דרך המלך, חגים, שבועות ב׳Derekh HaMelekh, Holidays, Shavuot 2

א׳שבועות ליל ב' (תרפ"ה)

ב׳להבין מעט ענין קבה"ת וכפית ההר.

ג׳אמנם נודע מהבעש"ט ז"ל. שלעתיד יקח ד' את האות מ' מן הס"ם. וישאר סא"ל, שהוא בגמטריא הוי' אדני' עכלה"ק. אבל נודע שלביאת המשיח. צריכים להכין א"ע ע"י עבודתנו. לכן מעתה אנחנו צריכים להתחיל בעבודה זו, ואיך עושים התהפכות מן הקצה אל הקצה. לא לבד לבטל את הס"ם, אלא לגלות בו אלקות הוי' אדני'.

ד׳אמנם בענין העבודה יכול להיות ע"פ דרכנו. כי מהו יצה"ר. כלומר למה נקרא יצה"ר, מפני שפיתויו הם היפך רצון ד'. ובאם לא היה ד' מצוה שזה אסור. אז לא היה האדם מתרגש בעת שהיצה"ר מפתהו. ובזה כבר נתגלה בו חלק אלקות. לא מבעי במי שמנצח את יצרו בהרגשה זו, אלא אף טרם שניסה ללחום נגד יצרו בבא בקרבו מחשבת יצרו, מתרגש הלא עבירה היא זאת והיצה"ר מפתני, לא בידיעה לבד, רק הרגשה שלבו מתפעם הלא עבירה היא, זאת היא כבר חלק אלקות אשר גילתה ופלטה הנשמה מקרבה. ואף שלולי פיתוי היצה"ר, חלק אלקות זה טמון ומוסתר, אבל כיון שהלה מפתה, ולמה מפתהו לעשות כן. מפני שהוא היפך מרצון ד', לכן פגע עי"ז בהאלקות אשר טמון, ומתגלה להתקומם נגדו.

ה׳ובאמת לוא יתרגש האדם, וחלק אלקות יתגלה בו טרם שנצחו יצרו. כי אז היה הוא מנצח ליצרו באלקות זו שנפשו פלטה. אבל כיון שהתגלות זו באה רק אחרי מעשי יצה"ר בעת שכבר כלה מלאכתו, לכן קשה לו להתגבר נגדו. כי העובר עבירה ר"ל יש לו מקודם מחשבה שיעשה עבירה, ואח"כ ח"ו עושה בפועל, לכן ההרגשה שבאה לו מקודם, שחושב איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, לא הרגשה ויראה נגד מעשה עבירה הוא רק נגד ההרהור ומחשבת העבירה שבאה בקרבו היא, ולכן היא הרגשה קלה מפני שרק נגד הרהור עבירה באה. וניצוץ קטן נתגלה בקרבו. וקשה שיתגבר בו נגד יצרו שמפתהו אח"כ על עבירה בפועל. ואילו באה ההרגשה והתגלות אלקית נגד ההסתה של פעולת עבירה קודם עשיתו המזימתה בפועל. כי אז היה יכול לו. כי גם ההתגלות גדול הוא נגד גדלות היצה"ר, אבל גם היא באה אחר החטא, בהרגשת החרטה, בעת שכבר עבר ר"ל.

ו׳אמנם החילוק הזה, בין הרהור עבירה לעבירה בפועל, לא באו מצד היצה"ר. כי הלא הוא מפתהו בפעם אחת שיעשה העבירה, רק האדם הנפרד בבוא במחשבתו דברי היצה"ר שיעשה, לא גמר מעשהו עוד עד אשר יעשה בפועל. לכן אם היה הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה. כי אז היה לנו הרוח, שתיכף מן הרהור היה מתגלה חלק גדול של קדושה נגד עבירה גדולה. כי ההרהור כמעשה. והיה יכול האדם להתגבר בזה נגד יצרו. אבל איזה רוח היה אם סוף כל סוף כבר עברנו על העבירה ח"ו. כי מחשבה רעה הקב"ה מצרף למעשה. ויצא שכרנו נגד הפסדנו ח"ו. לכן צריכים לקחת רק את הטוב מזה. הקב"ה אין מצרפה למעשה אבל אנחנו נצרפה למעשה, והאיש ישראלי כשבאה ח"ו בקרבו שום נדנוד של מחשבת און יהיה בעיניו כאלו כבר עשה את החטא בפועל ח"ו. וממילא יתגלה מנשמתו קדושה רבה נגד חטא בפועל. טרם עשותו בפועל. ויוכל להתגבר נגד יצרו.

ז׳לכן הפסוק אשר ממנו לומדת הגמרא שאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה הוא הפסוק און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד' (תהלים ס"ו). לפי הנ"ל ירמז, אם בלבי כבר ראיתי את כל האון כאילו כבר עשיתיו בפועל ח"ו. אז לא ישמע ד' ולא יצרפה למעשה. משא"כ אם אין האיש רואה ההרהור למעשה. ולא גילה חלק אלקות רק כנגד החטא בפועל, ישמע ד' ח"ו. כי הרי זה מחשבה שעושה פירות כי נכשל ח"ו ע"י שאין לו כ"כ קדושה ללחום נגד יצרו כזה של עבירה בפועל.

ח׳כל ענין עבירה שאנו אומרים כאן. לאו דוקא בעבירה חמורה. אלא אף אם אינו עושה מצוה כהוגן ואינו מתפלל כראוי עבירה היא. ולאו דוקא כשבא כבר בלבו הרהור עבירה. כי מי שמדותיו קשורים בדעתו יראה ואהבה שלו מתפעלים לד'. אז כשמקבל עליו את העול תורה, אז נפשו מרגישה ביראה שלא יעבור העבירה, ונפשו מגלית מקרבה את חלק האלקות ללחום נגד יצרו.

ט׳ויכול להיות שזה הענין לא תעשון שהרבתה התורה, אף שישנם מצות שהיה די בעשה. למשל אנכי ולא יהיה לך, אם כתיב אנכי ד' אלקיך כבר נדע שאסור לעבוד ח"ו לזולתו. ולמה להתורה להזכיר את צד החטא שבה. והרבה יש שאמרו חז"ל לעבור עליו בעשה ולא תעשה, עד שרבים הם מספר הל"ת מהעשין. ולהנ"ל הזכירה תורה צד העבירות,שתיכף בשמענו ובקבלנו אותם, נרגיש, ויתגלה חלק האלוקות שנסתר בנשמתנו כנ"ל.

י׳וזהו ראשית קבלת התורה, כי כל קבלה הוא דבר שלא היה לנו, ובנ"י בעת קבלת התורה הוצרכו לפסוע מחושך בלי תורה לתורה, וכן אף עתה אם אין האיש מקבל על עצמו תורה יותר מאשתקד נמצא שבאותן שנים אינו מקבל ח"ו את התורה. כי הלא תגנב ולא תרצח הזה כבר קיבל בהיותו עוד בן י"ג שנים או מקודם, וצריך כל איש ישראלי לקבל בכל שנה ע"ע יותר. וא"כ צריך לפסוע בענין הזה מן ההעדר לתורה. אשר זהו א"א בפעם אחת, בלתי אם מן ההעדר יעשה ג"כ תורה ומן היצה"ר יעשה אלקות. ומן הס"ם בחי' הוי' אדני'. ד' ית' כשעשה את עוה"ז, עולם ההסתר, עשה השתלשלות אחר השתלשלות מכמה עילות ועלולים עד שעשה את עוה"ז. והיה כמה בחי' אמצעיות בין אלקות לעולם הזה, ועתה כשאתה אומר לצאת מן ההעדר ולהכנס לאלקות רוצה אתה לפסוע בפעם אחת, לא זאת א"א. רק אם שגם מן ההסתר תגלה אלקות, ומן היצה"ר בחי' אדנ"י כנ"ל.

י״אלכן הבחינה הוו והמצב הזה, ראשית המצב בקבלת התורה. רק האמצעי וההכנה על לעתיד, האמצעי בין עוה"ז לקדושה. כי איך הוא בחי' לעתיד מה שאמרנו בשם הבעש"ט ז"ל. שישאר הוי' אדני'. הלא לעתיד יהיה השם ככתבו וגם מהוי'ה יהיה י'ק י'ק כנודע. אבל כנ"ל הבחי' זו היא בחי' אמצעי, כתר של עבודת הגלות ומלכות של עבודת התיקון. כי לפי הנ"ל. ע"י היצה"ר או המורא של היצה"ר הבאה מן הקבלה. נתגלה האלקות אשר טמונה היא, ומי מסתירה היצה"ר. נמצא שאין האיש נמצא באור רק בצל האור, כי היצה"ר מכסהו עוד והוא רק רואה את האור, ותכלית העבודה היא, ולא יכנף עוד מוריך. שימצא כולו באור כולו, תחת זיו שכינתו ית' , בחי' לעתיד.

י״בומש"ר שאמר לבצלאל שיעשה תחילה כלים ואח"כ המשכן. ואין לפחוד איפה להכניסם ואיך להכניסם. כי גם בחוץ יכולים לעמוד, מפני שלפי בחי' מש"ר כבר מקווים לתקן עולם במלכות שד־י ונמצא כולו באור, וכל העולם קדוש כמו לעתיד. אבל בצלאל ראה שלא ראוים עוד בנ"י לבחי' זו ואסור להעמידם בחוץ, רק במשכן מקום קדוש, ואמר לו משה, בצלאל בצל־אל היית, לא באור רק בצל אור. ואתה מסתכל באור כנ"ל הכנה על לעתיד.

י״גוזאת היתה צעקת המלאכים, חמדה גנוזה וכו' אתה מבקש ליתנה לבו"ד. עד עתה היתה גנוזה בלבות בני אדם, והאם זאת היא תכלית התורה וקבלתה שגם עתה תנתן רק בבחי' גנוזה וטמונה, רק בחי' צל אל ולא באור, והיה משה מתירא עד שפירש ד' מזיו שכינתו ועננו עליו שיהיה כולו באור, תכלית התורה, לא בחי' התחלה לבד של חמדה גנוזה. כי מי הוא המסתיר, היצה"ר, אבל לא יצרו של אדם כי אדרבה נגד יצרו של אדם נשמת האדם נמצא בעולם הזה והעולם מקיף את נפשו רוחו ונשמתו ומסתרת אורן, וכאן עשה ד' שפירש מזיו שכינתו עליו שתהיה הקדושה מקפתו ולא העולם, וקבלת התורה לא תהיה בבחי' גנוזה בצל אל רק כולו באור, והכלים יכולים לעמוד גם בחח, כי העולם המקפת אותם ג"כ קדושה היא. ולא משה רבינו לבדו זכה לזה. אלא אף כל ישראל כל אחד לפי מדרגתו זכה לבחי' כפה עליהם ההר כגיגית. כי אנו אומרים אלו קרבנו לפני הר סיני וכו'. שהר סיני בעצמו היה בו קדושה במי שיהיה לכל העולם לעתיד. וישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן לכן כפה עליהם את ההר כגיגית. לא נאמר הגביה עליהם, רק כפה עליהם כגיגית שהקיפם בההר שלא תהיה עולם הזה מקיפתם ותורה תהיה בחי' חמדה גנוזה לבד. רק שכולם יהיו באור לכן כל איש ישראל אף שבראשית קבלתו יכול להיות בחי' בצלאל. שמן היצה"ר יתגלה בקרבו את האלקות המסתתר בו. מ"מ אח"כ צריך להמשיך על עצמו בחי' כפיית ההר שימצא כולו בקדושה ותמיד יתלהב לבו לד'. ואף אם קשה לו שיהיה תמיד כן עכ"פ יקבע לו זמנים שיתגלה ד' בקרבו, בבחי' לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. בלא החטא רק כולו קודש וק"ל.