דרך פקודך ל״דDerekh Pikudekha 34
א׳מל"ת לד שלא להרוג נפש
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה ל"ד מל"ת שלא להרוג נפש שנאמר לא תרצח. ההורג נפש במזיד ובהתראה מיתתו בסייף בב"ד של כ"ג נוהג בכ"מ ובכ"ז והוא שיהי' ב"ד הגדול בלשכת הגזי' אז נוהגין סנהדרין בכ"מ ומלקין וממיתין עפ"י התורה למחוייבין משא"כ כשאין סנהדרין בשלכת הגזית:
(א) מצוה ל"ד מל"ת שלא להרוג נפש שנאמר לא תרצח. ההורג נפש במזיד ובהתראה מיתתו בסייף בב"ד של כ"ג נוהג בכ"מ ובכ"ז והוא שיהי' ב"ד הגדול בלשכת הגזי' אז נוהגין סנהדרין בכ"מ ומלקין וממיתין עפ"י התורה למחוייבין משא"כ כשאין סנהדרין בשלכת הגזית:
2
ג׳(ב) אם לא הרגו בידו רק סיבב הריגתו הגם שהב"ד אין ממיתין אותו אבל חייב הוא מיתה בידי שמים:
3
ד׳(ג) המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא:
4
ה׳(ד) המעמץ עם יציאת נפש ה"ז שופך דמים (אבל אינו חייב ע"ז מיתה אפילו עבר במזיד ובהתראה דלא גרע מהורג את הטריפה שפטור ואין לך טריפה גדול מזה נ"ל):
5
ו׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך לעסוק במשפטי אזהרה זו ובפרט כי הרבה ענפים לאזהרה זו וכמעט כל התורה כולה תלויה באזהרה זו כאשר יתבאר במעט קט שכלינו ולחדש דינין והלכות כ"א כפי שכלו:
(א) ודאי צריך לעסוק במשפטי אזהרה זו ובפרט כי הרבה ענפים לאזהרה זו וכמעט כל התורה כולה תלויה באזהרה זו כאשר יתבאר במעט קט שכלינו ולחדש דינין והלכות כ"א כפי שכלו:
6
ז׳(ב) הגם שאדם יודע בעצמו שלא רצח נפש מעולם עכ"ז כאשר יתבונן באביזרייהו דאזהרה הלזו לא ינקה מכמה וכמה ענפים הנוגעים באזהרה הלזו כגון הוצאת ז"ל דנקרא שוחטי הילדים דמאבד הנפשות שהיו ראוים ליכנס בטפות הללו וג"כ המלבין פני חברו דאזיל סומקא ואתי חיוורא מה לי קטליה כולא מה לי קטליה פלגא. וג"כ המצער את חבירו דממעט מדמו וחיותו וה"ל קטליה פלגא וביותר המוסר את חבירו בממונו או בגופו הוא כרוצח ממש ומצוה לבערו מן העולם כשהוא באפשר המציאות:
7
ח׳(ג) וקבלתי מכבוד אדמו"ר הרב הקדוש מהרמ"א זצוק"ל דגם בדבר האדם דברים בטלים הוא בכלל אביזרייהו דאזהרת לא תרצח כי כל דיבור הוא שיעור קומה שלימה (יוצא מכל כוחות נפשו) והוא מבטליהו שמריק הקומה הלזו למקום תהו ובטל. אזי מבטל ומרצח אותה הקומה חלק מכוחות נפשו (ותבין אשר ברית הלשון וברית המעור מכוונים זה כנגד זה וכמו מי שמריק השפע מברית המעור לבטלה נק' שופך דמים כמ"כ הוא בברי' הלשין ובפרט כפי מה שקבלנו מרבותינו בפסוק נפשי יצאה בדברו שיש שיעור לאדם כמה ידבר כל ימי חייו ואם ירבה לדבר שלא במקום מצוה הנה ממעט החיות של שונאי ישראל. וזה נפשי יצאה בדברו א"כ בודאי זה בכלל אביזרייהו דלא תרצח) וממילא מובן הדבר וכש"כ הוא בדבר ח"ו דברים אסורים לה"ר ורכילות וכיוצא:
8
ט׳(ד) ועוד ישנו בכלל אביזרייהו דלא תרצח באכילתו ושתייתו ובעילתו שלא במקום מצוה למלאות תאוותו ולא יביט וישגיח אם הדבר ההוא בריא לחיות גופו או אם יזיק הנה כאשר אוכל בתאוותו דברים המזיקים לחיותו הנה הוא בכלל אביזרייהו דל"ת דמה לי קטלי' כולא וכו' וכן גברא דקטלוהו נשי אם לא שעוש' הענין לש"ש בכדי להשביע א"ע מן ההיתר שלא יבוא לידי איסור הנה הוא מצווה ע"ז הבן הדברים. וכן המצער א"ע ודואג שלא במקום מצוה הנה הוא ממעט החיות של שונאי ישראל הבן הדברים וכן המסגף א"ע בחיי צער מחמת כילות וקמצנות דמה לי קטליה וכו':
9
י׳(ה) עוד בכלל הזה ביותר המחטיא את חבירו ומטהו מדרך טובא וגם המעכבו מלעשות תשובה הנה מאבד את נפשו וג"כ בכלל הזה המעכב ת"י שיעור הצדקה שראוי שיתן לעניים לפי ערך עשרו כי הנה הוא חלק העניים והוא מעכב ושופך את דמם שאין להם מה לאכול:
10
י״א(ו) ועוד ישנם כהנה וכהנה בכלל אביזרייהו דל"ת הלזו כגון יורד לאומנות חבירו או שוכר מערופייא של חבירו וכיוצא המשכיל יבין דבר מתוך דבר:
11
י״ב(ז) ותשכיל עוד בכלל אביזרא דל"ת הלזו מ"ש בגמרא בעון נדרים אשתו של אדם וכו' ובניו וכו' או בעון מזוזה וציצית בניו של אדם וכו':
12
י״ג(ח) זאת ועוד אחרת כל ישראל ערבים זה בזה ונתפס אחד בעבור חבירו ובפרט הצדיקים וכו' וא"כ החוטא בשום דבר נכלל הענין בל"ת הלזו דגורם רציחה לשונאי ישראל עד שתמצא שבשמירה מעולה מל"ת הלזו צריך לשמור כל משפטי התור' בעשין ולאוין כדי שלא יתפוס ח"ו שום בן ישראל בעונו:
13
י״ד(ט) וכן כל מי שיש יכולת בידו לאבד המזיקין מן העולם וכו' וכן כל מיני בע"ח המזיקים כשבאו לידו והי' יכולת בידו לאבדם לסלק המזיק מן העולם וריחם עליהם והניחם בחיותם ג"ז אביזרא דל"ת כי מה שמרצח את המזיקים בזה הוא מקיים את הלאו ל"ת כי איבודם הוא שמיר' לעול' מן הרציחה (ותמצא ג"כ כי הכתוב תלה הריגת כל האנשים בזמן חורבן בית ראשון בג' תשרי תלה אותן הכתוב בגדלי' בן אחיקם הצדיק על שלא נשמר מישמעאל בן נתני' ולא שמע ליוחנן בן קרח שהזהיר אותו כמבוא' בר"ה המשכיל על דבר ישים כל דברינו הנ"ל לנגד עיניו ויראה שאינו נקי מכלל אביזרייהו דלא תעשה הלזו וישו' אל י"י על וכו' ויקבל ע"פ וכו' ואתה הבן עד היכן הדברים מגיעים (הג"ה עפ"י דברינו אלה שהרציח' למזיקי העולם הוא קיום הלאו דלא תרצח יובן לנו מאי דקשיא לן בדברי הזוה"ק פ' יתרו וז"ל לא תרצח לא תנאף לא תגנוב. לא פסקא טעמי בכל הני תלת ואי לא דפסקא טעמא לא הוה תקונא לעלמין ויהא אסור לקטלא): (נפשא בעלמא אע"פ דיעבו' על אורייתא אבל במה דפסקא טעמא אסור ושארי לא תנאף אי לאו דפסקא טעמא אסור אפי' לאולד' או למחדי באתת' חדוה דמצוה ובמאי דפסקא טעמא אסור ושארי לא תגנוב אי לאו דפסקא טעמא הוה אסור למיגנב דעתא דרבי' באורייתא או דעתא דחכם לאסתכלא ביה או דיינא דדאין דינא לפום טענה דאיצטריך ליה למיגנב דעתה דרמאה ולמיגנב דעתה דתרווייהו לאפקא דינא לנהורי' ובמאי דפסקא טעמא אסור ושארי לא תענה הכא לא פסקא טעמא בגין דאסור הוא כלל וכלל וכו' לא תחמוד לא פסקא טעמא כלל ואי תימא אפי' חימודא דאורייתא אסור כיון דלא פסקא טעמא ת"ת בכולהו עבדת אורייתא כלל ובהאי עבדת פרט בית רעך שדהו וכו' בכל מילי דעלמא אבל אורייתא איהו חמידת חדי' וכו' עכ"ל זוה"ק וקשיא לן למה באמת בלא תחמוד לא פסקא טעמא ומן הצורך לעשות פרט ה"ל לפסוק הטעם גם בלא תחמוד ויהי' ג"כ אסור ושארי ולא יצטרך לפרט או להיפך הי' לו לפרט גם באינך ולא נצטרך לפסוק הטעם ויראה לי כי זה מחכמת התורה שפסקה הטעם בלא תרצח תיבה בפ"ע להורות דרציחת הרשעים מצוה הוא ואעפי"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו לא תרצח כתיב הוא להורות הכוונה במקום שאני מצוך תרצ"ח היינו לרצח המזיקין בזה אתה מקיים הלאו לא תרצח שע"י שתסלק מזיקין מן העולם אתה מסלק רציח' מן העולם משא"כ בהיפך שאם אינך מקיים תרצ"ח אתה עובר על לא תרצח כי יגיע מהם היזק ורציחה לעולם ואתה המסבב על שריחמת עליהם וכ"ה הענין בלא תנאף דפסקא טעמא להורות תנא"ף תיבה בפ"ע דמצוה וחוב הוא במקום המצוה להורות ג"כ מה שתנאף במקום מצוה בזה לא תעבור על הלאו לא תנאף שלא תבא לידי איסור משא"כ כשתעבור על תנאף במקום המצו' תעבור על לא תנאף שתבא ח"ו לידי חטא באיסור הן בהרהור הן במעשה ח"ו בהוצאת ז"ל או בעבירה ממש וכן בלא תגנוב פסקא טעמא להורות תגנוב דעת הבע"ד והוא מצוה ובזה יקויים לא תגנוב כי ע"י שגונב הדיין דעת הבע"ד יוציא הדין לאמיתו ויחייב את הגנב וכל העם ישמעו וייראו מלגנוב משא"כ כשאינך מקיים תגנוב אז הוה כעובר על לא תגנוב כי ע"י שלא יוציא הדין לאמיתו יחזיק ידי עוברי עבירה לגנוב הבן הדברים משא"כ בלא תחמוד אי הוה פסק טעמא ע"כ תצטרך ג"כ לפרש באופן הנ"ל היינו תחמוד תיבה בפ"ע והכוונה אם תחמוד חימודא דאורייתא תקיים לא תחמוד וזה אינו כי כל הגדול מחבירו (בתור') יצרו גדול ממנו כנודע מכמה מעשיות בדברי רז"ל ע"כ לא פסקה התורה הטעם בלא תחמוד ועשתה פרטים הכן הדברים:):
14
ט״ו(י) ואגב אורחא נלמוד מדברי הזוה"ק הללו במה שכתב אילו לא פסק הטעם בלא תרצח ולא תנאף ולא תגנב אז הוה המשמעות לאסור כל העניינים הדומים לזה מזה תוכל ללמוד לדרכינו באיכות ומהות המצות אשר כל הדומה לדומה לאיזה מצוה נכלל בה הן בציווי הן באזהרה ואל תהיה נבהל להשיב רק קבל האמת ממי שאמרו דוק והתבונן:
15
ט״זחלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכיון במניעה זו שמונע א"ע בעבור מצות בוראו לא בעבור יראת המלכות ובני אדם כאשר כבר נתבאר כמה פעמים:
(א) ודאי צריך לכיון במניעה זו שמונע א"ע בעבור מצות בוראו לא בעבור יראת המלכות ובני אדם כאשר כבר נתבאר כמה פעמים:
16
י״ז(ב) אפשר צריך לכוין הטעם המבואר בתורה במצות בני נח כי בצלם אלקים עשה את האדם והוא טעם פשוט למה התיר הש"י לשפוך דם בהמה וחיה ועופות שיצטרך האדם לצרכו ואסור לשפוך דם האדם כי בצלם אלקים וכו' ואין מן הצורך להאריך בטעמים כי זה מן המצות השכליות אשר השכל מחייבו שהוא קיום העולם ובצלם אלקים עשה את האדם להיות לו לעבדים משרתיו עושי רצונו והרוצח הורג את עבדי המלך משרתיו עושי רצונו ומונע אותו מהוליד עוד עבדים לשרתו ע"כ דמו ודם זרעיותיו תלויים בזה גם הנשמה אין לה מנוח בצאתה מן הגוף קודם זמנה לא תוכל לבא אל מקומה ע"כ נקרא בל' רז"ל שופך דמים תרתי משמע דמו ודם זרעיותיו גם דמים תרתי משמע הגוף והנשמה כי גם הנשמה אין לה מנוחה גם דמים תרתי משמע שמסבב גם שפיכת דמיו בעצמו כי מן ההכרח שישפך גם דמו הן בידי ב"ד הן בידי שמים כי לארץ לא יכופר וכו' כ"א בדם שופכו ואף על פי שארבע מיתות בטלו בזה"ז דין ארבע מיתות לא בטלו כמשארז"ל והש"י ישמור את עמו ישראל מכל דבר רע ואין מן הצורך להאריך בכל זה ואתה תבין (הג"ה וגם המעמץ עם יציאות הנפש ה"ז שופך דמים כי אפילו חיות כרגע חשוב לפני הבורא כל חיי בן ישראלי כי באותה רגע יוכל להרהר בתשובה ויהא בזה תיקון לכל ימי חייו:):
17
י״ח(ג) ואם תשכיל בדברי קדשו של מרן האריז"ל תשכיל ממוצא דבריו הנאמרים בגבהי מרומים ותבין כי הדם הוא הנפש חיות האדם ובדם מתלבש כח מאלופו של עולם המחיה את כולם ובהתחבר אלף (רמז לאלופו של עולם) אל הדם מתהווה אדם והרוצח מפריד אלף ע"כ ניתן אזהרת לא תרצח בלוח ב' נגד אנכי י"י אלקיך בלוח א' כי הרוצח מסלק כביכול כח החיות של אנכי וכו' הנה הש"י ברוב רחמיו מנע את עמו ישראל מכל דבר רע הוא ישמרם לעד ולעולמי עולמים והשב אל השי"ת ישים כל הדברים לנגד עיניו ויתבונן אם הוא נקי מכלל הלאו ואביזרי' דידיה כמ"ש וגם אם הוא באמת נקי שמנע א"ע מכל זה עכ"ז צריך להתבונן אם מנע א"ע מחמת אהבת ויראת בוראו כי ברוב הפעמים הגם שמונע האדם א"ע מרציחה הוא מחמת מורא ובושה מבני אדם ויקבל האדם ע"ע לשוב על העבר וקבלה אמיתיית על העתיד והטוב וסלח יסלח ויכפר לעמו:
18