דרך המלך, חגים, ראש השנה ז׳Derekh HaMelekh, Holidays, Rosh Hashanah 7
א׳ר"ה ליל ב' תרצ"א
1
ב׳מן המצר קראתי י־ה וכו' קולי שמעת וכו'.
2
ג׳כי איתא בזוה"ק האזינו עה"פ התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה. דא היא רזא עילאה דאמר הקב"ה וכו' כמה דקב"ה לא אנשי שמיה דהא הוא כלא. כך קדב"ה לא אנשי לון לישראל דאינון אחידן בשמיה ממש. עכ"ל הק'.
3
ד׳הזכירה שד' זוכר אותנו לא זכירה שזוכרים דבר זולתו היא. רק כמו שזוכר את שמו דהוא כלא. כי הוא ושמו חד. היינו כמו שזוכר את עצמו כן זוכר את ישראל. והזכירה בעצמה יחוד הוא שמתיחדים ישראל בו ית' על ידה. בישראל ד' זוכר כמו שזוכר בעצמו מפני שמיוחדים בשמו ממש. וע"י הזכירה נתחזק הקשר והיחוד הזה. וביום הכפורים שאז היא שלימות היחוד. מתפללים יעלה זכרוננו מערב. ויבא ועודנו מבוקר ויראה הדרתנו עד ערב. איזה הדרתנו יראה. ד' נקרא הדור נאה. וכשעולה זכרוננו זכירה של עצמותו ית'. ויבא ועודנו שנתועדנו הוא ית' עמנו. אז ויבא הדרתנו שההדור נאה זיו העולם יראה עלינו. ד' ית' נקרא תפארת ישראל שומע תפלות. היופי של מעלה נסתרה ונעלמה. רק על ישראל תפארתו כמו שאומרים. בתוך לבות ישראל ועל ישראל הוד תפארת של מעלה נתגלה וניכר. לכן תפארת של מעלה נקראת תפארת ישראל. ויעקב הוא בחי' תפארת מפני שעל ישראל ובתוך הלב הישראלי נתגלה. ומתי נתגלה תפארתו על ישראל, כשהוא שומע את תפלתם וזכרונם לפניו ית' בא. ונתגלה אחדותם בשמו ממש. תפארת ישראל שומע תפלות.
4
ה׳וכן הוא בנו. כשעושים את מצותיו וזוכרים אותו ית', לא כמו שזוכרים את זולתו ולא כמו שמקיימין מצות ורצון של אחר רק כמו שזוכרים א"ע ומקיימין רצון של עצמו אז מתיחדים בזכרונו ובשמו ית'. והאיש ישראל אומר אבינו אב הרחמן רחם עלינו. והיו יכולים לחשוב שכיון שכ"כ מעורר את הרחמים רחם עלינו בטח יסיים דבר מצרכיו. אבל הוא מסיים ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל בדברי תורתך. גם הבן שממלא את רצון אביו שלא ע"מ לקבל פרס האם יבקש כ"כ רחמים מאביו שיעזור לו למלא את רצונו, אם רוצה אביו שימלא את רצונו יתן לו האמצעים לזה שימלא אותם. ואנו מבקשים רחם נא עלינו. מפני שנתבטל רצון אחרים מרצוננו. אחודים בשמו ממש ורצונו רצוננו הוא. ויותר [ממה] שמרגישים צורך בצרכי גופנו מרגישים צורך בתורה וקדושה. וכל איש ישראל מתפלל זכרנו לחיים וכו' למענך אלקים חיים. חיים כזה שיהיה למענך. ומואס בחיים שפלים ומכש"כ טמאים ח"ו עד שמתפלל אבינו אב הרחמן רחם עלינו ותן וכו' דברי תורתך וכו'.
5
ו׳וכן הוא בכלל ענין עבודה האיש ישראל. האיש ישראל שהרגיש פעם ושתים בערבות התורה ותפלה מתוך התלהבות. לא התלהבות מדומה רק התלהבות מתוך הסתכלות בהוד של מעלה שנפשו מרגשת. אז כשמגיע לפעמים לנפילה. יכאב לו ורואה א"ע כמושלך ומרוחק ואת התפלה כתפלה פסולה ח"ו. ולמשל כשמכין א"ע בתפלת שבת ויו"ט לאמר נשמת. שתהיה אמירת הנפש שירת מלאכי השרת. וא"א לו. מתרגז הוא וקורא לנפשו מה לכי כי נרדמת. קומי רוני לפני הוד קדושתו אשר כבר נגדך להקשיב את שירתך ולענותך משמי השמים, ואין עונה. אבן גדולה סותמת את נפשו ולוחצת אותה. אז מגודל התמרמרותו וכאבו תפלה כעין זו מעיו וקרבו יהמו.
6
ז׳רבש"ע. רוצה אני עתה לבכות לפניך. לא לשם תפלה לצרכי, לא לשום דבר רוצה אני עתה. רק אותך רוצה אני. נפשי תפתח ותסתכל בהודך והדרך תתלהב מנועם זיוך ותתענג. ותשתוקק לנער את כל לבושה ממנה ולהתבטל כולה בתפארת קדושתך. ותצטער ותבכה, רחם נא ד' ושבור את האבן אשר על לבי, הסר את המחצלת של קנים שקוברת את נפשי.
7
ח׳וכשעובד בתפלה כזו, בלא דיבור רק במוח ולב וכל קרביו. עוד ועוד פעם, מרגיש שהאבן מתפוצץ ובקשתו מתחלת להתמלא. ואומר נשמת ומתפלל כעין שרצה. ומה היא תשוקתו זו. עד שיתמרמר כ"כ שחסרה לו. אם לא שעבודתו אינה כמו שעובדים ועושים דבר לאחרים אף לא לאב. עבודתו של אחידן בשמיה היא שא"א לו בלעדה. עוד מאברהם אבינו נמשכת התקשרות זו, כי גם העקדה בעצמה נסיון היתה, ועוד מעט [ונשחט] אלא גם אחר שאמר לו המלאך אל תשלח ידך וכו' לא שמח על בנו שניצל וגם את דברי ד' קיים. רק עוד ביקש לעשות לו עכ"פ מום לשם ד'. אבל כל מעשיו לא היו כמו שממלאים רצון אחר ולא רצון אב בלבד רק עצמותו היא. ולעשות איזה דבר לשם ד' גם חייו וחיי בנו לא היו חשובים אף כשלא צוהו ד'. וגם אנו בניו אחריו התקשרנו בו ית' ונתיחדנו ביחוד הזה עד שאצלו ית' זכירת שמו וזכירת ישראל אחת היא.
8
ט׳לכן התחזקות והתקרבות ישראל אליו ית' ביחוד שמו תלוי, דאחידן בשמיה ממש כמו שאמר זוה"ק. כי קודם בריאת העולם לא היה אלא הוא ושמו בלבד, היינו ששמו היה קודם בריאת העולם. והאיש ישראל צריך להתייחד עם ד' קודם העולם. כשבא לאיזה נסיון גופני לא ימתין עד שיבא היצה"ר אצלו ויתאבק עמו. והוא יצטרך ללחום כשני לוחמים שווים אם לעשות אם לא. רק הוא יהיה קודם היצה"ר ולמעלה ממנו. בקדושה יתדבק ובטהרה עלאה יסתכל ויצרו יתבטל כחושך מלפני האור. מלחמת היצה"ר קשה היא אבל ביטול היצה"ר קל מזה.
9
י׳ואפשר זה רמז המדרש אשרי מי שגבוה מפשעיו אוי לו למי שפשעיו גבוהים ממנו. מי ששקוע בגשמיות ונמיכיות ולוחם נגד יצרו פשוט כב' שווים קשה היא מלחמתו. משא"כ מי שיכול להגביה את עצמו למעלה מכל רפש הזה ולהציץ בקדושה. קל לו יותר לנצח. ביעקב אבינו כתיב והוא עבר לפניהם. כי כנ"ל נקרא יעקב תפארת ישראל שתפארת עלאה נתגלה בו. ובבחי' זו עבר לפני בניו כשבאו ללחום בקליפת עשו. את יופי וקדושה של מעלה הראה להם מקודם. ונתעלו על היצה"ר בכלל ונצחוהו ונתבטל.
10
י״אוביוסף למ"ד לעשות צרכיו נכנס ונראית לו דמות דיוקנו של אביו ואמר לו עתידין אחיך וכו' ואתה ביניהם. איש פשוט אם היה בא ליסד את זולתו ובפרט בענין כזה היה מזלזלו, איש גרוע פושע ישראל אתה וכו', ויעקב קדושה הראה לו חושן ואפוד ושמות השבטים וגם שמו מאירים בו, ואמר לו האם תחשק לזה, רצונך שימחה שמך. מין הסתכלות והתדבקות בשם שקודם לעולם. אם יעמוד בנסיון יהיה צדיק ויעבוד יאיר גם שמו בחושן, והוא הקדים והראה לו בעודו עומד לעשות צרכיו, והיצה"ר נתבטל ממילא. מה לו ולחטא מה לו וליצה"ר אפילו ללחום נגדו בדברים כאלה, אפילו מעט אור דוחה הרבה מהחושך. והוא עבר לפניהם, מקודם.
11
י״בוחז"ל תקנו שנעשה כל ברכה עובר לעשייתם. ושואלין בגמ' מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא. ומביאים ראיות בגמרא מפסוקים ואביי אמר מהכא והוא עבר לפניהם (פסחים ז').ונבין נא למה באמת צריכים לברך מקודם ולא אחר שעשה את המצוה. ובבהמ"ז רואים שעיקר הברכה דאורייתא הוא אחר האכילה. ואכלת ושבעת וברכת. וגם למה אמרו חז"ל לשון עובר לעשיתן עד שנצטרך אח"כ להביא ראיות מהו לשון עובר אם לישנא דאקדומי הוא. ולא אמרו פשוט קודם עשייתם. אבל הן אמת שעיקר קדושת המצוה באה לו לאדם אחר שעשה את המצוה. וכן באכילה אחר שאכל לשם ד'. כמו שאמרנו שבאכילת מעשר כתיב ואכלת לפני ד' למען תלמד ליראה את ד'. שהאכילה שהיא לשם ד' מועלת ללמדנו יראת ד'. אבל אם ימתין האיש עד בואו להמצוה ואז ילחם עם יצרו שיעשה את המצות כהוגן קשה שיוכל לו ליצרו בלא שום אור וקדושה. ותקנו חז"ל לעשות את הברכה מקודם וירגיש גם מקודם את הקדושה אשר ישיג אחר המצוה. מין עתידים אחיך וכו' ואתה ביניהם. בחי' אחיזה בשם שקודם בריאת העולם הוא ויקל לו אח"כ לבטל את יצרו. ואמרו לשון עובר לעשיתן מלשון והוא עבר לפניהם שנאמר ביעקב אבינו, כנ"ל שהוא פעל זאת.
12
י״גמשל לבן מלך ששלחו אביו למדינה של דקים ופוחזים להכניעם תחת יד המלך. ויהי בבואו שמה ותעה גם הוא אחריהם ולמד ממעשיהם לגנוב ולגזול ולעשות כל תועבה ר"ל, וישלח אביו שליחים להטיבו ולא שמע להם. ויחרפוהו והיכוהו וכו' ולא שמע להם. כמו שכן דרך כל הגנבים שגם התפיסה והמכות אינם מועילים להם ע"פ רוב. וידאג המלך מאד בכפליים. על שבנו מוכה במכות אכזריות. ועל שהוא ללא הועיל. ויאנח ויאמר האם ח"ו ישאר בני במכותיו ובנמיכיותו נבזה ושפל. ועמד אחד מאוהבי המלך ויאמר. אני אנסה ואלך להטיבו, אבל לא באמצעים שהלכו הקודמים לי. לא שוטים רצועות ומגלבים אני רוצה לדרכי. אדרבה כל היכלי ותענוגות הבן מלך מאז ומה ששמור לו כשיטיב את מעשיו. שכבר שממו מהשאיה מאז אשר נתגרש הב"מ מהם, ישובו ינקו ויטהרו. כל הנרות ומנורות ידליקו, הכלי כסף וזהב שבהם יגהצו. את החלונות והפתחים יפתחו לרוחה עד שאורם יזהיר גם מרחוק, ולי ינתן רק קנה אור [שפאקטיוו] (משקפת). ויבא אל בן המלך והוא פוחז בין הפוחזים, וידבר אליו טובות. לך מזה עשה כך וכך. אבל הוא התהולל בו ולא רצה [לקבל ממנו]. ויקח את קנה הראות ויאמר לו הבט נא אל חדר זה וזה את האור וכל טוב אשר מוכן לפניך כשתעשה כזאת שאני מצוה. ויעבור בו רוח אחרת. מה. אני בן מלך. ולפני שמור ומתוקן כ"כ אור טוהר וצחצוח אשר כמעט כהו עיני מרוב אור. ויבז בעיניו א"ע ואת כל מצבו. וכן עשה בכל דבר ודבר עד שכל התאוות והרגשת הנמיכיות נתבטלו ממנו. וייטב מעתה מעט מעט. ושב אל המלך.
13
י״דהנמשל מובן מאליו. ד' ית' שלח אותנו לעוה"ז לקדש את העולם ולעבוד עבודת ד'. ותעינו אחרי ההבל ומאת ד' התרחקנו ונתגשמנו והיכונו ופצעונו על מעשינו. אבל יעקב אבינו פתח לנו דרך אחרת להיטיב אותנו. כח נתן בנו שנוכל להכיר גם מרחוק את יופי של מעלה. גם קודם המצוה בעוד יצרנו עומד לבלבל אותנו אנו מסתכלים עובר לעשייתן. ולא במצוה לבד רק גם תמיד יכול האיש ישראל להתדבק בבחי' השם שהיא בחי' השם שקדם לעולם. קודם שנברא עוד. עוד אין שמות השבטים מאירים ועוד יוסף עומד לעשות מלאכתו ולא זכה עוד שיאיר שמו מן החושן והוא כבר מראה לו ראיה מרחוק. והאיש ישראל כשאוחז א"ע ומתעלה על רגע ומביט ראיה זו אשר נתן יעקב אבינו בנו אז לא שלוחם עם היצר רק מבטלו. אשרי מי שגבוה מפשעיו.
14
ט״ווהנה ביוסף השראה של נס היתה שנראית לו דמות דיוקנו [של אביו]. וגם עתה אם יכין האיש א"ע יגיע לנס. אבל צריכים להכין א"ע לזה שגם מקודם נראה את האור מרחוק. העיקר תלויה ראיה זו בשוהין שעה אחת אחר התפלה. ואם שוהה אחר התפילה יכול לשהות גם קודם התפילה שהיא ראיה של עובר לעשייתן. האיש ישראל שתפלתו עלתה לו בהתלהבות ועונג עליון, צריך לפשט את העונג ואת עריבות טעם ההתלהבות של התפלה בקרבו בכל היום. עד שבכל היום יוכל להתענג מעט מזכרון הזה כמו איש שמתענג איזה שעות אחר מאכל שערב לו. וזאת היא השעה שאחר התפילה מין אפיקומן של אחר הסדר הוא שטעם המצוה וכל הסדר ישאר בפיו. ואז כשנתקשר בתפלה שעברה גם אחר שפסק מלדברה. יוכל קודם התפילה הבאה לשהות שעה ולעורר את השראת הנס של עובר לעשייתן כיון שלא נתרחק עוד לגמרי מהתפלה שעברה והיא בחי' כי אליך אקרא כל היום. וע"י ראיה והעלאה זו יוכל להתגבר על המניעות מבית ומבחוץ.
15
ט״זוזה כובד התשובה, קודם התפלה יכול להכין א"ע להסתכלות זו ולנס הזה מפני התפלה שעברה. אבל מי שבא לשוב שמחטא בא, קודם החטא לא ראה או שראה בסתר לבו ולא השגיח עליה. ועתה האם התדבקותו בחטא או בכלל בנמיכיות וגשמיות שבא לשוב עליהם תועיל לו לזכות לראיה של עובר לעשיתן שהיצה"ר שרוצה לבלבלו בתשובתו כבתפלתו יתבטל מראיתו והגבהתו זו. וזאת אנו מתפללים השיבנו ד' אליך ונשובה. לא שח"ו אין רוצים לעשות מאומה ורק מד' מבקשים, ונשובה גם אנו רוצים לשוב, רק צריכים השראה מראש שנוכל לשוב ולהתגבר, ובפרט שהתשובה אינה על חטאים בלבד שיהיה די שישמור האדם א"ע מהם אלא התשובה טהרה היא שנהיה ראוים להיות לפני ד'. השיבנו ד' אליך, אליך דייקא שהיא טהרה וקדושה עד שנהיה ראוים לפני מי שהוא טהור ומשרתיו טהורים. איך נוכל זאת מעצמינו. רק השיבנו אתה ד' מקודם ואז נוכל אנו לשוב.
16
י״זוזה הוא ראש השנה. כל הקדושה והעבודה שיוכל האיש ישראל לבא להן בכל השנה הבאה רואה עתה מראש ע"י השראה של צובר לעשייתן. מן המיצר קראתי יה, לע"ע אנו עוד במיצר בלא תורה עבודה והתקרבות אבל עתידים אנו להגיע לכל אלה ומתפללים ענני במרחב שאנו עתידים לבא לה ענני עתה. קולי שמעת וכו' הבן שעומד לפני אביו מדבר אליו וגם את דבריו ישמע. אבל כשתעה ביער מרחוק ואת דבריו לא ישמע הוא רק צועק בקול. רק קול בלא דיבורים. עתה עודנו מרחוק ולא התקרבנו עוד בעבודתנו ולא התקדשנו בהתקדשותנו אבל מרחוק צועקים בקול שופר. וקולי שמעת מרחוק אל תעלם אזנך וכו' ותאיר לנו מרחוק בחי' השראה כדי שנוכל בכל השנה לעבוד את ד'.
17
י״חעוד אפשר, כי דבר ד' שנתגלה בעולם, הדיבור והתוכן אחד הוא. למשל האיש מדבר גם מדברים עליונים, האיש מהעוה"ז הוא וגם דיבורו והתיבות וכו' הכל מהעוה"ז הם, והתוכן שמדבר עתה מעולם העליון הוא, מעולם היצירה וכו'. וזה הוא מפני שאין הדבר שמדבר ממנו נמצא עתה בדבורו רק את שמותיו וכנויו מזכיר. משא"כ דבר ד' התגלות היא. כשאור העליון נתגלה למחשבה באים לנו מחשבות עליונות וכשנתגלה לדיבור נתגלה בנו דיבור עליון. וכיון שהאיש אף מי שנתגלה בו הדיבור נמצא בעולם העשיה לכן את דבר ד' אנו שומעים בהתלבשותה בעשיה. בתורה שנתלבשה בעשיה ומצוות מעשיות וגם בשכר של עולם העשיה, ונתתי גשמיכם בעתם וכו', ולא אמרה שכר רוחני של עולם העליון כי אז היה הדיבור כדיבור האיש שאין הדיבור והתוכן שוה שהדיבור נתלבש בעשיה והתוכן ביצירה ובריאה. משא"כ מי שמתעלה ומסתכל בדברי התורה ונבואה איך הם ביצירה ולמעלה בקודש רואה אותם לדיבורים עליונים וכל אות ותיבה קדושה ואור הוא, וגם יעודים אלו שבהתלבשותם בעוה"ז גופניים הם שם רואה את שכר עוה"ב בהם. האותיות הדיבורים והתוכן עליונות הם.
18
י״טואפשר זה הענין שבתנורו של ר"א אמרו אין משגיחין בבת קול לא בשמים היא. והלא משה רבינו את כל התורה מן השמים קבל. אבל כשדבר ד' נתלבש במש"ר והאלקים יעננו בקול בקולו של משה אז בא הדיבור והתורה לנו לעולם העשיה. והם דינים לנו. משא"כ הב"ק משמים שלא נתלבש באיש. לא נשתלשל עד עולם העשיה, והרי זה כמו מי שמסתכל במצוות שד' מצוה בעולם היצירה למלאכים ורוצה לפסוק דין לנו שזה הוא בחי' תורה בשמים ולא בארץ. והתורה שלנו צריכה להיות בארץ לא בשמים.י וכיון שצריכים אנו להשראה כנ"ל כדי שנוכל לעבוד את ד' בכל השנה. שכל העבודה לא שבא אליה רק שיכול איש הישראלי לבא אליה בכל השנה תתגלה לו, השראה שלא נתגלתה עדיין במצוות. לכן צריכים קול שתתגלה בה נבואה זו קול של קדושה בחי' והאלקים יעננו בקולו של משה, והיא תקיעת שופר קול של מצוה. ומזה מתהוה מין נבואה והשראה. למה תוקעין רחמנא אמר תקעו. לא קול בלבד רק רחמנא אמר תקעו. ע"י התקיעות נעשה הרחמנא אמר. דבר ד' של נבואה שיכולים לעבוד את ד' ע"י נבואה והשראה זו שהישראל נתעלה בר"ה.
19
