דרך המלך, חגים, ראש השנה ד׳Derekh HaMelekh, Holidays, Rosh Hashanah 4
א׳ראש השנה תרפ"ו
1
ב׳אשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכון.
2
ג׳ומקשה במדרש (ויקרא רבה כט), וכי אוה"ע אינם יודעים להריע כמה קרנות יש להם וכו' אלא שיודעים לפתות את בוראם בתרועה. ונבין במה מתורצת הקושיא, כי הקושיא הדרא לדוכתא כמה קרנות יש להם ולמה אינם יודעים לפתות את בוראם בתרועה. ומה בהלת השטן השתא ודאי אתי משיח, במה בטוח שודאי אתי השתא
3
ד׳אמנם איתא בתקונים תקון ה', בראשית ב' ראשית נקודה בהיכלי' והאי נקודה איהי מחשבה סתימא, אדהכי הא אליהו וכו' ואמר ר"ש ר"ש והא ב' פתיחא איהי א"כ במאי איהי מחשבה סתימא וכו' כגונא דא ם' בקדמיתא איהי מ"ם סתימא וכד איתפשט קו דהיא ו' מן המדה איהי אתפתחת ואתעבידת ב' וכו' עי"ש.
4
ה׳ובענין עבודה לפי מצבנו יכול להיות. כי כ"ק אא"מ זצלל"ה אמר שאינו ירא כ"כ מעונש גיהנם רק מהבושה לפני המשיח עכ"ל הק'. וכזה צריכה להיות אמונתנו במשיח האם רבותא היא להאמין במשיח, כל איש כשצר לו מאמין בישועה שמבטיחים לו ובפרט כשנביאינו הבטיחו לנו. אבל ואחכה לו בכל יום שיבא, צריך להיות שגם הבושה מלפניו נגד עיני תמיד, אני בטוח בכל רגע שיבא ומאד אני בוש לפניו, אשר הבושה זו גרועה מכל הגיהנם. ומהו הבושה לפניו יותר מן כל הצדיקים, הבושה היא שהפרענו ועצרנו ביאתו והוא מעונה על ידינו בבחי' והוא מחולל מפשעינו. וענין משיח נודע שחוץ מזה שיבא להושיע את ישראל עיקר ביאתו היא לעשות התגלות אלקות ומלאה הארץ דעה את ד'.
5
ו׳וזה ענין חכמה סתימא. כי חכמה המוזכרת בספרי קבלה. אין הפשט על חכמה זו שאנו קוראים חכמה ושכל, רק ראשית האצילות כשעוד הוא בלא לבוש בחי' כח מה והלבוש מתחיל מבינה עד שאפי' תורה זו המצויה עתה בידינו רק נובלת חכמה זו היא כנודע ממדרש נובלת חכמה תורה. והחכמה זו נמצאת בכל המציאות רק שהיא בחי' חכמה סתימא. ומי סותם בעדה הו' כנודע שו' הוא גוף ומדות, כן היא החכמה עצם האצילות נמצאת בכל דבר, רק אנחנו עם גופנו והמדות שלנו סותמים בעדה ונעשה סתימא ונעשה ם. וכד אתפשט, כשאתה נוטל את עצמך הצידה נעשה ב' ונתגלה לך החכמה בכל המציאות. וזה הסוד בחכמה יבנה בית, לצורך החכמה שתתגלה אתה צריך לבנות בית ב' שלא יהיה מם סתימא.
6
ז׳אמנם השגת החכמה סתימא זו אינה כמו חכמה ושכל שיש בה פרוד. משכיל ומושכל, המשכיל משיג את המושכל. וזה הוא מפני שהחכמה כבר נתלבשה בלבוש ובלבוש אל הפירוד, חלק ממנה בלבוש האדם נעשה ממנה משכיל, ובהשכל נעשה ממנה מושכל. משא"כ החכמה סתימא כיון שאין עליה לבוש אינה בחי' פרוד. וההשגה יכולה להיות רק בהתאחדות ע"י שהאדם מגלה מקודם את החכמה סתימא אשר בו, ומייחד את שניהם. והכל באופן הנ"ל ע"י שיקח את הו' הסותמת שיקח את עצמותו ומדותיו הצדה.
7
ח׳לכן ענין טהרת המדות שונה וחמורה היא מכל העבודה. כי בכל דברי עבודה נאמר לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. שגם הלא לשמה טוב הוא אף שאינו כמו הלשמה, וכן בענין תשובה אף שתשובה מיראה שהיא לעצמו שלא יענש, אינה כמו תשובה מאהבה מ"מ לחטא אינה נחשבת ועוד בכוחה להפוך את הזדונות לשגגות. משא"כ בטהרת המדות אמרו חז"ל וחסד לאומים חטאת שכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין. ולמה חטאת היא, הלא עכ"פ חסד עושין ויהיה כמו לא לשמה, אבל כנ"ל כל ענין עבודת המדות היא שתתפשט הו' ויעביר את עצמותו ומדותיו ותתגלה החכמה סתימא. ואם לגרמי' עביד א"כ מוסיף הוא סתימא על סתימתו וחטא על פשע. לכן תקון המדות צריך להיות מפני עצם הטוב בלא לבוש שנמצא בהם, ואף כשמהנה את העני ושמח הוא ע"ז לא תהיה שמחתו על ההנאה הפשוטה של העני. כי סוף כל סוף גם העני איש הוא שהנאותיו גופניים הם ואפשר לפעמים הוא נהנה מדבר לא טוב. רק שמחתו תהיה על כי בהנאה זו מתלבש עצם החכמה סתימא, ואז ע"י ביטול העצמות וטהרת המדות מתפשט הו' ונתגלה החכמה ונעשה מן מ' סתימא ב' ראשית. בראשית ברא אלקים. התגלות אלקות והמשכת המשיח.
8
ט׳אבל מי יאמר זכיתי. מי יוכל לאמר שהעביר כל עצמותו הצדה שאף המדות שמתקן לא יהיה בשביל שום דבר רק לגלות החכמה סתימא. לכן הבושה זו נגד המשיח צריך כל איש ישראל לזכור וליבוש תמיד. ובפרט קודם התקיעות שאז היא התעוררות המשיח בבחי' יתקע בשופר גדול. צריך ליבוש ולדמות בנפשו שעומד הוא עתה לדין ושואלין אותו למה סכותה בגופך ולא נתת לאור ד' שיתגלה, ולמה עצרת ביאת המשיח, השכינה המשיח וישראל סבלו יסורים וגלות כ"כ על ידך. ואם כה יבכה ויאנח מגודל הבושה להמשיח, גורם שיבהל השטן ויאמר השתא ודאי אתי משיח. ומשפטינו יצא כאורה לטוב.
9
י׳וענין התגלות ותקיעת שופר יכול להיות באופן אחר ג"כ. כי איתא בגמ’ (שבת י"ב) אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי שאין מלאכי השרת וכו'. עי"ש. ומ"מ בחלום אנו רואים שיודעים מחשבות האיש כי כל החלום מחשבה הוא, ויש מלאך בעל החלום. והתוס' מתמי' הלא מחשבות כל אדם יודעים. וע"פ פשוט יכול להיות כי המלאכים נבראו להיות ממוצעים להוריד ישועות מעולמות עליונים לישראל ולהעלות תפלת ישראל מעשיה למעלה, וזה הכל בתפלת עשיה שמדברים. משא"כ מחשבות התפלה ומחשבות עבודה שהיא בחי' אצילות או בריאה למעלה מן המלאכים שהם ביצירה, אין הם יודעים. לכן אל ישאל בלשון ארמי כי מה ששואל הוא תפלת עשיה אשר המלאכים צריכים להעלותם והם אינם מכירים בלשון ארמי. ומן מחשבות האיש א"א להם לשער מה דיבר כי מחשבה זו לעילא מן מצבם היא. ועי"ז תפלה זו נשארה למטה שאינה עולה. וזה הכל מחשבה של תפלה או עבודה. משא"כ מחשבות גרידות של בני אדם שאינה למעלה מן מלאכים זאת הם יודעים. ובפרט בשינה שאין האדם במצב כמו בעת הקיצו אז יודעים מחשבותיו.
10
י״אנמצא שמחשבות עבודה אין מלאה"ש יודעים. משא"כ מחשבות פשוטות יודעים וזאת יכול להיות רמז התקיעות. ונוכל להבין ע"פ משל. והגם שהמשל הוא מענין משל של כ"ק אא"מ זצוקל"ה שנמשכה ממשל של המגיד הגדול זצ"ל. מ"מ נמשילה לפי מצבינו כדי שגם אנו נאחז בתורתם ובתפלתם.
11
י״בהיה מלך גדול שמלך על כמה מדינות. קרובות ורחוקות. אבל מדינה אחת היתה ביניהם רחוקה מאד שאנשיה היו פראים וכל מה שנמצא היה עוד במצב הפראי המאכלים גסים המלבושים שקים וסמרטוטים. וכל מנהגיה ותהלוכותיה פראי היה וכל תהלוכותה והנהגתה עם אנשיה היה מסוכן. עד שמאנו כל השרים ללכת שמה להנהיג את המדינה. ויהי היום הוא היום שימנה המלך את השרים על כל המדינות. נפקד מקום מדינה ההיא כי אין איש שיאות לקבל על שכמו נטל העבודה הזאת. אז אמר המלך לבנו כולם שרים זרים הם לכן ממאנים הם בעבודה יתירה בשבילי. אבל אתה באשר אתה בני אל תסרב לעשות זאת בשבילי ואל תעשה קרחה במלכותי ואל תאבד מדינה זו מחסרון מנהיג. טוב ענה בן המלך. שמח אני בעבודתי יען כי למענך היא. רק זאת אני מבקש מן המלך עכ"פ תעזרני בכל שאבקשך ואף אם יהיה נחוץ לי לבקש אותך שתבא בעצמך אלי ג"כ תאות. ויבטיח לו המלך ככל אשר שאל. ובן המלך נסע שמה. הן אמת שבראשונה סבל הרבה מכל גסותיה של המדינה ממאכליה וכו' וכל תהלוכותיה. כי איך יערב לב"מ שרגיל בתפנוקי המלך לאכול פת קיבר, והמפונק שנתאמן עלי תולע איך ילבש שק וכדומה. אבל סוף כל סוף התרגל בהם וינהג את המדינה הכבדה לטובת המלך. וכפעם בפעם שאל מאת המלך ככל אשר צריך לטובת הנהגת המדינה. והרבה פעמים כשהתקוממו בני המדינה נגדו או רק כשהתגעגע למלך כתב למלך שיבא אליו. ואז נכנע כל שונאיו. אבל אורך זמן שהותו במדינה השכיחוהו מעט מעט את לשון המלך והיה נאלץ לכתוב למלך בלשון מדינה זו שהתרגל בה. וזה הרע לו הרבה כי בני המדינה חפשו במכתביו ששלח למלך וקלקלו ומחקו שם כרצונם. וביותר הפריעו את ראיית הב"מ עם אביו, וכל הזמנים שיעד הב"מ לאביו ובקשו שיבא מחקו. ואם נודעו שסוף כל סוף יבא המלך אז ליום המוגבל סיבכו את הבן מלך במלחמות במקומות אחרים כדי שלא יתראה עם אביו. וכך' עבר זמן זמנים והב"מ את אביו לא ראה.
12
י״גוהנה כאשר עבר זמן הרבה כזה שלא ראה הב"מ את אביו ויתלקדו מאד געגועי הבן לאביו. ימים הרבה לא אכל. את הנהגת המדינה כמעט עזב מגודל צערו. כי הוא לא ידע מה הם עושים במכתביו ולא ידע מה זה ועל מה זה כמה פעמים כבר ביקש לאביו שיבא ואינו שומר את הבטחתו. והציק לו הדבר עד שנחלה מגודל צערו, אז נזכר בן המלך כי בין הדברים שנתן לו המלך צידה לדרך נתן לו גם פעמון סכנה (געוואלד גלאק) אשר אם ח"ו יהיה בסכנה גדולה לא יחכה עד שישלח מכתב למלך שיבא רק יפעם בזה וימהר המלך לבא. והנה האם יש סכנה גדולה מזו. כי האם אפשר לי לחכות עוד שלא אראה את אבי. ויקח את הפעמון הגדול ויפעם, ונעשה רעש גדול בכל חצר המלך על סכנת בה"מ והמלך מהר ויבא למקום בנו לשאלהו על הסכנה. אז בכה בה"מ. אתה שואלני על הסכנה האם יש יותר סכנה מזה שאתה נתרחק ממני, אתה יודע שירדתי למדינה רחוקה זו רחוקה מגופי ורחוקה מתכונת נפשי הכל בשבילך וכל תקותי היתה שעוד אזכה להתראות אתך יותר מכפי ישבי בחצר המלך. שם לא הייתי בסכנה והיה די לי אם רק בימים טובים ראיתיך אבל כאן תבוא אלי יותר פעמים תכופות כי בכל רגע ח"ו סכנה מרחפת עלי ראשי. והיה כדאי בעצמי לקבל עלי הסכנה הכל כדי שאזכה להיות יותר קרוב אליך, ולסוף עזבתני זה כמה. וכל ההענקה שאתה מעניק לי פה היא שאתה מצוה לבני המדינה שיכלכלוני. אבל האם באתי הנה לאכול. האם היה חסר לי בביתך מאכלי מלכים. כמה סבלתי בראשונה עד שהורגלתי לאכול את המאכלים הגסים. והכל למענך עשיתי ולבסוף עזבתני וכל אשרו ושכרו של בן מלך היא חתיכת פת. איך נפלתי משמים. ויבך בכי גדול. הן אמת שגופי מושחת מן מאכליהם וממלחמותיהם אבל לא מזה נחליתי ולא ע"ז אני בוכה. רק על דא ודאי קא בכינא על שנתרחקת ממני.
13
י״דאז סיפר המלך לבנו איך שכל מכתביו נשחתו. באשר כי יודעים בני המדינה את תוכן מכתביו כי בלשונם כתב. וכמה פעמים הייתי אצלך אף שלא מצאתי במכתבך שום בקשה שאבא אבל גם אני מתגעגע אליך. אבל כשבאתי לא מצאתיך בביתך. לכן התחיל המלך לדבר עם בנו שוב בלשונו כדי שלא יבינו העומדים עליו ויתקשרו שוב כמקדם ויעדו זמנים שיתראו יחד באיזה אופן ומקום, והב"מ שב לעבודתו שמח וטוב לב.
14
ט״וויהי כי ארכו לו שם הימים ויתרגל הב"מ להשתכר מעט ולהרדם. ויקר מקרה שכשהיה המלך אצלו היה שכור נים ולא נים תיר ולא תיר, ואף שאמרו כמדומני מהבעש"ט ז"ל שיין קשה פחד מפיגו, ומאימת אביו עמד ודיבר עמו כיאות אבל לא היה יכול לצמצם את רעיונו לדבר בלשון אביו, רק בלשון בני המדינה שהתרגל כבר, ושוב שמעו שונאיו את הזמנים שיעדו להתראות והתחילו שוב לשחק בו ולמשכהו למקומות אחרים ולסבכהו במלחמות בעתים הללו כדי שלא יתראה עם המלך.
15
ט״זהנמשל מובן מאליו. המלך מלכי המלכים שלח את נשמות ישראל בבחי' בני בכורי ישראל לעוה"ז שהיא באמת מקום סכנה לנשמה, וקבלנו זאת עלינו לטובתו ית' לעשות התגלות אלקות בארץ. והנה בראשונה היה התגלות אלקות, וכל עיקר עבודתינו היתה בחי' מחשבה שאין שום מלאך ומקטרג יודע מזה כנ"ל וכפי שהמשכנו את אלקותו ית' נמשך אלינו ולא היה יכול זר להתערב בתוכם. אבל מגודל שהייתנו פה שכחנו מעט מעט מעבודה בחי' אצילות, וכל עיקר עבודתינו ותפלתנו היא בפה, לכן הרבה תפלות נפגמים והרבה ח"ו נופלים ביד הסט"א אם אינם כהוגן, ואף התפלה שזכתה לעלות יש עליה מקטרגים והפריע הרבה ראייתנו עם אבינו. ואף כשד' בעצמו בא מגעגועו כביכול אלינו אמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, האדם מסובך אז בדאגות וטרדות גשמיות. אשר המקטריגים ושלוחי הע' שרים של מעלה מסבכים אותנו.
16
י״זאבל באמתחותינו נמצא פעמון (געוואלד גלאק) הוא השופר שד' צוה לנו שבכל מלחמה ובכל צרה שלא תבא נתקע בשופר. ונעשה רעש גדול בכל העולמות והמ' בעצמו בא אלינו ומתגלה אלינו. ואין אנו מסתפקים בשופר בעצמו רק אז אנו בוכים הלב מתמוגג כמעט מבכי, והנשמה וכל רוחנו ונפשנו מתגלים ומספרים לד' אלי אלי למה עזבתני. כל תקותנו שירדנו לעוה"ז היתה שתתראה אתנו יותר ולא יהיה די בחודש וביום השבת שנפתח השער לעליות הנשמות בג"ע, כי שם בחצר המלך ישבנו בטוחים מסכנה, ועתה יודע אתה שבמקום סכנה אנחנו ולבסוף עזבתנו ואין אנו זוכים להתגלות רק דרך כמה מסכים והסתרת פנים. עד כמה ירדנו עד שהטוב אשר תגמלנו היא ליתן לנו אוכל. אבל האם לאכול ירדנו פה. כלום חסר לנו בבית המלך אוכל ומאכל נשמות ולבושי ג"ע. ורק בשבילך ירדנו פה ועתה רחוק מישועתי דברי שאגתי אקרא יומם וכו'. אבל כל זה אוכל לסבול. רק זאת א"א לי לסבול בשום אופן מה שהמלך נעדר ונתרחק ממני התרחקות בבית ובחוץ. בבית בקרבנו כ"כ טמטום הלב ח"ו. כ"כ יבשות בלי שום הרגשה ובלי שום אור עד שח"ו היא בחי' על כי אין אלקי בקרבי, ובחוץ מה מאד שפל ערכנו מה נורא הגלות המר עד שאוה"ע שואלים איה אלקיכם. למה עזב אתכם במקום סכנה כזה לבדכם. אברהם אבינו כשראה גלות של ת' שנים כבר נפלה עליו אימה וחשיכה גדולה ועתה מה מאד גדלה האימה החשיכה והגלמדות במקום סכנה כזה.
17
י״חוד' אומר אדרבה לא שמעתי מכם בקשה זו, כי התפלות נפגמו בידי המקטריגים וכשחפצתי אני להתראות ולהתקרב אליכם באתי ואין איש קראתי ואין עונה. שסבכו אתכם במלחמות של פרנסה וכדומה. הלב והמוח היו טרודים אז ולא מצאתי אתכם. וכדי שלא יוכלו המקטריגים לשלוט בתפילתנו כמו עד עתה. הנשמה מספרת עם ד' בלשון המלך לשון אצילות בחי' מחשבה ומתקשרת עם דודה. ומיעדת זמנים ומקומות להתגלות אלקות הכל בלשון הזה וכנ"ל אין המלאכים והמקטרגים יודעים מחשבת העבודה.
18
י״טוזה שמרמז הפסוק אשרי העם יודעי תרועה שיודעים לפתות את בוראם בתרועה שיודעים שלא די התקיעה בעצמה כי התקיעה היא להמשיך אותו ית' וצריכים לפתותו אז, ובמה מפתים. ד' באור פניך יהלכון שילכו באורך ותמיד יהיו עמך.
19
כ׳וזה הכל אם הנשמה וכל רוח ונפש נעורה ועובדת במחשבת הלב והמוח ומשעבדת הכל לד'. ואז היא מחשבת עבודה שהיא לעילא מן המלאכים, ואין הם יודעים מהיחודים שאנו מיחדים את ה' עתה בתקיעות. אבל אם האדם הוא עתה בחי' שינה ומחשבת שינה המלאכים יודעים. א"כ מה הועלנו בתקיעתנו הלא ישובו לפגם ולקלקל את יחודינו כמו בשאר התפלות של השנה שעברה ח"ו. וזה שאומר הרמב"ם על התקיעות עורו ישינים הקיצו מתרדמתכם, כדי שלא יבינו המלאכים ותוכלו להתיחד עם ד' בחי' באור פניך יהלכון כנ"ל.
20
