דרך המלך, חגים, ראש השנה ב׳Derekh HaMelekh, Holidays, Rosh Hashanah 2
א׳ראש השנה
1
ב׳היום הרת עולם וכו' אם כבנים רחמנו וכו' ואם כעבדים וכו'. למה לא כתוב תיבת אנחנו, כי לפי פשוט היה צריך לכתוב אם כבנים אנחנו וכו'.
2
ג׳אבל איתא בשער הגלגולים. שהאדם צריך לעסוק בעוה"ז בסתרי תורה בסוד עירוב. שהוא מלשין ערבון. שנותנים "האנד־געלד" דמי קדימה כשקונים דבר מה. כי עיקר לימוד זה הוא בעוה"ב. ומי לומד שם. מי שנתן ערבון בעוה"ז, לקנות את סתרי תורה. עכ"ל.
3
ד׳כי ד' ית' נתן את התורה לעמו ישראל. אבל התורה קדמה לעולם. וכשנבראו ישראל כבר היתה התורה נמצאת. נמצא שלא זו בלבד שנתן את התורה לישראל, אלא גם נתן את ישראל לתורה. כי כל דבר נמצא צריך לעבוד את ד'. אנחנו ישראל, מלאכים, שרפים חיות ואופני הקודש כולם עובדים את ד', ואף התורה עובדת אותו ית'. ישראל עובד את ד' בתורה. והתורה עובדת את ד' בישראל, בזה שמגלה את עצמה לישראל, אבל עבודת שנינו. היינו של ישראל והתורה, שאנחנו עובדים עם התורה והתורה עובדת עמנו. צריכה להיות בחי' קנין. כמו שאומרת המשנה (אבות ב. ז) קנה לו ד"ת וכו'. ובכל קנין צריכים ליתן זה לזה. ומה צריכים אנחנו לתת לתורה־את עצמנו. לא שאנו עומדים מחוצה לה ומביטים בתורה, רק שאת כל עצמותנו אנו נותנים לתורה, ואת כל נשמתנו אנו מכניסים בתורה. והעני בדעת שעומד בחוץ ורק מסתכל בתורה בעין שכלו בלבד תורתו נקראת ח"ו בחי' ספרים החיצונים, שהוא חוץ ממנה, והאיש הזה אינו מרגיש שום התפעלות והתלהבות של הקדושה והתורה, כי ההתלהבות וההתפעלות של הקדושה היא בחי' תענוג ג"ע ולהתענג בתענוג ג"ע צריכים להיות בג"ע ולא לעמוד חוץ ממנו. ובמה נותנים אנו את עצמנו לתורה, במה זוכים להיכנס בסתרי היכליה פנימה, בלימוד סתרי תורה כנ"ל בשם שער הגלגולים. שלימוד זה הוא בסוד ערבון. להיכנס לג"ע ללמוד שם כל סתרי אורייתא.
4
ה׳ומהו לימוד סתרי תורה. לא קבלה ורמזים בלבד. כי איך הם סתרי תורה אם כבר נדפסים בספרים קדושים לעיני כל. אבל לימוד סתרי אורייתא הוא המגלה בלימודו את נשמתו המוסתרת עתה. נפש הבהמית שבאדם מתגלה ופעולותיה נראות, אך הנשמה מוסתרת לא היא נראית בהתגלות ולא פעולותיה נראות. ומי שלומד בנשמתו ומגלה אותה. זהו לימוד סתרי אורייתא. בסוד ערבון. אף שלומד דיני מודה במקצת או שור שנגח את הפרה. ואף בתפלה עם כוונותיה וסודותיה איתא מהבעש"ט ז"ל. הן אמת שהכוונות והשמות הם מפתחות לשערי מעלה. אבל מה עושה הגנב שאין לו מפתח האם אינו פותח. ובמה הוא פותח בעבודה מוסתרת ובמס"נ שמוסר את נפשו עליה. איננו אומרים שאין צריכים ללמוד קבלה או הכוונות. כי כפי שנודע מהזוה"ק ומהאר"י ז"ל הם בחי' מחצדי חקלא שמקרבות הגאולה. אבל אין האיש פטור בלימוד זה עם דעתו בלבד. ויכול הוא ללמוד קבלה ולא ללמוד סתרי תורה. וכן אף מי שלא הגיע בדעתו לירד בעמקות הקבלה ולומד רק פשט התורה אינו יכול להיפטר ולאמר שמוחו אינו סובל את סתרי תורה. כי אף במודה במקצת כנ"ל ג"כ יכולים ללמוד את סתרי תורה. ע"י שמגלה את נשמתו המוסתרת והטמונה בקרבו.
5
ו׳נחזור לעניננו. שכמו שיש עבודת ישראל לד' כן יש עבודת התורה לד'. וגם העבודה הזאת תלויה בישראל שימסור לה את נפשו בסוד ערבון. והאיש הישראלי צריך לעשות לעצמו חשבון הנפש הזה. ואף שעל עצמו אינו חס אם על עצמו היצה"ר מפתנו לאמור מה אני ומה עבודתי שתגרום כ"כ למעלה. וכל תנועה ומחשבה והרהור תבנה או תחריב עולמות. אבל מה אענה לעבודת התורה שאני מונע את עבודתה עבודת ד'. וזוהי מדת עניוות. כי באמת צריכים להיות שניהם באדם. עניוות וגיאות. הישראלי צריך להיות שפל רוח מאד. ומ"מ ויגבה לבו בדרכי ד'. ויחשוב בלבו איך שכל מעשיו חשובים לעילא עד שכל תנועה קלה פועלת במרום ואף מה שלא כתוב בפירוש בתורה. ואף בדברי הרשות. הריהו בונה או מחריב עולמות.
6
ז׳והיצה"ר עושה את שלו, אם יכול להביאו לידי גסות מביאו. ואם לאו מפתהו למה תרמה את עצמך. הלא ברגע הקודם אמרת בלבך שאתה אפס ואין. ואיך אתה מתגאה לאמור שכל מה שלמעלה. ממך הוא. ממך כל התיקונים ממך כל הצירופים וכו'. וא"כ ח"ו עשה מה שתעשה ואל תדקדק אחריך כי גם בשמים אין מדקדקין כ"כ אחריך. אבל לפי מה שדיברנו שניהם אמת. האדם יכול לחשוב לעצמו שהוא באמת אין ואפס ואם יאמר לו יצרו דא"כ עבודתך לא תעשה רושם. יענהו. הן אמת שעבודה שלי אינה עושה רושם אבל עבודת התורה שעובדת עמי. ואני החומר שלה לעבוד את ד'. זה עושה רושם, וא"כ בין כך ובין כך צריך אני לשמור את כל תנועותי ומחשבותי שיהיו לד'. הצמר כשהוא לעצמו אין חילוק אם יש לו קשרים וכמה קשרים. וכאשר נעשה חומר לבנ"י לעשות בו מצוה אזי כל קשר וגריל שלו עושה רושם. אם כך נעשה כשרה הציצית ובונה עולמות. ואם לאו ח"ו פסולה ומחריב עולמות. לכן גם האיש הישראלי אף אם הוא עניו ויודע שהוא אפס ואין. מ"מ צריך לשמור את עצמו מכל דבר במחשבה דיבור ומעשה שלו שיהיה לד' כנ"ל.
7
ח׳וזה מרמזת לנו המשנה (אבות ד. י) הוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך. מה ענין שפל רוח לבטלת מן התורה. ולא עוד אלא שהמשנה כותבת ו' שמוסיף על ענין ראשון. ואם בטלת וכו'. שנראה איך שדבר אחד הוא ממש. וביותר קשה על העונש שמאיימים בו את המבטל מתורה. שהרבה בטלים יש לו. הלא גם הוא בזה חפץ. כי מבטל הוא מעצמו מתורה. אבל להנ"ל מרמזת לנו המשנה הוי שפבןח בפני כל אדם. את חלק האדם שלך תוכל לבטל ולומר שאתה אפס ואין. ועבודתך מה היא ואם צדקת מה תתן לו, אבל מ"מ עבודתך תעבוד מפני עבודת התורה. משא"כ ואם בטלת מן התורה. אם מרגיש אתה בלבך עניוות גם ביחס לתורה ואתה מבטל עבודתה, באמרך ומה עבודת התורה חשובה עמי שפל ונבזה. אז זה הכלל תדע שהרבה בטלים יש לך. באם אין לך ביטול אחד שמבטל אותך בעצמך בלבד, רק יש לך הרבה בטלים שאתה מבטל בלבך אותך ואף את התורה, אז העניוות הזאת כנגדך היא ולא לטובתך, ואף ביטול שלך עצת היצה"ר הוא. אבל אם עמלת בתורה ואיך לך רק ביטול אחד שלך בלבד. אזי זהו ביטול ועניוות היצ"ט, ויש לך שכר הרבה.
8
ט׳נחזור לעניננו, שהשגת התורה היא בחי' קנין, כמאחז"ל קנה לו דברי תורה. וכפי מה שהאדם נותן לתורה כן התורה נותנת לו. ואם האדם נותן א"ע כולו לתורה זוכה לתורה של עוה"ב. שהתורה ניתנת לו ומוסרת לו צפונותיה בבחי' קנה לו ד"ת קנה לו חיי עוה"ב, שיש לו כבר עתה חיי עוה"ב מלבד מה ששמור לו לאח"כ. כי עוה"ב הוא צדיקים יושבים וכו' ונהנים מזיו השכינה וגם עתה כבר רואה הוא בסתרי תורה, ומה היא סתרי תורה. הא־ל מסתתר. שהסתתר בתורה בבחי' פקודי ד'. שהתורה נקראת פקודי מלשון פקדון שנפקד ונטמן בה ד' ית', וזאת היא הסתרי תורה שהתורה נותנת ומלמדת אותנו.
9
י׳אבל מקודם צריכים אנחנו ללמוד סתרי תורה עם התורה. היינו ליתן א"ע לה וכפי שדיברנו לבוא לנתינת עצמו לתורה יכולים ע"י שמגלים בראשונה בתורה את נשמתנו המוסתרת. אבל מה היא הנתינה בעצמה שאנו נותנים א"ע להתורה אשר עי"ז התורה מגלה לנו את סתריה, היינו את הפקודי ד', כי למסור את נפשו בפועל הלא כל איש ישראל מוכן כפי הדין על איזה מצוה ובאיזה אופן שצריכים ומ"מ לא כולם רואים את הא־ל מסתתר שבתורה. ובפרט כי אנו מדברים במסי"נ בעבודה. שבחיינו נמסור את עצמנו לד' בעבודה. אבל לפי הנ"ל הוא ע"ד הפשוט כמו שדיברנו. כי מי שעובד בבחי' עבודתו של עצמו, קשה שלא תהיה בה שום פניה אם גשמית או רוחנית, היינו שיהיה לו ג"ע או שיתקרב לקדושה ויתענג ממנה. מפני שעבודתו עבודת עצמו הוא עובד. שהיא ישותו. אבל מי שמגלה את נשמתו בעבודה ובתורה. אז מגודל ההתלהבות לתורה ומפני שנשמתו שנתגלתה רואה את אור וגדלות התורה. היא מתבטלת לקדושת התורה ואין כוונתה לעבוד בשביל עבודתה רק בשביל עבודת התורה. ההתבטלות לפני התורה גדולה כ"כ עד שמוסר את כל נשמתו עליה ואינו מוצא א"ע מוכשר וחשוב להיות ראוי לעבוד את ד'. מה אני לעבוד את ד'. אני הנני רק החומר שתעבוד התורה עמי את ד' ית'. ואיש כזה יש לו יצ"ט גדול, התורה בעצמה היא היצ"ט שלו. כי היא חפצה לעבוד את ד'. ומה היא עבודתה לגלות לאיש ישראל את הפקודי ד' בכל מצוה וחלק התורה, והרצון הזה של התורה מעורר רצון פנימי באיש הישראלי שיתן ערבון להתורה כנ"ל ושיעבוד את ד' וילמוד תורה באופן הנ"ל, כלומר שיניח להתורה שתעבוד את ד'.
10
י״אוהגמרא מרמזת שאמר ד' בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין (קדושין ל). אשר לכאורה קשה להבין הלא היצה"ר מפתה גם נגד התורה. ומה תועיל לו התורה אם אין היצה"ר מניח אותו לבוא אל התורה. אבל להנ"ל בראתי לו תורה תבלין. שמהתורה שופע יצ"ט ללבו של אדם. ואנו מבקשים ע"כ תורה הקדושה התחנני בבקשה שיהיה לישראל כ"ט ולא תהיה להם שום מניעה, כדי שתוכלי את לעבוד את ד' עמהם. אבל מתי צריכה התורה לעבוד עמהם את ד'. כשבנ"י הם בחי' בנים ואז רצון האב להתגלות ולהתראות עם הבן, והראיה הזו צריכה התורה לעשות שעבודתה היא שמגלית את הפקודי ד', את הא־ל מסתתר. לנו. משא"כ אם הם בחי' עבדים, שאין אז תשוקת ד' להתגלות לנו ח"ו, ונעשה ח"ו בחי' ואנכי הסתר אסתיר, ואז התורה ח"ו נפגמה כי אינה עובדת את ד'.
11
י״בוד' אמר למש"ר כה תאמר לבית יעקב ותגד לבנ"י וכו' אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' [שמות י"ט). אשר לכאורה קשה להבין מה ואתם. בשלמא אם עיקר הדיבור לא היה להם לישראל, אז אומרים אח"כ כשהדיבור הוא אליהם ואתם משא"כ כשכל הדיבור בעבורם מהו ואתם. אבל להנ"ל. רמז ד' לישראל, אם שמוע תשמעו בקולי אז ושמרתם את בריתי. אתם שומרים את התורה שתהיה שלמה ולא תיפגם בעבודתה, כי התורה נקראת ברית. מלשון אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי שנדרש על התורה. אבל זה הכל אם והייתם לי סגולה מכל העמים. כפרש"י אוצר חביב. שתהיו חביבים לי כבחי' הבן החביב שתשוקת אביו להתגלות אליו ולהתראות עמו. ולא שתהיה זאת עבודת התורה בעצמה ורק היא תתעלה עי"ז, רק ואתם תהיו לי ממלכת כהנים גם אתם תתקדשו עי"ז.
12
י״גואיך נעשים בחי' בן ולא עבד. הכל חוזר לראשון, וכמו שאיתא בזוה"ק ובת"ז הק' כהאי ברא דמשתדל בתר אבוי ואמוי ומבקש למנדע יתיה. סימן של הבן הוא כשרוצה ומשתוקק לראות את אביו, והרצון הזה מעורר רצון באביו להתגלות לו, ומאין בא רצון פנימי של הבן לראות את אביו מפני שהבן ממוח האב כנודע, לכן כל עצמותו משתוקקת לאביו.
13
י״דוהנה בר"ה היתה בריאת העולם. אבל חד אמר בניסן נברא העולם, וחד אמר בתשרי נברא העולם (ר"ה י..יא). ואיתא בתוספות כ"ז. ד"ה כמאן מצלינן שמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי בניסן היה הלידה בפועל ובתשרי רק במחשבה בחי' הריון. בחי' היום הרת עולם. נמצא דבר"ה נתגלתה המחשבה, ומה היתה המחשבה. ישראל שעלו במחשבה. לכן לפי"ז בר"ה נתגלתה מחשבתו ית'. דהיינו עם ישראל האדוקים במחשבה זו. ולכן אז היא עת התעוררות בכל איש ישראל לחפש בגנזי דמלכא ולמצוא את אבינו המלך, ועי"ז אנו בחי' בן, וממילא רצון ד' להתראות אלינו ע"י התורה ותפילה, והתורה מקבלת את החוב שלה לעבוד את ד', שהיא לגלות את הא־ל מסתתר לישראל. והתורה מוכרחת לבקש רחמים בעדנו כנ"ל תורה הקדושה התחנני בבקשה. כדי שתוכל לעבוד את ד' אשר לכך נוצרה, כי אנו עתה בחי' בן כנ"ל.
14
ט״ונמצא שמי שהוא בחי' בן זוכה בדין כיון שהתורה מבקשת בעדו. ובר"ה יש לנו היכולת להיעשות בחי' בן מפני שהיא זמן התגלות המחשבה של האב עם הבן האדוק בו, ולכן ע"ז בעצמו הוא דין. אם אנו בחי' בן או ח"ו בחי' עבד.
15
ט״זוזהו היום הרת עולם יען שאז המחשבה נתגלתה בבחי' הריון. לכן היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. ומהו המשפט. אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים, שקשה לזכות בדין מפני שאין התורה מבקשת כנ"ל. אבל עינינו לך תלויות שאתה תוציא כאור משפטינו וכו'. ועוד יכול להיות אף אם אנו היינו עד עתה בחי' עבדים ולא השתדלנו לחפש בגנזי דמלכא ולראות את המלך. אבל לא אבדנו מכל ח"ו את עינינו לראות אותך רק עינינו לך לראות אותך תלויות כי בינונים תלויים ועומדים עד יוה"כ (ר"ה טז). וזה עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו. שלע"ע תושיענו עם כ"ט על חשבון הזה ונוכל לעבוד אותך מתוך כ"ט ולראותך, ונהיה בחי' בן. וק"ל.
16