דרך מצותיך, מצות האמנת אלקות ז׳Derekh Mitzvotekha, The commandment of having faith in God 7
א׳ז) והנה עתה יובן היטב ענין התוארים שכינו לו הנביאים וחז"ל שהתחלנו לבאר לעיל פ"ד, אשר הפלסופים נדחקו מאד בזה ואמרו כי כל מה שאנו רואים שהכתוב מכנה המדות לבורא ית' וית' כמו שנאמר יושב בשמים ישחק (תלים ב' ד'), כעסוני בהבליהם (דברים ל"ב כ"א) כאשר שש ה' וגו' (דברים כ"ח ס"ג) אינו שהוא בעל מדות כי הרי הוא אומר אני ה' לא שניתי (מלאכי ג' ו') ואילו הי' פעמים כועס ופעמים שמח היה משתנה, אלא על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בנ"א, ור"ל שהוא פועל פעולות דומות לפעולות הבאות מאתנו ר"ל מתנועות נפשיות לא שהוא ית' בעל תכונות נפשיות מטעם הנ"ל ועוד שכל מי שהוא בעל מדה הוא שני דברים הוא והמדה, ובלשונם נושא המקרה ונשוא המקרה, וזה לא יתכן בבורא ית' שהוא א' כנ"ל. ראה עד אנה הביאם דחקם ובאמת לפי כוונתם שהמדות הם עצמותו בטוב נדחקו מפני שבו ית' נתחייבנו להסיר הריבוי והשינוי כמש"ל, אבל באמת אינו כן אלא שנמצאו באמת המדות האלו למעלה באלקותו ית' והן העשר ספירות דאצילות, אלא שאינן ממהות המדות שבאדם ונעלים מהם עילוי רב וכמ"ש באגה"ק (סי' ט"ו) בשם הה"מ ז"ל ע"פ ואנכי עפר ואפר (בראשית י"ח כ"ז) וכמ"ש פ"ז, אבל עכ"ז הם מהות מדות ויתכן כפשוטו באמת מ"ש יושב בשמים ישחק (תלים ב' ד') או כעסוני בהבליהם (דברים ל"ב כ"א) וכמ"ש וחרה אף ה' שהוא בחי' מדת הגבורה להתפעל בכעס ודין על המורד ולהענישו, או להיפוך להתפעל במדת האהבה על הצדיק להטיב לו, והמה מדות אלקיי' ממש, ואעפ"כ אין זה מחייב שינוי בו ית' ולא ריבוי לפי שכבר הקדמנו לעיל שעם שנק' אלקות אינן מהותו ועצמותו ממש אלא שנאצלו ונמשכו ממנו בבחי' אור וזיו דזיו וגם זאת ע"י צמצום הנ"ל כדי להנהיג העולמות על ידן ואחר שנתצמצם הארת אלקות עם שהיא הארה אלהית והוא ית' הוא המאיר אותה מ"מ לפי גודל הצמצום יתכן ההתפעלות בחסד וגבורה שחוק וכעס אבל במהותו ועצמותו ית' הוא אומר אני ה' לא שניתי כנ"ל, אמנם לכאורה קשה הל' שאומר כאשר שש ה', וחרה אף ה', משמע שמהו"ע ממש הוא השש או הכועס כי לעולם לא יקרא שם מן השמות אלא על מהו"ע ממש, אך הענין שזהו מצד התלבשות אור העצמות במדות הנ"ל כמש"ל פ"ו ולכן בהתעוררות מדת הגבורה ע"י אתעדל"ת של המורד הרי גם אור העצמות שבמדה הוא יפעול ויחי' המדה של הגבורה והכעס להעניש החוטא א"כ הרי יתכן לומר וחרה אף הוי' ממש, אלא שזו ההתפעלות אינו קנוי באמתת באור העצמות רק שנראה כן וכמשל המים בהכלי שמשתני' לפי גוון הכלי ומראי' כן ומ"מ אין השינוי קנוי בהם. ואמנם במהו"ע ממש שלמעלה מן ההארה דהארה הנ"ל הנק' עצמות שבכלים והוא למעלה מן הצמצום הנ"ל גם התפעלות זו הנראית אינה נמצאת כנ"ל ועד"ז כל התוארים מה שנק' חכם ומבין וחסיד וגבור ונורא הכל מצד התלבשות אור העצמות במדות החכמה והבינה והחסד והגבורה כו' שבהתלבשותו בחכמה נק' חכם על שם שהוא מקור חכמה זו ומחי' אותה ע"י אור העצמות כנ"ל וכן מבין בבינה וכו' וגם שהוא מתחכם על ידי החכמה להאיר חכמה באבי"ע וכן מתחסד ע"י החסד כו' וז"ש רז"ל במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו לפי שהגדולה עצמה ענוה גדולה היא להשפיל עצמו כ"כ ע"י צמצום רב להיות נק' גדול כנ"ל, וז"ש אשר ברא ששון ושמחה שהשמחה שלו היא נקראת בריאה אצלו ולא כמו באדם ששמחתו היא עצמותו לפי שענין השמחה שהיא התפעלות לא יתכן בעצמותו כנ"ל אלא ע"י שצמצם אורו להאיר ברשימו בעלמא כנ"ל ובהארה זו יתכן בחי' התהוות השמחה כדכתיב ישמח ה' במעשיו (תלים ק"ד ל"א) כשעושים רצונו של מקום ואזי מחמת השמחה זאת יבא ג"כ החסד להטיב להם ולהשפיע להם כל טוב ברוחניות ובגשמיות כמ"ש הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד כו' ובחי' שמחה זו שהיא בבחי' כלים דאצי' עם שהיא אלקית מ"מ לגבי עצמותו היא בריאה מאין ליש וזהו אשר ברא כו' ומ"מ גם אור העצמות המתלבש בכלים הללו נראה בו התפעלות השמחה וזהו ישמח הוי' דאצי' במעשיו וד"ל: והנה מבחי' כלים דאצי' נעשים אורות בבי"ע וכלים די"ס דבי"ע הם נבראים ממש ואינן אלהות והיינו כי באמת המדות דאצילות עם שהם בחי' התפעלות כנ"ל מ"מ מאחר שהם אלהות אינן בערך המדות שבנבראים כלל לא מיני' ולא מקצתי' וכמ"ש הרמב"ם שהוא היודע והוא הידוע והוא הדיעה עצמה ודבר זה אין כח בלב האדם להכירו על בוריו ונת"ל שזהו בכלי חב"ד דאצילות שלהיותן אלהות א"כ הם איהו וגרמוהי חד שהוא היודע והוא הדיעה וכו' ועד"ז בשאר מדותיו כמו בחסד וגבורה ורחמנות כמ"ש בלק"א ח"ב (פ"ח) שם והם למעלה מהשכלת הנבראים, לזאת כדי שמבחי' התפעלות שבבחי' אצי' יומשך להיות נשפע בעוה"ז השפעות הבאות מחמתן כמו הטובה בבני חיי ומזוני מהחסד כשנתפעל ב"ה בחסד שבאצי' להטיב לו בעשות האדם הטוב והישר בעיניו ית' ולהיפוך שיומשך העונש והדין לעשות נקמה בעוברי רצונו כשנתפעל עליהן במדת גבורתו דאצילות, צ"ל התלבשות המדות הנ"ל דאצי' בכלים דבי"ע שאזי מתעבה מהות ההתפעלות ועד"מ באדם הכעס שהוא בלב בחרון אף גשמי הוא וממנו יוצא הדין והעונש בפועל כשמכהו בידו מחמת זה או מצוה בדברו להכותו כו' ושרש הכעס הוא במוח ושכל הוא בתכלית הרוחני' והדקות דהיינו הקפידא שהוא רק מה שלא יוכל לסבול הדבר במוחו אבל איננו מציאות כעס כלל, ועד"ז יובן ענין התלבשות כלים דאצילות בכלים דבי"ע ויש בזה רבוא רבבות מדריגות ההשתלשלות עד שיתהווה ממדות הנ"ל בחי' התפעלות קרוב לערך שיהי' מהן השפעות גשמיי' הן בחסד והן בגבורה, ומצינו ג"כ שההשפעה נמשכת דרך שלוחים והן המלאכים וכ"ז כדי שיתגשם השפע לבוא בעולם השפל שצריך להיות נמשכת דרך כבוד נברא, הן לטוב הן למוטב לענוש נכסין לשרושי להמית לאסור ולחבל וכו' שכ"ז הוא ע"י המלאכים דיצי' ועשי' הנקראי' רצועה לאלקאה שהם הקרובים אל השינויים והתפעלות הגשמיות תכלית הקורבה אלו דייני גזירות ואלו דייני חבלות ואלו דייני נפשות זה סופר וזה שוקל כו' וכמ"ש הרמ"ק שער כ"ד פי"א, ויש השפעה שאינה צריכה להתגשם ע"י שלוחים כאלו כמו השפעת אלהות להתענג בג"ע עליון ותחתון כו' ומ"מ הגם שההשפעה נמשכת דרך כלים נבראים כמו הכלים דבי"ע וכ"ש המלאכים הנה מ"מ הוא ית' הוא המשפיע כי השפעתן זו הוא ע"י הארת האצי' שמלובשת בהן כנ"ל שכלים דאצי' מתלבשים בבי"ע ואפי' בארץ הגשמי' יש בה מבחי' כלי החיצון דמל' שבמל' דאצי' שהיא אלהית ממש ובתוכה א"ס ב"ה שהוא בחי' הארת הקו שהאור מעין המאור כמ"ש באגה"ק (סי' כ') המתחיל איהו וחיוהי כו' ועי"ז יש בה כח להצמיח מאין ליש עשבים ואילנות שנמצא כח הצמיחה היא ממנו ית' בעצמו אלא שמה שבא בצמיח' גשמיות זהו מצד התלבשותו בארץ גשמי וכמ"כ ההשפעות שע"י המלאכי' שבתוכם מאיר אור ה' מכלים דאצילות ועי"ז הוא ההשפעה ולכן אומר המלאך על עצמו ל' אלהות כמ"ש בהגר כי לגוי גדול אשימנו כו' (בראשית כ"א י"ח) שכוונתו על אלהות המתלבש בו שהוא העיקר ובכחו ההשפעה אלא שהמלאך הוא כלי לזה והוא סיבת התעבות השפע כנ"ל באורך שהכלים גורמים השינוי וכו' ועמ"ש במצוה ש"ב פ"ב, והנה הגם שהכלים דאצי' מתלבשים בבי"ע ובאים מהן כל הפעולות גשמיים ובהתחלקות רב להשפיע לכל א' כפרי מעללו והן אלהות ממש דהיינו שהם מדותיו ית' חסדו וגבורתו ורחמנותו ונצחונו והודו והתקשרותו ומלכותו, שע"ז מאיר חסדו וע"ז גבורתו וע"ז רחמנותו כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו לפי שבאתעדל"ת אתעדל"ע וכמבואר בענין הטיקלא, אלא שמאירים דרך כלים דבי"ע כפי הפעולה שצ"ל על ידן כנ"ל, אעפ"כ אין זה גורם התפעלות ושינוי בו ית', לפי שאצילותן ממנו ית', הוא מבחי' אור וזיו לבד שאינו נוגע להעצם, וגם זאת ע"י צמצום רב ועצום שנתצמצם האור הזה כנ"ל עד שברשימו הנשאר הוא ההתפעלות ואינו נוגע להעצם וכנ"ל במ"ש אשר ברא שמחה כו' ואעפ"י שהאור הקו מתלבש בהן והוא מבחי' שלמעלה מהצמצום ועל ידו כל ההנהגות נת"ל שבו אין ההתפעלות אמיתי' רק שנראה כן לצד התלבשות בכלים כמשל המים לפי גוון הכלי כנ"ל ואמנם עצמותו ית' הוא למעלה מעלה מן הקו וכמשל ביטול הזיו לגבי המאור שאין שינויי הזיו פועלים שינוי בו אפי' שינוי זה גם שאינו אמיתי, ונמצא עלו שני העיקרים כהוגן שהוא ית' המנהיג עולמו וממנו כל ההשפעות כמ"ש בעיקר ה' ואעפ"כ אין בו שינוי כלל כמ"ש בעיקר ב' שהוא א' האמת:
1
