דרך פקודך ל״גDerekh Pikudekha 33

א׳מ"ע לג לכבד או"א

ב׳חלק המעשה
(א) מצוה ל"ג מ"ע לכבד או"א איזהו כיבוד מאכיל ומשקה ומלביש ומכסה משל אב ואם יש לאב נכסים אינו מחוייב הבן ליתן משלו רק מחויב להטריח א"ע בדבר ליקח להם משלהם ולהכין להם כפי צרכם ולשמשם כעבד המשמש לרבו:

ג׳(ב) אבל אין לאב ואם נכסים כופין את הבן לפרנסם ולזון אותם משלו כפי השג יד:

ד׳(ג) אפילו זרק אביו כיסו לים לא יכלימנו אבל אעפי"כ מותר לתבעו לדין רק שלא יכלימהו ולא יכעיסהו בדברים קשים רק בדברי' רכים באמור לו כתורה יעשה:

ה׳(ד) אפילו במות האב ואם מחויב לקיים מצות כיבוד כשמזכיר שמם בתוך י"ב חדש לאחר פטירת' יאמר הריני כפר' משכבם ולאחר י"ב חדש יאמר זכרונם לחיי עוה"ב (עיין בחלק הדיבור):

ו׳(ה) אם צוה לו אביו לעשו' לו איזה שימוש ויש לפניו איזה מצוה לעשות ואותה א"א שתעשה ע"י אחרים יעשה המצוה שהוא ואביו חייבין בשימוש ועבודה להש"י ומכש"כ אם אמר לו אביו אפי' לעבור אד"ס לא ישמע לו מטעם הנ"ל:

ז׳(ו) כיבוד אב קודם לכיבוד אם שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו אבל אם אמו כבר נתגרשה מאביו שקולין הם:

ח׳(ז) גם אשה חייב' בכיבוד או"א רק מה שבעלה מונע אותה פטורה:

ט׳(ח) מי שמיקל בכיבוד או"א מבטל מ"ע גדולה ונ"ל דפסול לעדו' מדבריהם וכמ"ש בהקדמה עיי"ש אא"כ עושה זאת מדעתם ובמחילתם:

י׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש דינים והלכות כפי שכלו וכמש"ל:

י״א(ב) בכלל כיבוד אב ואם כיבוד אשת אב בחיי האב וכיבוד בעל האם בחיי האם גם צריך לכבד אח ואחו' הגדולים ממנו בשנים וזהו מד"ס ואסמכינהו אקרא:

י״ב(ג) כבר נתבאר דאם יש לאב נכסים אין מחוייב הבן לפרנס משלו ונ"ל דאם אין האב רוצה לפרנס את האם ואין הב"ד יכולין לכופו כגון שהוא גבר אלים מחוייב הבן לפרנס את האם משלו ומכש"כ אם אין האב מחוייב לפרנסה כגון שהיא מאותן שקנסום חז"ל שאין להן מזונות מחוייב הבן לפרנסה:

י״ג(ד) נ"ל אפי' ממזר חייב בכבוד אביו ואמו הגם שנולד מהם בעבירה דהרי הוא חייב בכל המצות שבתורה:

י״ד(ה) הא דנתבאר דגם לאחר פטירה או"א מחויב לכבדם כשמזכירם בתוך י"ב חדש יאמר הריני כפר' משכבם ולאחר י"ב חדש יאמר זכרונם לחיי עוה"ב הטעם הוא דלאחר יב"ח כבר נגמר דינם דמשפט רשעים בגיהנם אינם אלא יב"ח ונ"ל דמהאי טעמא י"ב חודש לאו דוקא רק י"א חדש דכשאומר כן אחר י"א חודש א"כ מחזיקם לרשעי' ומהאי טעמא אין אומרים קדיש רק י"א חודש כדי שלא להחזיקם לרשעים והה"ד בנידון דידן בחודש הי"ב לא יאמר הכ"מ רק זלה"ה:

ט״ו(ו) בכלל מצות כיבוד הנהוג בכל תפוצו' ישראל שיאמר הבן קדיש בצבור עבור נשמת אביו ואמו י"א חדשים שלימים אחר פטירתם וכן בכל שנה ושנה ביום היא"צ אומרים קדיש ומי שהוא יודע לעבור לפני התיבה עובר לפני התיבה כי זה נחת רוח להנפטר ועילוי לנשמתו כשאומר הבן קדושה וברכו בצבור:

ט״זחלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכוין במ"ע זו לקיים מצו' בוראו ומ"ע דאורייתא היא וצריכה כוונ':

י״ז(ב) ונ"ל מדכתבה התורה מתן שכר המצוה בצד' למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך אפשר דהוא כמו טעם למצו' (מדלא כתב' התורה מתן שכר של כל המצות בצדם) וצריך לכוין לזה ג"כ כמו בכל המצות שטעמם מבואר בתורה דצריך לכוין הטעם:

י״ח(ג) והטעם הוא לפי"ז דהנה אדם הבוזה אביו ואמו הוא כופר בטובתם שהטיבו עמו שהביאוהו לחיי עוה"ז א"כ אין נחשב זה בעיניו לטובה ע"כ אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם אבל כאשר יכבדם הרי גדולה בעיניו טובתם שהביאוהו לחיים ע"כ יאריך ימים וכ"ה בענין טוב' הגידול והון שנתנו לו אם הוא כפוי טובה לא מיקרי זה בעיניו טובה ולא חפץ בטוב' ובברכ' ותרחק ממנו משא"כ כשמכבד' תגדל בעיניו הטובה והי' שכרו כפול מאת הש"י כאשר גזר במאמרו ולמען ייטב לך וא"כ לפי"ז צריך לכוין שעושה המצוה לשם מצות בוראו ולמען ייטב לו ולמען יאריך ימים ולפי דרשת חז"ל צריך לכוין שיאריך ימים בעולם שכולו טוב וארוך עיין סוף חולין להורות כי זה היא עיקר טובת אביו ואמו שהביאוהו לחיי עוה"ז להיותו עובד י"י יותר ממלאכי השרת ועוד יתבאר להלן אי"ה:

י״ט(ד) הנה המצוה הזאת מהמצות השכליות שהשכל מחייבן להיות שאו"א הולידוהו וגדלוהו וגדל' צערם עליו עד שנתגדל אין מן הצורך להאריך כידוע מהראוי שלא להיות כפוי טובה ע"כ מזא' המצוה ילמוד ק"ו שלא להיו' כפוי בטובת הבורא העודפו' עליו ועל או"א ועל כל הנבראים מבלי הקדים לו שום ברי' איז' טובה כמ"ש מי הקדמני ואשלם וכו' ובאם ח"ו האדם יכפור בטוב' אביו ואמו שהביאו לחיי עוה"ז בקל יוכל לבא לכפור ח"ו בטובת וכו' וכן אמרז"ל שאומר הש"י יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם וכו':

כ׳(ה) הנה עפ"י פשוטו ג"כ המצות נוהגת בכ"ז ובכ"מ אפילו מי שאין לו אב ואם כי ע"י התורה ומע"ט שהאדם עוסק בהם מעטרין לאביו ואמו בג"ע ומעלין אותו מדרגא לדרגא ובפרט בחידושי תורה שהאדם מחדש ביום השבת וע"כ נסמך מצו' כיבוד למצו' שבת כנודע מכתבי האריז"ל א"כ זה הוא הכל בכלל מצו' כבד וכו' ובהתבטלו מתורה ומע"ט וכש"כ אם עובר עבירה ח"ו מבטל מ"ע דכיבוד א"כ זה הוא מ"ע שכל התורה תלי בה הבן הענין:

כ״א(ו) ונ"ל בכלל מ"ע זו דכיבוד אב ואם הן המה חכמתו ובינת כלי המוחין שבמחשבתו שהן הם המולידים כל המדות יראה ואהב' וכו' כנודע הנה יחוייב בהן מצו' כיבוד לבל יבז' אותם בהשתמש במחשבתו בהרהורים רעים ותאוו' ושטותים רק יכבד' במחשב' התורה ועבודה ובפרט בהתבוננו' בגדולו' הבורא ית"ש ומש"ה ג"כ נסמך מצו' כיבוד למצות שבת שהשבת הוא יומא דאורייתא יומא דחכמת"א יומא דנשמת' הבן הדברים וינעמו לחיכך וכאשר תתבונן ברמז הדברים הללו על כיבוד כלי הדעת מוחין שלו מחשבת חכמתו ובינתו תבין הטעם למטן יאריכון ימיך כי כבר ידוע ימי"ם נקראים השבע מדו' שבאדם אהבתו ויראתו והתפארותו וניצוחו והודו ובהתייחד צדקתו וממשלתו (המשכיל יבין שזה כלל מדות האדם) הן הנה נגד הימים העליוני' חג"ת נהי"ם כנודע והנה הם בתחיל' גדולו של אדם בסוד הקטנות ובסוד נקודות שאין כל בדה בהתפשטותו שיעור קומתו שיהי' יראתו בהתגלות שיעור קומתו רק יראה מסותרת וכן מדת האהבה הכל בהעלם אבל כאשר יתבונן בחכמתו ובינתו בגדולות היוצר ב"ה ורוממותו אזי יתיילדו ויתגדלו מדותיו בכל שיעור קומתו בהתגלות ונעשה מכל מדה שהיתה בבחי' נקוד' התפשטות לפרצוף גהור ה"ס הפרצוף וזהו כבד את אבי"ך (החכמה המושכל הראשון כ"ח מ"ה) ואת אמ"ך (הבינה המושכל השני האיך ומה יעשה הדבר ותתבונן בדבר אביך הוא מגזירת אב"ה רוצה לעשות הדבר הוא המושכל הראשון אמ"ך הוא מגזירת א"ם שהוא המושכל השני מתבונן אם יעשה כך או כך) למען יאריכון ימיך (כפי שיתארכנו ימיך היינו מדותיך הנק' ימים יתארכו מנקודת לשיעור קומה שלימה לסוד פרצוף) ולמען ייטב לך (דהנה כל מדותיו הם בתחלת גידולו בבחינת טוב ורע שיכול להשתמש באהבתו לתורה ובעבודתו ולהיפך באהבת העולם וכן בכל מידותיו והמשכיל יבין. וזה כל האדם שע"י חכמה ובינה שלא יפריד הרע מן הטוב ויתבטלו הז' מדות של המדות הנפש הבהמיות ותאורנה המדות של הנפש הקדושה להשתמש בהן רק לטוב לא יאהב כ"א אהבה הש"י ואהבת תורתו ומצותיו. ולא יירא כ"א מפחדו והדברים ארוכים (וסמכתי על הטועם מעה"ח כל חיך הטועם יאמר לי לי) ואין דברינו עם אותן אשר אין להם יד ושם בחכמה כי יהי' להם כדברי הס' החתום אבל אתם ידיד הנאמן הנלבב דוק נא בדברינו תקיים מצות כיבוד בכל עת ורגע ויאריכון ימיך וייטב לך (המשכיל על הדבר ישוב אל יי' על העבר ויקבל ע"ע וכו' (הג"ה וכענין הזה שמעתי מכביד אדמו"ר הק' מהיעי"צ זצוק"ל, פי' הפסוק יזכר עון אבותיו אל י"י (היינו אפילו אותן העונות שאבה ורצה לעשות ולא עלתה בידו גם הם יזכרו לפי י"י) וחטאת אמו אל תמח (היינו אותן העונות שהיו אצלו בבחי' א"ם היינו בספק אם יעשה אם לא גם המה יהיו נגד י"י תמיד ודפח"ח:):

כ״ב(ז) גם בפשיטות המצות כיבוד אביו ואמו ממש יש ג"כ לפרש הטעם למען יאריכון ימיך וכו' ע"ד הנ"ל שבכיבוד אביו ואמו המרמזין לבתי' או"א חו"ב יהי' תיקון מידותיו באריכות ובהטבה בלבד היינו בלא תערובות רע הבן הדברים וינעמו לנפשך המשכלת כי כמה מטעמי התורה גליתי לך בזה:

כ״ג(ח) ובכתבי האריז"ל ישנו טעם למצות כיבוד או"א אפילו הבן עם אביו אינם משורש אחד בשורשי נשמותיהם) כי כל נשמה יש לה לבוש מאב ואם והכל הולך ע"י אותו הלבוש הן תורתו ועבודתו הן השפע משמים וכתב עוד האריז"ל שכל זה לא יומשך רק עד תחה"מ אבל לזמן התחיה כל הדברים יוחזרו לשורשם ולמקורם אין שייכות להבן עם האב רק כשהם משורש אחד עיי"ש ולפ"ז תבין משארז"ל שתחיית המתים תלוים במצות הלזו (דהנה הוקשה להם הרי אנו רואים כמה מכבדים שלא האריכו ימים ע"כ הוכרחו לפרש) למען יאריכון ימיך לעולם שכולו טוב וארוך והנה קשה למה נרמז הענין הזה דוקא במצוה הזאת הלא כל המצות מתן שכרם גנוז לחיי העולם והנ"ל דהנה נישתנית המצות הלזו הגם שיהי' הבן בעוה"ז משורש אחר עכ"ז מחוייב בכבוד האב להיות שסיוע חיותו ושפעו באה לו ע"י הלבוש שנתן לו האב ע"כ צריך לכיבוד כדי שיומשך לו אריכות ימים בטוב כי כל חיותו וטובו הוא פ"י הלבוש ובאם אינו מכבד הנה אינו ממשיך כח בלבוש לסייעו אבל לזמן התחי' אין מן הצורך לאותו הלבוש ואין חיוב בכיבוד רק שהוא משורש האב באצילות נשמתו זה יתחייב גם אז בכיבוד להיות האב הוא האור היותר גבוה ממנו והשפע של הנשמה התחתונה במעלה באה ע"י הנשמה הגבוה ממנו במעלה כדרך כל עילה ועלול. א"כ לפי"ז אותן הנשמות אשר הם בעוה"ז נאצלים משורשי נשמות אביהם גם בעודם בעוה"ז אין חיוב כיבודם מצד הלבוש רק מצד שורשם כי סיוע הלבוש הוא קטן לערך הצטרכות העלול אל העילה שאין לעלול מציאה כלל בזולת העילה משא"כ הלבוש הוא רק סיוע א"כ אותן הנשמות גם בעוה"ז בכבדם את אביהם אינו מטעם הלבוש רק מטעם העצם. וזה יהי' גם לזמן התחי' ואדרבא אז הוא העיקר שישובו איש א אחוזתו ע"כ עיקר אריכות ימיו של האיש הלזה הוא בעולם שכולו טוב וארוך משא"כ באיש שכיבודו הוא רק בחיוב מצד הלבוש המסייע בעוה"ז ואין לו שייכות לזמן התחיי' כי אינו משורש האב אריכות ימיו הוא כפשוטו בעוה"ז ממש ממילא כאשר אנחנו רואים איזה מכבד או"א שלא האריך ימים בעוה"ז נדע בוודאי שמצוות כיבוד שלו אינו מצד הלבוש רק מצד העצם ושכרו נכון לפניו לעולם התחי' ובזה יונח לנו מה מה שדרשו חז"ל שלא קיפח הש"י שכר עשו הרשע בקיימו מצות כיבוד אב ונתן לו אריכות בעוה"ז והנה אם נאמר דאין למצות כיבוד שכר בעוה"ז אין מציאות לשכרו בעוה"ז (וכן קשה ממעשה דדמא בן נתונה שנתן לו הקב"ה בעוה"ז כמבואר בגמרא) ולפי מ"ש יונח דהנה זה עשו הרשע אין לו שום חלק ונחלה בקדושת יצחק אבינו והנה מצות כיבודו הוא רק מצד הלבוש הנה נתן לו הקב"ה אריכות בעוה"ז וכבר יבש קצירו וקיבל שכרו והי' בית עשו לקש הי' כלא הי' ישים האדם כל הדברים הנ"ל לנגד עיניו ויכוין במצות כיבוד שיהי' לו סיוע לתורה ולעבודה ולמצות ומע"ט וישוב אל י"י ויקבל ע"ע וכו' (הג"ה ולא אכחיד תחת לשוני לזכרון לפני יי' את אשר שמעתי מכבוד הרב הקדוש מהר"מ זצוק"ל סופר סתם מפשעווארסק שאמר שנשמע מן התורה שכיבודו היה רק לפנים דהנה אמר יקרבו ימי אבל אבי עכ"ד. ואני אבא ומלאתי את דבריו דהנה אמר הרשע יקרבו ימי וכו' ולא אמר כאשר יבואו ימי וכו' דאז הי' נשמע שאינו מצפה שיהי' הימים במהרה רק כאשר יהי' אז ואהרגה וכו' אבל הנה אמר במו פיו יקרבו ימי וכו' היינו שהי' מבקש ומצפה מי יתן שיקרבו ויגיעו במהרה כדי שיקיים פעולת רשעו והנה הי' מבקש קיצור ימי אביו הקדוש ומהיכן יהי' עוד אריכת לממלכת הרשעה ועוד אמר הרשע יקרבו ימי אבל וכו' הנה לא אמר יקרבו ימי מיתה (לו ולזרעו. הרשעים). ולמה הזכיר ימי אבל היינו שאמר במו פיו שג"כ לא יקיים מצות אבילות להמתין ברשעו עד כלות ימי האבילות רק תיכף בימי אבל זמם לעשות פעולת רשעו לא יאבה י"י סלוח לו וכבר קיבל שכר מצותו שעשה שלא לש"ש. ע"כ הג"ה:):

כ״ד(ט) ודע שמבואר בכתבי האריז"ל שעון פלילי הוא לישבע בחיי' אביו מחוייב ואמו והמ"י:

כ״ה(י) גם בענין כיבוד אח הגדול (הנה יכוין לקיים המצות דרבנן ולא תסור וכו') והטעם מבואר בכהאר"י ז"ל שהבן הראשון לוקח מקודם מההוא רוחא דשדי בגווה וכולם הבאים אחריו הם יונקים ונשפעים ממנו עיי"ש ולפ"ז בדין הי' יעקב הבכור שהי' ראשון ליציר' הטפה ראשונה וקיבל מתחילה מההוא רוחא ועשו הי' בכבודו והוא עשה ההיפך: