דרך המלך, חגים, שמיני עצרת ג׳Derekh HaMelekh, Holidays, Shemini Atzeret 3

א׳שמיני עצרת

ב׳ולא קם עוד נביא כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים וכו' לעיני כל ישראל.

ג׳ונבין. הא כתיב ופני לא יראו. ודברי רש"י ז"ל נודעים. וכן ענין שמע"צ וההקפות נבין מעט לפי מצבנו.

ד׳הנה הסוכה היא אורות מקיפים כנודע. שמצוות מקיפות אותנו ובלולב ומינין אנו מקיפים. ומי הוא המקיף. המצוות או אנחנו. הלא אם יעמוד האיש על מקום אחד ובידו רק את הלולב יקיף. לא עשה ולא כלום. ואם בעצמו בלא לולב יקיף ג"כ לא עשה. א"כ שנינו אנחנו והמצוות מקיפים. ובכל החג יש ב' בחינות מקיף יש שאנו עם המצוות מקיפים. ויש שהמצוות בעצמן מקיפות אותנו. מפני שאין היחוד עוד בשלימות. לכן יש שאנו והמצוות ב' דברים. והמצוות מקיפות בלעדנו. ואדרבה הן מקיפות אותנו. משא"כ בשמ"ע ושמחת תורה שנעשה יחוד גמור כנודע. לכן אין ב' דברים רק אחד אנחנו והתורה יחד מקיפים.

ה׳קודם ההקפות אומרים אתה הראת לדעת וכו', הראת הוא בחי' שמראים לו ודעת הוא התקשרות כנודע. וזה הוא העיקר שהראיה שהראו לנו משמים, ובפרט כימים קדושים אלו תתקשר בנו. אתה הראת לדעת שד' הוא האלקים אין עוד מלבדו, וראשית צריכים לראות ולדעת שבנו בעצמנו אין עוד מלבדו והכל אלקות, גם הגופניות. לא רק הצדיקים הגדולים שגם גופיהם בחי' גוף מלאך הוא, אלא גם בכל איש ישראל כשעובד לבטל את תאוותיו ומבטלן. ותשוקת כל עצמו לד' ולעבודתו היא, וכשבא לעבודה ותורה עובד ולומד בעונג אהבה יראה והתלהבות, אז שאר גופו אף אכילתו שתיתו וכו' נעשה כשמן ופתילה שאף שהם דוממים חשכים מ"מ בהגיע אליהם אש גם הם ידליקו ויתהפכו לאור. אמנם אם עבודתו בקרירות אז הגוף אף שאינו חוטא נשאר רק חומר לא רע, אבל כשעבודת קדשו באש, אז גם גופניותו אם היא בעבודה ג"כ תאיר ותתקדש. אתה הראת לדעת וכו' שגם בנו אין עוד מלבדו. אמנם גופניים אנו ומ"מ הכל אלוקות. אבל העיקר הוא לדעת. שתהיה ראיה זו בך בהתקשרות, תהו עיקר היחוד עד שנעשים מקיפים יחד עם התורה.

ו׳מתחילה עושים זאת בנענועי הלולב ומיניו. וגמרא (סוכה א) פי' לעצור רוחות רעות וטללים רעים. והנה נודעת הגמרא (תענית ד) שישראל מבקשים ויבא כגשם לנו, ואמר ד' גשם אינו תמידי רק אהיה כטל לישראל שהטל הוא תמידי. ובענין עבודה הוא שישראל מתפללים שיבא כגשם היינו אתערותא דלעילא. ומבקשים שרק לפעמים תהיה ההתעוררות ושתישאר תמיד אינם מתפללים. כי א"כ אין בחירה ולא עבודה לאיש אם הכל יהיה מהשמים, רק שד' יעוררם בשפע ממרום לפעמים כגשם. והם יעבדו שישאר להם האור ועוד יוסיפו בו להתקדש. ואמר ד' שבאם הם מבקשים רק לפעמים מפני שעל התמידיות רוצים הם לעבוד, אז גם בהתמידיות יעזרם ד' שישאר אצלם. אהיה כטל לישראל. נמצא שטל הוא בחי' תמידיות. וטל רע הוא תמידיות לא טובה. שאף שלפעמים עושה תורה ומצוות מ"מ התמידיות לא טוב היא גשמיות ונמיכות ר"ל. ורוח רע הוא היפך מרוח הקודש. כ"ק מורי וחותני הה"צ זצוקלל"ה אמר שגם מי שהולך תמיד במחשבות קדושות הוא בחי' רוח הקודש. ואפשר שזה הרמז שרש"י ז"ל פי' על דעת האמור בבצלאל בפ' תשא (שמות לא. ג) דעת רוח הקודש, וחוץ מבחי' רוח הקודש שהיא הארת נבואה מרומז כי דעת הוא התקשרות. לכן דעת היא בחי' רוח הקודש כשתמידיות מחשבותיו הן במחשבות קדושות.

ז׳וכיון שזה החילוק בין היקף דסוכה ללולב. שהלולב פועל התאחדות התורה ומצוות עם ישראל. לכן פועל הלולב לעצור רוחות רעות היפך מרוח הקודש בחי' דעת שהיא מחשבה תמידית של קדושה. וכנודע לולב הוא בחי' דעת. וכן טללים רעים כנ"ל מגמרא שטל הוא בחי' תמידיות, וטל רע הוא תמידיות לא טובה, ואת זה פועלים הלולב ומיניו לעצור. ונעשה אחדות קדושה ומקיף אחד אנו והתורה ומצוות.

ח׳וכשבאים ליחוד דשמ"ע והקפות, רק באחדות מתחילים, אתה הראת לדעת . התקשרות רוח הקודש, וגם מברכין גשם. אף שבחג נדונים על המים. בכל החג. מ"מ גם בשמע"צ מברכין עליו. טעם המשנה בריש מס' תענית והתוס' שם ידוע. אבל בטח גם רמז עבודה בו. כי בסוכות שעוד לא גמרנו את הנענועים ולא פעלנו עוד שתהיה אחדות קדושתנו תמידית לגמרי. מה יועיל הגשם וההארה ממרום אם היא לא תישאר תמידית. משא"כ עתה בשמ"ע שכבר דחינו הרוחות רעות וטללים רעים ונעשה הקפות רק עמנו יחד. כבר מתפללים על הגשם ממרום כי ישאר בתמידיות.

ט׳והנה כל מקיף הוא להוסיף אור וקדושה בהמוקף. וכך גם מצוות סוכה מוסיפה קדושה בנו. במי רוצים להוסיף אור כשאנו והמצוות מקיפים את התורה בכל ימי החג. וכן כשאנו והתורה מקיפים בשמחת תורה. ואפשר כי המשנה בר"ה (פ"ב מ"ז) אומרת שבקידוש החודש ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. ולמדה הגמרא מקרא. והרמז לפי מצבנו בעבודה שהיו צריכים לומר ג' פעמים מקודש. ראש ב"ד פעם אחת והם ב' פעמים. כי איתא בשמ"ר (פרשת בא) בענין קידוש החודש שאמר ד' אני קדוש אני ולעצמי אני מקדש. בתמיה. אלא הריני מקדש את ישראל והם מקדשים אותי. ע"ש. ובמה מקדשים אותו ית'. הלא רק את החודש מקדשים. אבל אותו ית' אין שייך לקדש ולא לייחד כי הוא ית' אחדות וקדוש אמיתי ואנו מייחדים אותו בעולם כמו שאומרת הגמרא (ברכות יג) כיון דאמליכתיה בשמיא וארעא וד' רוחות העולם וכו' ויש בזה כוונות לייחדו ית' יותר בכל העולמות. למעלה ולמטה. וכן בענין קדושה שצריכים לקדש אותו ית' ג"כ לקדש א"ע ואת כל העולמות בקדושתו. ואומרים קק"ק לעילא ותתא ולעלמי עלמיא. וגם קידוש החודש ובפרט שכל המועדים בחודש תלוים ג"כ לקדש אותו ית' הוא. לכן צריכים לאמר ג' פעמים מקודש. והראש ב"ד שהוא בחי' "ראש" אומר מקודש לעילא לכן די בפעם אחת כי הוא למעלה מהזמן ואינו שייך לעולם. רק העם עונין ב' פעמים קדיש על ארעא וקדיש לעלם. נמצא שכל מה שישראל מקדשין אף בדברי העולם אף במותר לו. את ד' הם מקדשין. לכן אין המלאכים אומרים קדוש ק"ק עד שיאמרו ישראל. (חולין צב) מפני שהמלאכים מקדשין את העולמות בדיבור ואנו גם בעשיה ע"י שמקדשין בפועל את העולם.

י׳והנה הגמרא (ברכות ז) אומרת גדולה שימושה של תורה יותר מלמודה שנאמר באלישע אשר יצק מים ע"י אליהו. למד לא נאמר אלא יצק. היינו כי מים הוא חסד. וגדולה שימושה של תורה ע"ד שפרש"י דשימוש ת"ח היא הגמרא התלויה בסברא וכו'. ולכאורה צ"ל מהו שיצק ע"י אליהו. שהוא התלמיד יצק התורה על רבו. ולהנ"ל זהו שימושה, אמנם הרבי גדול יותר. אבל הרבה בו בכח ובהעלם ודייקא ע"י התלמיד הקטן ממנו בא לידי שימוש. ונתגלה. כמו כח הראיה והשמיעה שבנפש הוא יותר גדול וע"י העינים והאזנים הקטנים ממנה בא לידי שימוש, ומתגלה. לכן אחז"ל ומתלמידי יותר מכולם. (תענית ז) ואשר יצק מים זוהי תורה על ידי אליהו. הוא יצק. מפני שגדולה שימושה שמשמש עם התורה. כנ"ל.

י״אוזוהי בחי' והם מקדשים אותי שאמר ד' בחי' שימושה. קידוש דייקא בדברים נמוכים בעולם. ואנו והמצוות והתורה מקיפים וכל מקיף מוסיף, מוסיפים כח בפמליא של מעלה. מש"ר בעצמו כשביקש הראיני וכו' אמר ד' ופני לא יראו. אבל כיון שפעל התגלות לעיני כל ישראל זכה לבחי' ידעו ד' פנים אל פנים.