דרך המלך, חגים, שבועות ג׳Derekh HaMelekh, Holidays, Shavuot 3
א׳חג השבועות ליל א' (תרפ''ט)
1
ב׳ויאמר ה' וכו' הנה אנכי בא אליך וכו', וגם בך יאמינו לעולם. ויגד משה וכו'. ורש"י ז"ל מפרש שאמרו רצוננו לראות מלכנו.
2
ג׳כי איתא מתלמידי הבעש"ט זצ"ל עה"פ יערוף כמטר לקחי וכו', שהתורה היא כמטר שמצמיח אותן הזרעים שנזרעו, אם בא המטר על גרעיני חטים מצמיח חטים, ואם על שעורים שעורים. ואם על קוצים קוצים. כן את הפנימיות שנמצא בקרב האיש הלומד תורה, התורה מצמחת ומגדלת, אם יש בו עצם טוב נתגדל העצם הטוב ומתקדש, ואם ח"ו בו שורש לא טוב ג"כ מתגדל ומתפרסם קלונו ר"ל עכ"ל. פנימיות האיש מתגדלת בתורה, לכן ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני פירש"י בתשובה, כי ברפידים אמרו היש ה' בקרבנו אם אין, ואם לא ירגישו קדושה בפנימיותם מה תועיל להם תורתם, לכן קודם שבאו למדבר סיני לקבל את התורה, שבו בתשובה שלימה ותקנו וקדשו את פנימיותם, כדי שהתורה תעלה ותגדל את קדושתם. וה' אמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב וכו', דייקא אתם . כי לא כל מי שבא לקבל תורה תקדשהו התורה, רק אתם כמו שהנכם עתה בקבה"ת אחר תשובתכם.
3
ד׳וכן בכל שנה ושנה. יש פסח. ספירה, ימי הגבלה ופרישה, ועד הרגע של קבה"ת צריכים לשוב כדי שנוכל לקבל את התורה בפנימיות של קדושה, כמו שאיתא בזוה"ק ומאן דמטי טהור להאי יומא וכו' שליום הזה צריכים לבא כבר בטהרה, ומי הוא איש הישראלי שלא תהיה פנימיותו קדושה אם רק בא לקבל את התורה. בני עשו וישמעאל שאלו מה כתיב בה, מפני שפנימיותם שורש רע, זה של רציחה וזה עכירות אחרת, לכן עוד נתרבה עכירתם והודיעו בפירוש מרעתם שא"א להם לפרוש מהן ולבטל את רעתם לתורה. משא"כ איש הישראל שאומר לא שתרד התורה אלי ורק כפי רצוני תצוני התורה, רק שאעלה אני לתורה ואת כל עצמי אבטל לתורה. וכל אשר דבר ה' נעשה. דייקא כל אשר דבר, ואפי' בכל לבבך ובכל נפשך שאפילו נוטל את נפשך את נפשך האם יש תשובה גדולה מזו. וכלנו ראויים לתורה.
4
ה׳התורה מגדלת את פנימיות האדם ותלוי מה פנימיותו, כי הבריאה בכלל היא התפשטות אלקית, כמו שאמר המדרש שאלמלא אמר די היו נמתחין והולכין (בראשית רבה ה), נמתחין ומתפשטין. וההתפשטות היא ע"י השתלשלות והתלבשות מעילה לעלול וכ' אצילות לבריאה. מבריאה ליצירה ולעשיה, ובעשיה מכתר שבה עד חכמה שבעשיה וכו' עד מלכות שבעשיה. ובעשיה בעצמה יש אצילות שבעשיה וכו' עד עשי' שבעשיה. וישראל עלו במחשבה (זוהר ב, ק"ט) הגם שגם כל העולם ברא ה' במחשבה, ובראשית מתרגמינן בחכמה ברא ה' שמים וארץ. כי ברצון פשוט ומחשבה ברא ה' את העולם, אבל התגלות העולם רק ההשתלשלות שבו נתגלה, והמחשבה נשארה נעלמה למעלה עד שיכול להיות נראה עולם גשמי. משא"כ בישראל לא השתלשלות והתפשטות של מדרגות התחתונות בלבד נתגלו, רק גם עצם המחשבה נתגלה בהם, עד שיכול להיות באיש ישראל מחשבות קדושות ודעת התורה שהן מחשבה עלאה, ומזה נעשה ישות ובחירה בו. כי גם ענפי האילן ועליו אחד הם עם שורשו אשר בארץ, רק שנתפשטו מן המקור והשורש. משא"כ אם יקחו חלק שורש האילן ויוציאוהו למקום העלים והענפים בלא השתלשלות והתפשטות. כי אז נתרחק חלק שורש הזה לדבר בפני עצמו, כיון שלא נתפשט ונשתלשל בהדרגה.
5
ו׳גם בבחי' מלכות יש בחי' ספירת חכמה וגם הבחי' שלמעלה מהם כי וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו וכו' כגופא בלא נשמתא (סוף הקדמת תיקוני זוהר). אבל רק השתלשלות נראה ונתגלה, והחכמה וכו' נשארה במרום נעלמה, משא"כ באם הוריד ה' ניצוץ חכמה כמו שהיא למטה. בלא השתלשלות מעילה לעלול. כי אז היתה מתרחקת מן בחי' חכמה עלאה. כן העולם רק השתלשלותה נתגלה והמחשבה נשארה במרום מוסתרת מן העולם. וא"כ אין העולם דבר יש לעצמו. רק סוף ההשתלשלות מן עולם העליון ומן הבחי' מחשבה עלאה. משא"כ הישראל שהוא בעולם הזה, הוא שעלה במחשבה. ואיש ישראל חלק בחי' מחשבה שירד למטה הוא, נמצא שחלק מחשבה נתרחק לבחי' מחשבה בפני עצמו, והיא הבחירה שבו לעצמו. כלומר בשעה שיש לו רצון לעצמו, שאינו בטל לרצון ה'. חלק מחשבה עלאה שנתרחק מן מחשבה עלאה בו. וכיון שלא היתה הכונה בהתגלות מחשבה לעצמה שתשאר לעצמה נפרדת רק שתשוב אל שורשה. ושורשה היא מחשבה עלאה. לכן הוצרכו לתורה שהיא רצון ומחשבת ה'. שבה יעסקו ובדרכי' ילכו. נמצא שהתורה תכליתה היא להשיב אותנו גם כשאנו בעוה"ז למחשבה עלאה. לכן מי שהחלק מחשבה עלאה שבו קדושה. אז בקרבתו לתורה נתיחדה ונתגלה עצם המחשבה ביחוד עליון בקדושה. משא"כ מי שפגמה ח"ו או שהוציאה בקרבו והכניס בו שורש פורה ראש ולענה ר"ל. אז בהתקרבותו לתורה עוד מוסיף לפגום את מחשבה עלאה שבתורה. משל למי שהולך בבגדים צואים בביתו וברחוב. שאין כ"כ רעתו ניכרת כמו אילו הולך בהם לחצר והיכל המלך שמנבל את היכל המלך. יערוף כמטר לקחי. וכפי השורש שבו כן נתגדל ע"י התורה, כנ"ל, וא"א לקבל את התורה בלא תשובה מקודם.
6
ז׳נחזור להנ"ל. התורה תכליתה להשיבנו גם בעוה"ז אל הבחי' מחשבה עלאה, כי האיש ישראל התגלותו בעוה"ז היא לא בהתפשטות והשתלשלות רק חלק מחשבה עלאה ממרום נתגלה, ולא את עצמינו לבד צריכים לקשר במחשבה עלאה ע"י התורה. רק גם את כל העולם שמעצמה רק השתלשלות היא, צריכים לקשר במחשבה עלאה ע"י עשיותנו המצות עם דברי העולם. ומלאה הארץ דעה אתה', גם הארץ תמלא דעת עליון ומחשבה עלאה. ועיקר גדלות המצות הן כשהן עם התורה, וגדלות התורה שנראה לכאורה רק דיני המצות, עיקר גדלותה היא כשמשתוקק איש הישראל להתחבר על ידה למחשבה עלאה, בחי' דע את אלקי אביך ועבדהו, שמן העבודה נבוא עד בחי' דעת אלקי אביך. וכמו בנ"י בהר סיני שקבלו את התורה באימה וביראה ברתת ובזיע מפני אלקי ישראל שראו אז. כן צריכים להיות בכל עת למוד תורתינו כמו שאמרה הגמ’ (ברכות כ"ב), מפני שגם עתה בכל שעת הלימוד אנו עולים ומתיחדים עם בחי' מחשבה עלאה, וצריכים להתרחק אז מכל מחשבת פסול ח"ו ומכל רצון לא טוב שלא נפגם ח"ו מקום עליון כזה. וזהו כל התשוקה הפנימית שבקרב הישראלי לתורה.
7
ח׳והמדרש אומר אפי' מה שהתלמיד שואל לרב אמר הקב"ה למשה (שמות רבה מז). אשר לכאורה התלמיד שואל מה שאינו יודע ומה מקום לאמר זאת למש"ר. אבל מה סיבת שאלתו ולמה רוצה להחליש את מוחו לדעת. מפני שהמחשבה שבו חלק מחשבה עלאה היא ושואף להתחבר לשורשו עד שתתגלה בו ידיעת התורה, וזהו עיקר התורה, כי אלמלא היתה מחשבתו מתיחדת במחשבה עלאה קודם שנתפרדה, כי אז לא היה משתוקק עתה לדעת ולהתחבר. נמצא שרצון הזה התגלות האחדות קודם הפירוד הוא האחדות נתגלה וא"א לה להיות נפרדת. וע"י התגלות האחדות שקודם לפרוד שנתגלה בו בהרגשת הרצון, יכול לזכות לתורה ולדעת עליון ולקיים המצות כי יסוד הבחירה והרצון לעצמו, היא הפירוד וההתפשטות שלא בדרך ההשתלשלות, וכיון שברצונו זה נתגלה ההתאחדות שקודם הפירוד בטל ישותו לתורה. וזאת היא האמונה. הוא מאמין במה שלמעלה ממחשבתו אף למעלה מכל העולם. ואף שרואה עולם נפרד ומגושם מאמין באחדות ה' שמע ישראל ה' וכו' אחד. למה הוא מאמין מפני שיש בו חלק האחד.
8
ט׳וזאת היא אמונה עם הרגשה. כי לכאורה נראה שאהבה יראה וכו' הן בהרגשה שמרגיש האדם יראה ואהבה לה'. משא"כ אמונה היא רק להאמין ולא להרגיש, וא"כ נשארה האמונה למעלה מן האדם. אבל גם האמונה מוכרחת להכנס להאדם ולהתלבש בתוך הרגשתו. ברצון היא מתלבשת. לרצות ולהשתוקק לה' ולתורתו, ומי שאינו מרגיש רצון לדעת התורה אמונתו קלושה היא. ועוד נשארה מחוצה לו. ה' אמר הנה אנכי בא אליך וכו' וגם בך יאמינו לעולם, ובנ"י השיבו ע"ז רצוננו לראות מלכנו. לא שמאנו בדברי ה'. רק כיון שיש אמונה חלושה בלא רצון ויש אמונה ברצון, ענו הם שהאמונה שה' רוצה ליתן להם אמונה אמיתית רוצים. ואמונה אמיתית כבר יש בהם מפני שכבר הם מרגישים ברצון זה רצוננו לראות מלכנו. ואז אמר ה' וקדשתם וגו', כי א"א להם לקדש א"ע בלתי בהרגשה ובאמונה ורצון שהן למעלה מן האחדות של מעלה על הבחירה, אבל כיון שיש להם אמונה ורצון אז וקדשתם, תוכל לקדשם.
9
י׳אבל לא רק רצון לדעת טרם ידע בלבד, כמו שרוצה האדם לדעת גם דברים אחרים, אלא גם אף אחר שיודע משתוקק ורוצה. זהו סימן לרצון אמיתי. רצון שלמעלה מן הדעת, רצון שמגלה את האחדות שלמעלה מן הפרוד והבחירה. שאינו תלוי בידיעת השכל שכל אנושי לבד, רק שהיא תשוקה פנימית להתיחד, תשוקה שבאה ממקום גבוה מן אחדות עליון ללב הישראלי שאינה חודלת בידיעת השכל לבד. ובנ"י הקדימו נעשה לנשמע, כלומר שגם אף אחר שנעשה וכבר אין אנו צריכים לשמוע, מפני שכבר יודעים אנו את דיני המצות, מ"מ יש לנו רצון לשמוע כי רצון עליון בנו. לכן הרצון החזק שהיה לישראל קודם קבה"ת, רצון שא"א לציירו בדעת אנושי, כי יצאו ממצרים ערום ועריה לתכלית קבה"ת, ובים ראו מה שלא ראה יחזקאל ושוב נפלו אח"כ ממדרגתם, וכבר ספרו השעות שיבואו להר סיני ובאו ושמעו מה' והייתם לי סגולה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, והכל ע"י התורה, אם שמוע תשמעו בקולי, והאם פלא הוא על שעל כל דיבור יצאה נשמותיהם מגודל התשוקה והרצון. כן גם עתה כשבאים לקבה"ת אף שכ"א מישראל אינו רחוק מן התורה כבר, ואפי' הריקנים שבך יש בהם ריח תורה עכ"פ ומלא מצות. מ"מ צריכים להתעורר ברצון כזה, כי אין זה רצון לשמוע מה ששכל האנושי בלבד מבין רק יחוד העליון שנתיחד עם נפשנו אליו ית'. נעשה ונשמע, גם אחר העשיה נשמע. לכן כשאמרו ישראל גם אחר קבה"ת ושמענו, אמר ה' מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי וכו' כל הימים. שגם תמיד, גם אחר שכבר יהיו מלאים בתורה ישתוקקו לשמוע כמו אז בקבה"ת, כי בהתעוררות רצון זה סוד כל היחוד וכל היכולת לקיים את התורה.
10