דרך המלך, חגים, שבת תשובה ב׳Derekh HaMelekh, Holidays, Shabbat Teshuvah 2
א׳שבת תשובה (תר"צ)
1
ב׳האזינו השמים ואדברה וכו'.
2
ג׳קושית רש"י ז"ל. ולמה התרה בהם שמים וארץ. וע"פ פשוט יותר קשה כי כנראה לא התרה בהם שמים וארץ רק דיבר אליהם, והלא רק לישראל היה צריך לדבר, וכן שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת וכו'. למה לתת טעם כי כשלת. בטח כל תשובה היא על חטא. וכן למה לאמר עד די, כי אם למי ישוב.
3
ד׳אמנם איתא ב"עבודת ישראל" על המאמר ויהי מורא שמים עליכם. שיהיה לכם יראה מתוך אהבה. כי השי"ת מתירא שמא יחטא האיש ולא יוכל לאהבהו או יצטרך עוד לענשהו ח"ו. שהיא יראה מתוך אהבה, מתוך שאוהבו ד' מתירא כביכול שלא יחטא, יראה כזו תהיה לאיש ישראל לד'. מתוך אהבה, עכ"ל הק'. כי חילוק יש בין האב שאוהב את בנו. לבין מי שאוהב את חבירו שאינו בנו. האיש שאוהב את חבירו. אוהבו, ואם חברו מתרחק ממנו ובשביל זה גם הוא אינו יכול לאהוב את חבירו אינו מצטער על שאינו יכול לאהוב את חבירו. משא"כ האב שאוהב את בנו. חוץ מן האהבה. יש בו גם רצון. שרוצה לאהוב אותו, ואם מתרחק בנו ממנו ועושה דברים שמקלקלים את אהבת אביו אליו. מצטער אביו על שאינו יכול לאהוב אותו, מפני שזה רצונו ותשוקתו. וד' ית' הודיע לישראל שאוהב אותנו כדי שלא נקלקל את אהבתו אלינו ולא נגרום צער כביכול לעילא. ואמר אהבתי אתכם אמר ד'. ולכל איש ישראל קורא ד' הלא אוהב אני אותך ורוצה ומתענג אני מאהבתי אותך. ולמה אין אתה מניח אותי לאוהבך. ולמה אתה גורם לי כביכול צער בזה שאיני יכול לאוהבך. ויהי מורא שמים עליכם. יראה מתוך אהבה אבל לא אהבה שהאיש אוהב בה, רק אהבת האלקית. שד' ית' אוהב אותנו ומצטער על קלקול אהבה. מזה נירא שלא לקלקל את אהבתו. ולא נגרום לו צער ח"ו כביכול.
4
ה׳וליראה זו יכולים לבוא גם מתוך יראת העונש. כי גם את יראת העונש אין צריכים לרחל אף שהיא רצועה בישא, כמו שאיתא בזוה"ק (א. יא), כי הכונה לנו ולמצבנו היא רק שצריכים לעורר בקרבנו יראה מתוך אהבה ג"כ ולא נסתפק ביראת העונש בלבד. אבל שלא תהיה לנו יראת העונש כלל, זו רק לבני עליה, שכבר מתבטלים לגמרי לד' וכל עצמותם וגופם בטל. משא"כ אנשים כערכנו, איך נאמר שלא תהיה לנו יראת העונש. האם אין האיש מרגיש בדאגותיו והאם אינו ירא לנפשו לבריאותו וכו'. ואם לא ירא מד' שלא יענישו הרי זה ח"ו כאילו אינו מאמין שד' ית' בכחו להענישו, כי אילו האמין היה ירא. רק שצריך לעורר גם יראה מתוך אהבה. אבל גם יראת העונש תהיה לו. וביראת העונש צריך האיש להתבונן. מאין באה בקרבו יראה זו. אם מפני העונש בלבד הא אמרו חז"ל יודעים רשעים שדרכם וכו’ (שבת לא:) ואעפ"כ לבם בריא להם כאולם. ורואים שפחד העונש לא די לעורר יראה. אבל כנ"ל גם יראת העונש באה לו מלמעלה. כי את ד' כביכול כבר העניש וצערו בזה שמקלקל את אהבתו אלינו, והצער הזה מן עונש עליון כביכול. אותו האדם מרגיש. וכיון שצער של עונש בקרבו ולבו כואב לו, ואינו מבין מהו הכאב ומהו הצער של עונש והוא בשיקול דעתו מכיר רק את עצמו. אז מתחיל לירא יראת העונש ג"כ של עצמו. כמו מי שישן ודוחפים אותו שמרגיש את הצער רק אינו יודע מהו מרגיש. ומרגיש את צערו בלבוש רעיונותיו של כל היום. ואם התקוטט ביום זה עם מי. נדמה לו בשעה שדוחפים אותו שזה הכהו. כן בענין יראת העונש. וכאשר יתבונן בדבר וידע שגם יראת העונש אשר בו יסורים של אהבת ד' הם, אז הדמיון שוא שלו מן יראת העונש יעבור ויכיר את צער עליון על שמעניש את הכביכול ומקלקל את אהבתו אלינו. וגם בקרבו תתעורר יראה מתוך אהבת ד' אליו, וגם אהבה שהוא יתלהב באהבתו לד'
5
ו׳ולאו דוקא בשעה שמרגיש האיש צער ויראה מעונש. אלא יש לפעמים שמרגיש האיש מין דאגה ורוחו נדכא וגם בעצמו אינו יודע סיבת הדבר. גם זה צער עליון כביכול הוא. וצריך הוא אז להסתכל בעצמו אם אין זה מאיזה סיבה גופנית שהיא. אז דאגתו עתה קול ד' הוא שנפשו שומעת איך שקורא לה. אוהב אני אותך ורוצה אני לאהבך. ולמה תקלקל את אהבתי ותעקל ח"ו את רצוני. וכאשר יתבונן בזה. אז תתעורר הרגשתו שיכיר שגם צערו שיש לו צער עליון כביכול הוא. מגודל אהבתו שד' אוהב אותו. לא אהבה לבד שאוהב איש זר לחבירו. רק כאב האוהב את בנו שלא בלבד שאוהבו רק גם רוצה לאהוב אותו. ומצטער על קלקול אהבתו. וגם הוא יתעורר לאהוב את ד'. ואפשר זה רמז הגמ' (ברכות ה') אם רואה אדם שיסורים באין עליו יפשפש במעשיו וכו' בידוע שיסורים של אהבה הן. אשר לכאורה ע"פ פשוט קשה להבין למה לא אמרה הגמ' בקיצור כשבאין יסורים על האדם וכו' או כשמתיסר וכו', וכן יפשפש במעשיו. האם צריכים כ"כ לפשפש עד שנדע על מה להשיב. ובפרט להאמור פשפש ולא מצא הא אין צדיק וכו' ולא יחטא. אבל כנ"ל אם אין האדם מתיסר ח"ו רק רואה שיסורין באין עליו כאדם הרואה דבר מרחוק שבא עליו. היינו שמרגיש דאגה וכבדות הלב בלא סיבה. אז יפשפש במעשיו ויראה אם אין היסורים מן איזה דבר מדברי גופו. אולי רעב הוא. אפשר ביישוהו מי וכדומה. שנאמר נחפשה דרכינו וכו' ונשובה עד ד'. הדרכים שלנו נחקור אם אין זאת מסבה גופנית ונדע אם זאת מד'. פשפש ולא מצא סבה גופנית יתלה בביטול תורה כי לפעמים מפני שחסרה לו תורה חסרה לו שמחה. וכל הולך בטל הוא בעצבות ח"ו. פשפש ולא מצא. שאין דאגתו ויסורי נפשו לא מיסורי גופו ולא מחסרון תורה. בידוע שיסורים של אהבה הם מאהבת ד' אותו שנאמר כי את אשר יאהב ד' יוכיח. מפני שלא אהבה בלבד יש לו להקב"ה לישראל כמו איש זר שאוהב את חבירו רק כאב את בן ירצה. כמו האב שאוהב את הבן שחוץ מן האהבה גם ירצה לאוהבו. כן ד' את ישראל. וכשמקלקל האיש את האהבה יוכיחו בזה שמרגיש האיש את צער של מעלה כביכול.
6
ז׳ד' ית' אוהב את ישראל ורוצה לאהבם. וכשמקלקל מי את האהבה גורם כביכול צער לעילא ויכול להיות עוד שזהו צער על הפגם. כי תכלית קיום התורה שאנו מקיימין היא שנבוא לובו תדבקון. כנודע מהרמב"ם ז"ל. וגם ד' ית' מקיים את התורה כמו שאמרה הגמ' ומה תכלית קיומו את התורה שיתדבק עם ישראל. וכשח"ו מקלקל מי את אהבת ד' אליו. עושה פגם בתורה של מעלה, וזהו הצער למעלה כביכול שהאיש מדגישו. וחוץ מזה שצריך האיש להזהר בכל פרטיותיו שלא יקלקל את האהבה במעשיו ובמחשבה ודיבור שלו. צריך להתפלל לד' שבאם ח"ו יפגם ויקלקל לפעמים את אהבת ד' אז עכ"פ ירגיש את צער העליון ויתעורר על ידה ליראה מאהבה כנ"ל. ומתי יכול האיש ישראל להרגיש את צער העליון. כשאין לבו ומוחו טרודים ומבולבלים מיסורי הגוף. כי אם לאו אינו יודע אם מצטער מיסורי גופו או מפגם של תורה של מעלה כנ"ל. רק בפשפש ולא מצא וכו' יכול לדעת שיסורים של אהבה הם. אשרי הגבר אשר תיסרנו י־ה. שמצטער ומרגיש ביסורי ד' כביכול ומה המה היסורים. ומתורתך תלמדנו. תורה שלך. תורה של מעלה שנפגמה מלמדת ומיסרת אותו והוא מרגיש את הצער הזה. אבל לזה צריכים להשקיט לו מימי הרע, שלא יהיה לו יסורים גופנים ח"ר ואז יוכל להרגיש בצער השכינה כביכול על שפוגם תורה של מעלה.
7
ח׳נחזור להנ"ל. ישראל מקיימין את התורה ותכליתם היא לבא לובו תדבקון. והקב"ה מקיים את התורה ותכליתו שיתדבק כביכול עם ישראל. ואף שלמעלה הוא עיקר מקום ההאחדות, מ"מ עיקר עונג העליון הוא בהתאחד עם ישראל שנתרחקו לעוה"ז, כמו שאיתא בספ"ק ומבשרי אחזה אלוה. כלומר כל ענין מבשרי אחזה אלוה שאומרים אינו משל לבד כי איך נוכל אנו להמשיל משל מאתנו אליו ית' שאין לו דמיון וגוף, רק כיון שהכל מאת ד'. לכן כל כח נעלה שנמצא בנו מוכרח שיהיה נמצא למעלה, אף שאין אנו יודעים איך הוא נמצא למעלה. והנה האב אוהב את בנו מפני שהוא חלק ממנו. ומ"מ כשיהיה הבן כלול בקרבו טרם שנולד לא היה מרגיש שום אהבה אליו. ויכול להיות כי בהתאחדות יותר כח עליון נתגלה. מבדבר שהוא אחד לבד. ובמלאך שלא נתרחק ולא נתאחד רק הוא תמיד באחדות אין מתגלה בו כח אלקי כ"כ גדול כמו באיש ישראל בשעה שמתאחד. וכבר שמענו מצדיקים זי"ע שרצו מן השמים לזכותם במדרגות ומאנו הם. פשוט מפני שרצו לבא בעבודתם אל המדרגות והתקרבות קדושה אלו. כי זהו כל עיקר ישראל שיעבוד מעצמו. אבל חוץ מזה כי כאשר יתנו להם מן השמים מדרגות אלו אז ישכימו בבוקר וימצאו בקרבם מדרגות קדושה אלו. ואת ההתאחדות וההתקרבות למדרגות אלו לא ירגישו. והם רצו גם בההתקרבות ובההתאחדות.
8
ט׳ענפי האילן נפרדים זה מזה. וכשרוצים לבא אל המקום שלמעלה מן הפירוד בהם. צריכים לבא אל השורש. וכמו שדברנו מזה דנודע שתפארת ומלכות יכולים להתאחד רק כשנמשך להם אור יותר עליון אור מאו"א. ואלמלא לא היו נפרדים רק היו אחד וכמו תפארת לעצמו. אחד היו מתחילתם תפארת ומלכות חד. אפשר לא היו צריכים להמשיך עליהם מוחין מאו"א ורק מפני שנפרדו וצריכים להתאחד צריכין למוחין דאו"א כנ"ל. להתאחד צריכים לאור יותר גדול. מלדבר שהוא באחדות. וישראל שנתרחקו. בשעה שמתאחדים ממשיכים אור יותר עליון מן אור המלאך שהוא באחדות ואינו צריך להתאחד. והצדיקים חוץ מזה שרצו להיות באחדות עם מדרגות הקדושה, רצו גם בההתאחדות עמהם. כי בשעה שמתאחדים מתגלה אור יותר גדול. וזה התענוג היותר גדול בעבודה עד שגם בעולם העליון הצדיקים צריכים ללכת מחיל אל חיל. וכשנתיחד אל מדרגה זו מתאחד עם מדרגה יותר עלאה כדי שיהיו תמיד בהתאחדות, שאז נמשך להם אור יותר מן המדרגה שהם מתקרבים אליה. וא"א להתענג בנועם עליון בלתי שילכו מחיל אל חיל הן בעולם העליון ואף בעוה"ז. כי עיקר התענוג הוא בהתגלות הקדושה. וכל הרדיפה אחר התענוגים ותאות עוה"ז הוא רק במי שאין נפשו מרגשת תענוג של התגלות קדושה. והיא ריקנית. ונדמה לו להאדם שימלאנה בתענוגי עוה"ז. וכיון שאינה מתמלאת בתענוגי עוה"ז כי שואפת היא לתענוגי הקדושה. לכן עוד מוסיף חטא על פשע תאוה על תאותיו ר"ל. ולהתרחק מהם יכול רק מי שמשמח את נפשו בתענוגי הקדושה ובהתאחד בקדושה שנתגלה להם אור יותר עליון. והעולם טועה לאמר שמדת ההסתפקות היא עבודה, ועבודה קשה. ובאמת מי שמשמח את נפשו בקדושה כנ"ל אז נפשו שמחה ומתענגת בקדושתה, וההסתפקות היא דבר שממילא. שאינו צריך לשכר את עצמו בתענוגים של עוה"ז ולמלא בהם את שאיפות ותאות נפשו.
9
י׳נמצא שעיקר העונג והשמחה היא בהתגלות חיות הקדושה, ובשעה שמתאחדים ומתקרבים נתגלה אור יותר עליון. לכן אף שישנם למעלה מלאכים שרפים וכו' שמאוחדים תמיד. מ"מ עיקר האור ועונג העליון מתגלה כשמתאחד הוא ית' עם ישראל. וזה תכלית התורה של מעלה להתדבק עם ישראל. ואיש הישראלי אף שאינו עוד במדריגה להתקרב אל מדרגות גדולות ולהנות מהם ומקדושתם. מ"מ לאיזה מן המדריגות ולאיזה ענין של קדושה שמתקרב זוכה לאור יותר עליון. קדושה יתרה עונג עליון ושמחה מאשר התקרב אליה. והכל רק בשעה שמתקרב. לא כשכבר קרוב כנ"ל. וכשכבר התקרב לזו יתקרב ויתאחד שוב כנ"ל ילכו מחיל אל חיל. שמח נפש עבדך כי אליך ד' נפשי אשא. לא אמר נשאתי כבר, רק אשא עתה. ובשעה שמתאחד צריך להרגיש שמחה יותר מאשר ראוי אליה. ויותר מאשר הקדושה שהתקרב אליה.
10
י״אוזה בינונים תלוים ועומדים. כי איתא בגמ' פסחים (דף קי"ב), שר"ע אמר לרשב"י אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול. ופרש"י אם תרצה לומר דבר שישמע לבריות ויקבלו ממך אמור בשם אדם גדול. אשר לכאורה א"א להבין. האם צוהו ח"ו לשקר ולאמר דבר בשם אדם שלא אמרו הלה. אבל כנ"ל דרך עבודה היא בזה. כי קל יותר לאיש להיות אדם ישר. או אם הוא צדיק קל לו יותר להיות עומד בצדקו. מלהיות הולך למעלה ממצבו. ובאמת עיקר העבודה היא להיות הולך ולא עומד. והעצה היא צאי לך בעקבי הצאן. אם קשה לך להקדים ללכת, לך אחר הדרך שכבר סללוהו. ויקח במחשבתו דרך של צדיק. למשל הרבי ר' אלימלך זצוק"ל כולם יודעים שהיה צדיק וקדוש גדול. אבל לא די ידיעה זו רק יתבונן מדעתו. הן אמת שבכל גדלות וקדושת הרבי ר"א אין לי השגה. אבל מ"מ לפי השגתי ולפי שאני משיג מספרו ומהשמועות ששמעתי ממנו מצייר אני בדעתי מין קדושה ודרך זה. יראה כזו. ודרכים אלו לבא אליהם. ורוצה אני ללכת בדרכו ולהתדבק בקדושתו. לא שחושב אני להיות כהרבי ר"א זצ"ל. רק בדרכו רוצה אני ללכת ובקדושתו להתדבק, האם כל חסידיו של הרבי ר"א זצ"ל היו גדולים כמוהו. ומ"מ בדרכו הלכו ובקדושתו היו דבקים. ולאו דוקא לצדיק אחד, רק תוכל לצייר בדעתך לפי השגתך זה דרכו של הרבי ר' אלימלך וזה דרכו של המגיד מקוזניץ זצ"ל. לראות את כל המרכבה וקדושה עלאה גם בעולם הזה. ולעבוד את ד' בשמחה ובהתלהבות מהקדושה אשר לנגדך. ותכין לך את הדרך לעבוד את ד' ביראה ושמחה והתלהבות מן הקדושה אשר לנגדך. וכיון שאמרנו שבכל התאחדות מתגלה אור יותר עליון מאשר הדבר שאליה מתיחדים. ומלכות כשמתחבר לתפארת מתגלה אליהם אור של חו"ב. לכן אף שאתה מתקרב עתה רק למדרגה נמוכה של הרבי ר' אלימלך. למידה שאתה מבינה ומציירה במחשבתך. מ"מ אור שלמעלה מזה אור מן אור האמיתי של הרבי ר"א והמגיד זצ"ל מתגלה לי בשעה שאני מתאחד לדרכם דרך הקדושה, וזה אם תרצה לאמר דבר ודרך עבודה ויהיו דבריך נשמעים. גם לך גם לאחרים היינו שיהיה באמת דרך טוב ודברים טובים. התלה באילן גדול, כמו מי שאינו יכול להגיע לראש אילן גדול תולה א"ע בחבל אשר נקשר בראש האילן ומגיע לארץ ועי"ז יכול לעלות גם לראש האילן. כן אתה אע"פ שא"א לך להגיע להאדם הגדול מ"מ לתלות א"ע בו תוכל, ואז גם אור וקדושה מראש האילן והצדיק ימשך לך. ובדברים אשר תדבר יתגלה קדושה יותר מכפי דעתך. מפני שהן אמת שרק למדרגה הנמוכה של אדם גדול אתה מתדבק ואת דרכו שאתה מצייר לך אתה אומר בדבריך. אבל כיון שאור האמת של אדם הגדול מתדבק בך בשעה שאתה מתחבר אל מדרגה הנמוכה ממנו כנ"ל. לכן נמצא בדבריך דרכים וקדושה עלאה יותר מאשר אתה יודע מהם. והדברים רק כשיוצאים מפיך גם אתה גם אחרים מרגישים את קדושתם. וזה בינונים תלוים ועומדים. דברנו כבר שישנם בינונים שתלוים בספק ותשובתם אינה בבטחה. אבל לא מבינונים אלו תהיה רק של תלוים ועומדים. בחי' תתלה עצמך באילן גדול. שתתלה עצמך בקדושה שלמעלה ממך. הצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים מפני שממשיכים תיכף קדושה ותשובה. והבינונים תולים עצמם בקדושת הצדיקים כפי שיודעים ורואים בספ"ק כנ"ל. וגם להם נמשך אור על ראשם אף שהם רק במדרגה הנמוכה מהם מתדבקים כנ"ל. תלוים ועומדים. אף שעודם עומדים במצבם מ"מ תלוים למעלה בצדיקים כנ"ל.
11
י״בובעיקר מסוגלים ימים אלו שאחר ר"ה לתלות א"ע במצב שלמעלה ממנו ולבוא לתשובה ולקדושה שאין גם האדם משיג אותה. כי למשל איש שנולד במרתף קר רטוב חשוך ובעוני זה מורגל כל ימיו, אז כל תקותו ליבש את המרתף ולפתוח בו אשנב אפילו הקטן ביותר. שיכיר בו עכ"פ בין יום ולילה. ועל יותר מזה אין לו השגה לבקש מפני שלא ראה ולא טעם יותר טוב שיבקש ויקוה לו ורק ממה שמעיק לו ביותר הוא מקוה להפטר. כמו רטיבת המרתף וחשכו. והיה אם יתאכסן איש הזה איזה זמן קצר אפילו בבית גביר ויטעם טעמה של דירה יפה רחבת ידים מלאה אור. אז לא יסתפק לקוות ליבש את מרתפו ולפתוח בו אשנב, רק כבר יתחיל לקוות ולהשתדל שיבא לדירה טובה עכ"פ ככל איש בינוני. כן האיש שלא טעם עדיין טעם של קדושה ואור. או שכבר שכח את הטעם שטעם באקראי בעלמא בזמן מן הזמנים, ורק את נמיכיותו מרגיש עתה שלא טובה היא ומעיקה לו, אז בתשובתו אינו מבקש מעצמו גדולות רק להחליש את תאותו ולישר מעט מן עקמימיותו. ולהשאר בכללו במצבו שהיה. ומצדיק א"ע תמיד ואומר ומה אני צריך להיות. איש פשוט אני, וכדומה מן ההצטדקות. משא "כ בר"ה שד' ית' נמשך לאיש הישראלי וכביכול מרכין א"ע משמי שמים לדפוק על פתחי לבבי ישראל לאמר פתחי לי אחותי רעיתי. הכנסני בקדושתי אל קרבך ואקדשך. והאיש ישראל מרגיש אז קדושה והתעוררות בקרבו אז משתוקק האיש להעלות למעלה יותר מן מצבו ולהיות תלוי ועומד. לתלות א"ע בדרכים גבוהים של צדיקים. וצריך האיש הישראלי בימים אלו לא להסתפק בתשובה סתם אהיה טוב מעתה. רק לבחור לו דרך ולהרגיל א"ע בראשיתו בנמיכיות דרך הצדיק שהוא משיג ואז יבא אל תשובה אמיתית, ואף שאינו דבוק וקרוב אל דרך האמת והמדרגה הגדולה של קדושה שבדרכו ואף אם אינו מבינו. מ"מ יאיר לכם מלמעלה מראשיתו אור עליון.
12
י״גשובה ישראל עד ד' אלקיך וכו'. לע"ע גם בתשובתך נשארת במצבך הנמוך כמו איש שנולד ומורגל במרתף. רק כשלון החטא אתה רוצה ליישר אבל במצבך נשארת. לכן שובה בתשובה עד ד' וכו' שתעלה לד'. ואיך. קחו עמכם דברים של ממש. לא סתם אהיה טוב. רק מעתה כך וכך אתנהג כזאת וכזאת אעשה וכו'. וכשתבחרו דרך אז תהיה בחי' תלויים ועומדים בדרך הצדק והטוב. וכבר תיכף תתעלו לד' אלקיך כנ"ל.
13
י״דהאזינו השמים ואדברה וכו'. גם דברי העליונים וראש דרכי. שמרומזים בשמים תוכלו להבין, האזינו אתם בנ"י את דברי בחי' שמים שאדברה. ואיך. ותשמע הארץ אמרי פי. אם תשמע הדברים הנמוכים ותחתית המדרגה שלפי השגתכם אתם מבינים. כי אז יערוף כמטר וכו' ומן השמים ירד לארץ. וכאשר תתלו א"ע באילן גדול כבר אור קדושה עלאה נמשכת אליכם כנ"ל ותיכף באתם בזה לתשובה עלאה ולבחי' צדיקים גמורים שנכתבים ונחתמים לחיים.
14