דרך המלך, חגים, יום כיפור א׳Derekh HaMelekh, Holidays, Yom Kippur 1
א׳מוצאי יום הכפורים תרפ"ו
1
ב׳להבין מעט ענין יוה"כ וחתימתו. ואנו מבקשים במקום וכתוב וחתום. ומה שייך למעלה חתימה.
2
ג׳אמנם איתא בת"ז ת"א בענין תרעא קדישא דבה כל ציורין מתחזין וכו' וישראל אמרין רבון עלמא אע"ג דאנא בגלותא מרחקא ממך שימני כחותם על לבך ולא יתעדי מנן דיוקנך דאיהו חותם דילך שכינתא דילך דבגינה הוית דכיר לנא בגלותא עכ"ל הק'.
3
ד׳הענין חותם ד'. בבחי' כחותם על לבך שאנו אומרים לד' זה למעלה משכלנו. אבל בענין עבודה לפי דרכי הבעש"ט ז"ל יכול להיות כי הבעש"ט ז"ל גילה לנו איך צורת הפועל בנפעל וצורת החותם בנחתם ובכל דבר שבעולם צריכים להכיר את מי שאמר והיה העולם. לא לבד מה שהעולם מעיד על גודל חכמתו וכחו ית' כי לו הכח והממשלה וכולם בחכמה עשית. לא זאת בלבד. כי אף בחכם בו"ד נראה חכמתו במעשיו אף שהוא רחוק ונפרד מן מעשיו עתה. וכשאנו אומרים על ד' צורת החותם בנחתם היינו שהוא ית' ניכר שנמצא עתה כאן.
4
ה׳כי כל ענין צורה אינו דבר שהאדם נוגע בו אף לא דבר שנראהו. רק שאנו נודעים ממנו ע"י שעובר אל נפשנו. כל אדם יש לו אברים שונים וכשאנו מביטים בהם רק בבשרם אנו מביטים ומ"מ צורתם נקלטת אל קרבנו ואין אנו עושים לנו סימן בהם. כי כנודע מגמ' בענין היתר עגונה טביעת עין יותר טוב מסימן. היינו הצורה שנקלטת אל קרבנו. ואם נשאל מהו עצם הצורה. א"א לנו לענות מאומה מפני שאינו עצם לעצמו שנראהו ונמששו. וזה גם בכל דבר. כי הצורה היא התגלות הנפש של כל הדבר. וכיון שלנפש יש אותיות רוחניות אשר מצב הנפש בצירופי אותיותיהן תלוי. לכן הגוף שכל חיותו מנפשו גם הבשר נצטרף בצירופים שונים. העינים צרופים יחד או רחוקים וכדומה כפי צירופי אותיות נפשו. לכן צורה היא התגלות צרופי אותיות הנפש, ואין האיש רואה בעיניו הצורה. כי בעיניו הבשריים רק בשר רואה, בשר שא"א לו לתת סימן מובהק בין איש זה לזה. רק עיניו המה השביל שעשה ד' לנפשו שתרגיש בצירופי אותיות נפש זולתו עד שיבחין בין אם חכמת אדם תאיר פני זולתו או לא. לכן עד כמה שיראה האדם בצורת זולתו ועד כמה ידע לקרא בצרופי אותיות נשמתו המתגלים בפני חבירו, תלוי בנפש הרואה. ואף במשל גשמי אף שאינו דומה כ"כ מ"מ אנו רואים הכסיל והפקח כשמביטים במכונה. הכסיל רואה אופנים בודדים במקום אחד, והפקח עושה מזה צירוף אחד זהו מכונה אחת ורעיון אחד מצרפם לעשות דבר זה או זה. כפי מצב נפש הרואה כן קורא באותיות צרופי נפש זולתו. אסור להסתכל בצורת אדם רשע הזהירו לנו חז"ל, וסגולה טובה להסתכל בצדיק איתא בספ"ק. כי מסתכלים עתה בנפשו ובצירופי אותיות הנפש שעשה ד' שיתגלו כאן לחוץ. והם עוברים אל נפשנו ופועלים על אותיות נפשנו לעשות צירוף טוב או ח"ו להיפך.
5
ו׳דברי העולם אינם ברואים בודדים אלא דבר אחד. עולם. אותיות שנצטרפו לצירוף אחד. בחי' מאותות השמים שמוזכר בפסוק. כל עצם וחלק עולם הוא אות מאותיות אלקים ית' שנצטרפו יחד אשר עשה ד' שיתגלו. המדרש אומר על וירא אלקים את כל אשר עשה. א"ר יוחנן מלך בו"ד כשהוא מביט בעליונים אינו מביט בתחתונים אבל הקב"ה מביט בעליונים ובתחתונים ראי' אחת. עכ"ל הק'. והדבק במדותיו האדם צריך ללמד עצמו שלא יראה העליונים הרוחניים לדבר אחד והתחתונים לדבר אחד, וגם התחתונים כ"א לדבר בפני עצמו. רק את הכל יצרף לצירוף אחד. וירא אלקים את כל אשר עשה, אם מביטים בראיה אחת אז רואים את אלקים כביכול. וכמו בראיית נפשנו. שאנו מביטים בפני זולתנו אנו רואים את פנימיותו כל אחד לפי מצב נפשו אם חכם הנראה כמעט כ"א מכיר. אלא כל מה שהאדם מוציא את נפשו ומגלה אותה יותר ומביט על ידה בפני חבירו רואה יותר בפנימיותו צרופי אותיות נשמתו ועצם חברו. כן להבדיל באלף א"א הבדלות צריכים שלא לראות את העולם רק נפשנו תראה את צורת הפועל והחותם בנחתם. צרופי אותיות השם ית'. והפסוק מרמז שאמר דוד המלך כי אראה שמיך וכו' אם חפץ אני לראות את השמות שלך. מעשה אצבעותיך כנודע מס"י שהי' ספירות נקראים אצבעות, אז ירח וכוכבים אשר כוננת די לי. אם אני מסתכל בעולם כבר אני רואה צרופי שמות וספירות קדושות.
6
ז׳היוצא לנו מכל הנ"ל שצורה אינה דבר שעינינו רואות אותה. עיני בשר שלנו מביטות רק על חומר הדבר ובאדם על בשרו. וצורתו שהיא התגלות צירופי אותיות נשמתו עוברת אל נפשינו, לכן לפי התגלות נפש הרואה צירופי אותיות אלו מכיר בפני חבירו ויכול להכיר את תוכן פנימיות נפש הנראה. כמו ממשל הגשמי בין כסיל ופקח שראו מכונה. וכמו שאנו רואים שהילד והגדול כשמביטים בפני איש כ"א מכיר אחרת בפני הרואה. וכל איש ישראלי צריך לראות בהעולם צירופי אותיות אלקים בבחי' ממלא כל עלמין. היינו כנ"ל שצורה זו צורת החותם תעבור אל נפשו, ומי שאינו רואה זאת הוא יען שנפשו נסתרה. וצורת החותם היינו צירופי אותיות של השם אלקים א"א לעבור להנפש שלו. אדה"ר ידע שהחסרון בו ואמר את קולך וכו' ואחבא. כמה מן הוידוי יש בתיבה זו. רבש"ע יודע ומרגיש אני שלא אתה התחבאת ממני אחר החטא רק ואחבא, אני נחבאתי, ועתה האדם חושב שד' הסתתר ממנו. משא"כ מי שמגלה את נפשו וכל הבטה שמביט בעולם. בנפשו הוא מביט. אז רואה את צידת החותם ואת צירופי אותיות שם אלקים בחי' ממלא כל עלמין. ואיש כזה לא די שאין העולם פוגמו אלא אדרבה מקדשו. כמו רבא ור"נ (ב"ק ע"א) שלא אמר לו באורתא מפני שלא אכל בשרא דתורא ולמחרת האיר הבשרא דתורא את עיניו בתורה.
7
ח׳אבל כל זאת היא התגלות אלקות רק של בחי' ממכ"ע. ושלמות עבודה היא לבא אל התגלות של בחי' סובב ומקיף כ"ע. בחי' לעתיד. ואף שזאת העבודה היא גבוה הרבה מאד ממצבנו ודי לנו אם נזכה כעת להתגלות של ממכ"ע. אבל טעות גדול היא לאמר שאין צריכים ללמוד רק כפי שאנו מרגישים את מצבנו. וזה עניוות היצה"ר לחשוב א"ע רק לחומרי ולמין בהמה בעלת שכל. כי מי שמחשב א"ע לחומר בלבד אינו דורש מעצמו מאומה ואם רואה שאין בו עבירות גסות כבר די לו, כי תמיד תירוצו בצידו הלא חומר אני, וחוץ מזה הלא תמיד ישאר האדם רק במצבו ולא יעלה. ובאמת האדם הישראלי הוא דבר למעלה מן כל העולם, וכל איש ישראלי בעצמו אינו יודע את כל מצבו ועד כמה נשמתו נוגעת למעלה, כי באמת לכל איש ישראל נמשך ניצוץ של עבודה של לעתיד, ולו לא היה נמשך מן עבודה של לעתיד כי אז ח"ו לא היה יכול להיות התגלות של אור משיח. כי התגלות אור המשיח א"א שתהיה לנו מדבר שאין לנו שום שייכות. אך האורות שנמשכו לנו עתה בסוד ניצוץ בלא ידיעתינו יתגלו לנו בסוד אור אף בבחי' ידיעה. ובכלל אין האיש הישראלי רשאי לאמר זה למעלה מן מצבי, זה אין שייך לי, כי אף מי שאינו יודע את תוכן ושכל של כפות המנעול מ"מ כשנותנים לו מפתח והוא מסובב בו ג"כ נפתח השער אף בלי ידיעתו. והאם מי שאינו יודע למה ועד כמה העבירה גורמת ח"ו. האם בשביל אי ידיעתו אינו פוגם למעלה. ולמה תגרע העבודה לד' שלא תפעול ח"ו למעלה מן המדריגה התחתונה עד העליונה שבעליונות. כי עבודת ישראל תורה ומצות ותפלה. כח בידם לתקן תקוני עלאה ותתאה ולברוא עולמות חדשים בין אם יודע האדם מהם ובין אף אם לא ידע. ואף כשיודע מהם עבודתו מועילה יותר הרבה מאד מ"מ גם אם לא ידע פועל למעלה.
8
ט׳ויכול להיות שסבת העדר ידיעתו של אדם אף מה שהוא ונשמתו מתקנים. הוא מה שאיתא בהקדמת הזוה"ק דף ה' א' על הפסוק ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסד ארץ, שבכל חדושי אוריתא של ישראל נתחדש שמים חדשים. אבל כדי שלא יתהוה על החידושי תורה מקטרגים כמו בקבלת התורה, לכן ד' מכסה ומסתיר את החידושי אוריתא. וזה ובצל ידי כסיתיך כדי לנטוע שמים וכו'. ויכול להיות שבמדה שהאדם משועבד להעולם יש מורא מן שריה ומקטריגיה וצריכה תורתו הסתר עד שנסתרת גם ממנו מפני שיש גם בו חלק מן העולם וניצוצות שרי אוה"ע ו(מ)תקליה. ויכול להיות איש עם הארץ שכבר חידש שמים חדשים ועוד תיקונים ע"י מצוות שעשה וממנו נעלמה הכל מפני הנ"ל. ורחב"ד אמר אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל. אם תפלתי של עצמי שגורה בפי ויודע ומרגיש אני א ת גודל תפלתי מה שחדשתי בה כי אין הקב"ה צריך להסתירה שזה סימן שאין מקטרגין עלי, אז יודע אני שתפלתי מקובלת כיון שאין עליה מקטרגים.
9
י׳נחזור להנ"ל. העבודה של סובב ומקיף היא בחי' ישראל, כי ישראל עלו במחשבה ובגלל אבות שעשו רצונך כמו שאיתא מהרבי ר' דוב זצ"ל שהם בעבודתם עשו הרצון שיברא ד' את העולמות, נמצא שישראל היו אף קודם שהיה עולם אף במחשבה, אמור מעתה שהתגלות ישראל אין בחי' ממכ"ע לבד כי מצב נשמת ושם ישראל עלו טרם היה עולם לכן מצבם בחי' סובב ומקיף קודם המשכת הקו עוד, ואז לא התגלה צורת החותם בנחתם רק כביכול הנחתם בחותם. וכנודע כעין זה הסוד שאיתא מהר"ב ז"ל על אז תתענג על ד' בחי' על הוי'. וכמו המשל שאיתא מהמדרש למלך שלקח את בנו על כתפו והבן. ובאמת כל הכח שנכיר אנחנו את צורת החותם תמיד ותהיה בחי' שויתי ד' לנגדי תמיד הוא רק יען שצורתנו למעלה כנ"ל. וכמו שמרומז צורת יעקב נחקקת בכסא כבוד. וזה פירוש הת"ז שאמרו ישראל להקב"ה אף דאנא בגלותא מרחקא ממך שימני כחותם על לבך לא כחותם עלי רק כביכול עליך על לבך, וממילא ולא יתעדי מינך דיוקנך דאיהו חותם דילך שכינתא דילך וכו'. לכן יוה"כ שהיא לעילא מן העולמות שאז נמשך אור מן סובב ומקיף עד שכל המקטרגים מתבטלים ואין להשטן בו רשות, נקרא בחי' חתימה בחי' שימני כחותם על לבך, ועי"ז צורת החותם נתגלה בנחתם וד' חותם לנו כ"ט כמו שמבקשים וחתמנו וכו' אמן.
10