמשך לעולם לבחי' ממכ"ע, ונסתר לקדושתו ית' שחוץ לעולם ומקיף שהוא נסתר. וכל קיומו של הישראל הוא שיכול לאמר אתה הוא אלקינו שקדושה גם מבחי' מקיף נמשך אליו, כי אילו לא היה נמשך לנו אור גם מאור מקיף רק מזה שנתצמצם לנו, כי אז כשח"ו איש נכשל ויורד מאלקותו ית' ונסתר ממנו, לא היה לו תקומה כי היה נשאר בלא אלקות כיון שח"ו אין אלקות (כביכול) עתה בקרבו, אבל כיון שגם מאור מקיף מאור שחוץ מהעולם, גם מאור הנסתר נמשך, אז למי שנסתרה הקדושה ממנו מאיר לו מאור מקיף, וגם מרחוק ה' נראה לו. וזהו החילוק אור של ממכ"ע כשנתגלה, אז כיון שנתלבש ונתצמצם גם לעולם, אז נתגלה גם בישועה גופנית, כי נתלבש גם בדברי העולם, משא"כ מי שנתרחק ח"ו. רק מרחוק אור של מקיף "הוא" בלבד מאיר לו, וכיון שאור הזה למעלה מהעולם הוא ורק הארה מחוץ לעולם מאיר לו, אינו מתלבש בלבוש גופני לישועה גופנית.
4
ה׳ואפשר זה רמז הפסוקים וארא וכו' ושמי ה' לא נודעתי להם. ונודעת הקושיא הא גם אצל האבות כתיב שם הויה ושאר הדקדוקים שאיתא בספ"ק. אבל נודע מפרקי דר"א שקודם כריה"ע לא היה אלא הוא ושמו בלבד. ונודעת הקושיא הוא שמו והאותיות מחודשים הם ואיך היו קודם בריה"ע, ומתרצים שיש הויה שנמשך לאותיות שאנו קוראים ויש העצם שנתלבש להאותיות, למשל כשקוראים ראובן אז יש השם ראובן ויש עצם האדם שקוראים אותו ראובן. לכן קודם בריה"ע לא היה אלא הוא העצם שנקרא בשם הויה. היינו שאחר התגלות האותיות קוראים הויה ב"ה, נמצא שהויה סתם הוא מה שנמשך לאותיות דוקא. והויה של ה' ושמו הוא העצם קודם בריאת העולם ולמעלה וגדול מהעולם. וזהו וגם עתה בחי' ממכ"ע גם כן יכול לקראות הויה. וסובב ומקיף שגדול מהעולם היא בחי' ושמו הויה של הקב"ה. לכן על שאלת פרעה מי ה'. כי ידע שישראל נסתרים היו מה' והיו שקועים במצרים ובטומאתם ר"ל. ענה מש"ר אלקי העברים נקרא עלינו. לא אמר לנו רק עלינו. האור שלמעלה מאתנו ולמעלה מהעולם. שמאיר רק לישראל נתגלה עלינו. וע"ז אמר פרעה למה וכו' תפריעו העם ממעשיו כי לעשי' וישועה גופנית אין אור הזה נתלבש.
5
ו׳וזאת טען מש"ר לה' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, בשם שלך בחי' מקיף. הרע וכו', ואמר ה' עתה תראה הגם שלפרעה ולישועה גופנית לא ימשך. אבל כיון שצריכים שאתה וישראל תראו ותשיגו קדושה ואמונת ה'. יעשה ה' נס זה ויתגלה גם בישועה גופנית. כיון שישועה גופנית ג"כ צורך ותוספת קדושה היא. וארא אל אברהם וכו' בא־ל ש'. היינו בשם הצימצום. כי גם מהאלקות שנתלבש בהעולם לא נתרחקו. וגם בשמי הויה, שם הויה שלי לא נודעתי להם. היינו בשם הויה שלא נודעתי. שאינו נתלבש בידיעה. בשניהם נתגליתי להם, לכן וגם הקמותי וכו' והיה להם שניהם ישועה גופנית ורוחנית, וגם אני שמעתי וכו' לכן אמור לבנ"י אני הויה. אף ששמי השם "אתה" בחי' ממכ"ע לא זכו. מ"מ יתגלה להם בחי' אני הויה העצם שלו. בחי' הוא ושמו כנ"ל, והוצאתי וכו' וידעתם כי אני ה'. ואגאל אתכם בישועה גופנית. כיון שהכל הוא כדי שתוסיפו ידיעת ואמונת ה' כנ"ל והכל צורך קדושה.
6
ז׳נחזור להנ"ל להאבות נתגלה אור מב' בחי'. השם של ממכ"ע ושל הוא נסתר. של לא נודעתי, כי לא למי שנתרחק לבד נמשך אור של הו"א של מקיף, רק בכלל נמשך לישראל אור גם מרחוק מהנסתר. לכן כל תשוקות ישראל היא לעלות, מפני שתמיד באיזה מצב שהוא אפילו במצב הכי גדול תמיד אור שמחוצה לו מאיר בו, והוא נמשך אליו בתשוקתו. וזה שמלאכים שואלים איה מקום כבודו להקדישו, כי ענין קדושה שמקדשים שמו ית' ענין עליה שמתעלים ומשיגים אור קדושתו ית' אור יותר עליו מאשר משיגים עתה, ומקבלין וכו' ואומרים קדוש, מקבלים אור קדושה והיא בחי' להקדישו. וכיון שהם משיגים רק אור של בחי' אתה של ממכ"ע האור שנמשך להם, ואור של "הוא" של מקום כנ"ל בחי' הוא מקומו של עולם אינם משיגים, קשה להם לעלות ולקדשו, לכן שואלים איה מקו"ם על בחי' מקום בחי' "הוא" להקדישו (אור. שלמעלה ומקיף). משא"כ ישראל שמאיר להם בחי' מקום, מקדשים אותו יוד. והמלאכים בקדושת ישראל שממשיכים אור של בחי' "הוא" גם הם משיגים ומקדשים.
7
ח׳וזהו בכלל בחירת ישראל, המלאכים שיש להם רק הקדושה שנצטמצמה להם, אז הם בקביעות למצבם ואין להם בחירה. משא"כ ישראל שגם אור של "הוא" של חוץ מהעולם נמשך להם. אז אינם נקבעים בקביעות למצבם. ותמיד הם כמו מי שנמצא בדרך הילוכו שאינו נקבע למקום שנמצא. ואף מי שח"ו בוחר בדרך רע, יסוד בחירתו ג"כ מפני שהוא מרגיש העדר קביעתו. מפני שהוא מרגיש בחי' אור של "הוא". משל למי שהוא בדרך הילוכו ואינו נקבע למקום שנמצא. יכול ח"ו לתעות לדרך לא טוב, לא כן מי שנמצא קבוע למקום. שיושב שאינו הולך ואינו יכול לתעות. וזה הדבר גם מי שהולך בדרך אם יודע ג"כ איפה ילך ולשם תשוקתו, אז קשה שיתפתה ויתעה לדרך לא טוב שאינו תכליתו, משא"כ מי שמרגיש רק העדר קביעתו ושהוא הולך ואינו יודע איפה ותכליתו אז יכול לתעות ג"כ. לכן היצה"ר בא קודם בהאיש. כי העדר הקביעות כרגיש תחילה והיצה"ר מפתהו לתעות. וכשמתחיל לעבוד ומרגיש בקרבו גם איפה. גם לאן לבו נמשך אינו תועה כ"כ וגם יצה"ט בא. והאיש ישראל כשמרגיש איזה בחירה ורצון לא טוב. צריך להתחזק ולעשות מצוה או ללמוד ואז מהבחירה לא טובה תעשה טובה כנ"ל. נמצא שמאור מקיף אינו נמשך לישועה גופנית זולת ביצ"מ שהיתה לטובת קדושת ישראל. והנה בכל יו"ט נתגלה שוב האור של אז. משא"כ ישועה הגופנית לא היתה צריכה להתעורר עתה בפסח, כיון שגם אז לא היה מתגלה לישועה גופנית רק לעורר אמונה בישראל שהיו כ"כ רחוקים מה', משא"כ עתה איך יתהוה מן אור של למעלה מן העולם אור מקיף ישועה גופנית. לכן אומרים בהגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא. שה' שומר אותה הישועה מאז גם עתה לנו. ולכן צריכה שמירה מפני שברוך הו"א והישועה היתה אז מבחי' הו"א. לכן אף שה' הבטיח לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. לא היה צריך ה' לקיים. מפני שלהאבות הי' התגלות גם של א־ל ש' ממכ"ע. שנתגלה גם בישועה גופנית. משא"כ עתה שהגאולה היתה בחי' ברוך הו"א. אני הויה לבד שאינו מתלבש בישועה גופנית. אז הגאולה בעצמה כיון שהיה לצורך אמונה וידיעתם נושעו, משא"כ לביזת מצרים איזה שייכות להם. רק כדי שלא יאמר אברהם וכו' כי בין כך ובין כך ועבדום וכו' קיים בהם.
8
ט׳ואגב נבין נא את הגמ' סוטה י"ג חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל עסקו בביזה והוא עסק בעצמות יוסף. ונודעת הקושיא האם גם הביזה לא היתה מצוה כשאמר ה' דבר נא. ועוד בלשון בקשה דיבר. ומה ענין החכמה בזה שדרשוהו מן הפסוק חכם לב יקח מצות. אבל בספ"ק איתא, טעם אחד על קושי שיעבוד מפני מכירת יוסף. ומביאים ראיה מתוס' שבת י' ע"ב, ונבין נא אם ביוסף תלה הדבר למה לא מחל להם קודם מותו ולמה יתענו ישראל כ"כ על ידו. ואפשר כי יוסף ירא שלא יקבר במצרים מפני מכירתו, לכן לא רצה למחול עד שישיבוהו לא"י. בחי' והשיב את הגזילה. ומחל להם על תנאי, וזה הרמז פקד יפקוד וכו' רק אם והעליתם את עצמותי וכו', כי אם יעלוהו לא"י וימחל להם, ישאר קושי השיעבוד להשלים את הזמן של ת' שנים כנודע שקושי שיעבוד השלים ויצאו. ואם לאו לא ישלים קושי השיעבוד כי על חטא מכירתו יהיה הקושי שיעבוד. ויצטרכו להיות שם כל הזמן וח"ו ישקעו. והנה ה' אמר דבר נא כדי שלא יאמר אותו צדיק אברהם וכו' וקשה הלא ה' אמר רק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אחר שיהיו כל הת' שנים, משא"כ כשלא היה רק רד"ו לא הבטיח ה'. אבל כנ"ל קושי השעבוד השלים, והי' כל הזמן, והגם שקושי השעבוד הי' על חטא מכירת יוסף אבל יוסף מחל להם כיון שהעלו את עצמותיו נמצא באם לא העלו עצמותיו אף אם יצאו קודם הזמן מ"מ להביזה לא יזכו. וכיון שמש"ר לקח עצמות יוסף, זכות המצוה של דבר נא וכו' של כל ישראל תלה בו. וזה חכם לב יקח מצות, לא מצוה אחת רק מצוות של כל ישראל. כי מה שכל ישראל עסקו בביזה היה מפני שמשה עסק בעצמות יוסף.
9