דרך המלך, תורה, ויגש א׳Derekh HaMelekh, Torah, Vayigash 1

א׳פרשת ויגש תרפ"ט

ב׳ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך וכו', איתא בספרי תלמידי הבעש"ט ז"ל, עה"פ מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו. אשר לכאורה תימה כפל הלשון מי יעלה ומי יקום למה לי. ע"פ פשוט, כי אם לא יעלה בודאי לא יקום. ואומרים בקדשם, שיש מי שמתלהב לפעמים ונופל אח"כ לנמיכיותו, ולא די שההתלהבות נפסקה ממנו רק בכל מצבו נשאר שוב איש נמוך וגרוע כמו שהיה ר"ל. ואז מצבו יותר רע מאשר בראשונה טרם עלה, כמו מי שעולה אל מקום גבוה שהנפילה יכולה להזיק לו ח"ו יותר מאילו לא הלך ולא עלה. לכן מרמז הפסוק מי יעלה בהר ד'. ואף אם עולה לפעמים ומתלהב לפעמים בניצוץ של קדושה ואור עליון ומי יקום במקום קדשו שלא יפול ח"ו שוב, עכ"ל הק'.

ג׳כי באמת הלואי רק יעכב האיש לעצמו כל ניצוצי הקדושה אשר מתנוצצין בנפשו במיני התעוררויות הרצון אהבה ויראה ותשוקה, כי אז כבר היו דיים לו להתקשר על ידם בד' ועבודתו ית', ולא היה צריך לחזר אחר עצות ואמתלאות איך לעורר ולהלהיב ולקדש את עצמו. ועיקר החסרון הוא שעד מהרה יכבה האש והניצוץ שהתנוצץ בקרבו, עד שיש כמה פעמים שאינו מרגיש שהוא בן איזה הרגשה וניצוץ טוב. מפני שנכבו טרם נתודעו בגופו.

ד׳סבה גדולה היא לזה. על שאין האדם בכלל מכיר מהו ניצוץ קדושה בו. כי ע"פ רוב באה בלבו מין דאגה על מצבו הנמוך. ואינו חושב שדאגה זו מין התגלות קדושה היא. ודומה שכמו העני ר"ל כאשר מכיר את רישו ודואג עליו שאין לומר שדאגתו זו עשירות היא. כן גם הוא שדואג על עניות נפשו חרבנה והתרחקותה איך יחשב את דאגה זו למין התגלות של קדושה. לכן כאשר באה לו דאגה כזו נשאר יושב ודומם. ולפעמים עוד מין יאוש עולה בו. לאמר כבר רבו פגמי. ובכלל כל מצבי גס עד שגם אני ששקוע בה עד צוארי ג"כ רואה זאת ואפי' אם מאה שנים אחיה האם אוכל לעלות מן רפש הזה עד שיגע עכ"פ בתחתית הקדושה. ולא ידע שגם דאגה זו ושבירת הלב זה מין התרוממות הוא. הוא דואג אם יוכל בכל שנותיו ליגע בתחתית הקדושה. וכבר עתה שכינה הקדושה בתוכו והכביכול אוחז בבגדו. מלשון בוגד. בהפגם בעצמו ובדאגתו על נמיכותו ר"ל אוחז ד' ואומר לו חזור בך. והוא צריך לאמר לנפשו אם ד' אצלי אחזתיו ולא ארפנו אתדבק עתה בקדושתו ית' ויקל לי לשוב ולהטהר. ובאורו ית' אסע ואלך.

ה׳כי ראשית ההתגלות בבעל תשובה ובכלל באיש במצב נמוך. יכולה להיות רק באופן זה. בבחי' אחזו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך. רק בבגדו כנ"ל מלשון בוגד. בזה שיראה את מצבו הנמוך. וכפי שדברנו. הרבה פעמים באה הדאגה אף בלא תשובה. לא שבא לו רצון שישוב על כל פגמיו ועל נמיכיותו, רק דאגה גרידה שרואה את עניו. ואדרבה דאגה שרק מבכה את מצבו ואת אבדתו שיאבד לפי דעתו בדלות ושפלות הגוף והנפש, רק בבגדו אוחז הקב"ה. בעוד שהוא רחוק מן התשובה ואומר לא בעינא. כי למשל אם מדבר איש אל חבירו אז שומעים קול אחר. קול המדבר ולא קול השומע. מפני שמחוצה לו בא הדיבור מהמדבר שעומד חוצה למדבר אליו. משא"כ כשבאה התגלות לנביא שבאה ההתגלות גם מפנימיותו של הנביא בבחי' התדבקות רוחא ברוחא והתגלה ד' בו כתיב והאלקים יעננו בקול ודרשו חז"ל בקולו של משה. כיון שמפנימיותו באה ההתגלות שנתלבש קול של מעלה בקולו של משה. אבל לא בענין נבואת משה רבינו אנו מדברים כעת כי מי ישיגהו, רק בניצוץ התגלות של ישראל שאינו נביא. ורק ניצוץ של ניצוץ הארה דהארה זורח עליו במוחו ולבו. וכיון שהיא התגלות בפנימיותו במוחו ולבו, אז רק מחשבותיו והרהורי לבו יכול הוא לראות, רק שהם מתיצבים ומתראים בו כפי רוח ד' שנתלבש בהם, וכמו חלום שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו ומ"מ לפעמים רוח נבואה נתלבש בהם. ואמרו חז"ל ע"ז כשם וכו' כך א"א לחלום בלא דברים בטלים. וצריכים לפתרו להסיר את התבן ואת הציורים שבאים מרעיונותיו של עצמו. ולהבין את רוח הנבואה שבהם שהעמיד את רעיונותיו ומחשבותיו באופן זה דוקא.

ו׳ואפשר להבין בזה איזה דיוק בדברי יוסף אל פרעה שאמר חלום פרעה אחד הוא, ופתר לו את חלומו שבע פרות שבע שנים. ואח"כ הוסיף לאמר ועל השנות החלום פעמים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו. שלכאורה ע"פ פשוט כל אלה שאמר מקודם חלום פרעה אחד הוא ומה שאמר אח"כ ועל השנות החלום וגו' דבר אחד הוא, היינו לעולם דבר אחד הוא ולמה נשנה פעמיים כי נכון הדבר וגו'. ולמה הפסיק הענין בפתרונו. ולא אמר לו יחד חלום פרעה אחד הוא ועל השנות וגו'. אבל להנ"ל יש ב' דברים בחלום, רעיונות האיש, וגם רוח הנבואה שבהם, ועל שניהם היה קשה בחלום פרעה למה הראה ד' לו ב' פעמים רוח נבואה אחת, ואפי' אם רצה ד' להראותו ב' פעמים למה בב' מיני מחזות וציורים בפרות ושבלים, ולא נשנה ב' פעמים הדבר שכבר ראה. וזה היה טעותם של החרטומים שפתרוהו לב' דברים. אבל יוסף הפריד זאת לב' דברים, חלום פרעה מה שהוא חלום פרעה היינו הציורים אחד. ואין צריכים לתרץ קושיא זו למה נשתנו מפני שחלום פרעה הוא ורעיונות אלו היו במוחו מהרהורי דלבא לכן ראה גם שניהם, ועל השנות החלום בה' הידיעה היינו עיקרו של החלום שהוא חלק נבואה זה הוא באמת קשיא למה נשנה פעמיים, על זה הוצרך לתרץ כי נכון וגו' וממהר האלקים. ולולא שב' מיני מחשבות היו בפרעה כי אז חלום פרעה שהוא חלק הציורים לא היו שונים והיה חולם לו ב' פעמים פרות או ב' פעמים שבלים כנ"ל.

ז׳נמצא שההתגלות הבאה בפנימיות האדם נראה לו ברעיונותיו. וכיון שהאדם המתחיל לשוב עודו שקוע כל היום בשטותים והבלים היפך רצון ד', לכן את ניצוץ התעוררות עליון יכול הוא לראות שוב רק ברעיונותיו, שטותים מתראים לפניו והוא רואה ומכיר את שפלותם ונמיכיותיו שנמשך אחריהם, כי באיזה אופן אחר יראה זאת, הכל ע"י רעיונותיו, ורעיונותיו רחוקים המה מד' ועוד היפך רצונו ח"ו ומוכרח להיות גם התגלותו ורוממותו ג"כ ע"י לבוש עכור כזה, ואם ח"ו עושה היפך רצון ד' גם בפועל אז ההתגלות של ההתנגדות מתגלה ונאחזת ג"כ כהתנגדות בפועל ע"י שונאים וכדומה שגורמים לו דאגה ח"ו. והיה אם יודע האיש שגם מרירות הזאת והראות פגמיו ודאגה זו אתעדלע"ל היא בחי' תפסו הקב"ה ואמר לו חזור בך, והוא מתחזק ואומר בה' אשר בי עתה אוכל לשוב ולהתקדש כנ"ל אחזתיו ולא ארפנו אז מתעלה ומתקדש. ואם לאו נופל ח"ו. וזה מי יעלה בהר ד', ואף אם אינו עולה רק שבמקומו שהוא נמצא מתגלה אליו ד', עכ"פ יקום במקום קדשו, שבמקומו שנמצא ישאר מקום קדוש.

ח׳בספרי כ"ק אא"מ הה"ק זצללה"ה איתא איך שבכל איש ישראל מתעורר בכל יום הרהור תשובה. כמו שאיתא מהבעש"ט זצללה"ה שזהו הב"ק שיוצאת בכל יום מחורב. ומלמד לנו כ"ק אא"מ זצ"ל איך שצריכים שלא לעזוב את ההרהור לריק רק יעשה תיכף בה מצוה. ואנו שיורדים בדור הזה יותר לעקבתא דמשיחא ירידה יותר לבחי' עקביים. צריכים למצא את קדושתו ית' בעמקות ומקומות יותר נמוכין בבחי' בכל מקום שגלו שכינה עמהם. כ"ק אא"מ אמר שהרהור תשובה שבאה בלב הישראל התעוררות עליון הוא, ואנו צריכים למצוא שאף טרם התעורר בו הרהור תשובה ורק חסרונותיו מתגלים לנגד עיניו, אדרבה ראיה כזו אשר עלול הוא ליפול לידי יאוש ח"ו אם לא ידע לאמר אחזתיו ולא וכו' ג"כ התעוררות עליון הוא, ורוח הקודש נמשך לו עד הלום.

ט׳ולא ישיגוהו משיגי הגוף. אותם שמשיגים רק את הגוף ודברים גופניים ממלאים את מוחם ולבם יכולים להשיג את קדושתו רק בבחי' "לא". איך שהם אינם קרובים אליו. ולא. ישיגוהו משיגי הגוף. וזהו גדלותו ית' שיכול להתצמצם גם למקומות הנמוכין, מה גדלו מעשיך ד' מאוד עמקו גם במקומות הנמוכין והעמוקין. ומהו העמקות וההשפלה. שאיש בער "לא" ידע. שידע אותו ית' ע"י ה"לא" שרחוק מד' וגם זאת תהיה ידיעה. גם שמה כבודו ית' מתפשט מה גדלו וגו' מאד עמקו.

י׳כי בכלל ביאתו של הישראל לעוה"ז הוא לגלות ולפשט את אלקותו ית' בכל המקומות אף הנמוכין. מין שליחות מד'. כי יש התגלות חיות של כלים חיות גופנית לבד. ויש התגלות חיות פנימית בחי' אורות וכלים כדאיתא בספ"ק. וגם הכלים יש להם חיות רק שהוא חיות של הכלים לבד. למשל באדם גם לרגל וליד יש חיות רק שהוא חיות גופני לבד בחי' דיו לחי שהוא חי ולא יותר, משא"כ במוח ולב נתגלה גם המחשבה והרצון שהוא יותר מחיות לצורך קיום הגוף לבד. והנה בעולם יש חיות אבל רק חיות של דיו שהוא חי, ובישראל נתגלה גם מחשבות קדושות תורה ורצון שהוא עצם קדושתו ית'. וכיון שהוא ית' אין בו פירוד והרכבה, א"א שתתפשט חיותו למקומות השפלים של בחי' מלכותו בכל משלה בלתי אם גם קדושתו תתפשט, כי אם לאו הרי זה כעין פירוד. חיות הכלים יש ולא האורות. לכן נשלחים בני ישראל למקומות השפלים ג"כ ונר אלקים בידם. ובקדושתם פושטים את האורות והקדושה לכל המקומות. כי לי כל הארץ רק ע"י ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, על ידכם. ואפי' אם הוא נשקע עד הצואר בשפלותו ד' עמו, איך ע"י בחי' "לא". ע"י בחי' תפסו בבגדו כנ"ל.

י״אוזאת כל יכולתינו להתקבל בתשובה. כי הן אמת שבכל מקום שהאיש ישראל נמצא צריך להיות יהודי ולא יטה אף כמלא נימא מדרך ד'. אבל בשמים מלמדין זכות עליו, הלא אם לא היה במקומות אלו לא היה חוטא, ורק מפני שנשלח לנמיכיות, ולמה נשלח לא לצרכיו רק לשם ד'. והגמרא רמזה גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, זו גדלותה של תשובה, מפני שנוגעת גם למעלה. הלא לצרכי שמים נשלח שמה ועי"ז נכשל חייו. נחזור להנ"ל, מי יעלה בהר ד' ואם לאו עכ"פ מי יקום במקום קדשו, שבמקומו שהוא נמצא ישאר קודש, כי תמיד ד' עמו אף בראותו את נמיכיותו ובסבלנותו את דאגותיו, וזה כל עיקר יכולת תפלתנו לפעול במרום, כי ד' מתפלל "ד' שבנו" כי תמיד הוא עמנו, איך שאנו נמצאים, ותפילת ד' היא שנתלבשה בקולנו. וכמו שאיתא מהקדושת לוי זצ"ל. על הפסוק ויקרא ד' ד' שהאלקות שבנו הוא הקורא לד'.

י״בוהנה על דבורי יהודה ליוסף איתא במדרש, תפוחי זהב במשכיות כסף וכו' שבדבורו טמונות כוונות. ולהנ"ל אפשר נרמז גם זאת, שכשראה יהודה את צרתו אמר בי אדוני, יודע אני שגם עתה בי ד' ית', וממילא ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני תתקבל תפלתי, בחי' ויקרא ד' ד', כנ"ל.

י״גכי כמוך כפרעה. כי כל המלוכה של מצרים נקראת ע"ש פרעה וכשרצה יוסף לאסרם שלח לפרעה שישלח לו גבורים, ואמר לד' כי כמוך כפרעה, פרעה לא בידו ולא ברצונו גורם לי דאגה רק כמוך הוא, כמו שאתה אומר לו, ואתה הוא שמדבר אלי ע"י יסודי פרעה וגם עתה אינני רחוק ממך, בי בקרבי אדוני, ויכנסו דברי באזניך ואושע בכ"ע.