דרך המלך, חגים, שבת תשובה א׳Derekh HaMelekh, Holidays, Shabbat Teshuvah 1
א׳שבת תשובה
1
ב׳לך אמר לבי בקשו פני את פניך ד' אבקש (תהלים כ"ז).
2
ג׳כי איתא בזוה"ק בשלח (נז) קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, מאי באמת, כמה דאוקימנא תתן אמת ליעקב, דידע ליחדא שמא קדישא בצלותא כדקא יאות וכו' ומאן דידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות אוקים אומה יחידא בעלמא דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ובעי לכוונא לבא ורעותא וכו'. כי תבאו לראות פני. כי תבאו לראות מבעי ליה [היינו להתראות מד'] מאי לראות פני. אלא כל אינון אנפין דמלכא טמירין בעמקא לבתר חשוכא. וכל אינון דידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות מבקעין כל אינון כותלי חשוכא ואנפין דמלכא אתחזיין ונהרין לכלא וכו' כדין ברכאן אשתכח וכו'. עי"ש.
3
ד׳ישראל מיחדים את הקב"ה. והקב"ה את ישראל. ובשמ"ר (פט"ו) איתא אמר הקב"ה אני קדוש ולעצמי אני מקדש [בתמיה] אלא הריני מקדש את ישראל והם מקדשים אותי. הוא ית' אינו מקדש את עצמו רק את ישראל. וישראל אם היו ממתינים עד שייחדו ויקדשו א"ע. היו יכולים רק הצדיקים לייחד ולקדש א"ע. לכן ד' ית' מיחד ומקדש אותם. וכבר דיברנו מזה שאיתא בספר הקדוש נועם אלימלך. שהאיש ישראל רק לטהר א"ע יכול אבל לקדש רק משמים יכולים לקדשו. הוא ית' מקדש את ישראל וישראל את ד'.
4
ה׳גם האיש שעדיין אינו מקודש ומתיחד יכול לצעוק שמע ישראל וכו' ד' אחד. ומי שעבודתו לשם ד' לא לקבל פרס. קל לו יותר לעלות. כיון שאת ד' יותר יכול לייחד מאשר א"ע. אבל מי הוא אשר יגיע מתחילתו לבלתי לד' לבדו. וא"כ עבודתו לעצמו. וא"ע הלא קשה לייחד. אך מ"מ גם איש כזה יש לפעמים שמסתכל אל קרבו ורואה את שפלות נפשו שאינו אותו האיש הישראלי אשר יאיר את העולם בקדושת ד' כמו שד' רוצה ומקווה. וגם את שפלותו בעניני הגוף. לא לו לבד נוגע שפלותו. רק שמו ית' מתחלל. הן המה עם ישראל אשר אמר ד' עליהם בני בכורי ואיך מצבם חשך משחור תוארם גם בעניני הגוף וגם בעניני הנפש. וכל משפט לאומים אשר ידונו בו הוא אם להכות את ישראל ח"ו כגנבים שכורים ורוצחים או לעזבם לנפשם. וכשמביט האיש בקרבו זאת צעקה מתפרצת ממעמקי נפשו רבש"ע למענך עשה ולא לנו, ראה עמידתנו דלים ורקים. ויש שגם התפלה מכוון עי"ז לשם ד', ואז מייחד בזה את ד'. כי לקדש את שמו יכול האיש יותר מאשר א"ע כנ"ל. ואז ד' מקדש את ישראל כנ"ל בזוה"ק ומאן דידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות אוקים אומה יחידא.
5
ו׳ובעשרת ימי תשובה שד' קרוב יותר אז האיש מסוגל יותר לעשות חשבון נפש הזה ולעשות דילוג הזה לכוון לשם ד' אף שתמיד עבודתו לקבל פרם. בכל השנה קרוב ד' לכל קוראיו. שצריכים לקרוא אותו ית' מקודם ואז נעשה קרוב, אבל עתה דרשו וכו' קראוהו בהיותו קרוב. הוא קרוב מקודם. רק אתם אל תעזבו העת המאושרה הזאת מלקראו. יעזוב רשע דרכו וכו'. לא הצדיק בלבד יכול להשליך את עצמו. רק גם הרשע ואיש האון יכול להשליך בעשי"ת את דרכו, פי' הדרך שלו שהיא לטובתו ולעצמו. ואיש און מחשבותיו פי' מחשבות של עצמו. וישוב אל ד' למען שמו וירחמהו שירחם על ד' ית' איך שמו מחולל. ואז תתפרץ צעקה ממנו למענך עשה ולא לנו וכו'.
6
ז׳ואפשר זה שייכות ב' הענינים שבזוה"ק הנ"ל. ליחדא שמא קדישא. ואז נעשה יחוד ישראל. עם הא שמסיים בקדשו שלכן כתיב לראות (בחיריק) פני ולא לראות (בצירי) מפני שכל אנפין דמלכא טמירין בעומקא לבתר חשוכא. וע"י היחוד כדקא יאות מבקעין כל אינון כותלי חשוכא ואנפין דמלכא אתחזיין וכו'. לא מדברים עליונים כאלו כוונתנו עתה לדבר שלמעלה הם מאתנו. ולנו די שיעזור יד' ונזכה להיות עבדים פשוטים לפניו. ויושיענו במנוחה ושמחה שנוכל לעבדהו ולהיות עבדים פשוטים. כוונתנו עתה היא לדעת מעט מהופעת האורות לעבודתנו שנעבוד בהם.
7
ח׳כי איתא בספר הק' נועם אלימלך (פ' שופטים) דהנה כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וי"ל הפי' כך דהנה הבורא ית' ב"ה הוא הנקרא פנים של כל דבר, כי כל דבר יש לו חלק אלקות וכו', ואם אדם חושב ח"ו איזה מחשבה זרה וכו' אזי הוא מגרש ומרחק את הפנים ממנו וכו', ע"ש. וצריך להבין את דברי קודש אלו לפי מצבנו שמשמע שהוא בחי' פנים של מעלה, וכן הוא בקדשו אומר שבכל דבר החלק אלקות שבו הוא בחי' פנים ובכל דבר יש פנים של מעלה, ובזוה"ק איתא שהצדיקים הם אנפין דשכינתא. ואפשר כי נודע שיש בחי' פנים ובחי' אחור, ובעץ חיים היכל א"ג (שע"ה פ"א) בענין פנים ואחור איתא, שהאורות היוצאים דרך נקבי העינים אזנים חוטם ופה נקראים בחי' פנים, והיוצאים ע"י בחי' עורף נקראים בחי' אחור. וכיון שאין אנו מדברים מבחי' עילאיות שלמעלה רק מעבודה לכן גם בזה בבחי' אדם קדמון רק מהבחי' שבאיש ישראל נדבר.
8
ט׳כי איתא בנועם אלימלך (פ' דברים) וז"ל הק' כי הטעם שאנו אומרים קודם כל עבודתנו ותפלתנו לשם יחוד וכו' בשם כל ישראל, הכונה, היות שאין צדיק בארץ וכו' א"כ, איך יכול לשרות איזה דבר קדושה באברינו, כיון שנעשה בהם איזה עבירה חלילה וכו', אך שהתיקון לזה הוא במה שכולל עצמו עם כללות ישראל, כי יש עולם הנקרא כל ישראל והעולם ההוא שלם בלי שום פגם כי כללות ישראל הם צדיקים וכו' וא"כ אף שהפרטים חוטאים לפעמים אבל הכללות הם תמיד קיימים בקדושתם וכו' ותמיד צורתם חקוקה למעלה, והוא הנקרא בספ"ק אדם קדמון, והאדם מקשר עצמו שם בהתכללות ההוא, ואז אותו האבר נקשר בהתכללות ונתקן בקדושה עליונה ואז יכול לעשות המצוה, עכ"ל הק'.
9
י׳היינו שבחי' כללות ישראל הוא בחי' אדם קדמון. וצריכים לדעת, שכללות אין הפי' פרטים רבים שחברו ונעשו מהם כלל, רק האחדות טרם שנסתעף לפרטים. למשל, הנשמה כללות כל האברים, לא שחיברה את כל האברים רק שהיא האחדות שממנה כל האברים הפרטיים מסתעפים. לכו כשמדברים מכללות ישראל, הכוונה שורש נשמת ישראל שהיא בחי' ישראל עלה במחשבה. (תיקוני זוהר חדש) מדברים שהוא תכלית ושורש כל ההתגלות.
10
י״אוזהו (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, שהנביא גילה והמשיך בקרבו את כללות ואחדות ישראל שהיא שורש כל ההתגלות שזו בחי' אדם קדמון בחי' בני בכורי ישראל, בכורי, ראשית ההתגלות אשר התחיל ד' לגלות ולברוא את כל המציאות, מתחילה גילה את אחדות ישראל וצורתם ועל ידה את כל העולמות. ועי"ז יכולים גם אנו לדבר מן אורות אזנים עינים חוטם ופה בחי' פנים, מפני שהכל מאורות היוצאים משורש נשמת ישראל מדברים ומחלקי אורות כללות ישראל אשר בכל איש ישראל פרטי, וכל איש ישראל בבחי' חלק כללות ישראל אשר בו הוא יסוד כל הבריאה, ועל ידו כולם מקבלים חיות, לכן כל תנועה ממנו הארת חיות והתגלות אלקית הוא.
11
י״בומובן בזה למה אין כולם מכירים בעולם את גדלות וקדושת ד' כמו שאמר דוד המע"ה כי אראה שמיך וכו' הלא כולם הארת ד' הם. כי הנה גם בבחי' פנים יש ב' אופני התגלות. יש בחי' התגלות ישרה ממרום כגון נבואה וכל ניצוץ קדושה הבא לאיש הישראל שמתעורר ממנו, ויש התגלות של בחי' לפי מעשי אני נקרא, שרק מפני שרואה את מעשי ד' הוא מבין. למשל בדבר גשמי כשרואים מכונה מבינים שחכם היה כאן ועשה את המכונה שאין דעת החכם מתדבק עתה בו, ואין הוא מביט עתה על דעת החכם, רק לפי המעשים משער את החכמה, והיא הראיה הפשוטה שבעולם ראיה של לפי מעשי. וכיון שאינו רואה את ההארה הישרה, ואינו נוגע בנפשו את ההארה ממרום, כי מביט על ענין אחד ומבין ענין אחר, לכן יש מי שגם אינו מבין מזה את העושה.
12
י״גוכיון שישראל הוא בחי' בני בכורי ראשית ההתגלות שעל ידו גילה ד' את הכל, לכן נמצאות בו ב' בחינות התגלות אלו, ושניהם יכולים להיות בחי' פנים, כנ"ל כי בבחי' פנים באדם יש הארה ישרה מנפשו היוצאת ע"י אזנים עינים חוטם ופה כנ"ל מע"ח. וכן רואים בגמרא (שבת קכט) שביומא דהקזה שתה יין עד דנפק תיהי מאודנא, ופרש"י שריח היין יצא מאזניו, היינו שגם דרך אזנים יוצא ממה שבקרבו, ומכש"כ הארת נפשו הממלאה את כל הגוף.
13
י״דויש הארת הנפש היוצאה גם דרך הפנים, לא דרך פתחים הנ"ל. כשאדם בדאגה צורתו אחרת מאשר כשהוא בשמחה, כשמעיין בדבר חכמה צורתו אחרת מאשר בהוללות, ולא עוד אלא כל מלאכה שהאיש עושה אפילו רק בידיו לבד, ניכרת היא בפניו, כשעושה מלאכה גסה נקמטים פניו באופן אחר מאשר במלאכה דקה. האורות היוצאים דרך אעחו"פ בלתי נראים, וההארות היוצאות דרך הפנים בעצמם נראות בצורתן, מפני שע"י אעחו"פ הארת האורות היא בחי' הארות ישרות יוצאות, וכל הארה בלתי נראית היא. משא"כ ע"י הפנים שאין פתח אשר תצא על ידו הארה ישרה, רק הארה של בחי' לפי מעשי וכו', והמעשים נראין, לכן נראים המעשים שעל ידם ההארה נרמזת עד שבכל אחד פניו נקמטים באופן אחר. כי נודע מפרד"ס שתחתית העילה הוא ראשית העלול וכתר שבחסד היא מלכות שבבינה וכדומה. ולכן בפנים לא מתגלית המלאכה אשר עושה רק הנפש מתגלה, תחתית הנפש המתגלה לעובדא זו ולפעולה זו נראית בפניו. ובגלל זה ההתגלות היא כעין הפעולה אם גסה או זכה, וישראל שהוא שורש וראשית ההתגלות בחי' בני בכורי, א"כ בחי' פנים של מעלה הוא בחי' חכמת אדם תאיר פניו, וישראל עלו במחשבה והתגלות לחוץ של החכמה ומחשבה מבפנים היא וממילא הם בחי' פנים.
14
ט״ווגם כל דבר שבעולם חוץ ממה שמוכרח להיות בו ניצוץ אלקות ע"כ יש בו גם צד פנים כיון שע"י ישראל בראו ד', חוץ מהסט"א ר"ל שהם יונקים מבחי' אחוריים, כנ"ל שההארות ע"י הפנים יוצאות, וכיון שבהפנים הבחי' מלכות שבעילה מתגלה כנ"ל, לכן בהעלול היינו בכל דבר שבעולם, יכולים למצוא הארת בחי' פנים וראשית התגלות הארת ד'. ומי יכול לגלות זאת, ישראל שהם בחי' פנים. כי הנה בעולם שהוא העלול, שהיא הפעולה הנעשית כבר, אין בחי' הפנים שהיא בחי' תחתית הנפש נראה ובפרט אחר החטא והתרבות הסט"א שכ"ז שזרעו של עמלק קיים הכנף מכסה את הפנים, אך מ"מ הישראל שהוא בחי' פנים יכול למצוא ולגלות את חלק ניצוץ הפנים, את ראשית העלול שהיא תחתית העילה, גם בעולם שהבחי' פנים טמירין בעומקא לבתר חשוכא כנ"ל בזוה"ק, ורואים בעולם רק הסתר, וגם במצוות אין כ"א רואה את הפנים שבה, והאיש הישראל לפי ערך רצונו וכוונתו נתגלה האחדות ישראל בחי' האדם קדמון, ואז מבקעין כל אינון כותלי חשוכא ואנפין דמלכא אתחזיין ונהרין לכולא. הצדיקים הם אנפין דשכינתא וע"י יחוד ד' נעשה התגלות עמא יחידא ומגלים בחי' פנים גם בעולם.
15
ט״זוד' אמר האיך לא אשא להם פנים שהם מדקדקין וכו’ (ברכות כ), שהיא תוספת עבודה מפני תוספת אהבה ורצון, לכן ישא ד' פניו אליך, שהם נעשים בחי' פנים ומגלים בכל דבר הארת הפנים. אבל רואים בתשובה שלא אמר ד' לכן אני נושא להם פנים, רק האיך לא אשא, שההיפך א"א, כי יש בן שזוכה שיתן לו האב לאכול בדין, ויש שלא עבד כ"כ עד שהרויח על מאכלו, אך מ"מ כיון שאינו רע כ"כ עד שיגיע לו להתייסר ולהתענות נותן לו אביו לאכול מפני שההיפך א"א, וזה ואיך לא אשא פנים, אף למי שאינו כ"כ ראוי לנשיאת פנים ד' נושא פנים מפני שההיפך א"א, כמ"ש ואיך לא אשא להם פנים.
16
י״זוהנה בר"ה ועשי"ת מתעורר רצון ותשוקת איש הישראלי לד', וממילא כל אנפין דמלכא טמירין לבתר חשוכא מתגלים ונעשה בחי' ישא ד' פניו אליך, והכל לפי הרצון והתשוקה שמתעורר באיש. וזה שאמר הכתוב לך אמר לבי בקשו פני את פניך ד' אבקש, בשבילך בקשו פניך (ברש"י), כי על ידי את פניך ד' אבקש, שהישראל בחי' פנים של מעלה הוא, ובכל דבר פני ד' נתגלה, וד' נושא לנו פנים והכל בלבי ברצוני ותשוקתי לד' תלוי, ואז ד' יכתבנו ויחתמנו לחיים טובים ולגאולה שלמה במהרה.
17