דרך המלך, חגים, שמיני עצרת ה׳Derekh HaMelekh, Holidays, Shemini Atzeret 5

א׳שמיני עצרת (תרצ"א)

ב׳איתא בזוה"ק צו (לב), על שמיני עצרת. מאן דיתיב עם מלכא ונטל ליה בלחודיה כל מאי דבעי שאיל ויהיב ליה. ונבין נא הענין עכ"פ מעט לפי מצבנו, וכן כל החג הוא זמן שמחתנו ולמה אנו עושים את עיקר השמחה בשמ"ע שהוא רגל בפני עצמו.

ג׳אמנם איתא במד"ר בראשית פ"ב פשט אחד על הא דבפסוק אחד כתיב נצב לריב ה'. ובפסוק אחד כתיב כי שם אשב לשפוט את כל הגוים. בשעה שהקב"ה דן את ישראל דן אותם מעומד מקצר בדין ומפשר בדין. אבל כשהוא דן את העכו"ם דן מיושב מדקדק בדין ומאריך בדין עכ"ל המדרש. ואפשר זה הרמז ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת, כי כשח"ו מתעורר דין על ישראל מוכרח הקב"ה לדון אותם מעומד ולקצר בדין. משא"כ בשיכון בחסד כסאך יוכל לדין גם אותם מיושב. וזה ויכון בחסד כסאך אז ותשב עליו באמת תוכל לשבת בדין לא מעומד דוקא.

ד׳ונבין נא מעט לפי מצבנו מה ענין עמידה וישיבה בדין אצלו ית'. אבל הפסוק אומר השמים כסאי והארץ הדום רגלי. עתה התגלות אלקותו ית' בעיקר היא בשמים. ובארץ ההתגלות היא בהסתרת פנים עד שמכנה רק הדום רגלי בחי' עקביים כביכול. כי אין הכסא בעוה"ז שלם. ולעתיד כשיהיה מלאה הארץ דעה. וגם בארץ תהיה התגלות כמו בשמים. יהיה הכסא שלם וגם הארץ תהיה כסא כבוד כמו שמים. וכלם יראו שמלא כל הארץ כבודו. ואפשר זה הרמז ויגע בכף ירכו, כי האבות היו מרכבה, והם לא היו הדום רגלו לבד רק מרכבה שלימה. וגם חלקם בארץ היה כסא כבוד שלם. וצורת יעקב נחקק בכסא כבוד בחי' לעתיד. ובמצב כזה לא היה יכול שרו של עשו לפגוע בו. וירא כי לא יכול לו. לו לעצמו, ויגע בכף ירכו בחי' רגלים. כשיהיו בניו בחי' הדום רגלי לבד. לא מרכבה וכסא שלם. ח"ו יוכל לפגוע בהם במעשי יצה"ר וזהו כל עבודתנו עתה נגד שרו של עשו.

ה׳נמצא שגם הארץ כסא כבוד הוא. ורק עתה אינו שלם. והנה ה' ית' לעילא מכל עלמין ואינו בגדר עלמין. וכל התגלותו והשגתנו הוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין. לכן ההתגלות בעולם הוא בחי' דין. וכנודע שמלכות היא דינא רפיא. ומתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין. כי מלכות נתגלה בראשונה כנודע מע"ח. פשוט מפני שהצמצום והגבול נתגלה, וגם כי המלאכים מתגלים בהתגלות ההשתלשלות והמלאכים הם בחי' כי לא ישא לפשעכם. והדין הוא על כל אחד מישראל אם גילה את מלכות שמים ע"ע. משא"כ כשמעלה ה' את איש הישראל לעצמותו ית'. למעלה מן הבחי' מסטרא דנחית לאמלכא על בריין. אז אין צמצום ולא מלאכים, רק הוא ית' שרב חסד הוא. לכן כשדן את העכו"ם דן אותם בישיבה. היינו ישיבה על הכסא כבוד. היינו מסטרא דנחית לאמלכא על בריין ונתגלה הצמצום והמקטרגים, משא"כ את ישראל דן בעמידה. שאינו מתגלה מעולם בכסא רק מעלה אותם לעצמו ואין דין וצמצום ולא מלאכים מקטרגים.

ו׳ומיושב בזה המדרש שמות באז ישיר (שמות רבה כג) נכון כסאך מאז אע"פ שמעולם אתה לא נתישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה. היינו אז ישיר וכו' מה יש כבוד וכו' אלא זה עומד וזה יושב וכו' כך אמרו ישראל וכו' אלא כביכול עומד וכו' אבל וכו' ואמרנו שירה לפניך באז נתישבה מלכותך וכסאך וכו'. שמשמע שדוקא ע"י ישראל נעשה ישיבה וכאן אומר המדרש שבדין ישראל בעמידה ובעכו"ם בישיבה. ולהנ"ל באמת עיקר ההתגלות שתהיה בישיבה על הכסא כבוד. שהוא בחי' נתישבה כסאך ונודעת בעולמך, רק שבשעת הדין אם יש דין ח"ו אז ה' מעלה אותם לעצמו בחי' עמידה.

ז׳אבל גם זה תלוי בישראל ובעבודתו, האיש שקשור בעולם עד שאינו יכול לנתק א"ע ממנו קשה שיעורר עליה זו למעלה. עמידה למעלה מכל העולם. משא"כ האיש אף שאינו פרוש ומובדל לגמרי מן העולם אם יכול לפעמים להשליך א"ע על יום. על שעה מן העולם. ולאמר היום אעבוד את ה' כעבד נאמן מין הגבהה מן העולם הוא. וכן בכל פרט של עשיה אם יכול לאמר לא אעשה זאת. או להיפך אעשה זאת בלתי לה' לבדו מין הגבהה הוא. בכל מעשיו קשה שכל איש יהי' בלתי לה' לבדו. אבל עשיות פרטיות יכול להתגבר ולעשותן לשם ה'.

ח׳וזה ענין כורעים של ר"ה ויוה"כ. בכל השנה משתחוים בראשו בלבד עד שיראה איסר מכנגד לבו. ובר"ה ויוהכ"פ משליכים א"ע לגמרי לפני ה'. בכל השנה נשאר האיש על עמדו ורק מכניע א"ע לה'. ובר"ה ויוה"כ משליך א"ע ומבטל את כל עצמותו וחלק העולם שלו לה'. וגורם עי"ז עליה של עמידה למעלה מן העולם, וכל המקטריגים בטלין ואין דין. וזה נושא עון וכובש עון, כי הכובש את המדינה יכול להיות שכל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך ונשארים בקיומם כמו מקודם, מפני שהשלימו עמך. והכניעו א"ע לך. וכן הוא בכל השנה רק כובש עון שכבשו מפני שגם האיש ישראל רק כבשו. והוא בגופנותו ויצרו נשארו כמו שהיו ורק בראשו הכניע א"ע והשתחוה. משא"כ בר"ה ויוה"כ נעשה נושא עון שמגביה את האיש ישראל למעלה בבחי' ודן אותו בעמידה על עונותיו. מפני שגם האיש ישראל הי' נושא עון. שביטל א"ע למעלה לגמרי והשליך א"ע לגמרי.

ט׳ואפשר זה הרמז לך אמור להם שובו לכם לאוהליכם ואתה פה עמוד עמדי. כי אף מי שה' מעלהו לעמידה, לא שישאר כן תמיד הוא, כי אדרבה עיקר הבריאה היתה שתתגלה מלכותו ית'. ובכלל אם אין השתלשלות אין עולם ויוכל להתבטל לגמרי. רק שאחר שה' העלהו ונתבטלו כל המקטריגים אז יוכל לשוב ולגלות מלכותו ית' על העולם ועל עצמו. בחי' אז ישיר שנתישבה כסאו ונודע שמו ית' בעולם על ידו ועל ידי עבודתו. ובכלל לא איש מעוה"ז הוא. רק אור עליון שלמעלה מן העולם הוא שירד לגלות מלכותו ית'. ובקבה"ת שביטל ה' זוהמתן והעלם לבחי' עמידה למעלה מן העולם בחי' ויעמד העם. אמר להם אחר קבה"ת שובו לכם לאהליכם. לא שישאר תמיד למעלה מכל העולם וההשתלשלות. רק שובו לכם לאהליכם ולמצביכם מפני שואתה פה עמוד עמדי. שמש"ר נשאר. עמוד עמדי בחי' עמידה. ומשה הוא ישראל וישראל הוא משה. לכן יוכלו לשוב לאוהליהם ולעולם ולגלות שם אלקותו בחי' כסא כבוד. מפני שגם עתה נאחזים בבחי' עמידה ע"י מש"ר, והם בעולם למעלה מן העולם. וגם בעולם יוכלו לעשות התגלות כבודו בחי' כסא כבוד.

י׳וכן עתה אחרי הכורעים של ר"ה ויוה"כ שהיא עליה של בחי' עמידה. אמר ה' שובו לכם לאוהליכם. מתחילה לאוהל של מצוה וסוכה. ובשמע"צ כבר הגענו לזה שאפילו באוהל פשוט נוכל לגלות את מלכותו. ושמע"צ הסוף של הכורעים של ר"ה ויוה"כ הוא. אין בו מצוה פרטית ומיוחדת. רק העצירה בביתנו והאכילה מצוה היא. את ביתנו ואת כל העולם קדשנו. וחז"ל אמרו על יו"ט הזה שהיה צריך להיות אחר החג ז' שבועות כמו שבועות אחר הפסח. רק שאמר ה' ימי גשמים הוא וכו'. היינו שעתה יום הזה חול הוא ועשאו ה' יו"ט. כי זה עיקר היו"ט הזה לעשות מחול קודש ולהמליך אותו ית' גם על העולם. ישיבה שלאחר העמידה. את המקטריגים בטלנו בהכורעים. ואת כל העולם הפקרנו לה'. ועתה באנו לבחי' נתישבה כסאך והודענוך בעולם. מאן דיתיב עם מלכא בחי' ישיבה. ולא ישיבה כמו אצל אה"ע ח"ו, ונטיל ליה בלחודיו. בלא המקטריגים להבדיל. אז כל מאי דבעי שאיל ויהיב ליה.

י״אוזהו החילוק בעבודת הנפש. כי איתא בפרדס בענין המראות אדום לבן וכו' שצריך המכוון כוונות להתלבש בהם. ואמר בקדשו שכיון שהוא מתפעל בגופו מאדום לדין גופו מעורר את נפשו. נפשו את נשמתו ונשמתו את החיה יחידה וכו' עד השורש למעלה. ופועל בשם הזה לדין וכן ברחמים. ולפי דבריו הקדושים שם. לאו דוקא באנשי עליה פועל הדבר רק גם בפשוטים. וזה ענין ההתעוררות שמתעורר האיש ומתלהב בתפלתו. אף אם מתחילה רק התעוררות גופנית היא כמו שמתעורר מאיזה דבר גופני, התעוררות זו ג"כ פועלת. שיתעורר מן הקדושה. מפני שעולה למעלה. גופו מעורר את נפשו. נפשו את נשמתו וכו'. לכן יש לפעמים שהאיש מתעורר ועושה מצוה או לומד ושבע ונח בזה כבר. ויש לפעמים שאינו שבע. הוא לומד ועושה מצוה ומשתוקק. אם רק גופו או נפשו מתעוררות אז המצות והתורה שלומד ועושה מוצאים אותה ונח. ואם כבר הגיעה ההתעוררות עד החי' יחידה שלו שלמעלה מגופו. אין עשיות גופו מוציאים אותה. ואינו שבע ותמיד משתוקק. וזה החילוק. מי שהתלהבותו באה ממטה למעלה. אז גם בעבודה אף כשהוא למעלה. מ"מ רשימות גופו נראות בה למעלה, ואם הוא מין התלהבות שהוא בחי' שובו לכם לאהליכם שבאה מלמעלה למטה, מין התגלות עליונה היא וטהורה היא.

י״בובר"ע שראה מש"ר שסורקין וכו' ושאל וכו'. אמר לו ה'. שתוק כך עלה במחשבה לפני. כי ר"ע לא בשביל עצמו נהרג. רק בשביל ריבוי חטאי העולם שנתקבצו אז. וכנודע שבאם לא נהרגו עשרה הרוגי מלכות היתה שבירה כמו בשבה"כ. ומש"ר שאל זו תורה. הא להעולם גם תורה היה ואיך שלט הדין בהם כ"כ. ואמר ה' כך עלה במחשבה לפני. כיון שהדור אשר ר"ע נענש עבורו תורתו היתה בחי' "עלה" ממטה למעלה, לכן שלט דין בהם. לכן בשמע"צ שאז החזרת הכסא ממעלה למטה לכן התעוררות השמחה טהורה מן מקטריגים. מין נבואה שבאה ממרום היא ונעשה רק שמחה.

י״גזוה"ק צו. מאן דיתיב עם מלכא ונטיל לי' בלחודי'. כל מאי דבעי שאיל ויהיב ליה ע"ש. ונודע הקושיות מספרי אא"מ זצקלל"ה הכפל כל מאי דבעי שאיל, וכן מה ונטיל ליה בלחודי'.

י״דאבל נודע שיש עבודה בחי' בן ובחי' עבד, כי לעולם אנחנו בנ"י בחי' בן, כי הבן אף גופו ואף צפרניו הם ממוחא דאבא, ובחי' עבד הוא דבר שאינו בא ממוחא דאבא רק שהוא ממשיל עליו כמו מלך שהוא מושל על עבדו שאינו בא ממנו. ואנחנו בנ"י חלק אלקות וישראל עלו במחשבה ואף גופנו ממנו ית', לכן אנו בחי' בן וכמו שאמר הפסוק כי אתה ד' אבינו אתה. וכי תשאלו הלא אנחנו החומר. אבל ואתה יוצתו ומעשה ידך כולנו שכל עצמותנו אתה עשית. לכן ואתה ד' אבינו אתה.

ט״ואבל מהו הדבר שיוכל לעשות אותנו בחי' עבד. הוא לבושנו הגוף. כי כנ"ל ומעשה ידך כולנו רק המרות הם לבושין עילאין. כמו שאיתא בפתח אליהו לבושין תקינת להון, והאדם עושה לבושין ללבושין. כי מדת חסד אהבה האדם מלביש בדבר. שאוהב למשל את זה הדבר. נמצא שאת אהבתו הלביש בזה הדבר. וכן יראה שירא מזה הדבר מרעם למשל. האהבה בעצמה היא כבר לבוש של לעילא שנמשך לו והאדם מוסיף לה לבושין. וכן יראה וכו'. וכמו השי"ת שאין הלבושים נעשים עצם הדבר רק וכד אנת תסתלק מנהון וכו' שמפשיטם. כן צריך האדם לעשות מלבושין וכלים שלו שלא יהיו עצם שלו רק שיוכל להפשיטם, הדבק במדותיו מה הוא רחום כמו שהוא רחום וכו' ואינם עצם רק מפשיטן כן אתה וכו'.

ט״זויוכל להיות שזה מרמז הכתוב אצל יעקב ויוסף כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים. כי רש"י ז"ל על ויפשיטו את כתנתו את כתונת הפסים אשר עליו שזה מלבוש על הכתונת לבוש על הלבוש, כי יעקב אבינו ע"י דברי תורה שדבר ליוסף עשה הוא לו הלבושין על הלבושין היינו הדבר אשר יתלבשו בו מדותיו. כי מה המה לבושין על הלבושין חלקי העולם מה שאהב וממה שירא הכל דברים שנמצאים בעולם, וכל העולם כלולה בהתורה. וכשדבר אליו יעקב אבינו דברי תורה בלי פגם, תורה טהורה, אז הלבושין דלבושין טהורים היו ונפשו התלבשה בעולם רק לעבודת ד' לאהוב את העולם למצוה, ולירא לעשות עשיה של עבירה וכו'. כי בן זקונים הוא לו פרש"י ז"ל שלמד עמו ובזה בעצמו עשה לו כתונת פסים, לבוש על הלבוש. ויוכל להיות שזה רמז רש"י ז"ל על כתונת פסים כלי מלת מלשון כי אין מלה בלשוני מלשון דבור, הכתונת פסים היה מדבורים דברי תורה. [והשבטים] אמרו שכאשר יפשיט את הכתונת פסים את הלבוש שהלבישו יעקב ויתרחק מתורתו לא יוכל לעמוד בנסיון ויוכל ח"ו להלבישה בתאוה רעה ומדה נפולה. אבל יוסף עמד בנסיון והכל ע"י תורת יעקב אבינו דמות דיוקנו של אביו נראה לו. אף שנתרחק מתורת יעקב, אבל אם שמע פעם דברי תורה של יעקב אבינו ולנ את הכתונת פסים היינו כלי מלת ודברי תורת יעקב אז יכל לו להשמר מחטא.

י״זנחזור לעניננו שהאדם צריך שישארו לבושין שיוכל להפשיט. אבל אם נעשו עצם שלו זה דבר זולת מאבא והוא בחי' עבד. לכן כל איש ישראל צריך לנסות ולבחון זאת בעצמו אם הלבושין אינם עצם אצלו, למשל כשבא לו איזה מדה. אהבה לדבר או יראה מדבר יפשוט א"ע מהדבר, ותשאר אהבה או יראה סתם אשר יוכל להלבישה לד' שיחפוץ. ומעצמו יחפוץ להלבישה או בעבודת ד' לאהוב אותו וליראה ממנו. ואם אינו יכול להפשיט את עצמו. ובפרט במי שנעשה אצלו טבע. למשל שאוהב יין או ממון וכו' ואצלו נעשה דבר אחד שחלק אהבה שאוהב בה את היין והממון אינה סתמי רק נעשה עצם אחד עם היין והממון הנאהב, נמצא שאין זה לבוש לבד רק נעשה עצם שלו. וזה הדבר לא טוב זהו בחי' עבד, וממילא אינו יכול להשיג מאומה.

י״חכי באמת ולא ישיגוהו משיגי הגוף. רק כמו שאיתא בזוה"ק נודע בשערים בעלה שהמדות נתן ד' בנו השתלשלות המדות עליונות וע"י נוכל להתקרב למלך עולמים, אבל אם הוא מעטף את המדות בשק והמה נעשים עצם שלו עד שאינו יכול להפשיטם אז נעדר ממנו האור, כמו מי שסותם את חלונותיו בדברים גושים וגסים שלא תעבור השמש שנעדר ממנו אור השמש. וכשאין בו הראיה פנימיית ראיה של הנשמה שממנה באה אמונה פשוטה אז בא לו חקירות כוזבות וספקות ששורשם דעת הקליפות ר"ל. כי מי שראה את המלך ומשרתיו אף שאינו רואה כולו רק ע"י חרך וסדק הדלת והכותל לא יסתפק עוד, ומי שיושב בחושך ולא יראה בגדלות המלך מסתפק מי המלך ומהו המלך ועבדיו. וכמו שאנו אומרים אם כבנים רחמנו כרחם וכו' ואם כעבדים שיש בנו עצם זר אז עיננו לך, עינינו לראות אותך תלויות עד שתחננו וכו' ותכפר אותנו ותטהרנו מחלאותנו ונשאר בלי לבוש ונהיה שוב בן ואז נוכל שוב לראותך. לכן השי"ת נקרא מלך הגוים, לנו הוא אב, ולגוים הוא מלך כי עצם זר הם.

י״טאמנם יש איש ישראלי שאף שהוא משיג את מדותיו ית' בלי לבוש דלבוש בחי' בן ומ"מ בא לו תשוקה רבה לה' שישיג אותו ית' בלא לבושין לגמרי, ומתפלל לד' שישיגנו כך בלא לבוש לגמרי. ולעומת תשוקתו הרבה אז אף הגבול היותר זך עצם זר נחשב, וזהו הוא בחי' אבינו מלכנו, שבאמת אבינו הוא כי אין בנו עצם זר בלתי מדותיו ית' ומ"מ מלכנו הוא שלעומת תשוקתו גם הלבושים בעצמם הגבלת המדות כמו זר נחשב לו ואמר הזוה"ק. מאן דיתיב עם מלכא, אבל לא שהוא בחי' עבד, לכן נקרא עם מלכא ונטל לי' בלחודי' כל מאי דבעי אינו חפץ כסף וזהב ושאר הדברי עולם רק כל תשוקתו ורצונו הוא שנטל אותו ית' בלחודי' בלא שום לבוש כלל. ידע כי שאל ויהיב ליה. מה ששואל ומבקש שיהיה נוטל לו בלחודי' זהו בעצמו ענין השגה, ויען שא"א להשיגו בלא לבושין לכן הוא השגה של אי השגה, השגה של תשוקה לראות וד"ל והבן.