דרך המלך, חגים, שבועות ד׳Derekh HaMelekh, Holidays, Shavuot 4
א׳שבועות יום א' (תרפ"ט)
1
ב׳וספרתם לכם וכו' תמימות תהיינה וכו',
2
ג׳ונבין מה וספרתם לכם כי בכ"מ שכתוב לכם דרשו חז"ל משלכם. ומה משלכם שייך הכא, וכן תמימות תהיינה, ולא די וספרתם וכו' שבע שבתות תמימות בלבד, וכן כל ענין ספירה וקבה"ת וענינו בעבודה.
3
ד׳אמנם איתא בזוה"ק יתרו ע"ט ב' זכאה חולקי' דההוא ב"נ דקב"ה אתרעי ביה וקריב ליה למשרי בגוי היכלא קדישא, דכל מאן דאיהו אתרעי ביה לפלחניה רשים הוא מרשומין דלעילא, למנדע דהא הוא אתברר מקמיה דמלכא קדישא עלאה למשרי במדורוי. וכל מאן דאשתכח ביה ההוא רשומא, אעבר בכל תרעין דלעילא ולית דימחי בידו עכ"ל הק'. כי חילוק יש בין מי שזוכה שהקדושה עלאה תמשך אליו, לבין מי שזוכה למשרי בגוי היכלא קדישא למשרי במדורוי. שיעלה הוא להיכלות עליונים. בישראל כתיב וירד ה' לעיני כל העם על הר סיני, ובמש"ר ומשה עלה אל האלקים. הקדושה שנמשכת להאיש מתצמצמת ומתלבשת בכמה לבושין כפי מצב האיש, ומי שזוכה לעלות להיכלות קדושות, רואה את הקדושה כמו שהוא בהיכל העליון ובלבוש של היכל עליון, הקדושה שיורדת להאדם בבחי' וירד וכו' לעיני כל העם, יכולה להיות בכתיבה בחי' אנא נפשאי כתבית יהבית (שבת קה), והעליה להיכלות קדושות יכולה להיות רק ברשימא, כי הכתיבה כוללת בתוכה את כל הענין, והרשימא אינה כוללת את כל הענין בפרטיות רק ברשימא והעלם.
4
ה׳אבל מה לנו לדבר בענינים גבוהים ומדרגות מש"ר, די לנו שנזכה להיות עבדים פשוטים לה', להיות כעבד ולאמר אין לי ידיעה ברצון ודעת אדוני, אני סומך על דעתו ורצונו, ואני מוציאם לפועל במעשה כפי שהוא רוצה ויודע, וזאת כל זכותנו שאנו נהיה המוציאים והמשלימים את רצונו ודעתו ית'. כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, לאו דוקא במעשה בראשית של בריאת שמים וארץ, רק בכל דבר יש ראש וסוף, ובכל מצוה שעושה האדם לעצמו או פוסק את הדין לאחר. כך וכך צוה ה'. אין לנו ידיעה בראשיתה (ובמחשבה ורצון למה צוה ה' כך) רק בסופה כך אנו צריכים לעשות, אבל כשאנו עושים את המצוה שהוא סופה, אין אנו נשארים בסופה לבד רק משתתפים עי"ז בהראש ובראשיתה שהוא מחשבת ורצון ה', (כל דיין וכו' נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, ראשית המצוה).
5
ו׳אבל גם בענין עבודה יש שתי בחינות אלו. בחי' וירד ובחי' ומשה עלה. יש איש שהוא איש עשיה בכל דבריו. וגם את הקדושה הוא מרגיש רק במקומו בעשייתו, כשבא למשל ללבוש טלית שחייב בציצית, מרגיש את חובתו לציצית, ולא במצוה לבד רק גם ברשות כשבא לאכול, יודע הוא ומרגיש שלא יאכל כבהמה בתאוה, ובכלל את קדושת המצוות הוא מרגיש בעשיה דוקא, בשעה שאוכל את המצה מרגיש לפי מצבו את קדושת המצוה, אבל הכל בעשיה, ומחוצה לה אינו מרגיש מאומה, ואחר המצוה והתפלה איש פשוט הוא בלא הרגשה ובלא התרוממות מפני שהוא איש בעשיה וכל קדושתו יכול הוא להרגיש רק כפי שנתצמצם לעשיה. וכל תשוקתו ורצונו ג"כ נתצמצם לעשות מצוה, שיעשה המצוה ולא יותר, כי א"א לו להשתוקק לאור וקדושה שלא טעם אותה, הוא טועם אור וקדושה בעשיית מצוה בלבד ומשתוקק לעשות מצוות, וזה בחי' וירד ה' לעיני כל העם כפי בחינתם לעשיה.
6
ז׳ויש איש ישראל שיש לו זמנים שפתאום מרגיש שהונף והורם מעל לעולם אל היכלי עליון. ושוש ישיש בה' תגל נפשו באלקיו, ובפסוק אחד של שיר השירים למשל הוא מרגיש כ"כ תענוג עליון וזוהרא עלאה עד שרואה א"ע כולו נמצא באור וקדושה, העולם נתרחק ממנו וכל מחשבות ודרכי העולם, לא שהוא צריך להתגבר עליהם רק נטשטשו ונמחקו לגמרי מנגד עיניו, עד שאין רישומן ניכר כלל לפניו, ואין לו תכלית ורצון אחר בלתי לפאר ולשבח את שמו ית', אם בשירה וזמרה או בתורה ותפלה. כי כל דברי שיר ושבח. וכל פאר גדלות קדושתו ית' שהוא עוסק בהן. אינן לפניו ענין עמוק וחקירה לעיין ולחקור בהן. רק הוא חוטף בזה ואוכל אחת מני אלף מן אור וקדושה עליונה שנפשו מוקפת בהם. ומוציאם ומלביש בדברי פאר וגדלות ה', וכשהוא אומר כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר. מרגיש שבאמת אין טוב לו כשעה זו שזוכה לפאר אותו ית'. עד שמשתאה ומשתומם הוא על כל העולם למה הם עומדים דום ואינם מתפעלים כמוהו מקדושתו וגדלותו ית', ואמר לכל העולם לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו. ולא לאנשים בלבד הוא אומר כן ומעוררם להסתכל בגדלות וקדושת ה'. רק גם לכל העולם. כי כיון שנפשו נתעלה מעל לעולם הגופני. והוא רואה את נשמות כל העולם. הוא מזרז ומצוה לכל הנשמות אלו ואומר להם הללו את ה' מן השמים הללוהו שמש וירח וכו' הללו את ה' מן הארץ וכו'. וזאת היא בחי' עליה להיכלא עלאה אשר בעבודה. הוא שומר כל מצוה בכל פרט ודקדוק, אבל גם בשעה שאין מצוה באה לידו, הוא מתפעל מגדלות ה'. ומן אור העליון אשר רואה נפשו בהיכל עלאה, והנה על הנשמה כשהוא בלא גוף ובעולם העליון אין פלא ורבותא אם היא מלאה כ"כ אור וקדושה. רק הפלא הוא על האיש שהוא בגוף ובעולם הזה. איך יכול לזכות לעליה כזו. איך גופו וגם עוה"ז שהם בחי' צימצום אינם מונעים אותו מאור דקדושה כזו. ואיך זוכים לזה שגם בעודו בגופו יראה אור כזה וגם הוא לא ימנעהו. זהו בחי' הרשימא.
7
ח׳כי בבחי' הרשימא של מש"ר אין לנו השגה. אבל כנ"ל רק בענין עבודה קאמרינן. כי נודע מספ"ק שכאשר עשה ה' הטהירו שסילק את האור וגילה מקום פנוי לעמידת העולמות, נשארה רשימה מן האור שהי' מקודם במקום הזה, בסוד לא זזה שכינה עד שעשתה רושם, נמצא שנשאר בעולם רושם מן בחי' אלקות שלמעלה מן הבריאה. אבל מה הוא החילוק בין הרושם שלמעלה מן הבריאה. להרושם וצורות העולמות שלאחר הבריאה. הלא גם רושם וצורה זו ה' עשה. וכנודע העולם רושם התורה והתורה רושם אלקית. אבל הפירוד והריבוי עושה את העולם ואת הרושם שלו לרושם יש בפני עצמו. כי מתחלה היה רק רושם אחד ופשוט שהוא רושם אלקות. משא"כ עתה שיש רושם וצורה זו, ויש רושם וצורה אחרת, א"כ אין כ"א מהם רושם וצורת אלקות, רק רושם וצורה של עצמו, כי אם היה דבר זה למשל רושם וצורת אלקות, למה בא רושם וצורה אחר ומכחישו ואומר לא רושם וצורה זו רק זו. אמנם ברשימות אותיות הדיבור רואים אף שכל אות צורתה אחרת, ועושה תנועות אחרות כשמוציא כ"א מהן, מ"מ כולן רק רשימה אחת הן, האדם אחד הוא ומחשבתו אחת, ואת רשימה האחת היא המחשבה אשר במוחו, הוא רושם ע"י הרשימות שונות אשר מוציא בדיבורו ובכתב ידו. נמצא שכל אלו הרשימות אין כ"א רשימה לעצמה, רק חלקים של רשימה אחת אשר במוחו, ומתי הם נעשות לרשימות נפרדות לעצמן כשאחדות הרשימה נעלמה מהן, כשכותב אותיות שאינן מצטרפות יחד. או שאין בהן שום מחשבה ורעיון. או מדבר דיבורים כאלו בלא מחשבה. אז נעשה כל תיבה ואות לרשימה בפני עצמה, וכל עוד שאחדות הרשימה שבמוחו ניכרת בהם. כלן רק רשימה אחת היא, חלקים מרשימה האחת ולא ישיות בפני עצמן.
8
ט׳וכעין משל זה הוא עם העולם. כל הרשימות וכל צורות העולם כולם, רק התגלות הרשימה האחת של קודם הבריאה היא. והאיש שמגלה הרשימה הנ"ל. גם כל צורות פרטיות של העולם רשימה אחת של אלקות הוא, ורק כשנעלמה הרשימה. נעשו לרשימות רבות נפרדות וישיות בפני עצמן. וזה ענין הרשימה שנזכה לעלות ע"י להיכלא קדישא שגם העולם והגוף לא יבטלו אותנו. מפני שמגלה בהם את הרשימה של קודם בריאת העולם. ואינם ישיים נפרדים לעצמן שיפריעו את הקדושה ואת ראיית אור עליון.
9
י׳אבל איך זוכים לגלות הרשימה האחת, ואיך נייחד את כל פירוד הרשימות ודברי העולם. עד שהרשימה של קודם בריאת העולם תתגלה בעולם. דהנה נודע בזוה"ק ותקונים בהרבה מקומות איך שצריכים ליחד את כל הבחינות ומדרגות לה' אחד. אבל מה אנו שנדבר מן מדרגות וספירות עליונים ויחודיהן. אנחנו צריכים ליחד את עצמינו בעבודה. ראשית כל צריכים שלא נהיה אחר ברחוב ואחר בבהמ"ד. שבבהמ"ד נעבוד את ה'. וברחוב ח"ו להיות הפקר. רק הכל אחדות אחת ועבודה אחת. רק שבבהמ"ד העבודה ההיא של מדרגה יותר גדולה. וברחוב נמוכה ממנה. אבל הכל עבודה אחת היא לה' אחד שמלא כל הארץ כבודו. ונמצא גם בבהמ"ד וגם ברחוב. וגם בעבודה עצמה לא יהיה איש ריק ואך המצוה שבאה לידו עושה, רק ייחד את עבודתו, למשל יעבוד ויתקן א"ע במדה זו או זו. ובכל מעשיו ומחשבותיו יהיה שקוע בתכלית זה לתקן א"ע במדה זו, אם מדה רעה לו תהי' כל עבודתו ופרטיות מעשיו שקועים לתכלית זה לתקן את מדתו, ואפילו אם אינה רעה. להטיבה ולקדשה יותר ויותר. וכשתיקן מדה זו יקח לו מדה אחרת לתקן והיא תהיה תכליתו. וכשמתחיל לעבוד את ה' במדרגה יותר גדולה, יקח לו דרך שכל תיקוני מדותיו תורתו תפלתו ומצותיו כלם יהיו מכוונים לדרך אחד. כמו דרך הבעש"ט ז"ל, דרך הרבי ר"א זצ"ל וכו'. כלם עבדו את ה' ומ"מ כל אחד היה לו דרך ומטרה אחת לעצמו בעבודתו.
10
י״אה' אחד. וכל האצילות ממנו ית' אחדות יש בה, וכל הדרכים, המצוות שבאים להאדם הם דברים הרבה לגלות קדושה האחת. וחלק האחדות שעליו לגלות. ואף דברי העולם שבאים לפניו דברים שונים ונפרדים דרך אחד וניצוץ עבודה אחת צריך הוא לגלות מהם. וכל צדיק שאומר דברי תורה ודרכים מדרכי העבודה. לא רק מתפלפל הוא בשכלו אפשר באופן זה או זה נעשה ונתנהג: רק הוא צריך לעבוד מתחילה את עבודתו. וכיון שבעבודתו מתגלה לו דרכו המיוחד, הוא מספר זאת בדברי תורתו, ויען שדרכו בעבודתו לא בפעם אחת עלתה לו רק בתחבולות שונות ובירידות ועליות שונות. וכל ימי חייו הוא עוסק בהליכה זו. לכן כשמגלה ומספר מן עצמו ודרכיו. נעשה מין פילפול שכליות ודרכים. אבל על כלם ניכר אחדות אחת ודרך אחד, היינו דרכו של האומר וצורתו. רק שהוא אומרם כפי שהוא עלה וירד בהם במצב יותר גדול. והשומע יכול ללכת ולהשתמש בהם כפי מצבו אף שהוא נמוך הרבה יותר, וכן דרכיהם של צדיקים שונים אף שלכל אחד דרכו המיוחד. מ"מ על גביהן אחדות אחת ניכרת בהם.
11
י״בובכלל גם ע"פ פשוט. האחדות זו שמתאחד האיש ישראל בכל דרכיו ועניניו בדרך אחד. שמירה גדולה היא לו להשמר מן מכשול שלא יפעל העולם עליו בהבליו ושטותיו. כי למשל מי שהולך בדרך בלא שום תכלית אנה ולאיזה תכלית ילך ורק מטייל הוא, אז עומד בכל דבר שרואה ופוגע בדרכו. ויכול להמשך לצד ימין או שמאל אם רק יהיה דבר אשר יפתנו. משא"כ מי שיש לפניו תכלית. ללכת למקום פלוני ולצורך הזה, אז לא יעמוד על כל פגע ולא יטה הצידה רק לדרכו יחפז. לכן מי שהוא ריק אין לו תכלית ולא דרך. רק המצוה שבאה לידו עושה. ואם אין מצוה באה לידו אינו עושה, הוא יכול להכשל ולנטות הצידה ח"ו על כל פגע ועל כל פיתוי מפיתויי העולם. משא"כ מי שיש לפניו תכלית ודרך אחד בכל עניניו, (שהוא רוצה לבא אליו ולגלותו). אז לא יטה הצידה ולא ימשך אחר דברי העולם כ"כ. וחוץ מזה הוא כנ"ל. כיון שהוא מתייחד בשוק ובבהמ"ד, וגם בכל דרכיו ועבודתו מתיחד עד שנעשים כלם עבודה ודרך אחד. אז כלם וגם דברי העולם שבאים לפניו נעשים רק כאותיות מחשבה אחת, והרשימה האחת של קודם בריאת העולם נתגלה בהם, לא רשימות נפרדות לעצמן הן, רק מיץ אותיות הדיבור והכתב שכולן רק חלקים של רשימה אחת, של מחשבה אחת הן, וכיון שנתבטל פרידתן וישותן אף בעודן נפרדות. כי אין אנו אומרים שאינן רשימות צורות רבים לעצמן, רק שאף שהן צורות רבות שונות מ"מ רק רשימה אחת נתגלה בהן כמו אותיות הכתב כנ"ל. לכן גם עם הגוף כשעורו גוף. וגם בעולם כשעורו עולם יכול הוא לעלות אל היכלי עלאה. ואין הם מונעים אותו כפי מצבו מלהגיע אל אור וקדושה עלאה. והיא ענין רשימה הנ"ל בעבודתנו אנו.
12
י״גוהנה הדרך המיוחד שיגלה האדם לו לעבודה כפי שאמרנו כמו דרך הבעש"ט ז"ל וכו'. לא שאומרים שכ"א יהי' כהבעש"ט ושאר צדיקי עולם זי"ע ויגלה דרך חדש לעולם בעבודה, רק שימצא לעצמו בקרבו דרך שכל עבודתו. ופרטיות מעשיו תהיינה מכוונות לתכלית דרך מיוחד אשר יגלה בקרבו, כי בכל איש ישראל מתגלה חלק אחדות ניצוץ אלקות, אשר כל עבודתו ופרטי מעשיו כלם הם לגלות את הניצוץ הזה. למשל מי שמרגיש בעצמו נטיה להתפלל תפלה מעולה בכונה רצויה ובהתרגשות יתירה. מתפעל מכל תיבה ופסוק עד שכמעט נמס לבו בקרבו. סימן שהניצוץ מתגלה בו בתפלה עלאה. אבל לא די תפלה בלבד, כי התגלותו בתפלה צריכה למדה זו של תורה. ותורה באופן כזה, אם בעיון או בלימוד הרבה תורה. ואם בעיון באיזה דרך ואופן תהיה עיונו. בעשיות כך וכך מצות. ועשיותיו תהיה באופן כזה. ואם תחסר אחת ממדותיו תחסר תפלתו. כל הדברים בנין אחד הם שעליהם ניצוץ האחדות שלו מתגלה בתפלתו. ויכול להיות איש אחר שג"כ מתגלה הניצוץ שלו בתפלתו, ומ"מ צורה אחרת לתפלתו. כיון שהניצוץ אחר הוא. לכן צריך ניצוצו למדה אחרת מתורה ומצות ואופן אחר בהם. וכן אם מרגיש האיש נטיה לתורה לשמה יותר. שירד לעמקי התורה בעיון ודעת וכו' והכל לשמה, אז לא די לו תורתו לבדה, רק צריך הוא להתפלל כראוי במדה זו, ולעשות מצות במדה זו, ומבין כלם מתגלה ניצוץ האחדות שלו בתורה. ותורתו כל הבנין גם התפלה גם המצות במדה כזו ניכרות בה, עד שתורתו אפי' השכל שבה מין השראה היא, ואם יחסר מה מתפילתו ומצותיו ועבודתו, גם בשאר הדברים תחסר ההתגלות שבה ותהי' ריקנית וקרירה ח"ו. עד שכאשר מביטים בסקירה אחת על האיש, על כל דרכי עבודתו יכולים להכיר בו איזה אחדות נתגלה בכל דרכיו, ואם זה היא תפלה איזה אופן ובנין של תפלה, ואם זה תורה איזה אופן ובנין של תורה, אף שגם הוא מתפלל כראוי וכו' כנ"ל. וכל איש צריך להסתכל בעצמו למצוא את הנטיה שלו, שהיא הדבר שכל עבודתו מתאחדת בזה כנ"ל, ויגלה את הדבר ואת האחדות שעליו לתקן.
13
י״דהיוצא לנו מדברינו שצריך כל איש ישראל לגלות בקרבו חלק רשימה של אחדות, ואז גם הגוף והעולם אינם מונעים אותו, ואם אינו עושה רק כפי המצות שבאה לידו, אז עוד הפירוד בו בלא אחדות והגוף מונעהו, וזה ענין קבה"ת. המצות רבות הן אבל הקבלה אחת, היא התגלות הרשימה האחת. המצות הן חוץ ממנו, והקבלה והרשימה שהוא היסוד והעיקר בקרב האיש הוא. שהוא צריך לקבלה בקרבו שתהיה בו לרשימה אחת, ולדרך אחד שיתגלו בכל מעשי מצותיו ועבודתו. והמלאכים שאלו מה לילוד אשה בינינו. כי המצות הן בעולם העשיה ולמה עלה הוא למעלה ולא נשאר בעולם העשיה, ואמר להם ה' לקבל התורה בא. להקבלה שהיא אחדות הרשימה שלמעלה מן העולם היה צריך לבא אלינו, והראה להם מש"ר איך שהמצות שנראות שהן בעולם ג"כ נעשו לצורך האדם ונמשכו לדברים נמוכים, מפני שהוא צריך להם, וכ"כ למה מפני שעיקר רשימת התורה באדם נמצאה, ואת אחדות רשימתו היא מגלה, לכן הוצרכו להימשך לצרכו. וזה ענין הספירה. כי באמת המספר שאדם מונה, רק האדם עושה אותן למספר אחד בדעתו. ובאמת לעצמו נשאר מפורד. למשל אם מונה האדם שיש ברחוב זה עשרה בתים, האם נתיחדו הבתים לאחדות אחת, גם עתה נשארו נפרדים, רק בדעת האדם נתיחדו למספר אחד. אבל התורה אומרת תמימות תהיינה. שבאמת תהיינה לתמימות ואחדות אחת. ע"י וספרתם לכם משלכם, כיון שיש בכם אחדות רשימה אחת, אתם יכולים לאחדותם במצותכם שאתם סופרים אותם. ורק אז כשתעשו אחדות הפסח ושבועות, ואחדותכם ימשך גם לעולם. שגם בעולם תגלו אחדות הרשימה. תוכלו לקבל התורה שגם העולם והגוף לא יפריעו אתכם מתורה ומעליה למעלה. והנה שבת קבוע וקיימא, משא"כ יו"ט ישראל מקדשים. וכיון שכל ענין המספר הוא לאחד את קדושת הפסח ושבועות עם האחדות שבקרבנו. וספרתם לכם. לבא לאחדות שגם העולם לא יפריע מלקיים את התורה, ומעלותנו להיכלי עלאה, לכן וספרתם ממחרת הפסח שעשו בנ"י, כי בלא ישראל א"א שתהיינה תמימות בפני עצמן בחי' תמימות תהיינה, משא"כ הצדוקים שאינם מרגישים ברשימה האחת שבקרבנו, ואינם יודעים שעיקר המספר יוצא מישראל, לכן אומרים לספור ממחרת השבת שקבוע וקיימא לא בישראל. כי זה עיקר עבודתנו בקבלת התורה, והספירה, לבא אל היכלי עלאה, לקבל התורה בא למעלה.
14