דרך המלך, חגים, סוכות א׳Derekh HaMelekh, Holidays, Sukkot 1
א׳חג הסוכות (תר"צ)
1
ב׳איתא במדרש פ' אמור רב ברכיה בשם ר' לוי אמר, בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון עשו הרשע שנקרא ראשון ויצא הראשון ובונה לכם בהמ"ק שנקרא ראשון ומביא לכם הראשון זה המשיח וכו'
2
ג׳כי בכל ראשון יש התחדשות, ואם לאו לא היה נקרא ראשון, אבל אינו ראשון בהחלט רק ראשון לדבר זה. כמו ויצא הראשון, אף שהיו הרבה נולדים מקודם מ"מ בלידה זו היה הוא הראשון ראשון ליעקב. ואדם הראשון אף שהיו כבר הרבה ברואים מקודם מ"מ לבני אדם הוא היה הראשון. משא"כ ד' ית' ראשון לכל, כלומר ד' ית' בעצמו אם לא ברא את העולם הוא בלי ראשית. ותואר הראשון שמתארים אותו ית' הוא כמו כל התוארים שאין מתארים אותו ית' לעצמו כי אינו מצומצם ח"ו בתואר וגם לא ישיגוהו משיגי הגוף, רק לפי מעשי אני נקרא, ובערך העולם שהאציל הוא ית' הוא ראשון להם, והמחדש אותם ראשון לראשונים לכל הראשונים שבעולם הוא ית' הראשון והמחדש, לכן כל הראשיות וההתחדשות בעולם ניצוץ מן ראשיתו ית' הוא.
3
ד׳אבל חילוק יש. בראשיות שבעולם יש ראשית עם התחדשות ויש ראשית שאינו ראשית מפני שהוא בלא התחדשות ורק להעולם נראה שהוא ראשית ובני האדם מכניס אותם לראשית, למשל מי שמחדש דבר בתורה, הוא הראשון לו באמת כי הוא חידשה. הן אמת שאינו ראשון בהחלט רק לדבר הזה שחידש, מ"מ לדבר הזה הוא הראשון והמחדש. ועליו יכולים לאמר שניצוץ מן הראשון לראשונים והמחדש האמיתי שחידש את הכל נמשך בו. משא"כ הראשית של עשו שיצא ראשון לא היה הוא הראשון המחדש. רק שכיון שהוקדם בזמן לצאת קודם יעקב מנוהו בני אדם לראשון. ואף אם מן ב' נשים היו נולדים והאחד הקדים לחבירו בזמן ג"כ קראוהו ראשון. ואם היו נולדים בזמן אחד וברגע אחת ולא חלקם הזמן לא היה נמנה זה לראשון.
4
ה׳נמצא שאין עשו הראשון ולא המחדש את יעקב, רק שכיון שא"א לשניהם בזמן אחד וזה הוקדם בזמן וזה אחריו לכן בני האדם מנו אחת ושתים לאמר זה יצא ראשונה בזמן. ובכלל כל ראשיותיו של עשו וכל חדושיו שמחדש אינם באמת חידוש רק טעו והסכמת בני האדם שחושבים אותם לראשית וחידוש. וכמו שאיתא בזוה"ק אל אחר אסתרס ולא עביד פרין, (זוהר ב' קג) ואין מחדשין שום דבר באמת רק גונבים איזה דבר מהתורה ומעקלים אותם שיטעו בני האדם לאמר חידוש הוא. ואפילו מה שמחדשים בעניני גשמיות כמו המכונות לא חידשו שום כח בעולם רק סבכו כח בכח. למשל לקחו את האד ועשו ממנו מכונה למסילת הברזל וכדומה. ומכש"כ בענינים רוחנים שכל דבריהם הם רק לרמות בהם את בני האדם שידמו שחדשו ואין חידוש ולא ראשית משא"כ התורה נקראת ראשית שהיא עיקר הראשית והמחדשת בעולם וכן ישראל הדבקים בתורה נקראים ראשית. ניצוץ הראשון והמחדש האמיתי נמשך בהם.
5
ו׳והגמרא אומרת בראשית נמי מאמר הוא. כי בעשרה מאמרות נברא העולם. וכיון שהתורה אומרת בראשית. אין זה ראשית שבני אדם חשבוהו לראשית רק ראשית אמיתית המחדש. א"כ היא הבחי' שבה חידש ד' את העולם והיא ג"כ מאמר של עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. לכן בתורה מי שמחדש דבר. צריך הוא לדעת אם חידושו רק סבך שנראה לאדם שחידש. או חידוש באמת, ואם חידש באמת אז נברא אור חדש, ואם נברא אור חדש צריך הוא וכל השומע אותו להרגיש אח"כ בקרבו אור חדש ותוספת קדושה
6
ז׳לכן כשלומדים גמרא או ספר מאיזה קדוש אף שלומדים דיני שור שנגח את הפרה ג"כ מרגישים אח"כ תוספת קדושה. משא"כ כשמביטים בספר או שומעים דבר מאיש נמוך אף שהם דברי מוסר ובשעת מעשה מתעוררים קצת. מ"מ כיון שלא חידש דבר באמת ולא המשיך תוספת קדושה ונשמה יתירה. אין מרגישים אח"כ רוח טהרה, ולא בלבד מי שבידו לחדש חידוש בתורה הוא יכול לחדש, רק גם האיש ישראל שמתקן בעצמו איזה תיקון או מדה טובה ומכש"כ כשמקדש ומעלה את המדה. אהבה או יראה שתעלה למדה עלאה להתלהב באהבה ויראה לד'. אז כבר חידש בזה חידוש והוא הראשון לה. אף שכבר איתא בספ"ק ענין תיקון המדות ואופן תקוניהן. כי למשל מי שבנה בית בצורה חדשה ויפה. ובא חבירו ובנה ג"כ בית בצורה זו שקדמו הראשון האם י לא חידש חבירו מאומה. הן אמת שאת הצורה לעצמה לא חידש כי כבר חידשו הראשון אבל את החומר ואת הבית בעצמו חידש גם השני ושוב עומד בית חדש שלא היה בעולם כן כספ"ק איתא תיקון המדות ואופן עשייתם שהם הצדיקים מחברי הספרים הקדושים תקנו והעלו אותם למדות עלאות. מ"מ האיש הזה חידש חומר חדש שגם את מדותיו תיקן. אף שאת הצורה איך ובאיזה אופן לא חידש מפני שכבר קדמוהו הצדיקים ורק באיזה צורה מצורתם הוא בא לתקן.
7
ח׳וזה גם ענין הממשלה על עצמו שצריך הישראל למשול ולא יהיה הפקר שהעולם מחשבותיו ותאותיו ימשלו בו יכנסו בו ויפעלו עליו. מי שחידש בקרבו איזה דבר והוא הראשון והמחדש בקרבו. בחי' אלה תולדות נח נח, שהוליד א"ע, אז הוא אדון ומושל ע"ע, משא"כ מי שלא חידש בקרבו ולא תיקן עוד בקרבו מאומה אינו ראשון מחדש ואדון ע"ע וקשה שיוכל למשול ע"ע. וגם לעיין בתורה מועיל הדבר, כי ידע איניש בנפשיה שהרבה פעמים קשה לו לרדת לענין עמוק אף שבזמן אחר יכול להבינו. לא מפני שנחלש מוחו עתה קשה לו להבין. רק מפני שאינו מתחזק ומתגבר לכפות את שכלו שבכח יכריח א"ע להעמיק בדבר. משל למי שיש בידו קורנס גדול שבכחו להרוס חומה בצורה. מ"מ תלוי באיזה כח הוא שולח את הקורנס ומכהו בחומה. ואם בהתרשלות בלא גבורה שולחו לא יועיל.
8
ט׳כן צריכים להיות אדון ומושל על השכל לכפותו ולגער בו לך העמק והבין. ומי שאינו מושל ע"ע מפני שלא חידש בקרבו דבר אינו יכול להעמיק ולהבין אף אם חכם הוא. ובכלל כל האדם תלוי בזה. מי שהוא אדון לעצמו גם מחשבות זרות וכל שמץ לא יכנס כ"כ במהרה בקרבו כנ"ל. ואם יכנס יגורש תיכף. וממילא גם רוח של קדושה ממרום יכול להאיר בו. ומי שאינו אדון לעצמו הפקר הוא לכל. ואיך יאיר בו אור ממרום.
9
י׳וזה שאומר המדרש על ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' ראשון הוא וכו' אלא ראשון לחשבון עונות וכו'. חוץ מזה שמתחילין למעלה לחשב. גם בהאיש נרמז. כי המשנה אומרת והוי מחשב הפסד מצוה וכו' ושכר עבירה כנגד הפסדה. ולמה אין האדם חושב את החשבון הפשוט הידוע הזה. מפני שאינו אדון לעצמו ואין מחשבותיו בידו. הוא רוצה לחשב את חשבון הזה ובאה לו מחשבה אחרת של שטות וכדומה. אבל בר"ה יוה"כ שהאיש ישראל שב ותיקן א"ע ונעשה ראשון לעצמו אז ראשון לחשבון עונות הוא מתחיל לחשב שכר עבירה למה מפני שהוא ראשון מחדש ואדון לעצמו.
10
י״אולקחתם לכם ביום הראשון אמר הקב"ה בשכר וכו' אני נגלה לכם ראשון. שימשך בכם ניצוץ של ראשון לראשונים שתהיה בחי' מחדש. ואפרע לכם מן עשו הראשון. שלא תהיה כראשיתו של עשו שהוא רק טעות לרמות בנ"א רק ראשית אמיתי וכו' כנ"ל ואבנה לכם בהמ"ק ואביא לכם את המשיח שהוא ראשון ב"ב.
11
י״באושפיזת יצחק
12
י״גמכל אושפיזא נמשך אור של בעל האושפיזא ומעבודתו. לכן נבין נא מה שאמר יצחק אבינו לעשו צא השדה וצודה לי ציד. ולא שיקח מצאנו כמו שאמרה רבקה ליעקב. כי טעם הגדי כטעם הצבי. ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי האם לברך צריך לאכול מטעמים מקודם. וכן כאשר אהבתי נראה כאילו ח"ו היה יצחק להוט אחרי מטעמים ושכבר היה מפורסם שאוהבם. וכשנודע לו שהיה יעקב אמר גם ברוך יהיה ולא ברוך היה. כי גם משמע שברוך עוד אחר ובאמת רק אותו בירך. וכל ענין סברות יצחק ורבקה שזה חפץ לברך את עשו וזו חפצה לברך את יעקב כי בטח איזה ענין היה בזה.
13
י״דאבל איתא בספה"ק שכל עבודת איש ישראלי להעלות ניצוצות שנפלו מנפשו מנפש הקדושה שלו בעולם. כי מסיבת חטא אדה"ר נפלו ממנו נצוצות לכל העולם. וכל נפשות ישראל היו כלולות בנפש אדה"ר. לכן מכל נפש נפלו חלקים ועבודת האיש הישראלי לקבצם כנודע. והקיבוץ הוא ע"י שעובד עמהם את ד'. ולתכלית זה היה צריך האדם להיות על המקומות שנמצאים חלקי נפשו, אבל כשגבל ד' את גוף אדה"ר צבר עפרו מכל קצוות העולם כנודע ממדרש, ועי"ז יכול בעבודתו למצא את חלקי נפשו אשר בכל העולם במקום אחד שהוא נמצא ובדבר אחד שהוא משתמש. אבל תלוי אם לא קבע את גופו במקום אחד או בדבר אחד מהעולם, אשר אז יוצא מן כלל לפרט. כי אם יש לו תאוה למשל לאיזה דבר אז קבע את גופו רק בדבר זה. וגופו אין עתה כלל העולם שיוכל בכל דבר פרטי ובמקום פרטי למצוא חלקי נפשו שבכל העולם. ובאמת מזה בעצמו נעשה תאוה. כי יש רצון ויש תאוה. האדם רוצה לדבר מדברי העולם אשר זהו רצון פנימי שיען שמוציא בזה חלקי נפשו הנפזרים, אם מדבר זה או מכל חלקי העולם כנ"ל. לכן יש לו רצון פנימי שחלקי נפשו אשר בהדבר משתוקקות אליו, ולפי זה אין זה רצונו רק רצון הנפש. משא"כ אם נוהג א"ע בהדבר לא לשם ד' אז חלק נפשו שבהדבר נתגשם ומרגיש תאוה גופנית.
14
ט״וויוכל להיות שזה רמז הפסוקים והאספסוף וגו' אשר הדיוקים נודעים בספ"ק. אבל נודע שיותר נמצאים ניצוצות הנפשות בבשר, לכן צונו ד' להקריב בהמה אחר החטא. וזה והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה כי כשהתאוו ממילא נעשה מזה תאוה ולא יכלו להעלות נפשם שבכל העולם מן המן לבדו, ואמרו מי יאכילנו בשר לתכלית הנ"ל, זכרנו את הדגה וגו', כי נודע שבמצרים העלו בנ"י בעבודתם ר"ב ניצוצות וסברו שבאכילתם הבשר והדגים העלו זאת. אבל ועתה נפשנו יבישה אין כל. שנפשנו חסרה ניצוצותיה יען כי הכלל אין. כי בלתי אל המן עינינו. והן אמת שהמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח שהוא לחם רוחני והיו יכולים להוציא על ידו יותר את ניצוצי העולם. אבל שט"ו העם ולקטו שרצו ושטו בתאוה אל המן ולא היו מספיקים בו כמו שהוא רק וטחנו וגו' או דכו וגו' ובשלו בפרור ועי"ז והיה טעמו כטעם לשד השמן. שאף שמקודם לא היה לו טעם גשמי אבל מפני ששטו וגו' לכן והיה טעמו וגו' כי עורר בהם תאוה. וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אוהלו. מה שיושבים רק לפתח אוהלו ואינם מוציאים חלקי נפשותיהם מן כל העולם ומן כל דבר.
15
ט״זלכן כל איש יהודי צריך להרגיש בעצמו ולבחון את עצמו תמיד אם הוא נמצא כבר ואז יוכל אח"כ להיות מבחי' זכה יתיר. [בזוהר משפטים. זכה יתיר יהבין ליה רוח וכו'] וכל זמן שאין נפשו בשלמות ח"ו אינו יכול לזכות יתיר. וכמו שנרמז בהגדה חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. שצריך לראות את עצמו. אם הוא כבר נמצא כי אם כבר יצא ורואה א"ע אינו צריך לגלות כדי למצוא את חלקי נפשו. כי כל הגלות הוא אם אינו נמצא לכן חייב וכו' ואז הוא כאילו יצא ממצרים.
16
י״זוהנה יצחק אבינו ידע שעשו לא ימצא בעצמו את עצמו ונפשו וא"כ ישאר עשו הרשע. וחפץ לברכו בויתן לך אלקים. ד' יתן ל"ך. את עצמתך בלא עבודה. ופרש"י ז"ל יתן, לא מתנה חדשה חלקי נשמה והנפש של זכה רק של ויחזור ויתן שהיו נפשו ונפלו ממנו יחזור ד' ויתן לו. וכמו שכל הנבואה צריכה למעשה כעין הנבואה כדי שתתקיים כמו באלישע שזרק הצלוחית וצוה למלך לירות וכו' כן צוהו יצחק שיתן לו דברי אכילה עם בשר לאסוף ניצוצי נפשו של עשו לברכו. אבל מה שצוהו לאכלם לא כפי דעת וטעם של עשו, מה טעם וסברת עשו לאוכל למלא תאותו, אבל מטעמים כאשר אהבתי מהטעם שאני אוהב לפי שיש בהם חלקי הנפש כנ"ל, רצון ולא תאוה, וע"י עשיה זו כעין הברכה וחלקי הנפש שיאסוף יוכל לברכהו בויתן לך אלקים. ולא היה די שיקח מצאן אשר אתם כמו שאמרה רבקה ליעקב. כי יעקב היה יכול להוציא את חלקי נפשו שבכל העולם מכל דבר. לכן גם המעשה כעין הנבואה היתה די בצאנם שבפתח אוהליהם. משא"כ עשו שהיה כל ימיו בתאוה ולא היה יכול לאסוף חלקי נפשו אף אם ירצה מדבר או ממקום אחד. לכן צוהו וצא השדה וצודה לי ציד מהעולם הנפזר. אבל רבקה ידעה שעשו הוא הפסולת ובין כך ישאר עשו. ואף אם יתן ד' את הל"ך שלו, ישוב בעבירותיו ויפגמה ויפזרה. לכן חפצה שיברך ליעקב. ואף שיעקב אבינו כבר מצא א ת נפשו והיה מזכה יתיר. אבל זאת עבודה וסיוע לעם ישראל לדורות למען יקל להם העבודה ויהיו כולם צדיקים ע"י שיתן ד' להם את עצמותם אם יהיה להם רצון טוב ויזכו אח"כ לזכה יתיר. לכן אמרה אל יעקב שהוא יעשה המטעמים וכנ"ל שיצחק יברכהו. אבל יצחק אבינו כשנודע שזה היה יעקב ידע שויתן לך אלקים זהו מעט ליעקב, כי יעקב צריך לזכות מעצמו, ולעבוד להשיג בעצמו בבחי' זכה יתיר. לכן אמר גם ברוך יהיה מעצמו.
17
י״חלכן אחר ר"ה ויוהכ"פ ימי התשובה שצריכים לשוב ולהתחיל ולעבוד את בוראנו. וראשית עבודה היא למצוא את עצמנו ונפשנו הנפזרה בכל העולם וח"ו מחויבים גלות לבקש את נפשנו. ציונו ד' מצות סוכה כנודע מילקוט שזהו במקום גלות ואושפיזת יצחק מסייעות אותנו בויתן לך אלקים וגם ברוך יהיה, ומתחיל שמחת בית השואבה שממנו שואבים רוח הקודש כי אם מצאנו נפשנו נוכל לזכות לרוח שכך הוא הסדר נפש רוח וכו' כנודע בחי' רוח הקודש וק"ל.
18