דרך פקודך ל״וDerekh Pikudekha 36

א׳מל"ת לו שלא לגנוב נפש מישראל

ב׳חלק המעשה
(א) מצוה ל"ו מל"ת שלא לגנוב נפש מבני ישראל שנאמר לא תגנוב דבר הלמד מעניינו הוא שהוא אזהרה לגונב נפש (היינו שנכתב אצל לא תרצח ולא תנאף שחייבין עליהן מיתה אף לא תגנב הנכתב אצלו הכוונה הוא לגונב נפשות שחייבין עליהן מיתה שנאמר וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת:

ג׳(ב) אינו חייב מיתה עד שיגנבנו ויכניסנו לרשותו וישתמש בו ואח"כ ימכרנו לאחרים:

ד׳(ג) מכרו לאביו או לאחיו של גנוב פטור המצוה זאת נוהגת בכ"א ובכ"מ ובכ"ז בזו"נ:

ה׳(ד) מיתת הגנב הנ"ל הוא בחנק כי מיתה האמורה בתורה סתם הוא חנק:

ו׳(ה) המוכר את בן ישראל בלא גניבה עובר בלאו דלא ימכרו ממכרת עבד ואין לוקין על לאו זה שהוא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד:

ז׳(ו) אין חילוק בין אם גנב בן ישראל או בת ישראל

ח׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך לעסוק במשפטי המצות ולחדש דינים והלכות כפי השגת שכלו:

ט׳(ב) אע"ג דלכל מילי לא מיקרי איש עד י"ג שנים והביא ב' שערות כאן אפילו גנב תינוק בן יומו והשתמש בו ומכרו חייב נ"ל:

י׳(ג) ודאי לענין מיתה צריך התראה בעדים כמו בכל מיתות ב"ד:

י״א(ד) ודאי אינו חייב מיתה עד שהקונה את הגנוב מיד הגנב קנהו באחד מרדכי הקנייה שביארו חז"ל בקניית עבדים משא"כ כשלא קנאו עדיין בדרכי הקנייה הגם שכבר פסקו הדמים אינו חייב מיתה נ"ל:

י״בחלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכוין שמונע א"ע מפני ציווי השי"ת עלינו בתורתו ובפרט במצוה הזו שהיא מן המושכלות ועפ"י הרוב י"ל שמונע א"ע בעבור המורא והבושה וכבר נאמר ונשנה הענין:

י״ג(ב) ענף המצו' אפי' גניבת דעת אסור כדמשמע בזוה"ק (והחמירו חז"ל בגמרא בגניבת דעת אפי' לגוי) כי הדעת הוא מנפש האדם אשר נפשו יודעת כמ"ש ונפשי יודעת מאוד וכאשר גונב דעת האדם גונב חלק נפשו ומה לי גנביה כוליה ומה לי גנביה פלגא:

י״ד(ג) והנה הואיל דפסיק טעמא אסור ושארי היינו לגנוב דעת הבע"ד בכדי להוציא הדין לאמתו וזה הפירוש תגנוב בפ"ע ואם אינו עושה כן הוא בכלל ל"א תגנ"ב לא תהיה גורם לגניבה. כי ע"י שלא יוציא הדיין הדין לאמתו יהיה גורם לגניבה (עיין מ"ש במצות לא תרצח בהג"ה ותבין הענין):

ט״ו(ד) וג"כ בכלל הלאו הזה המקבל ד"ת מחבירו (הן בכתב הן בע"פ) ואומרה בשם עצמו הנה הוא גניבת נפש כי הנה האומרה הוציאה בכוחות נפשו הנה האומרה בשם עצמו בכדי שיכבדוהו ויתנו לו ממון הוה כגונב נפש ומכרו שמכרה לאחרים שיתנו לו ממון:

ט״ז(ה) וג"כ בכלל זה מי שמראה א"ע לבני אדם כצדיק ובקרבו ישים אורבו הנה הוא גונב דעתם שסוברין בדעתם כי הוא צדיק ומכבדין אותו בעבור צדקתו ובאמת לא כן הוא ולמה אמרז"ל ברוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני וכשאומרין אעפי"כ יקבל מהם דכיון שהודיעם א"כ הוא אינו גונב דעתם רק עושים כן מנדבת לבם. ומזה נלמד דעת לכל אדם כשרוא' שמכבדין ומנשאין אותו שסוברין שהוא צדיק מחוייב להודי' שאינו כן ואם הודיעם והם אעפי"כ מכבדין אותו יקבל מהם כי מאת הש"י הוא הסיב' (הג"ה והנה תדע ידידי כל ערום יעשה בדעת כי לפעמים הסירוב והמיאון שהאדם ממאן ואינו רוצה לקבל כיבוד בני אדם יגרום לו גדלות יותר שיאמרו המכבדין ראו כמה גדלה צדקתו שכ"כ תגדל ענוותנותו ושפלותו הנה יגרום לו פיזור דעת נפשו ביותר ויצטרך למלחמ' ע"כ החכם עיניו בראשו במקום שיוד' בודאי שבדיבורו שיאמר להם שאינו צדיק לא יפעול כלום טוב לשתוק] ולא יבא לישא וליתן בזה ויצטרך למלחמ' בנפשו שלא יגרום לו הדבר יותר התנשאות הלב וכן קבלתי הדבר מרבותינו ובאם רוא' האדם שמכבדין אותו והוא יוד' בעצמו פחיתות ערכו כמ"ש החכם חטאי לו יריחון בם שכיני אזי):

י״ז(ו) וג"כ בכלל זה המייעץ את חבירו להרע דהיינו שהעצ' ההוא לא טוב' ומייעצהו ומסביר ט שיהי' הדבר לטובתו (ברחו רחקו מגבולי אזי יאמר בדעתו מה נעש' לישראל כי הם מחבבין המצית לו יהי' מצות אתרוג הוא האתרוג הוא צומח בלא דעת נפש המשכלת הנה מניחין אותו בכלי כסף ומכבדין אותו ומנשקין אותו לא בעבור צדקותו כי הנ' לא פעל כלום כי חומר הוא רק להיות הוא חפץ של מצוה הנה כזאת כשיבא האורח אל איש הנה האיש רוצה לקיים מצות הכנסת אורחים (שגדולה יותר מהקבלת פני השכינ') הנה נעש' האורח חפץ של מצו' הנה גם אם יכבדוהו ביותר לא יתפעל האורח בזה כי הכיבוד הוא לא בעבור צדקותו רק בעבור שנעש' אצל האכסנאי חפץ של מצוה הגם שהוא חומריי לו יהי' שהוא כמו אתרוג וערב' הלא מחבבין אותו בכלי כסף וזהב בעבור שנעשה חפץ של מצוה ואמרז"ל אוקירו לנשייכו וכו' וגם אמרו ומכבדה יותר מגופו הוא להיות שנעשית אצלינו חפץ של מצוה. האיר השי"ת את עינינו בזה והוא טוב לנפש האדם.) ומטהו מדרך הטובה במה שגונב שכלו הנה מה לי גנבי' כולי' מה לי גנבי' פלגא:

י״ח(ז) והנה תדע ענין הלאו הזה גונב נפש מישראל ומכרו לאחרים יש בכלל הלאו הזה כמעט כל התור' כול' דהנ' כל ישראל ערבים זה בזה ובעשות האדם איזה עביר' ח"ו אפשר יגרום בהכרעת הכפות ח"ו איז' גלות ושעבוד לבן ישראל הנה הוא כמוכר נפש מישראל לא נוד' מי הגנב והמוכר רק היוד' תעלומות יודע ועד:

י״ט(ח) הנה תרא' שאין כל אדם נקי מכלל אביזריה' דלא תגנוב. המשכיל ע"ד ישים כ"ז לנגד עיניו וישוב אל י"י על העבר וירחמהו ויקבל ע"ע בעתיד שלא לעבור את פי י"י אפילו איסור קל כי פן יגרום ח"ו מכיר' וכו' והבן:

כ׳(ט) טעם למצו' הזו אין מן הצורך להאריך ג"כ כי הוא ג"כ ממצות השכליות שהשכל מחייבן לקיום העולם ובטעמי המצות למהר"מ הבבלי אמר הטעם להיות שהוצי' י"י את עמו ישראל ממצרים חירות עולם להיו' לו לעבדים. והנה מי שלקחו המלך לעבודתו ועשהו חפשי מכל מיני אנגריא כדי שיהיה רק פנוי לעבודתו ולעשות רצונו הנה מי אשר יערב אל לבו לבו ליקח את העבד המל' הזה וישתמש בו בעבדות או ימכירהו ממכרת עבד לאחרי' בודאי מתחייב ראשו למלך ולדעתי אשר צריך לכוין הטעם הזה להיותו מבואר בתורה כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי וכו':

כ״א(י) הנה לטע' הזה ישנו ג"כ בכלל הזה מי שמשעב' א"ע ברצונו לשיעבוד העולם שלא בהכרח הצורך כגון שמשעבד א"ע לאדון או שר ולחמר ולספן (או שמשעבד א"ע לאיזה מלאכ' גדול' שהוא משועבד לה ביותר כגון שיהיה בעצמו חמר וספן) והוא שלא בהכרח שיכולת בידו לפרנס א"ע בענין אחר קל מזה והוא עושה זאת מחמת שמקווה שירויח עי"ז וכיוצא בזה יש שיעבודים בעוה"ז שהאדם משעבד א"פ שלא בהכרח. יש שמשעבד א"ע אפילו לדבר שאין בו רוח חיים כגון שלוקח כלים יקרים שלא לש"ש (משא"כ הלוקח לש"ש כגון לכבוד שבת ולכבוד מצוה וכיוצא) והנה הוא שומרם שלא ישברו ושלא יגנבו הנה הוא נעשה משועבד ומשרת לכלי אבן וזכוכית או כסף ושאר מתכות. הנה לוקח את עבד המלך (היינו א"ע) ועשאו משרת לעבודה שזר' לו. משא"כ כפי הסיפוק וההכרח או לכבוד מצו' ושבת ויו"ט הנה זה הוא שירות ועבדות המלך כי כן צונו י"י אלקינו אבל בהשתדלותו בדבר המותרות ושמירתו הנה משעבד את עבד המלך לאיזה דבר נבזה הן יש בו רוח חיים או אין בו רוח חיים הנה היא ענף מגניבת נפש מישראל והתעמר בו ומכרו לעבד:

כ״ב(יא) המשכיל ע"ד ימצא טוב טעם וירא' ג"כ אשר כל התורה כולה תלויה בזה דהנה השי"ת לקחו לעבד לו וצוהו זאת תעשה לעבודתו והזהר בדב' הזה שלא לעשותו וכבר נתבאר שאין רשו' נמצא ואין בעולם שום תנועה זול' ציווי ואזהר' ואין דבר רשו' נמצא אפילו רפרוף עין הוא או ציווי או אזהר'. א"כ כשהוא עושה איז' עבירה ח"ו הנה נתבטל אותו העת ממצו' ג"כ והוא עבוד' המלך כאשר כתבנו לעיל בשם הרמ"ע דמחוייב לעשות תשובה על העביר' ועל ביטול מ"ע באותו הזמן א"כ הו' כגונב נפש מישראל (היינו גנב כח נפשו) שהיא עבד המלך ומכרו לאחרים לעבוד' שזרה לו וביותר שעשה עבודה שהזהירו הש"י שלא לעשותו הרי נמכר לעקר ח"ו היינו אל הקליפ' והוא בכלל אזהר' לא תגנוב עפ"י הטעם הנ"ל כי לי בני ישראל עבדים ותבין לפי"ז מ"ש רז"ל בסנהדרין מאן רשעים גנבי. כי כל הרשעים נקראים גנבים. ותבין ג"כ מ"ש בגמרא רוב גנבי ישראל נינהו והוא מן התימא אבל כאשר תתבונן בזה תדע הענין כי העכו"ם לא נלקחו לעבודת המלך משא"כ ישראל שנלקחו לעבודת המלך בעבור ח"ו את פי י"י קטנה או גדולה הנה בעבירה ההוא גנב יקרא עד ישב אל י"י וירחמהו ויקבל ע"ע וכו' הבן הדברים:

כ״ג(יב) וזאת אין צריך לפנים שהמוסרים כשמוסר נפש אחת מישראל הן בגופו או בממונו שגרם לו היזק ממון והנה בממון יש כחות נפשו שטרח בכוחו' נפשו להשיג הממון וגם בממון זה הי' יכול להחיות נפשו הוא בודאי נכלל בכלל אזהרת גונב נפש מישראל ומכרו ומה לי מכרי' כולי' מה לי מכרו פלגא והש"י יבער ב"ב את המינים המוסרים והאפקורסים מן הארץ ויתוקן העול' במלכות שמים ולעבדהו ב"ב כימי עולם וכשנים קדמוניו':

כ״ד(יג) ובכוונת האריז"ל תמצא אשר הגנב פוגם וגורם שיתאחזו הקליפו' בחסדים המכוסים הנה אבינך בפשוטו לפי קוט' שכלי כי הנה מאת הש"י ית"ש לא תצא הרעות אין דבר רע יורד מן השמים והכל לטובה ולחסד והיינו מה שמשפיע הש"י איזה טוב' לאדם זהב וכסף עושר ונכסים וכבוד וכיוצא והן מה שמונ' ממנו ח"ו איז' ענין הכל הוא חסד גמור ולטוב' האד' כמו הרופא האומן שמונע מאכל טוב מן האדם והאדם מתאו' מאד אל המאכל ההוא והרופא מונע ממנו ביודעו שלטובתו הוא המניע' רק מה שמשפיע הש"י לאדם טובה ניגלי' לעין כל זה נק' חסדים מגולים ומה שמונע הש"י מן האדם הנה השי"ת יודע הטוב' והחסד ההוא והאדם אינו מבין ומדמ' שיותר הי' טוב לו כשיש לו הענין הנרצ' הנה מה שהשי"ת מנע ממנו אינו מצד החסד הבן הענין א"כ לפי"ז כל השתדלות של אדם להרבות הונו שלא בהכרח המצטרך וכן כשמתקצף על איזה ענין שלא השיגו ואינו מקבל גזרת הבורא באהב' לאמר לטובה נשברה רגל פרתי וכיוצא הנה הוא ענף מאותו עון היינו פגם בחסדים המכוסים והשב ישים כ"ז לנגד עיניו ויבין הענין לאשורו ויראה אשר כל ענייניו תלויים בזה וכל מדו' התור' כלול' בזה ויקבל ע"ע לשמוח בחלקו ישמח ויעוז במתת גורלו והש"י ילמדינו דעת ודרך תבונות להשליך עליו יהבינו הראנו י"י חסדיך בחסדים מגולים כדי שלא נבא לידי טעו' ח"ו כי הוא הטוב והמטיב לכל:

כ״ה(יד) ותדע עוד ידידי בענין הזה כשמונע ח"ו הש"י איזה ענין מן האדם והאדם חושב שהוא לטובה ובפרט בתפשו בדעתו ושכלו להשיג שיש בזה איזה טוב' הנה שבו החסדים המכוסים למגולים כיון שגילה בדעתו החסד ואז יתגלו החסדים בשמי השמים העליונים ויושפ' עליו שפע החסדים המגולים וזה ענין מופלג בחכמה:

כ״ו(טו) ובענין הזה יש ג"כ סיבת אריכו' הגלו' בעוה"ר כי כ"ז גלותינו הוא בחי' חסדים מכוסים והנה כשמבינים שזה מצד החסדים רק שהם מכוסים הנה ממהרים החסדים להתגלות לגאלינו גאולת עולם ב"ב. משא"כ בהיפך ח"ו וז"ש ג"כ בגמרא כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם נסתלקו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם מאן רשעים גנבי כי הגנבים אינם מאמינים בחסדים מכוסים ופוגמים בהם וכאמור והוא סיבה לאריכות הגלות והש"י יסיר בדילינו ובמהרה יתגלו החסדים לגאלינו גאולת עולם ב"ב אמן: