דרך פקודך מ׳Derekh Pikudekha 40
א׳מל"ת מ שלא לבנות במזבח אבנים שנגע בהן ברזל:
1
ב׳מצוה מ' מל"ת שלא לבנות במזבח אבנים שנגע בהן ברזל שנאמר ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית אם בנה במזבח או בכבש המזבח אבן שנגע בהן ברזל אע"פ שלא נפגם ה"ז לוקה ודוקא בהתראה כמו בכל הלאוין הבונה אבן פגום במזבח אע"פ שנפגם מעצמו (הגם שאינו עובר בלאו) עובר בעשה שנאמר אבנים שלמות תבנה וכו' נוהגת המצוה הזו בזמן הבית בזכרים ונקבות.
2
ג׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצות (ובפרט בזה"ז שאי אפשר לקיים האזהר' הזאת והלימוד והקבלה בלב תעמוד לנו במקום המצו') וצריך לחדש דינים והלכות כפי השגת שכלו צ"ע למה לא נה הרמב"ם המ"ע דאבנים שלימות למצוה בפ"ע ממנין תרי"ג והרי הוא ז"ל בעצמו השריש בשרשיו דבענין כזה יש למנות הלאו בפ"ע והעשה בפ"ע וצ"ע:
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצות (ובפרט בזה"ז שאי אפשר לקיים האזהר' הזאת והלימוד והקבלה בלב תעמוד לנו במקום המצו') וצריך לחדש דינים והלכות כפי השגת שכלו צ"ע למה לא נה הרמב"ם המ"ע דאבנים שלימות למצוה בפ"ע ממנין תרי"ג והרי הוא ז"ל בעצמו השריש בשרשיו דבענין כזה יש למנות הלאו בפ"ע והעשה בפ"ע וצ"ע:
3
ד׳(ב) שיעור פגימת המזבח או האבן שלא לבנותו במזבח נאסר בחגירת ציפורן והמזבח הבנוי כשנפגם כשיעור הזה כל הקרבנות שנשחטו אז בעזרה פסולין אפי' חזרו ותיקנו בין שחיטה לזריקה:
4
ה׳חלק המחשבה
(א) ודאי כשהי' בהמ"ק קיים הי' צריך לכוין במניעה זו שמונע א"ע מחמת אזהרת בוראו וכעת הקבלה בלב תעמוד במקום המצו' כמש"ל ועמ"ש בסמוך:
(א) ודאי כשהי' בהמ"ק קיים הי' צריך לכוין במניעה זו שמונע א"ע מחמת אזהרת בוראו וכעת הקבלה בלב תעמוד במקום המצו' כמש"ל ועמ"ש בסמוך:
5
ו׳(ב) כבר קדם מאמרינו שא"א לנו לומר שתתבטל מאתנו איזה מצוה באיזה פעם מכל וכל כי נצחיות המה וצריכין אנחנו לחפש בכל מצוה ומצוה (אפילו בזמן שאינו נוהג עיקר המצו') להוציא ענפים למצו' הנוהגים בכל שעה ובקיום הענפים והרמזים יוחשב לנו לקיום המצוה בפועל והנה אודיעך מה שנ"ל דבמשנה תורה כתיב מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל הנה הוא בסתם אזהרה שלא להניף על אבני המזבח ברזל אבל בכאן (בפ' יתרו) נאמר לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עלי' ותחללי' ומאומרו כ"י יורה לנתינ' טעם וצריך לפי"ז לכוין הטעם כמ"ש כמה פעמים (כשהטעם מבואר בתורה) אבל אנחנו פירוש הטעם זה לא ידענו והנה פירשו לנו אבותינו המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל לקצר אינו בדין שיונף המקצר על המאריך הנה לפי"ז במניעה הלזו צריך לכוין הטעם כיון שהו' מבואר בתורה:
6
ז׳(ג) והנה לפי"ז ענפי האזהרה הזאת הוא בכל המדות שישנם באדם למשל גאוה וענוה גאוה מקצרת כמשארז"ל אוי לרבנות וכו' וענוה מארכת ימיו של אדם כמ"ש הכתוב אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות וכו' הנה ירא' האדם ליתן מקום למדת ענו' ושפלות אשר זאת המד' תתגבר אצלו ואין בדין שתתגבר מדת הגאו' שבז' מגביר ומניף מקצר על המאריך וכן תתבונן באמת ושקר אמת מאריך ימיו של אדם כנודע מרז"ל מההוא מתא דשמה קושט"א דלא שכיב אינש בלא זימני' והשקר בהיפך כנודע מהרעש' המבואר שם. וכן בכל המדות איה אהב' לטב ואית אהב' וכו'. אית ירא' לטב ואית ירא' וכו' וכן בשארי המדות הכל זה מקצר וזה מאריך אורך ימים בימינ' (ואם עיני שכל לך כל המדות שהם בבחי' תיקון מעולם התיקון הם מאריכים ימיו של אדם. הבן ענין אריכו"ת ימי"ם של האדם שהימים שהם המדות ימי עול"ם מתארכים מנקודות לשיעור קומה כנודע ובהיפך הוא קיצור ימים לשונאי ישראל הבן מאד) אינו בדין שיונף המקצר על המאריך. הבן ידיד הנעים כי דבר גדול רמזתי לך מופלג בחכמ' ערכתי לך שלחן במטעמים יוטעמו לחיך הבריא אבל ימאסם החול' הגם שהם מטעמים כי הכנת גופו ונפשו יגרם לו למאוס בטוב. ואם תתבונן בזה תמצא קיום המצו' הזאת בכל עת וזמן על כל המדות שבאדם ובזה תמצא טוב טעם ונחת רוח בהתבוננך בכתבי האריז"ל שכתבו מזבח אדמה תעשה לי מלשון ז' מלכי אדום הבן שם הענין ויונעם לנפשך:
7
ח׳(ד) והנה הרב מהר"ח חאגיז בטעמי מצותיו כתב הטעם במצו' הזאת להיות החר"ב כח עשו על חרבך תחי' והוא מאס בבכור' ובעבודת הקרבנות ע"כ מכר בכורתו. ע"כ לא יונף כחו על המזבח מקים העבוד' נא ידיד הנעים תשתתף הטעם הזה עם דברינו הנ"ל דהנה כח עשו היא בהיפך כי שורש יעקב כלל הקדושה ונפש הקדושה עם כל מדותי' באה משורש הזה ונפש הבהמיות עם כל מדותי' באה משורש עשו נחשירכן אינו בדין שיניפו שום מדה מכח עשו על כח יעקב ע"כ נאסר להניף כח עשו ואתם ידידי העמיק בדברים ותרא' פלאות ויפקחו עיניך בכמה שפרי תור':
8
ט׳(ה) ותדע ידידי. הנה כ"ז שהי' ביהמ"ק קיים היו הקרבנות מכפרין ועכשיו הבטיח הש"י לנו ונשלמה פרים שפתינו א"כ ההקרב' הוא כעת במו פינו והפ' הוא המזבח וכמו שנאסר פגימה במזבח וכל הקרבנות שמקריבין בעת פגימתו פסולין כמו כן נאסר פגימת פינו שלא נפגום הפה בדברים אסורי' ודברי' בטלים ואז יהי' הקרבנות שמקריבין בו (היינו האמיר' והעסק בהלכותיהם) כשרים ע"כ קודם אמירת הקרבנות יהרהר בתשוב' ויושלם פגימת הפה ויהי' לרצון:
9
י׳(ו) ובענין העשה דאבנים שלימות תבנה וכו' נכתב אצלינו כבר (בספרינו אגר"א דכלה) שבאה ג"כ רמז המצו' הזאת בכל זמן עפ"י מה דידוע דהאותיות נק' אבני' כמ"ש בס"י וכתבו המקובלי' (וכ"ה בר"מ בזוהר) דצריך האדם להוציא אותיות שלמים מהפ' בתור' ובתפיל' כי כל דיבור הוא שיעור קומה ע"כ צריך להוציאם מהפה בהרגש כל איבריו דכשהדיבור יוצא מכללות השיעור קומ' אין בו מום ואינו מחוסר אבר משא"כ כל אשר בו מום לא יקרב וז"ש ברמז אבני' שלימות תבנ' וכו' עיי"ש ידידי מש"ש:
10
י״א(ז) הנך רואה ידידי אשר גם בגלותינו ובעניינו יש מקום לכל מצוה ומצו' לקיים רמזי' בדוגמת' וענפי' המסתעפי' וזמנה אבל בודאי גם בעשות כל רמזי המצו' מחוייב האדם ללמוד משפטי המצוה העיקריות ולקבל ע"ע לקיימ' בעת אשר הש"י יזכנו לבוא ליער כרמילו וכעת ישים האדם כל הענפים לנגד עיניו וכ"א יפשפש עד מקום שידו מגעת להמציא מושכלות בכל מצו וישוב אל י"י על העבר וכו' ויקבל ע"ע וכו':
11