דרך פקודך ל״טDerekh Pikudekha 39
א׳מל"ת לט שלא לעשות צורת אדם
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה ל"ט מל"ת שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי שנאמר לא תעשון אתי וכו' האיסור הוא דוקא בצורה בולטת אבל משוקעת או בציורי סממנים אינו עובר ובצורה בולטת חייב מלקות. ודוקא בעדים והתראה כמו בכל עבירות:
(א) מצוה ל"ט מל"ת שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי שנאמר לא תעשון אתי וכו' האיסור הוא דוקא בצורה בולטת אבל משוקעת או בציורי סממנים אינו עובר ובצורה בולטת חייב מלקות. ודוקא בעדים והתראה כמו בכל עבירות:
2
ג׳(ב) טבעת שיש עלי' צורת אדם בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה צורה משוקעת מותר להניח' אבל אסיר לחתו' בה מפני שבהנחת' יהי' בולט:
3
ד׳(ג) עוד נכלל באיסור לאו זה לא תעשון אתי היינו דמות שמשי המשמשין לפני במרום היינו דמות חמה ולבנה וזה אסור אפילו בצורה שאינה בולטת ואפילו בציור על לוח:
4
ה׳(ד) צורות שאר בעלי חיים ואילנות ודשאים מותר אפילו בצורה בולטת:
5
ו׳(ה) בכלל זה שלא לעשות בית תבנית היכל. אכסדרה תבנית אולם חצר כתבנית העזרה שלחן כצורת שולחן שבהיכל ומנורה של מתכת משבעה קנים כצורת מנורה שבהיכל אבל פחות או יותר משבעה קנים או מנורה שאינה של מתכת אפילו משבעה קנים מותר ונוהג בכ"מ ובכ"ז בזו"נ. אבל העושה תבניות הגלו דהיינו בית תבנית היכל יש להסתפק אם לוקין עליו דפשטי' דקרא לא קאי על זה.
6
ז׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצות ולחדש דינים והלכות הכל כפי שכלו:
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצות ולחדש דינים והלכות הכל כפי שכלו:
7
ח׳(ב) הממנה דיין שאינו הגין בשביל ככף וזהב עובר על לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב (כי גם הדיין נק' אלקים כנודע) כן דרשו חז"ל אבל אין לוקין ע"ז דאינו פשטי' דקרא ועוד אבאר לך אי"ה בחלק המחשבה מה שנכלל בכלל הלאו הזה בדרך רמז:
8
ט׳(ג) ומהר"מ הבבלי כתב בטעמי מצות כשהאדם עומד בבהכ"נ ומחשב בכסף וזהב (וקנינים) עובר על לא תעשון אתי וכו' עיי"ש בדבריו והנה לפני' היא מצוה הנוהגת כמעט בכל שעה:
9
י׳חלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכוון במניעה שמונע א"ע מעשות להיות שהוא מוזהר מן הש"י:
(א) ודאי צריך לכוון במניעה שמונע א"ע מעשות להיות שהוא מוזהר מן הש"י:
10
י״א(ב) ונ"ל דבאפשר צריך מדינא לכוין הטעם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר י"י אליכם וכו' הנאמר במשנה תורה וכאן נאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (עפ"י פשוטו הכוונה הוא כך ראיתם כי דברתי עמכם אבל לא ראיתם כל תמונה) ע"כ לא תעשון אתי וכו' וא"כ לפי"ז י"ל דבאה האזהרה רק על צורת אדם להיות שנא' בתורה נעשה אדם בצלמינו וכו' לזה יוכל ח"ו ליפול ברעיון האיש שיש איזה דמיון חלילה לזה באה האזהרה דוקא על צורת אדם משא"כ בשאר צורת הבע"ח לא יהי' ספק ברעיון האיש:
11
י״ב(ג) וא"כ לפי"ז אין מן הצורך להאריך כ"כ בטעמים שהוא כדי להאמין בהעיקר שהש"י אין לו דמות הגוף ולא מיקרי הגוף והוא מהי"ג עיקרי הדת:
12
י״ג(ד) ונ"ל להעיר עוד בטעם שהמצוה הזאת מלמדת לאדם שצורתו זאת תאר אדם נעשית רק לשכל ולנפש ובזולת שכל ונפש לא יקרא אדם ע"כ הזהירה התורה שלא יעשה התאר הנכבד הזה צורת אדם דכיון שא"א לו לעשות התאר הזה בנפש ושכל לא יעשנו כלל מזה נדע שהאדם שאינו הולך אחר השכלת נפשו במושכלות התורה ונוטה אחר החומריות הוא כאילו אין לו מציאות אדם כלל והוא גרוע מהבהמה והצורה הנכבדת הזאת נבראת רק לתשמיש השכל והנפש וזה יש לכוין בטעם המבואר במשנה תורה ונשמרתם מא"ד (אותיות אד"ם) לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וכו' רצ"ל כיון שלא ראיתם כל תמונה נאסר לכם תמונה מזאת המצוה תדעו ותשכילו ענין שמירת הנפש שהיא העיקרית בתאר אדם ותשכיל ותדע לפי"ז ג"כ טעם איסור דמות המשמשין במרום להורות לנו שהגלגלים המשמשין הם חיים משכילים ע"כ נאסר לנו לעשות דמותם מבלי חיות וכיון שנדע שהם חיים משכילים ואעפי"כ לא ישנו את תפקידם ברצונם רק ששים ושמחים לעשות רצון קונם מזה נלמוד דעת שגם אנחנו לא נשנה את תפקידינו הבן הדברים:
13
י״ד(ה) נרמז עוד במצוה הלוו ענין השארת הנפש להורות כי עיקר המציאות של האדם הוא הנפש והיא לא ישיגנה המיתה במות הגוף כי היא העיקרית פ"כ מנענו הש"י מלעשות צורת אדם בזולת הנפש להורות שאין במציאות אדם בלא נפש. שגם אחר המיתה יש מציאות נפש ומקצת ממנה חופפת על הקבר וא"כ מחוייבים אנחנו להשלים צרכי נפשינו כי הוא עיקר האדם וזה הוא הפירוש המוטעם במשנה תורה ונשמרת' מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר י"י אליכם וכו' רצ"ל הנה לא ראיתם כל תמונה ואעפי"כ לא יסופק לכם המציאות כי שמעתם את הקול מתוך האש כן לא יתספק לכם ענין מציאות הנפש מבלי לבוש הגוף וזה הוא הפי' הנכון גם בכאן אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכו' הבן הדברים:
14
ט״ו(ו) ונ"ל עוד ברמזי המצוה הזאת דהנה נצטוינו להרבות דמות ודיוקן האדם ע"פ תבל בפרי' ורבי' והנ' דיוקן האדם הוא דמות הכבוד כביכול בצלם אלקים עשה וכו'. והנה האדם בחטאו גורם ח"ו שנשתנה דיוקנו ובעוד הצלם אלקים ע"פ לא ימשלו בו אפילו החיות הטורפות כמו שנודע בדניאל וכמבואר הענין בזהר וישב וכשחי' רעה ת"ו מושלת באדם הוא מחמת דאשתני דיוקנו ונדמה כבהמה הגם שיש לו עינים ואף ולסתות כאדם עכ"ז הוא רק צורת אדם (כמו קוף) אבל אינו אדם ממש והנ' נודע שלבוש האדם נמשך מאב ואם בעת חיבורם אם כוונתם לש"ש נולד הולד בלבוש טוב דיוקן אדם ממש ובהיפך ת"ו הולד הוא רק בצורת אדם עד שיתגדל וישלים דיוקנו ע"י התורה ועבודה והנ' נכלל הענין באזהר' הזאת לקדש א"ע בשעת תשמיש הוא שלא לעשות צורת אדם רק אדם ממש וכן נכלל שהאדם בעצמו ע"י חטאיו לא יגרום לעצמו להעשות רק צורת אדם דהיינו שח"ו יחסור עצמו מן הדיוקין וכן בכלל זה באדם העובד בתורה ועבודה וכוונתו לשם איזה פני' הנה הוא כדמות משמשי מרום אבל אינו משמש ממש כי הוא משמש א"ע וכן בעושה תנועות בכליו היינו איבריו (שהם כלים לנשמתו) עושה תנועות כמדומ' להתלהבות ודביקות ולבבו לא כן ידמה הנה הוא עושה דמות ודוגמת כלים המקדשים ואינם כלים מקודשים ממש השב אל הש"י ישוב אל י"י וכו' ויקבל ע"ע וכו':
15