דרך המלך, חגים, שבועות ה׳Derekh HaMelekh, Holidays, Shavuot 5
א׳שבועות יום ב' (תרפ"ט)
1
ב׳כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים מדבר מתוך האש כמונו ויחי.
2
ג׳תיבת כמונו ע"פ פשוט קאי על מי כל בשר, מי כל בשר כמונו אשר שמע קול אלקים וכו' וא"כ היה צריך תיבת כמונו ליכתב אחר מי כל בשר, וכן למה במשנה תורה דוקא נאמר פסוק הזה ולא ביתרו, והגם שהרבה פסוקים נאמרו בזה במשנה תורה שלא נאמרו ביתרו, בטח גם בהם יש טעם. וכיון שאנו בפסוק הזה עומדים נבין את זה. וכן כל ענין קבה"ת שבכל שנה.
3
ד׳אמנם איתא מהבעש"ט ז"ל עה"פ וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלישתים וימלאום עפר, שכ"א מן האבות עשה התגלות התורה גם ביסוד העפר ומדרגות התחתונות ע"י תיקון מדתו של כ"א, אברהם בחסד יצחק בגבורה יעקב בתפארת, למצא שם (גם ביסוד העפר) מים חיים של קדושה, ואחר הסתלקות אברהם סתמום הפלישתים שהם הסט"א את מקור הקדושה זה. ביסוד העפר. ושב יצחק וחפרן כמשה"כ וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, עכ"ל הק'.
4
ה׳כי נודע שהד' יסודות הם מד' אותיות שבשם הוי' ב"ה, ויסוד העפר היא מן ה' תתאה. וג' אותיות הראשונות משפיעים לה, אבל לא די מה שג' האותיות משפיעים להה' רק צריכים לחפור ולגלות גם בה אור בחי' מ"נ, ואז ע"י שמתחברים עם המ"ד שיורדים לה מתקיימים ועבדין פירין, וכמו שאמרה הגמ' אין טפה יורדת מלמעלה עד שטפיים עולות מלמטה (תענית כה), ורק או מצמיח ומגדל פירות וזרעים. ואיש הישראל שהוא כלי לקבל אור עליון בחי' ה' תתאה מלכות כנסת ישראל, גם בו יש מקור מים קדושים, רק שיסוד העפר מכסהו. וצריך הוא לחפור בקרבו עד שימצא את המקור אשר בקרבו, ואז הקדושה שמקבל מלמעלה תתקיים אצלו תצמיח ותעביד פירין. כי העיקר הוא להצמיח בהקדושה ולעביד פירין. וכמו שמגרעין אחד אינו נצמח גרעין אחד בלבד רק הרבה וגם עץ וענפים, והאדם מתפלא איך אפשר שיוליד יותר ממנו. ועוד עץ קשה שלא דומה לו בדמותו וצלמו, רק שה' עשה שיוכל להברא מגרעין מין בריאה חדשה. כן הוא ברוחניות וקדושה, העיקר הוא בחי' שירה חדשה ויגדיל תורה, שצריך הישראל להוליד קדושה ואור שלא היו עוד. וכיון שלמעלה האור הוא בחי' אין סוף. וכמו שהיה קודם בריאת העולם שלא היה מקום פנוי לעמידת העולמות. ואין מקום לתולדות חדשות בקדושה. לכן עשה ה' את האדם בארץ מקום ההסתר, שכאן יוכל להוליד קדושה יתירה. לא שהאדם לבדו הוא המוליד את תולדות החדשות וקדושה היתירה, רק ע"י הזווג קב"ה ושכינתיה הקב"ה עם ישראל, הקדושה חדשה ושירה חדשה נולדה, וע"י תולדות אלו היא עיקר התקשרות ישראל בה' יחי, וכמו שאמר רש"י על והיו לבשר אחד מפני שהולד נוצר משניהם ושם נעשה בשרם אחד, בקדושה יתירה וחדשה זו שנולד מאור של מעלה עם אור ישראל. מתאחדים ישראל בו ית'
5
ו׳ולפי מצבנו מרמז הפסוק ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכו', כי הנביא ראה עתה הקדושה שגם ישראל שותפים בבריאתה וגם צורת ישראל בה, והבן. אל אחר אסתרס ולא עביד פירין כנודע (זוהר ב, קג). משא"כ ישראל צריכים לעשות פירין בקדושתם. ותולדות קדושה חדשה שישראל מולידים בעוה"ז עולם ההסתר. עולה למרום בסוד ישראל מוסיפים כח בפמליא של מעלה. וכמו שאמר הקב"ה למש"ר היה לך לעזרני ואמר משה ועתה יגדל נא כח ה' וכו' (שבת פח). יגדל ויתחדש. וכנודע שמזווג חכמה ובינה נעשה אור רק לקיום העולמות, ומזווג זו"נ שהיא תפארת וכנסת ישראל נולדות נשמות חדשות, היינו אור וקדושה חדשה שלא היה עוד. והישראל הוא בחי' שותף להקב"ה במע"ב מפני שאיש הישראל גורם שלא בלבד בעוה"ז יהי' ה' מחדש מע"ב רק גם במרום, כי נשמות חדשות ואור חדש נברא.
6
ז׳ואפשר שלכן ישנם צדיקים מישראל שהם בחי' ואייו שבשם הויה תפארת, אף שמקור נשמות ישראל היא במלכות ה' תתאה כנ"ל, כי נודע שבאותיות של שם הויה ישנם אותיות של היה הוה ויהיה, על היה אין צריכים את האות ו', רק מפני הבחי' הוה שבו, והו' מורה שלא בלבד היה בעבר שברא אז את העולם. רק גם עתה הוה מחדש ובורא. וכמו שנרמז באדון עולם, היה הוה ויהיה בתפארה. בבחי' תפארת שהיא וא"ו מורה שהוא היה הוה ויהיה, לא בעבר בלבד, וכיון שכדי שיהיה הוא ית' מחדש בכי"ת מע"ב בכל העולמות גם במרום גם הישראל גורמים, לכן נאחזים גם בוא"ו של השם שהיא בחי' הוה תפארת ישראל. והאפיקורסים הקדמונים אמרו עזב ה' את הארץ כנודע מספרי המגיד מקאזניץ זצ"ל, מפני שאמרו שאין כבודו שינהג עולם כזה וממילא כפרו שה' גם בורא עתה את העולם בחי' מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, כי באם הודו שמחדשה, א"כ רואים שגם זה כבודו להתערב בעולם שפל כזה. אבל זהו הדבר, אנחנו מרגישים שגם אנו שותפים במע"ב ועמנו ה' מחדש בכי"ת מע"ב, ובריאתו שברא בעבר לא נפסק רק נצחית היא. וגם עתה בורא ומחדש, משא"כ הם שאינם שותפים, ואינם מרגישים שבריאתו שבורא הוא ית' תמידית היא. (וחושבים שבריאתו ופעולתו היתה רק בעבר לא נצחית) לכן עלה בהם דעה נפסדה שגם להנהיג את העולם אינה לפי כבודו. ובכלל שטות גדול הוא זה. כי בין כך ובין כך מודים שה' היה וברא את העולם בעבר ולא היה פחיתות לו לברוא עולם כזה, ואפשר שטעותם היא שחשבו שכיון שה' ית' נצחי, לכן גם מה שפעל וברא מוכרח להיות נצחי, ופחיתות היא שנאמר שהעולם שברא הנצחי יהיה עובר ובטל ויצטרך לבריאה בכל פעם מחדש. וטעותם בצידם, כהם אומרים שמה שנברא ממנו מוכרח להיות נצחי, ולפ"ז הם מזניחים דבר עיקרי גדול, כי אנו אומרים אדרבה שכיון שהוא ית' בעצמו נצחי ופועל נצחי, פעולותיו שפעל אין בהם שינוי רק תמיד הוא פועל, וכשם שברא אז את העולם כן בורא תמיד ומחדש בכי"ת מע"ב. וכיון שכן א"א שיהי' העולם נצחי. כי אם נצחי הוא העולם, א"כ אין פעולותיו נצחיות, וח"ו אינו פועל ובורא אותם מחדש. אבל באמת הי' יכול להיות העולם שברא ממנו נצחי, וגם הוא ית' פועל נצחי, רק שיברא ויוסיף עוד עולמות עליהם, ועל זה מרמז המדרש על השם שדי שאמר לעולמו די שאלמלא אמר די היו נמתחין והולכין (בראשית רבה ה), אשר ע"פ פשוט קשה להבין איך היו נמתחין והולכין אם לא בראם. כי כל בריאתם היתה רק מזה שה' בראם. ואם לא בראם לא היו נמתחין והולכין ולמה לאמר להם די. אבל כנ"ל כיון שה' נצחי ופעולותיו נצחיות וה' בורא תמיד. היה נתוסף עליהם בכל פעם יותר עולמות. וכין שרצון ה' היה שלא יתוספו עוד עולמות לכן אמר די. כלומר להעולמות שברא אמר כבר די לכם מציאותכם וקיומכם ויחזרו אל האפס. וה' מחדשם ובוראם מחדש. ואז מתקיימים רק עולמות אלו לא יותר וגם לא פחות. אף שאמר להם די שיחזרו אל האפס מפני שבורא אותם מחדש. נמצא לפ"ז שהשם ש"ד"י" נתגלה רק מפני ששם הויה נתגלה, היינו כיון שאינו היה עבר בלבד רק גם הוד. וגם עתה מחדש בכי"ת מע"ב, לכן הוצרך לאמר די כנ"ל.
7
ח׳ואפשר זה רמז הפסוקים וארא אל אברהם וכו' בא־ל ש'ד'י ושמי הויה לא נודעתי להם. ונודעת הקושיא הא גם באבות כתיב הויה הרבה פעמים. כי כנודע מספרי המגיד זצ"ל שגם המצרים לא האמינו שה' מנהיג ומשגיח בעוה"ז. לכן לא האמינו שרצונו שישראל יצאו לחירות. כי אמרו עזב ה' את הארץ ואין לו עסק אם יצאו או לא יצאו ישראל. ולפי דברינו הנ"ל את שם הויה בני ישראל משיגים בעצמם עם עצמם, כי הם שותפים בזה שהוא ית' הוה, משא"כ את השם ש'ד'י צריך ה' לגלות לישראל, כי אדרבה זה השם מורה שיחזור העולם לאפס, והנה הדבר שה' מגלה, אף שמגלה לישראל מ"מ מתפשט ניצוץ ודיעה מעט גם לכל העולם (כיון שדבר ה' נתגלה בעולם) וכמו שאמר המדרש שגם בקבה"ת שמעו העכו"ם ובאו לשאול לבלעם אם ה' בא לאבד את העולם (זבחים קטז). משא"כ מה שישראל משיגים בעצמם אין להם חלק בזה. כי רק ישראל משיגים בעצמם. לכן על שם הויה שישראל משיגים אמר פרעה לא ידעתי (ידיעה שלי שבאה מעצמי) את הויה (שהוא בורא ומשגיח גם עתה בעולם). לכן ואת ישראל לא אשלח. ואמר ה' למש"ר וארא וכו' בא־ל ש'ד'י. זה השם גליתי אני להם. ושמי הויה לא נודעתי להם. שלא גליתי אני להם רק (ישראל משיגים) כעצמם. לכן וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם. כי אינם מאמינים כהויה שגם הוה ומשגיח בעולם גם עתה, לכן אמור לישראל אני הויה שאני מודיע להם את שם הויה, וכיון שאני מודיע להם גם המצרים יודעו ממנו מעט ויראו שה' גם הוה כנ"ל.
8
ט׳נחזור להנ"ל. העיקר הוא להעמיק בעצמו ולמצוא גם בעצמו את הקדושה, ואז במ"נ שבנו יכולים להזדווג עם אור העליון ולברוא קדושה חדשה, משא"כ מי שאינו מוציא מקרבו קדושה ומ"נ, א"א שיברא ע"י אור חדש ויהי' זווגו עם אור של קעלה שלם. אין כונתינו עתה לומר שיתעורר האיש באתעדל"ת מקודם. הן אמת שיותר טוב שיתעורר האיש באדל"ת מקודם. אבל גם אם ישפיעו עליו רוח ממרום באדל"ע עוד אינו בטוח שנעשה ממנו זווג בחי' קב"ה ושכינתי וגם עתה צריך הוא לחפור ולמצוא בקרבו את האור שיוכל לזדווג באור עליון ויעבד תולדין. כי למשל בארץ כשמביטים בה רואים רק גוש עפר מאוס בלא טעם וריח, וכשמטמינים בה גרעין מתחבר יסוד הצמיחה אל הגרעין ועולה מהם עץ ופרי נחמד למראה וטוב למאכל, ומה נמצא באדמה, ומה הוסיפה אל הגרעין. רק כח סתם שמוכשר להצמיח, וכח הזה נעלם ואין רואים אותו. ונתגלה רק ע"י הזדווגו עם הגרעין, ואם לא יזדווג עם הגרעין ישאר גוש אדמה מאום, או אדרבה יעלו בה שורש פורה ראש ולענה. כן באיש ישראל נמצא כח הצמיחה שנעלם ונסתר בו, ומתגלה רק כשמתחבר עם אור עליון כששורה בו, ואם לא יתחבר אז יראה לנו רק גוש מאוס וגשמיות (כלומר גם הגשמיות של ישראל לא חומריות נמיכיות היא, רק כח הצמיחה שלא נזרע עליו עוד). ולפעמים עוד יעלו בו נמיכיות ומדות נפולות ר"ל, ואדרבה מי שיש לו כח רב של צמיחה. עלול הוא או להתקדש יותר כשיתחבר עם אור עליון. או ח"ו ליפול יותר ולחסרונות יתירים ח"ו כאשר לא יזדווג, וכשרואים איש בעל עבירה ר"ל. ולמשל אם היתה בו עצלות ועזובה, לא הי' מחדש כ"כ בעבירות, רק מפני שנמצא בו כח הרבה לא כח פרטי זה או זה רק כח להצמיח ולגדל. לכן מתגרה ומתגבר לחדש מה. וכיון שלא נזרע בו אור עליון. או שנזרע רק לא קלטו ולא התחבר עמו, לכן צומח בו שורש פורה וכו' ואם מזדווג לקדושה עלאה ששופע בו קדושה חדשה, בחי' הכא רבי קרא לי' והכא רבי קרא לי’ (ב"מ פד), האיש הזה ראוי או להיות גדול בתורה וקדושה. או ח"ו להיות גדול בסט"א ר"ל.
9
י׳והרצון שצריך הישראל להרגיש בקרבו לעבודה, לא רצון בלבד, כמו מי שרוצה להתעשר או לדבר אחר. רק כמו שאמר הפסוק ישיש כגבור לרון אורח. ולמה ישיש האם כבר בטוח הוא בנצחונו ואולי יש במחנה שונאו גבור יותר ממנו, רק כיון שרוח גבורה עצור בקרבו. גבורה זו מבקשת תפקידה ודוחפתו לפעול ולהתגלות, וכשירוץ אורח ישיש וירגיש נחת רוח של רוח גבורתו אשר יוצא פועל ומתגלה. וכן צריך הישראל להרגיש בקרבו מין דחיפה מן הכח שבקרבו לגדל לצמוח ולברא קדושה חדשה, לא שנמצא בו רצון בלבד. רק כח רב עצור בקרבו. שמתגלה בו ברצון ובדחיפה לעלות אל על ולפעול גדולות, ואם מזווג את כח הזה אל אור ניצוץ הקדושה ששופע בו נברא אור חדש. וזה ענין החפירה שצריך איש הישראל לחפור בקרבו וביסוד העפר שבו. עד שימצא גם בו את מים הקדושים ואז יעביד פירין, כי אין זה עפר ולא עכירות רק כח צמיחה נסתר כנ"ל, לכן ישנם אנשים שמרגישים הרבה פעמים רוח ממרום של התעוררות ורוח קדושה, ובעצמם הם נשארים שפלים ונמוכים כמו שהיו, זהו מפני שלא חפרו למצא את כח הצמיחה שבהם. ולא חברוהו לאור הקדזשה שבא עליהם ממרום. וניצוץ הקדושה שהתעורר בהם לעומת שבא כן הלך. צריך האיש גם קודם התפלה ועבודה. טרם שבא אליו התעוררות עליון. גם בכל היום להעמיק בדעתו למה אני כ"כ שפל וחשוך. למה לדברי העולם מרגיש אני דחיפה. אם לדבר זה או לזה. ולגדולת הקדושה אינני מרגיש שום דחיפה לבא אל מצב הגדול ממני, ובאמת כל דחיפתי שאני מרגיש לדברי העולם. גם זה דחיפה קדושה וכח הצמיחה היא, רק שהיא בבחי' ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. וככל אשר יעמיק כך במחשבתו יתפשט הלבוש הנמוך מן דחיפתו זו, ויתגלה בו דחיפה סתמית לקדושה, ואז כאשר יערה ה' עליו רוח ממרום יתקשר עם דחיפתו זו שהיא כח הצמיחה ויעביד תולדין וקדושה חדשה.
10
י״אוזאת פעלו לנו האבות הקדושים, אברהם בחסד. יצחק בגבורה, יעקב בתפארת. שחפרו לנו גם במדות האנושיות שבנו שנראות לנמוכות וגסות, שגם בהם נמצא את מים הקדושים, אבל הפלישתים שהם הסט"א מכסים את הקדושה וימלאום עפר, וצריכים לשוב ולחפור. ואיש הישראלי צריך להתחזק שלא יתן את הפלישתים למלאות עפר ולא יצטרך לשוב ולחפור מה שכבר חפר וגילה, רק יחפור הלאה למצא בו יותר כח הצמיחה ויותר אור, ולא בלבד שיחפור יותר ממה שחפר הוא בעצמו, ורק יותר גם ממה שחפרו בנ"י הקודמים לו, כי כל ישראל מן אברהם אבינו עד האחרון שבישראל שיהי' בביאת הגואל ב"ב הם חטיבה אחת, וצריך כ"א להתחיל את העבודה ממקום שפסק הקודמו ולהשלים הלאה. וכמו שאמר המדרש בוזאת הברכה. באבות ונביאים, שלא היה אחד מתחיל אלא ממקום שפסק חבירו. לא שאומרים אנו שיהיה איש כמונו גדול מן האבות והנביאים ויעלה עליהם. אדרבה גדולתו תהיה בזה שירד ויחפור יותר עמוק מהם, כי מה שעשה ה' שכל דור יהיה יותר שפל מן הדור הקודמו, עד שעתה כבר הגענו לבחי' עקבתא דמשיחא בחי' עקביים, לא ח"ו ירידה היא. רק שגם ביותר עמוק ויותר שפלות ג"כ יגלו את כח הצמיחה של הישראל, לזווגו באור העליון להצמיח ולגדל קדושה חדשה. וכפי הנ"ל שבמרום שהקדושה אין סופיית, והוא בחי' קודם בריאת העולם שלא היה מקום לעמידת העולמות אין מקום להתגלות קדושה חדשה, משא"כ בעוה"ז שסלק ה' את האור ועשה מקום פנוי לעמידת העולמות, יכול להצמיח קדושה חדשה שעולה למרום מן עוה"ז, לכן כל מה שיורדים הדורות ומתרחקים יותר יכולה קדושה החדשה להתפשט ולהתגדל יותר, ומתחילה נתן ה' לנו תורה שבכתב, ואח"כ כשירדו עוד נתן לנו נביאים וכתובים, ואח"כ גם תורה שבע"פ, ועתה בזמן הרחוק ביותר הוא הזמן של עשות ספרים הרבה אין קץ.
11
י״בוהמדרש אומר אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני (ויקרא רבה כב] ומשמע שהתלמיד ותיק מחדשה כמו שאמר עתיד לחדש. והרי זה כמו שאיתא ע"ז במדרש תשא, כללים נתנו למשה (שמות רבה מא), היינו כנ"ל גם בהגרעין נמצא כל העץ והענפים, מ"מ צריך הוא לקרקע וכח הצמיחה שבה, כדי שיתפשט יציץ יתחדש ויוליד תולדות ופירות אלו, הכל נתן למשה, רק כיון שהיה הדור דור דעה קרוב לה', לכן היו צריכים להמתין עד שירדו הדורות ויצמח ויתגלה מן הגרעין ויולדו פירות חדשים שהיו נכללים בהגרעין, לכן כל איש ישראל שנתגלה על ידו חידוש תורה הוא בחי' מש"ר, משה שפיר קאמרת (שבת קא), כי חלק תורה זה ניתן ונולד על ידו, ולא חידוש בלבד רק כל רצון ועבודה חדשה שנתגלה באיש ישראל הוא המוליד אותו (ע"י זווג קב"ה ושכינתי'), וממנו עלה למרום.
12
י״גוקבלת התורה אז במעמד הר סיני לא היתה לשעה. רק אדרבה בכל דור ובכל שנה הלאה הקבלה היא יותר חדשה. ויותר מתפשטת ומתגדלת. תולדות חדשות נולדו וקדושה חדשה נתפשטה, את זה אנו מוסיפים לקבל בכל שנה. וה' רמז להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב אף שכבר הקדימו נעשה לנשמע כמו שמקשה התוס'. אבל כנ"ל רמז ה' להם שהקבלה אינה פוסקת, ואף אחר שקבלו צריכים לקבל וגם אחר שענו נעשה ונשמע צריכים לקבל, ובקבלת התורה אז קבלנו רק מה שדיבר ה' בבחי' בתורת ה' חפצו, ועתה כל מה שישראל מזדווגים יותר כ"א לפי מצבו, ונולדה קדושה ואור תורה חדש, אנו מקבלים התורה שאנו שותפים בה, תורה שהיא כדמותינו וצלמנו. גם תורה שבע"פ תורה היא, וכשעולה למרום עולה בדמות אמר אביי ואמר רבא וכו', עד שהקב''ה אומר הלכה מפומא דכולא רבנן (חגיגה ט"ו), מפני שא"א לאמר אותה הלכה בלא זה המ"נ שהולידה והיה שותף בחלק תורה זו. ומשייר כשחזר במשנה תורה את קבלת התורה לא חזר בלבד, והאם אנו כשקוראים בתורה ועושים את חג השבועות רק חזרה בלבד היא, קבלה מחדש היא, קבלה לפי מצבנו עתה, ומש"ר כששנה את משנה תורה שוב קבה"ת היתה, קבלה לפי מדרגת ישראל בעת שקרא אותה, ואמר להם מש''ר כי היא חכמתכם ובינתכם, תורה שלכם היא מאחר שכבר נזדווגתם והולדתם חלק חדושי תורה ואור חדש, פנים בפנים דיבר ה' עמכם. על מש"ר שאמר הכתוב אשר ידעו ה' פנים אל פנים פרש"י שהי' לבו גס בו ומדבר בכל עת שירצה, וגם כאן הפי' פנים בפנים דיבר ה' עמכם, בכל עת שאתם רוצים ה' מדבר עמכם, אבל רצון כנ"ל שהוא התגלות כח הקדושה שבישראל שנתגלה ברצון חזק ודוחפתו. מתחילה היה רק זווג ועתה נעשה אחדות, זווג היא שעודם שני דברים נפרדים ונזדווגו, משא"כ אחדות הוא שמשניהם נעשה אחד ממש, לכן על והיו לבשר אחד לא פירש רש"י על זוגם יחד, רק על שבהולד נעשו אחד ממש, וע"י התורה שנולד מאתנו ע"י זווגנו בהקב"ה נעשים אחד ממש עד שהתורה שעולה למרום ה' אומרה בשם אומרה אליעזר בני אומר וכו’ (במדבר רבה יט), כי אור הזה בדמותם עלה כי מהם נברא, בחי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.
13
י״דובדברות האחרונות, במשנה תורה, שהיו כבר דור באי הארץ, שנתרחקו מעט מכפי דור דעה, וכבר נזדווגו ע"י התורה וכבר הולידו אור חדש. אמרו ישראל כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש שהדיבור יהיה כמונו כדמותנו וצלמנו, את זה ראו עתה בקבה"ת של משנה תורה, אחר שגם מהם נולד אור ותורה. ומשייר סומך פרשה של שמע ישראל וכו' ה' אחד, לא מתחבר מזדווג אתה עם ה' רק מתאחד באחדות ע"י התורה ואור חדש שנולד ע"י שנינו.
14
