דרך המלך, חגים, ראש השנה ח׳Derekh HaMelekh, Holidays, Rosh Hashanah 8
א׳ראש השנה יום ב' (תרצ"א)
1
ב׳באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט וכו'.
2
ג׳ונבין נא למה דוקא מול מגיד פשע, והלא גם חוץ מזה שצריכים לתרץ ולכפר את החטאים ג"כ צריכים למליץ יושר שיספר את זכיותינו, וכמו שכתוב אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו. משמע שצריכים להגיד גם המצות. ולמה אומרים דוקא מול מגיד פשע. ולא סתם באין מליץ יושר. וכן מהו תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט.
3
ד׳אמנם איתא במדרש רבה (בראשית י"א). אע"ג דאת אמר כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים אלא פועל עם אלו ועם אלו. היינו שפורע לרשעים עונשם ולצדיקים שכרן. כמו שמסיים המדרש. הנה אף שד' ית' מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, מ"מ שביתה מקרי אחר ששבת. משא"כ העונש לרשעים והשכר טוב לצדיקים זהו נקרא גם עתה בריאה. ממלאכת עולמו שבת ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים. פשוט אפשר כי בהבריאה שברא ד' את העולם והמשיך חיות קדושתו לעוה"ז מאין ליש. מין ירידה היא לחיות זו כנודע. אבל לא שישאר האור מרוחק ובירידה בראו ד'. רק כדי שישוב לשורשו ויתהפך מיש לאין. נמצא שבמחשבה זו של הבריאה אף שאין בה פירוד. מ"מ יכולים להכיר בה ב' חצאים. כלומר כשמסתכלים על חצי א' של המחשבה רואים מחשבה של ירידת האור לעשות מאין יש בפני עצמו. וכשמסתכלים על כל המחשבה בבת אחת. גם על חצי הב'. אז אין ירידה וגם העולם אינו יש בפני עצמו כי שב לשרשו. מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, רק בתחלת המחשבה יש דין וצמצום לעשות עולם יש בפני עצמו אבל בסוף המחשבה אין דין ויש. אדרבה קדושה עילאה הוא העולם. ולא יש בפני עצמו כי שב לשרשו. ומיש נעשה אין.
4
ה׳לכן כל שהמחשבה יורדת. אף שיותר נתגשמת, מ"מ מתקרבת יותר אל חלק הב' של המחשבה, שהיא השיבה אל שורש הרחמים, ובמצב העליון של המחשבה בעולם המלאכים וכו' אף ששם אין כ"כ התגבלות מ"מ יותר דין הוא. כלומר מציאות וקיום העולם במחשבתו ית'־הוא, וכשעלה במחשבה לברא עולם הזה שלא יהיה אלקותו ית' ניכר בו כ"כ בגלוי, מחשבה שיהיה עולם זה יש לעצמו והעולם הזה ישוב לשורשו ומיש ישוב לאין, אז כל עוד שלא נגמר העולם עוד נמצאת המחשבה שיהיה עולם של יש ועוד מחשבה של היש נמצא, וכשנגמר העולם כבר אין מחשבה של היש שיהיה עולם של יש נמצא. רק בסוף המחשבה מתחלת להתגלות שישוב העולם לשורשו לאין.
5
ו׳לכן במלאכים אין עיקר העבודה נמצאת רק בישראל בעוה"ז, מפני ששם בעולם העליון שלא נגמרה עדיין המחשבה של הירידה והיש. לא נתגלה עדיין המחשבה לשוב לשורשו לאין ואין שייך עבודה שהיא שיבה אל השורש. ורק בישראל שהם בעולם העשיה, שמחשבה של היש נגמרה כבר ומתחלת המחשבה של השיבה להתגלות, אז יש להם עבודה. שהם וכל העולם שבים ועולים ע"י. וכן שיהיה שכר וג"ע למלאכים לא מצינו, אבל דין מצאנו בהם, כגון מחו ליה בשיתין פלסי דנורא (חגיגה טו) וכדומה, מפני שהם קרובים יותר אל הבחי' עלה במחשבה וכו' במדת הדין, אל ראשית המחשבה טרם נתגלה המחשבה הב' ושם נמצא הדין.
6
ז׳וכן בישראל, עם הצדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה. ובענין תשובה איתא בזוה"ק (א, קכט). זכאין אינון מאריהון דתשובה דבשעתא חדא וברגעא חדא מתקרבין לחיי עלמא. מאי דלא הוי כן לצדיקי גמירא. החוטא שבא לשוב קל לו יותר להתקרב מאשר לצדיק. הצדיק יותר גדול הוא ומצבו במחשבה עלאה הוא במקום שלא נגמרה עוד, ויש עוד מחשבה לעשות יש, וצריך הוא לגלות עתה גם במצבו במחשבה זו, מחשבה של תשובה והשבה וקשה לו. משא"כ הבעל עבירה שכבר בא אל הסוף, מעצמה מתחלת התשובה ומחשבה של השבה להתגלות כמו שאמרו חז"ל רשעים מלאים חרטות, שמעצמה מתחלת המחשבה של ההשבה עד שאין הוא מעורר את התשובה וההשבה, רק התשובה מעוררת אותו. אז קל לו יותר לשוב, כי דבר הבא מעצמו הוא והוא צריך רק שלא יעקם את חלק המחשבה והתשובה שמתעורר בו.
7
ח׳ואפשר זה הוא ענין יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו (יומא פו). כי מי שממתין עם תשובתו עד שיבוא לדיוטה התחתונה ח"ו, אם בעבירות או בתאות ההיתר וגשמיות, ואז יפתח את עיניו לאמר איפה אני ואוי לי שהגעתי לשפלות ונמיכיות כזו, אז אין התשובה שלו, כי התשובה מעצמה מתעוררת כנ"ל, כיון שהגיע לסוף המחשבה. וחלק מחשבה הב' מתחלת לעורר רשעים מלאים חרטות. והרי זה כמו בהמה שאין כל מעשיה נחשבים בחי' יחיד, ואין בכלל אישיות פרטית אצלה, ולא שם אשר איש פרטי של בהמה תקרא, מפני שכל מעשיה וכל עצמותה לא שלה הוא רק מן כח אלקי אשר שם בטבע והיא מוכרחת לעשות. וכן התשובה שאין האיש המעורר, רק מפני שבנמיכיותו הגיע אל חלק מחשבה הב'. אין זאת תשובתו ולא הוסיף כח בתשובתו שיפעל גם על אחרים שלא הגיעו לתשובה ולא נתעוררו, שיעוררם בתוספת קדושה לשוב. משא"כ יחיד ששב, שתשובתו שלו הוא, זה הוסיף קדושה שגם טרם נתגלה חלק מחשבה הב' ומחשבת היש עדיין נמצאת והוא כבר גילה מחשבת השבה. ובתוספת קדושה זו יכול לעורר גם את אחרים, יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו.
8
ט׳דרשו וכו' בהמצאו, אלו עשרת ימי תשובה. ואמרו חז"ל ר"ה כאן ליחיד כאן לרבים (שם). בעשי"ת גם ליחיד נמצא כנ"ל, בי' ימים אלו לא החוטא בלבד שב רק כל איש רוצה להתעלות, גם מי שלא בא עוד לדיוטא התחתונה בנמיכיותו, הזמן וקדושת הימים פועל שיתגלה יותר הרהור תשובה גם ליחיד, בחי' יחיד ששב שיתעורר לעלות. לכן גם בינונים תלוים ועומדים. כי הבינוני אינו רשע שכבר הגיע לדיוטא התחתונה וגם אינו צדיק שיתעורר מקודם בתשובת היחיד, ובכל השנה הבינוני שאינו מתעורר, יורד ונעשה ח"ו רשע. ואז אפשר יתעורר ואפשר ישאר בנמיכיותו ח"ו. ועתה תלוי ועומד עד שישוב, מפני שנתרבו השבים תשובת היחיד משפיעים גם על הבינוני שלא ימתין עד שירד ח"ו. רק יתעורר עתה בתשובה.
9
י׳לכן הא שאין האיש מכיר את מצבו ונמיכיותו שתים רעות עושה בזה, פשוט מפני שאינו מכיר א"ע לא ישוב, ב' מפני שאינו מכיר א"ע ואת שפלותו אינו מגיע עד סוף המצב שהוא נמצא בו ואינו מגיע לחלק הב' של המחשבה שיתעורר לשוב אפילו בתשובת וחרטת ההכרח. ואף כשזוכר א"ע ואת מצבו מתאנח ואומר איפה אני, אבל זהו רק כמו מי ששומע צער על חברו שג"כ מתאנח אבל במצב של זולתו לא נמצא הוא, הוא מתאנח על מצבו הנמוך אבל לא המציא א"ע שם עד שחלק הב' של המחשבה יעוררהו, מפני שאינו מכיר באמת את מצבו. והאיש ישראל צריך לעורר בקרבו כ"כ דאגה ושבירת הלב עד שימצא כולו במצב נמיכיותו. ועכ"פ בתשובת ההכרח יתעורר. לכן רואים שמי שמתעורר באנחה קלה אז גם יאוש מתעורר בו. ומה אני. האם אפשר לי להתעלות ולעבוד את ד' כיאות, ומי שבאמת מיצר לו אדרבה מתחזק בשמחה. איך שאני נמצא מ"מ בעזרת ד' אעלה. זהו מפני שהגיע כבר אל חלק הב' של המחשבה, תשובת ההכרח. והפסוק מיסר את ישראל שובו בנים שובבים. אם לתשובת יחיד לא הגעתם. שובו שובבים. תשובת רבים תשובת ההכרח שובו עכ"פ.
10
י״אהיוצא לנו מזה. שכל העולמות חיותן במחשבה עלאה. ובראשית היא מחשבה שיהיה יש ואח"כ שישוב לאין ויתעלה בשורשו. נמצא שאף שד' מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. מ"מ בריאה מחדש אינו בורא. מהו בריאה מחדש שלא היה למעלה יש לעצמו, וכיון שאין ד' בורא עתה צורות חדשות של יש רק אותן שכבר ברא, א"כ אינו מחדש ובורא במחשבה עלאה יש חדש, רק שחיות חדש נותן להיש שכבר נמצא במחשבה. משא"כ העונש לרשעים והשכר לצדיקים, שזה הוא עונש וזה הוא שכר רק לישים אלו. כי למשל עושר הוא שכר והנאה. מ"מ לא תמיד, ויש עושר שמור לבעליו לרעתו. נמצא שכל שכר ועונש הוא רק ליש הזה. היום צריך הוא לדבר הזה וכשיגיע לו יהיה זה שכרו, ולמחר צריך לדבר אחר ואו דבר האחר שכרו, נמצא כשד' משפיע לו שכר אז בכל נתינה בריאה של יש חדש היא, היום נתינה זו כי יש הזה יתענג עתה מזה ולמחר נתינה אחרת כי למחר יש אחר הוא הצריך והנהנה ומדבר אחר יתענג, ובכל נתינה יש אחר עולה במחשבה, לא היש הנסתר של בריאת העולם רק היש הזה, ולא של אתמול רק כל נתינה מתלבשת ביש אחר. וכן בפורענותן של רשעים. ממלאכת עולמו שבת, אף שמחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית אבל מבריאה מחדש שבת, אבל בפורענותן של רשעים ובשכר טוב לצדיקים לא שבת מבריאה מחדש.
11
י״בוהנה בענין ההשתלשלות וצימצום הכלים נודע שבעצם האור אין צימצום והגבלה רק בכלים שייך הגבלה. ונבין נא, הלא הכלי קטן הוא מהאור שבו ואיך בכוחו לצמצם את האור. והגם שאין העלול מגביל את העילה רק א"ע מגביל שאינו מקבל יותר ממדה זו וזו, אבל גם האור של עצמו איך יכול הכלי להגביל, הא אורה גדול מהכלי שלה, ולולי הכלי קיבל אור יותר גדול. וכמו שהיה בעולם התוהו שלא יכל הכלי להגביל את האור ונשברו. וכנ"ל אפשר. כי מתחילה נתגלה ראשית המחשבה. וההמשכה מלמעלה למטה. ולא יכלו הכלים להגביל את האור ונפלו ונשברו ונעשה השבירה כנודע והוא סוף המחשבה. וכשנתגלה סוף המחשבה התחיל חלק הב' של המחשבה להתגלות. המחשבה של השיבה מיש לאין והעליה לשורש. מחשבה של עבודה ועליה על ידה. מתחילה היה ואדם אין לעבוד. והכל בירידה ממעלה למטה. ואח"כ לעבדה ולשמרה. וכיון שהיא בעבודת השבה ממטה למעלה לכן אין העילה מתעורר בלתי כשהעלול מעורר אותה. וזהו ענין הצמצום והגבלה. לא שמגבלת את האור. אין בכח הכלי להגביל את האור רק שאין העלול מעורר את העילה יותר מכפי יכולתה לקבל. וממילא אין העילה מאיר לה יותר. וזה רק עתה אחר שנתגלה חלק הב' של המחשבה ממטה למעלה. משא"כ מקודם. שחלק הא' היה ולא נתגלה עוד הסוף. וההשפעה מלמעלה באה. לא היה יכול העלול להגביל את העילה.
12
י״גלכן כל ענין המשכת ישראל. בהם ובעבודתם תלויה. כי כל המשכה ע"י הכלים היא. ואם האיש ישראל מגלה את עבודתו ממטה למעלה ומשתוקק לשוב. מתקן בזה את הכלים של עולם התיקון שהעלול יעורר בתשוקתו את העילה שלו, וע"י הכלים ההשפעה יורדת אליו. ולא לעצמו בלבד מעורר אור בהבלים שהכין לו אלא גם לישראל אחר, שלא השתוקק ולא הכין לו כלים של עולם התיקון ואין לו כלים שיוריד אור העליון לו ונופל ר"ל. יכול האיש ישראל חברו ובכליו להמשיך לו אור.
13
י״דוזה הרמז בקרוב עלי מרעים וכו' המה כשלו ונפלו. לכן הם צרי ואויבי מפני שכשלו ונפלו. נפילת הנפש. ואין בהם אור ולא קדושה ונעשו רשעים. אבל אם תחנה וכו' בזאת אני בוטח. היינו בזאת שאחת שאלתי וכו' לחזות וכו'. כיון שיש לי רצון ותשוקה לד' גם להם יאיר וישובו בתשובה. לכן בימים קדושים אלו שכל איש ישראל עושה לעצמו חשבון הנפש מהשנה שעברה ואומר במה בליתי השנה. ואפילו מי שעובד את ד' חושב ג"כ. האם נצלתי את השנה כל שיכולתי, חלק שנותי וחיי עבר חלף הלך לו. וכמה חיות הקדושה פעלתי לי בכל השנה כולה גם לא כדי חצי שנה, ומתעוררים געגועיו ותשוקתו להתקדש ולהתעלה. אז פועל התעוררות הכלים כולם ממטה למעלה עד מרום. והכין לו כלים להמשיך לו קדושה ושפע גם לו גם לאחרים.
14
ט״ווכן הוא בענין המשפט. כי נודע שמשפט הוא בחי' תפארת. חסד לימין גבורה לשמאל ותפארת מכריע במשפט. לכן מי שהספירות חג"ת של המשפט שלו. הם מן עולם התיקון שע"י תשובתו נתעוררו ממטה למעלה. אז כיון ששלו הם א"א שישפט על ידיהם לרע ח"ו. וכנודע כעין זה מענין נבואה. משא"כ מי שלא עבד עם עצמו, וכל השנה עוברת עליו ברצון רק לאכול לסחור ושאר צרכיו ולא עבר בו שום רצון לדברים קדושים. וגם לאחרים לא התדבק שבכלים שהם המשיכו גם לו ימשך אור ומשפט של עולם התיקון. ואף אם התקרב אליהם היה בלא לב ובלא מוח, שלא רצה לקחת ענין מעניני עבודה, אז בבוא ר"ה יום המשפט מאיזה בחי' חג"ת משפטו, מן אדל"ע, שלא נתעורר ממטה למעלה. מן בחי' ואדם אין וכו' בחי' של שורש עולם התוהו, ואז יכול להתהוות דין ושבירה ח"ו מזה. לכן אמרו חז"ל (ע"ז ב:) מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין מקמי דליפוש חרון אף, כנ"ל כי כשיתחילו לדון את ההדיוטים יכול להיות שיתחילו לשפוט אותם בחג"ת של תוהו כיון שהם לא עוררו מעצמם, ואז יכול להיות שיפוש ח"ו חרון אף וגם המלך במשפט הזה של חג"ת של תוהו ישפט, בחי' כיון שניתן רשות וכו’ (מכילתא פ' י"א), לכן מלך נכנס תחילה לדין והוא נשפט בחג"ת של התיקון שהוא עורר וגם העם הדבוק בו בכלים אלו את אורם מקבלים וכמשפטו נשפטים.
15
ט״זואפשר הא שאמרו חז"ל ויקרא רבה שהמלאכים שואלים אימתי ר"ה. אמר הקב"ה נשאל לב"ד של מטה. להמתיק את הדין כוונו חז"ל. לאמר שכל המשפט לישראל. הם קובעים החודש והם מעוררים את חג"ת של בחי' המשפט וממילא א"א לדונם דין לא טוב.
16
י״זואנו אומרים באין מליץ יושר. אף שיש מליצים שמתרצים את החטאים והוי כאילו לא חטאנו. אבל שיהיה מליץ שימליץ את מעשי היושר איזה מעשים טובים עשינו. זה אין ובמה נזכה. האם די לו לאיש שיבא על שכרו למלך. ויאמר תן לי שכר אדוני המלך על שלא הכיתי שום איש ולא שרפתי שום בית וכו'. כי שאול ישאל המלך ואיזה מעשה טוב עשית. באין מליץ יושר שיאמר מעשי יושר. מול מגיד פשע. כמו שהוא מגיד פשע כן יאמר הוא מעשי יושר. תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט. שעכ"פ לכולם יש עתה תשוקה לקדושה ולד'. והכלים וכל המשפט להם תגיד. שליעקב דבר חוק ומשפט להם הוא. ורק טוב ישפטו בהם. וצדקנו במשפט וכו'.
17
