דרך המלך, חגים, פסח ד׳Derekh HaMelekh, Holidays, Pesach 4
א׳חג הפסח על ההגדה
1
ב׳חכם מהו אומר מה וכו' אתכם וכו'
2
ג׳איתא בגמרא ברכות נ"ח הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו חכמי אוה"ע אומר שנתן מחכמתו לבו"ד, וכן במלכי ישראל אומר שחלק מכבודו ובאוה"ע שנתן מכבודו, ע"ש. החילוק בין חלק לנתן אפשר כי בפ' ואתחנן עה"פ ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח וכו' אשר חלק ד' אלקיך אותם לכל העמים. פרש"י אשר חלק להאיר להם ד"א וכו' החליקם וכו' לטרדם מן העולם וכו' החליק אליו בעיניו. היינו שהשמש והירח במרום הם ולכל העולם בראם ד' ואין שייך לאמר ע"ז שנתנם ד' להעמיס. רק לשון חלק שייך. שרק חלק ולא הכל נתן ד' להם, חלק להאיר להם. ועוד פרש"י מלשון החליק שיפלו. שאף שהם במרום מ"מ יכולים ע"י לטעות ג"כ. וזהו הענין, חכמי ישראל החכמה לא שלהם היא רק במרום חכמה עילאה ורק הארה ממרום מאיר במוחם ולבם, שחלק מחכמתו ליראיו וכן שחלק מכבודו וכו' ולא שאין להם בחירה כיון שחכמתו במרום. כי יכול לעשות מזה גם החליק אליו בעיניו ח"ו. והיא עבודת ישראל. משא"כ בחכמי אוה"ע אומרים שנתן מכבודו, שאינה ממרום רק מרוחקת, ואותה חכמה נתן להם עד שחכמים הם להרע ולהיטיב בל ידעו בחכמתם וזה החילוק בין תורה לחכמה. החכמה בישראל רק בחי' חלק ולא נתן, כמו שאומרת הגמרא הנ"ל. ובתורה אומרים גם נותן התורה. כמו שאומרים אשר נתן לנו תורת אמת. שניהם יש בתורה. בחי' חלק, כי המלמד תורה לעמו ישראל כמו הרב שעיקר התורה בו, ומתורתו מאיר חלק להתלמיד, ויש בחי' נותן התורה, כי על ויתן אל משה ככלותו פרש"י בשם המדרש שלא היה משה יכול ללמוד בזמן קצר או שהיה לומד ושוכח עד שנתנה לו במתנה, היינו מתחילה למדה וד' למד עמו ואח"כ נתנו לו, מתחילה מאיר ואח"כ נותן. וכמו שאמרו חז"ל ע"ז י"ט. עה"פ בריש תהלים בתורת ד' חפצו ובתורתו, מתחילה תורת ד' היא ואח"כ נעשה תורתו, כנ"ל מתחילה מלמד חלק ואח"כ גם מסר. כי הוא ית' גם מסר התורה לישראל ואתם אפילו שוגגין ואתם אפילו מזידין בקידוש החודש וקביעת המועדים (ר"ה כה). וכן התורה שבעל פה. עד שר' יהושע ענה כנגד הב"ק ממרום לא בשמים היא וקבע הלכה כנגד הב"ק (ב"מ נט).
3
ד׳אבל זהו מפני שחכמת איש הישראלי לא לעצמו בנתינה היא רק בחי' חלק, גם עתה חכמת אלקים היא. וכשנתן לו התורה לא לזולתו נתנה רק גם עתה שלו ית' היא. ובמדרש תהילים מזמור קי"ט איתא עה"פ חלקי ד' אמרתי לשמור דבריך, הוא אומר לכם חלקי אתם. ואתם אומרים לו חלקי ד', והקב"ה אומר להם חלקי אתם ושלי אתם ומה אני מבקש מכם דברים שנאמר והיו הדברים האלו וכו'. הוא ית' אומר לנו חלקי אתם ואף חכמתנו חכמת אלקים שמאיר לנו ממרום היא. ואנו אומרים לד' חלקי ד' כי כביכול גם אנו מאירים למעלה. ישראל מאירים למי שאמר והיה העולם ומוסיפים כח בפמליא של מעלה. ומה הוא מבקש מאתנו דברים, בין אם האיש יודע, בין אם אינו יודע, אף הפשוט מישראל כשעושה בתמימות וקבלת עומ"ש וזוכר שהוא ית' אלקיו והוא עבדו, פשוט הוא החוטב עצים של הקב"ה, אז בעשיותיו המצוות ולימודו התורה מקבל הארה מחכמתו ית' אשר חלק עד שנותן לו התורה וגם הוא מאיר למרום. ד' אמר אתם חלקי וישראל אומרים אתה חלקי, כי מאין הוא אור העליון והשמחה בימים קדושים אלו בין המלאכים אף נשמות הצדיקים, הלא הם למעלה מהזמן ולמה דוקא בזמן הזה בפסח או בשאר יו"ט אורה ושמחה ותוספת קדושה במרום, הכל מישראל ומכל ישראל יחד אף מן ההדיוטים, אותם ישראל הנרדפים הם מאירים את כל עולמות העליונים.
4
ה׳חכם מהו אומר וכו' אתכם. בחכמי ישראל אומרים אשר חלק מחכמתו כי חכמתם לא שלהם רק חכמה אלקית המאירה להם. כפרש"י במאורות השמים, ויש להם בחירה שיכול להעשות מזה ח"ו החליק אליו. לכן שואל החכם בחכמה עלאה מה העדות וכו' אשר צוה ד' אלקינו אתכם, אתכם משמע לזולתו, עד בחירה שיכול להעשות החליק אליו, והלא מרגישים שכל חכמתו הוא של מרום, ולנו רק הארה ממרום, ולמה עשה ד' בחירה ואתכם ואף אתה וכו' אין מפטירין וכו' אפיקומן, כדי שישאר טעם הפסח בפה ותשאר קדושה בפה האדם. ומאין ישנה קדושה להשה שהיא בהמה. מפני שהאיש קדשה, זאת אומרת, שאף שכל קדושת השה מן הישראל היא מ"מ מוספת קדושה בהאיש. וזהו כמו שאיתא במדרש בא על החודש הזה לכם, שאמר ד' אני קדוש ולעצמי אני מקדש, אלא אני מקדש את ישראל והם מקדשים אותי (שמות רבה טו). חכמת ישראל רק חלק והארה ממנו ית' ומ"מ צוה אתכם , והם מאירים למי שאמר והיה העולם. וזה שאומרת הגמרא בברכות למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עומ"ש ואח"כ יקבל עליו עול מצות. וזה החילוק בין עומ"ש לעול מצות הלא לכאורה עומ"ש היא רק לקיים את המצוות, אבל עומ"ש היא בחי' מלכות יראה כנודע חכמה תתאה, חכמה דלית לה מגרמה כלום רק ההארה ממרום כנסת ישראל וחכמה של חכמי ישראל כנ"ל שהיא חלק הארה ממרום, ואח"כ יקבל עליו עול מצות שעיקר עשייתן כאן כי דוקא ישראל עושין המצות ובזה הם מאירים למעלה. התורה היא גם במרום שגם שם יש ישיבה של מעלה, אבל קיום המצות היא רק כאן בישראל והם מאירים למרום. ד' אמר אתם חלקי וישראל אומרים אתה חלקי והאיש צריך להרגיש עומ"ש גם לעצמו, אף אם לא באה מצוה לידו, עומ"ש שאינו הפקר רק עול ד' עליו ואז גם חכמתו לא לעצמה רק הארת חכמה עלאה.
5
ו׳וזה ענין סיפור יציאת מצרים שנצטוינו ממרום, והוא בחי' המלמד תורה ההארה ממרום. והמרבה לספר שזהו שהוא מוסיף בזה הוא כבר מאיר למרום בחי' חלקי ד', שממנו מתחיל ועולה למעלה. וכל המרבה וכו' הרי זה הוא בעצמו משובח. מעשה וכו' הגיע זמן ק"ש שש"ח. אתם מרבים לספר שלא תהיו בחי' הארה ממרום בלבד רק גם מאירים למרום. וכיון שהגיע זמן ק"ש כבר יש בה עומ"ש ועול מצות שניהם כנ"ל.
6
ז׳ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו' כנגד ארבעה בנים דברה תורה.
7
ח׳ונבין נא הלא התורה נצחית ותמיד צריכים להשיב לכל בן כפי מצבו כנגד ארבעה בנים וכו' ועתה שקבעו את כל השאלות במה נשתנה ולומדים אותם עם כל הנערים. א"כ לכולם משיבים תשובה אחת. ואיך היא מצות ד' בארבעה בנים.
8
ט׳ואפשר כי בשירים ותשבחות של ליל פסח נמצא שירים ותשבחות גם על שאר דברים חוץ מיצ"מ. כמו בנשמת שנמצא תשבחות על רפואות פרנסה וכו'. וכן בהלל כל גוים סבבוני בשם ד' כי אמילם וכו' ומה שייכות להם לליל פסח. אבל האיש שד' מושיע אותו באיזה ישועה, לא על ישועתו לבד שמח ואומר שירה, רק מרגיש יותר את ישועת ד' של יצ"מ. ואת הבכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים. שקשה להרגיש כ"כ בגלות ושפלות. ואפשר זה הרמז של שאלת הד' בנים. ארבעה דוקא. מפני שד' צריכים להודות. ובזה גם עתה חילוק יש בין שאלת הבנים והוא החילוק בין שאלת החכם לרשע, שהחכם אף שאומר ג"כ אתכם ששואל על השמחה מישועה הפרטיית שלהם. מ"מ רואה שלא מישועתם בלבד שמחים רק גם מיצ"מ ומעבודת הפסח. מה העדות וכו' אתכם. האתכם והעדות אחת היא. והתשובה היא אין מפטירין וכו' שטעם אכילת השה נעשה קודש, שבישראל אין העצמיות נבדל מקדושת ד'. ומן ישועתכם אתכם באים לשמוח יותר מיצ"מ. והרשע שואל לכם בלבד, שאינו רואה שע"י היסורים שעברו עליו והושיעו ד' בא גם לשמחת יצ"מ. ואף אתה הקהה את שניו, חוץ מן הפשוט מרמז גם להגמרא (ברכות ה) יסורים ממרקין עונותיו של אדם ק"ו משן ועין וכו', הקהה את שניו הלא משן נלמד שיסורין ממרקין ונזדכך עד שאין הבדל בו בין ישועתו של עצמו לישועת ד' וכלל ישראל ביצ"מ
9
י׳מאמרים נוספים בסוף הספר
10
