דרך פקודך ל״בDerekh Pikudekha 32
א׳מל"ת לב שלא לעשות מלאכה בשבת
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה ל"ב מל"ת שלא לעשות מלאכ' בשבת שנאמר לא תעשה כל מלאכה הם ל"ט מלאכות אשר הם שנויות במסכת שבת פ' כלל גדול נדבר בהם אי"ה בחלק הדבור:
(א) מצוה ל"ב מל"ת שלא לעשות מלאכ' בשבת שנאמר לא תעשה כל מלאכה הם ל"ט מלאכות אשר הם שנויות במסכת שבת פ' כלל גדול נדבר בהם אי"ה בחלק הדבור:
2
ג׳(ב) הט"ל מלאכות הנ"ל נקראים אבות מלאכות מכלל דאיכא תולדות לכ"א מהמלאכות ותולדותיהן כיוצא בהן דאין חילוק בעונשן כמ"ש אי"ה:
3
ד׳(ג) עשה אחד מהאבות הנ"ל או מתולדותיהן בשוגג חייב חטאת ובמזיד בלא התראה כרת ובהתראה חייב סקילה:
4
ה׳(ד) ידע שהיום שבת ושכח שהמלאכות הללו אסורות ועשאן אפילו בהעלם אחד חייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה בין אם היה אבות או תולדות אבל אב עם תולדה דידיה או ב' תולדות מאב אחד או עשה ב' פעמים אב אחד כגון זורע וזורע בשבת אחת בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת זהו דוקא כשידע שהיום שבת אבל לא ידע שהמלאכות הללו אסורות או אפי' ידע שאסורות אבל לא ידע שחייבין עליהם כרת וסקילה (אבל שגגת קרבן אינה שגגה):
5
ו׳(ה) אבל אם שכח שהיום שבת אע"פ שידע שיש שבח בעול' ועשה מלאכות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת על כל היום כולו וכן אם אירע כן בשבת השני חייב עליו חטאת אע"פ שעשה מעין המלאכות שעשה בשבת הראשון חייב על שבת השני חטאת בפ"ע על כל היום וכ"ז כשידע שיש עיקר מצות שבת בתורה:
6
ז׳(ו) אבל אם שכח שנצטוו ישראל על השבת או שנשבה כשהוא קטן לבין הנכרים ולא ידע כלל משבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת על כל השבתות והמלאכות:
7
ח׳(ז) יש מלאכות שמותרות מדאוריי' אבל חז"ל גזרו עליהן ונקראים שבות חייבין עליהן מכות מרדות:
8
ט׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ובפרט אזהרות מצוה זו מחוייב האד' ללמוד להיו' בקי בהן ובשמותיהן כי בקל יוכל האדם לבא ח"ו לידי חילול שבת מבלי התבונן ולא ידע ואשם ונשא עונו ח"ו ומאד מאד צריך להיות עיניו פקוחות לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל א"כ הגם שבכל התורה כולה וכל מצותיה מחוייב האדם לקיימם בדיבור ג"כ היינו השינון בהם יתירה עליהן המצוה שינון הזאת שצריך להתמיד בשינונה מטעם הנ"ל וצריך להבן דבר מת"ד להוליד בשכלו הלכות וטעמים מחודשים ודדי' ירווך וכו':
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ובפרט אזהרות מצוה זו מחוייב האד' ללמוד להיו' בקי בהן ובשמותיהן כי בקל יוכל האדם לבא ח"ו לידי חילול שבת מבלי התבונן ולא ידע ואשם ונשא עונו ח"ו ומאד מאד צריך להיות עיניו פקוחות לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל א"כ הגם שבכל התורה כולה וכל מצותיה מחוייב האדם לקיימם בדיבור ג"כ היינו השינון בהם יתירה עליהן המצוה שינון הזאת שצריך להתמיד בשינונה מטעם הנ"ל וצריך להבן דבר מת"ד להוליד בשכלו הלכות וטעמים מחודשים ודדי' ירווך וכו':
9
י׳(ב) שבת שקולה כנגד כל המצות כי היא אות בין השי"ת ובין ישראל והמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו (ונ"ל אפילו במילי דרבנן ואי"ה יתבאר להלן הנלפע"ד):
10
י״א(ג) המשמר שבת שכרו כפול והנביא משבחו אשרי אנוש יעשה זאת שומר שבת מחללו:
11
י״בחלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכוין במניעה ממלאכות דאורייתא לקיים אזהרת התורה ובמניעה בדבר שהוא מדרבנן לא תסור וכו' שאל אביך וכו' ובפרט במצוה הלזו דאינו ניכר דדילמא מלאכה הוא דלית ליה וכמה בטלני איכא בשוקא ע"כ מהראוי לאדם תיכף בהכנסת שבת לקבל ע"ע שלא לעשות כל מלאכה מחמת גזרת הבורא ית' עליו:
(א) ודאי צריך לכוין במניעה ממלאכות דאורייתא לקיים אזהרת התורה ובמניעה בדבר שהוא מדרבנן לא תסור וכו' שאל אביך וכו' ובפרט במצוה הלזו דאינו ניכר דדילמא מלאכה הוא דלית ליה וכמה בטלני איכא בשוקא ע"כ מהראוי לאדם תיכף בהכנסת שבת לקבל ע"ע שלא לעשות כל מלאכה מחמת גזרת הבורא ית' עליו:
12
י״ג(ב) ונראה דצריך לכוין ג"כ הטעם להיות הטעם מבואר בתורה כי ששת ימיה עשה י"י וכו' וינח ביום השביעי הנה הוא זכרון למ"ב (עמ"ש במצוה הקודמת) ונראה דצריך לכוין ג"כ הטעם המבואר במשנה תורה זכרת כי עבד היית באמ"צ וכו' ע"כ צוך י"י אלקיך לעשות את יום השבת ובזולת רנת הטעמים הללו לא יחשב לו בכלל החל קא דרבנן המצוה הזאת כמ"ש כמה פעמים:
13
י״ד(ג) העמיק בדבר הרב בעל החינוך שכתב שהש"י ציונו לשבות ממלאכה ביום השביעי ויהיה מחשבות האדם פנויים לחשוב באמונת חידוש העולם אשר ברא וחידש הש"י בששת ימים וישבות ביום השביעי. וכן זכר ליצ"מ שהיינו עבדים למצרים לעשות מלאכתם ויוציאנו י"י אלקינו משם להיותינו עבדים לו ית"ש לעשות מלאכתו מלאכת הקודש:
14
ט״ו(ד) עפ"י דרך הנסתר יש להתבונן בטעם איסור ט"ל מלאכות כי קודם חטא אדה"ר לא היה האדם מצטרך לעשיית המלאכות להשלמ' צרכיו עד אחר החטא שנגזר בזעת אפך תאכל לחם שיצטרך למלאכות והנה שבת הגין על אדה"ר כידוע מחז"ל שאמרו שאמר אדה"ר מזמור שיר ליום השבת ונודע ג"כ מרז"ל שחט' אדה"ר היה בענבים (יהיה איך שיהיה עפ"י הסוד כנודע) ויש ג"כ אתנו פרפרת נאה ענ"ב ר"ת עקודי"ם נקודי"ם ברודי"ם שבזאת היה פגם אדה"ר ידוע סודם לטועמים מעה"ח והוא בגי' שבת. הבן הענין ותתן מעדנים לנפשך ע"כ נצטוינו לעשות קידוש על היין לתיקון הנ"ל וע"כ בשבת נאסרו הט"ל מלאכות לזכרון זה להורות שעל ידי הנהגתינו על פי התורה במהרה יתוקן העולם מחטא אדה"ר ואז יהיה אח"כ יום שכולו שבת ותמצא בכוונת ט"ל מלאכות דייקא שעל החטא נמשכו ט"ל קללות בעולם לאדם ולאשה ולנחש (עיין בכתבי האריז"ל טעם הכמוס') וע"י שמירת התורה יתוקן העולם מקללותיו ויש לכוין הטעם הזה בתורה וזכרת כי עבד היית במצרים וכו' כי טעם גלות מצרים הי' ג"כ לתקן חטא אדה"ר להוציאנו אח"כ לחירות עולם ויצא העולם מקללותיו ומזוהמת הנחש ע"י קבלת התורה (לולי שחזר הקלקול בעגל) וצריכין אנחנו לכוין כל מעשינו עפ"י התורה דוקא ועי"ז יתוקן העולם במהרה ממילא בזכרון העבדות במצרים והיציאה לחירות מזה ניכר שצריכין אנחנו לתקן מדותינו וזה נק' לכ"א מישראל יציאה ממצרים ממיצר י"ם היינו לברר כל מדה ממדותינו מהרע ולבחור בטוב (להיות ע"י חטא עה"ד טו"ר נתערב טוב ברע כנודע להבאי' בסוד י"י אין מן הצורך להאריך למשכילים) ואז לא נצטרך למלאכות גשמיות רק רוחניי' ע"כ עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת בתשלומן מבלי מלאכות. ממילא בהזכרה מניעה ממלאכה בשב'. צריך האדם להתבונן את אשר גרם בחטאו עיכוב התיקון של חטא אדה"ר ישמע חכם ויוסף לקח כי כבר נאמרו ונשנו הדברים לפני החבירים אין מן הצורך להאריך ודי בזה ויקבל ע"ע לתקן מדותיו להוציאם ממצרים ולעשות כל מעשיו עפ"י חוקי התורה להוציא העולם מקללותיו ולא נצטרך לשום מלאכה רק למלאכת התורה ועבודה כמו קודם החטא בגן עדן לעבדה ולשמרה:
15
ט״ז(ה) הנה בכלל אזהרה הזאת להספיק צרכי ת"ח לבל יצטרכו לעשות מלאכה כי עשיי' מלאכה להם נק' חילול שבת כי הם מחוייבים רק לעסוק בתור' תיקון לחטא אדה"ר ובפרט העושה אנגרייא בת"ח ומשתמש בתגא אפילו רק במי ששונה הלכות נק' מחלל שבת גם מי שלוקח מהם מס ומי שמבזה ת"ת ואפילו מי ששומע בזיונו מאחרים ושותק נק' מחלל שבת (ושמעתי מעשה מהבעש"ט זצלה"ה שהראו לו מן השמים חילול שבת ולא מצא בידו חטא בזה עד שנזכר ששמע בזיון ת"ח ושתק) ובכלל זה ג"כ ביטול הקביעות עיתים לתורה בכ"י כי אותו העת הקבוע הוא סוד קדושת שבת שבכל יום שצריך לשבות אז ממלאכתו לעסוק בתורת י"י להמשיך קדושת שבת לימי החול הבן הדברים כ"ז ישים, האדם לנגד עיניו וישוב אל י"י וכו' ויקבל ע"ע וכו':
16