דרך המלך, חגים, ראש השנה ו׳Derekh HaMelekh, Holidays, Rosh Hashanah 6
א׳ר"ה ליל א' תרצ"א
1
ב׳תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו וכו'.
2
ג׳ודרשו חז"ל איזה חג שהחודש מתכסה בו זה ר"ה. ונבין נא, מה שייכת כיסוי החג לתקיעת שופר שדוקא מפני שהחודש מתכסה בו לכן צריכים לתקוע. וכן ענין הדין. ובהקדמת ת"ז איתא שהדין בר"ה ושלשה ספרים בו נפתחים הוא מנהר דינור וביה טובלין נשמתין בהאי נהר דינור מזוהמתן. משמע מזה שהדין בר"ה לא דין בלבד הוא רק גם טובלין ומטהרים בו. ונבין נא הענין.
3
ד׳אמנם איתא (בנחמיה ח') ביום ר"ה. היום קדש הוא לד' אלקיכם, אל תתאבלו ואל תבכו. כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה. עכ"ל הפ'. היינו אף שבכו על חטאם. אמר להם אל תתאבלו ואל תבכו. עיקר ר"ה הוא לבכות ולשוב על החטאים. מהאר"י זצ"ל איתא שמי שאינו בוכה בימים אלו סימן הוא שנפשו נפגמת. אבל גם הבכיה צריכה להיות לא באבלות ח"ו. אל תתאבלו ואל תבכו. הבכיה לא תהיה באבילות רק בשמחה. האבלות באה מיאוש ומאבדה וצער שאינו חוזר ח"ו. והשמחה באה מהתחזקות, אף שיש לדאוג על החטא ועל השפלות ובוכים עליהם הרבה והלב נשבר ומתפחד מאימת הדין מ"מ לובשים לבנים ומתעטפים לבנים בתקותינו שאנו נתחזק מעתה לעבוד את ד' בכל לבבנו וגופנו. וד' יקבל את תשובתנו וימחל ויסלח לנו.
4
ה׳ובהקדמת ת"ז איתא עה"פ כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. ולית צפור אלא שכינתא דאיהו מתתרכא מאתרהא. שמן חורבן בהמ"ק ירדה השכינה בחי' מלכות למקומות הרחוקים, כן איש נודד ממקומו. דא משה. ד"א מאן דאיהו איש צדיק דאזיל נע ונד מאתריה בשכינתא. שמשה רבינו וגם הצדיק נודדים עם השכינה ממקום קדושתם ושורשם למעלה. ובדרך נדידתם מתקרבים לכל איש ישראל אף הנמוכים. לרוחם ולבם. להאיר להם ולהעלותם. אבל לא כ"א יורד ונודד יחד עם השכינה. על כולם אומר התיקוני זוה"ק הלאה נאמר שלח תשלח את האם דלית גדפי דלהון שלמין דפרחין בהון, אבל על מארי קבלה נאמר לא תקח את האם על הבנים, הם מנדרין עמה יחד. ועיין בכסא מלך שמביא את זוה"ק פרשת אחרי שמחלק בין מארי קבלה למארי רזי תורה שהם למעלה ממארי קבלה. ורק הם מנדרין עמה יחד והשאר רחוקים מהשכינה. ע"ש.
5
ו׳נמצא שעתה אחר החורבן כל הנפילה היא מהנדידה הזאת, השכינה נודדת מאתרה וגם אנו. וגם בדרך הנדידה רחוקים מהשכינה. המארי רזי תורה קרובים עם השכינה. אין בהם הסתר וחטא, ונדידתם מביא רק תועלת להאיר לאיש ישראל גם בנמיכיותו. והשאר שהם בחי' שלח תשלח את האם עוד לפעמים נכשלים מפני ההסתר. לכן כל עבודת איש הישראל היא שיתקרב אל השכינה מלכות ויהיה מהבחי' מארי רזי תורה, לפי מצבו. וכנודע שמלכות היא בתי בראי שאין עצבות שם רק עוז וחדוה, כדאיתא במהרש"א בגמרא (חגיגה ה' ע"ב) לכן התשובה צריכה להיות בשמחה. הן שפל אני ורחוק מד' ומי יודע אם אוכל לשוב על כל פגמי אבל ד' אל טוב וסלח. אף שכבר הבטחתי הרבה פעמים ובתוך כך ימי עוברים בשפלות. ואם לפני עשר שנים למשל שהיו שנותי מרובים עם עוד שנים חדשים שבועות וימים אין מספר ולא עשיתי איך אספיק עתה לעשות ככל אשר עלי לעשות, מ"מ אתאזר בכל כחי ואתחזק מעתה. חיות חסר לי. התרחקות והסתרת פנים היה לי ונפלתי ועתה אתקרב לד'. וד' יקרבני ויאיר את לבי ומוחי ואעבדהו מעתה עבודה תמה ושלימה.
6
ז׳כל ענין החטא בזמן הזה הוא מן ההעדר והתרחקות. מן השלח תשלח את האם שנתרחקנו מהשכינה הק'. את יצרא דע"ז בטלו אנשי כנה"ג. לא בעובד ע"ז ממש בלבד בטלו. רק גם הע"ז שבכל חטא בטלו. כי מי שיודע את רבונו ואין נפשו ולבו רחוקים מד' וקדושה. וחוטא ח"ו. זאת היא ח"ו ניצוץ ע"ז וזאת בטלו אנשי כנה"ג. והאיש ישראל עתה בשעה שמרגיש איזה ניצוץ קדושה בקרבו לא יחטא ח"ו, ובפרט באם היה עתה כ"כ התגלות כמו מלפנים בבהמ"ק ובנביאים כי אז כל ישראל היו כמלאכי אלקים גם בגופם. רק בשעה שנעזב נודד הוא ממקומו מקום הקדושה ואינו מרזי תורה לא שלמין ליה גדפוי דפרחו בהו ונשאר הוא נעזב בגלות. נעזב עם נפשו וצרות הנפש ונעזב בגוף ודאגות גופניות. מזה בא כל החטא ח"ו ועל כל אלה צועק האיש ישראל אלי אלי למה עזבתני. מכל דברי תפילותיו וצעקותיו עולה תפלה זו למה עזבתני. אף כשמתפלל על דאגות וצרכי גופו שחסרים לו ח"ו. הכל רק צעקה זו היא. למה עזבתני בכלל.
7
ח׳כשהאיש חולה ח"ו במחלה של חום ומרגיש כאב הראש וצועק על זה. האם רק על כאב ראשו בלבד צועק. על כל מחלתו צועק רק עתה שהרגיש כאב ראשו צועק עליו ועל כל מחלתו כוונת צעקתו. כן האיש ישראל יודע שכל נפילות נפשו וגופו ויסוריהם כולם מהעזיבה היא שנעזב מדי. כי בכלל אף מי שצעקתו על חטאיו אם שב רק על חטא זה או זה בלבד הוא בחי' חציף עלי מאן דמפרש חטאי'. שדומה לו שבכל עניניו צדיק הוא רק פגם זה ווה ולא יותר. ותשובת האיש ישראל אף כששב על חטאים אלו ואלו צריכה להיות על כל העזיבה. ושבסיבתה פגם בזה וזה. ואז כשמרגיש את העזיבה בכלל גם תפלתו על חוסר צרכי גופו גם על צרכי נפשו כולן תפלה אחת הן. כולן תשובה שמשתוקק לשוב ולהתקרב לקדושה. בכולם צועק השיבנו ד' אליך שלא אהיה נעזב ממך.
8
ט׳ודוד המלך שתיקן את התהלים גם לנו. מתפלל בתפלה זו של אלי אלי וכו' על הכל ביחד. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שהיא תפלה על צרכי שמים. שד' ית' שהוא יושב על תהלות ותשבחות של ישראל והן הנה הכסא הכבוד שלו עתה נעזבים ונפגמים וכביכול אין הכסא שלם. וגם על צרכי האדם מתפלל בבת אחת חרפת אדם ובזוי עם כל רואי ילעיגו לי וכו'. ושוב חוזר לתפלה רוחנית הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. על כל מדרגות הנפש עד היחידה מתפלל שלא תפול בידי הסט"א ח"ו. כל התפלות. צרכי הנפש והגוף תפלה אחת כולם מן העזיבה הם. וצועק אלי אלי למה עזבתני.
9
י׳וכל העזיבה היא רק לאותם שאינם בחי' מארי רזי תורה. כי הרזי תורה אף בגלות ואף בירידתם קרובים נשמתם להשכינה. והאיש ישראל צריך להתקרב שיהיה ממארי רזי תורה. ואף מי שאינו מבני עליה גם כן לפי מצבו ומדרגתו. כי ד' ית' הוא יושב תהלות ישראל והן הכסא כבוד שלו. ניצוץ קדושת ד' מתנוצץ בהם. והם מגלים אותו. לכן איתא בהקדמת ת"ז הק' שישראל אותיות שיר אל . זהו ישראל. גדלות ד' וקדושתו מתגלה על ידיהם בעולם ע"י שמתנוצץ בהם והם מגלים אותה וכמו שאומרים תתעורר חבצלת השרון לשיר בקול נעים והוא בחי' כנסת ישראל.
10
י״אוזהו החילוק. גם השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. אבל רק מספרים ומגידים. כמו שאחד מספר איזה מעשה שיודע. רק כיון שיש מי שאינו יודע מספרה לצורך השומע. וישראל הוא שיר אל. לא מעשה שהיה באיזה זמן ולא לאחרים בלבד מספר רק גם כשיושב בחדרי חדרים אומר תהלות ותשבחות לד'. מפני שאין מעשה לבד רק הוא בעצמו. זהו עצמותו תהלות ד'. עתה התנוצץ בו קדושה ונפשו מתפעלת ומגלה אותה. וגם לעצמה מגלה אותה. מתחילה היה בו רק ניצוץ וכשמדבר ואומר תהלות ד' מתגלה ומתרחב בקרבו עד שכל גופו מתפעל ובטל אליה ונכלל בקדושת ד' שנתגלתה. ואם יש שומע וגם הוא מתפעל מתעורר ונכלל בקדושה זו יותר טוב. ואם אין. הלב שומע ומתפעל הוא בעצמו ולעצמו גילה. אבל בין כך ובין כך קדושה נתוספה על ידו בעולם. למשל יש אחד שמספר מעשה שיש אור גדול. ויש מי שמביא את האור בעצמו עד שכ"א מתפעל מאורו.
11
י״בהשמים רק מספרים שיש אל גדול ונורא. וכיון שרק מספרים ורק פעולה מפעולת ד' מראים. שהפעולה רק מספרת ומראה שיש א־ל גדול, לכן אף שכולם רואים את השמים ואת ספוריהם מ"מ ישנם חוטאים שאינם נכנעים ח"ו לד' ואינם עובדים אותו. ואיש הישראל לא מעשה מספר שיש אור. רק את האור בעצמו וקדושת אלוקותו מגלים. ניצוץ קדושה הנוצץ בו. והוא מוציאה מרחיבה ומגלה אותה. והמלאכים אומרים רק קדוש קדוש קדוש. לא פעולה של ד' שעשה כך וכך או שיכול לעשות, אין הם מדברים משום פעולה בשירתם רק על עצם ד' ית' הם אומרים מה שהוא הוא. וכן הישראל אומר נקדישך כנועם וכו' או כתר יתנו לך ואומרים קדוש, או כשאומרים ברכו את ד' המבורך במה יהיה מבורך ומה תהילתו. לא פעולה מספרים עתה רק עצם גדלותו יוצא עתה על ידינו ורק מה שהוא הוא אומרים. שהוא קדוש והוא מבורך, וג' פעמים אומרים תיבה ושבח הזה ג' פעמים קדוש, כי כשמספרים רק גדלותו ע"י הפעולות. אז כשרוצים להוסיף עוד שבח צריכים לספר עוד מעשה אחרת שיש בה גדלות ופלא אחר, משא"כ אם לא פעולות רק עצם קדושה. לא מעשה שיש אור מספרים רק את האור בעצמו מביאים אז בדבור הזה בעצמו כשכופלים שוב אור ועוד יותר אור ועוד יותר נתגלה בכל פעם. ואף כשהאיש ישראל אומר האל הגדול הגבור והנורא שהם תוארי הפעולות אין הכונה שמפעולות הגבורות והנצח יודעים ומשערים שהוא ית' נמצא, רק כיון שאנו בעשיה ואלקותו ית' נתגלה בעשיה ע"י מדותיו ית' [גדולה גבורה ות"ת] ימין ושמאל ואמצע, לכן אומרים האל הגדול וכו' ועיקר הכוונה היא לבחי' הא"ס שנתגלה במדות אלו. להאנת אשר מלגאו. להאיהו שקיא דאילנא.
12
י״גוכל מעשי איש ועבודתו לד' מין תהלות ד' הוא. למה רוצה ללמוד שור שנגח את הפרה או ענין אחר שאינו נוגע לו ורק לשם למוד התורה הוא לומד. לגדלות ד' ולקדושתו הוא משתוקק להרחיב ולגלות. והאיש ישראל בכל עבודה צריך להשתדל שיתעורר ויתפעל. ובכל התעוררות צריך להשתדל שלא תהיה התעוררותו מהפעולה לבד רק מן האנת מלגאו. לא ששומע שיש אור וקדושה ומתפעל ומתענג רק ניצוץ קדושה מתלהב בו. לא מבעי בשעה שאומר כתר קדושה וברכו שמדבר רק מד' אלא גם כשמספר תהלות ד' ומעשיו כונתו להא"ס שנתגלה במעשים ומדות אלו. ד' ית' הוא אל מסתתר והוא בחי' בן המחפש בגנזי דמלכא, מה הוא מחפש את המלך בעצמו הוא מבקש. ומכש"כ כשבא לקדוש וברוך כנ"ל שאינו מדבר פעולות ומעשים רק מה הוא ית'.
13
י״דולאיש ישראל שהוא בחי' מחשבה ואצילות שאיהו וחיוהי חד בהון יש יחוד יותר עליון יחוד של ק"ש. וכשבא האיש ישראל לק"ש שאומר ד' אחד שאחדותו הוא כמו שאומרים בפתח אליהו חד ולא בחושבן אנת הוא עלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין, אז שום דיבור אינו יכול לאמר. גם קדוש אינו אומר רק אחד, ודי. וזה הרמז בהקדמת ת"ז קול דק"ש דבור דצלותא. בצלותא מגלה את אחדותו ע"י דבורים עובדות ופעולות ובא להאנת מלגאו. ובק"ש שאומר אחד א"א להרחיב בדבורים גם את הדבור קדוש א"א לאמר. הדבור מהעולם הוא ולכל עם יש לו דיבור ולשון שלו. והוא כי אמר אחד שאין עוד מלבדו אין עולם ואף א"ע מסר עתה במס"נ ובמה יוציא וירחיב את הקדושה שהתנוצץ עתה בו. רק הקדושה כמו שהיא והנפש כמו שהיא וקורא בקול שמע וכו' ד' ומאריך באחד קול דק"ש כמו שאיתא בת"ז הנ"ל. והוא בחי' רזי תורה. להסוד בא שאין לגלותו בדבור אף לא באמירת קדוש.
14
ט״ונחזור לענינינו. התשובה שהאיש ישראל שב. לא תהי' על חטא זה וזה בלבד כי זאת היא בחי' חציף עלי מאן דמפרש חטאי' כנ"ל, רק שישוב על העזיבה שלו ועל החשכות בכלל אשר בסיבתה פגם בזה וזה. אנו מבקשים מד' השיבנו. וד' אומר שובה אלי. והאמת הוא ששניהם צדקו. העיקר לא חרטה על דבר זה וזה בלבד רק לשוב בכל עצמותנו לד'. רוצים אנו להיות יהודים מעתה קרובים אל ד'. אבל א"א לנו בעצמנו זאת רק שד' יעזור לנו כשנתחיל אנחנו לשוב. וצועקים א־לי א־לי למה עזבתני מעת חורבן ביהמ"ק.
15
ט״זגם בכל השנה האיש ישראל שב, אבל אז האיש בעולם של עובדות ופעולות שקוע ורק כל פעולה פגם וחטא לעצמו מרגיש שעשה ועליהם שב, משא"כ בבוא ר"ה שד' יבא במשפט על כל נעלם. על הנעלם דייקא. לא על המעשים הנגלים לבד רק גם על עצם נפשו. וכמו שמשמע מגמ' ר"ה שאנו אומרים אדם נידון בר"ה. והפסוק ותפקדנו לבקרים ולרגעים תבחננו שמשמע שהדין בכל יום ורגע. רק עיוני בעלמא הוא וכפרש"י שם בודק במעשיו. כנ"ל. בכל השנה רק במעשיו בודקים וגם האיש רק על מעשיו הפרטיים שב, משא"כ בר"ה הדין על האדם בעצמו. ואז עצם האיש נתגלה גם לו לעצמו ובקרבו. ורואה ומרגיש את עזיבתו וחשכתו. לא את מעשה גרוע זה וזה בלבד רואה. רק את עצמו כי נעזב הוא ושב כולו לד'.
16
י״זוזה שאיתא בת"ז בהקדמה שדינא דר"ה מנהר דינור וביה טובלין נשמתין מזוהמתן. לא דין של כעס ח"ו הוא רק טהרה. ולא כיבוס של כתם זה ופגם זה בלבד. רק ביה טובלין נשמתין כל הנשמה ביה טובלין. וגם ע"פ פשוט כנ"ל עצמותו נתגלה לו. בכל השנה רק מעשים פרטיים ראה ועתה רואה את עצמו נעזב. לא בעניני הנפש בלבד רק גם בעניני גופו, כ"כ נעזב ומושלך הוא ח"ו עד שצר לו בגופו ונשמתו ח"ו בחי' ואנכי הסתר אסתיר וכו' ומצאוהו וכו' ח"ו, ובוכה מקירות לבו איפה אני ולמה כ"כ נתתי א"ע לרדת שחת בכל השנה. ומגודל התמרמרותו משתוקק להתקרב ולרוץ לד' נלכה נרדפה בכל לבו ונפשו. ומגודל מרירות ותשוקה יכול לבוא להתקרבות זו שיהיה בחי' רזי תורה. שכ"כ יתקרב לקדושה. עד שלא יוכל הפה לדבר. בחי' קול דק"ש.
17
י״חתקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. איזה חג שהחודש מתכסה בו זה ר"ה. הלבנה כנודע היא בחי' מלכות שכינה [כנסת ישראל] והיא מתכסה כנ"ל בחי' שלח תשלח את האם, זאת צריכים לדעת מקודם. ואם נדע ונרגיש עזיבה זו אז נבוא אל בחי' קול דק"ש באמת שהיא קול השופר מס"נ שגם הדיבור בטל. וד' אמר תקעו לפני בשופר של איל כדי וכו' ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם את עצמכם לפני, ע"י שהקול יצא משופר של איל יגרום זאת עליה למס"נ ולק"ש באמת. להיות ממארי רזי תורה שנתקרב לד' ויאיר לבנו גופנו ונפשנו באורו וקדושתו ית'.
18
