דרך פקודך מ״בDerekh Pikudekha 42
א׳מ"ע מב לדון דין עבד עברי
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה מב לדון דין עבר עברי שנאמר כי תקנה עבד עברי וכו' בית דין שמכרו ישראל בעל כרחו בגניבתו בעד הקרן) אבל בעד הכפל ותשלומי ד' וה' אינו נמכר) עובד שש שנים מיום מכירתו ובהתחלת שנה שביעית שלו יצא בן חורין:
(א) מצוה מב לדון דין עבר עברי שנאמר כי תקנה עבד עברי וכו' בית דין שמכרו ישראל בעל כרחו בגניבתו בעד הקרן) אבל בעד הכפל ותשלומי ד' וה' אינו נמכר) עובד שש שנים מיום מכירתו ובהתחלת שנה שביעית שלו יצא בן חורין:
2
ג׳(ב) אפילו פגע שמיטה בתוך השש ה"ז עובד אבל אם פגע יובל בתוך השש יוצא לחירות אפילו לא עבד אלא שנה אחת לפני היובל יוצא לחירות:
3
ד׳(ג) המוכר עצמו מפני דוחקו שאין לו מה לאכול ואין לו מה למכור (כ"א יש לו מה למכור אפי' כסות אסור מכור עצמו) יכול למכור עצמו אפילו לכ' שנה ואם פגע יובל אפי' אחר שנה יוצא לחירות:
4
ה׳(ד) כל עבד עברי אם מצאה ידו יוצא לחירות בגירעון כסף שמחשב עם האדון הדמים לפי השנים שנמכר עד שנת היובל ומנכה לו בעד השנים שעבד וגורע הדמים ומשיב השאר כסף ואם הרב מחל לעבד על הכסף שנשאר לו לעבוד כנגדו אינו מחול ואינו נפטר משעבודו עד שיכתוב לו שטר שחרור:
5
ו׳(ה) אדון שמת הרי העבד עובד לבן עד סוף השש או עד סוף השנים שמכר עצמו להם או עד היובל או עד שיגרע כדיוני ויתן השאר ואם לא הניח בן זכר הוא יוצא לחירות ואינו עובד לבתו ולא לשאר יורשים והנמכר לגר צדק אינו עובד אפילו לבן:
6
ז׳(ו) כל עבד עברי האדון חייב במזונות אשתו של העבד (דוקא אשתו הנשואה לו בהיתר) ובמזונות בניו ובנותיו ואין לאדון במעשה ידיהם של אשתו ובניו כלום בין אשה ובנים שהיה לו בשעת מכירה או אשה ובנים שהיה לו אחר מכירתו והיא שנשאה מדעת רבו:
7
ח׳(ז) מכרוהו ב"ד והיו לו אשה ובנים. רבו יכול למסור לו שפחה כנענית והאשה וילדיה תהיה לאדוניה:
8
ט׳(ח) מכרוהו ב"ד ולא רצה לצאת לסוף שש (דהיינו שאמר ב' פעמים שאינו רוצה לצאת) והאמירה צריכה להיות עכ"פ שנשאר עוד לו לעבוד עבודת רבו שיעור שוה פרוטה (אפילו בסוף יום האחרון) מביאו אז לב"ד של שלשה היינו בסוף יום האחרון) ואומר דבריו לפניהם ומגישו אל הדלת או אל המזוזה כשהן עומדין בבנין דוקא והאדון בעצמו נוקב את אזנו הימנית (בגופה של אוזן) במרצע של מתכת עד שיגיע לדלת ועובר עד היובל או עד שימות האדון ואינו עובד את הבן:
9
י׳(ט) אין העבד נרצע אלא אם הי' לעבד שפחה ובנים וגם לרבו אשה ובנים ואוהב רבו ורבו אוהבו ושניהם אינם חולים ואם חסר א' מהאופנים הללו אינו נרצע:
10
י״א(י) עבד כהן אינו נרצע ואין האמה נרצע:
11
י״ב(יא) אין הגר נקנה בעבד עברי טומטום ואנדרוגנוס אינו נמכר בעבד עברי ולא באמה עבריות:
12
י״ג(יב) הב"ד אין רשאין למכור עבד עברי אלא לישראל ולגר צדק. וכן המוכר א"ע מפני דוחקו אינו רשאי למכור א"ע אלא לישראל ולגר צדק אבל לא לעכו"ם ולגר תושב ואם עבר ומכר א"ע אפילו לעכו"ם ואפי' לע"ז מכור ואעפ"י שעשה שלא כהוגן מצוה לפדותו. ואם לא השיגה ידו לפדות א"ע מיד העכו"ם ב"ד כופין את קרוביו לפדותו והקרוב קרוב קודם. לא פדאוהו קרובין או לא השיגה ידם מצוה על כל אדם מישראל לפדותו ואם לא נפדה אינו יוצא אלא ביובל ויש לו ללוות ולגאול א"ע מן העכו"ם וגואל א"ע לחצאין אבל הנמכר לישראל אין הקרובים פודין אותו ואינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין:
13
י״דחלק הדיבור
(א) עבד עברי ואמה עברית נקנים בכסף או בשטר:
(א) עבד עברי ואמה עברית נקנים בכסף או בשטר:
14
ט״ו(ב) אין עבד ואמה העברייה יוצאין בראשי אברים כעבד כנעני אלא משלם דמי האבר כמו חובל בחבירו:
15
ט״ז(ג) אין דין ע"ע נוהג אלא בזמן שיובל נוהג (היינו כשכל ישראל יושבין על אדמתן):
16
י״ז(ד) אין אשה קונה עבד מפני חשד (ומסתפקנא אם עברה וקנתה אם נקנה די"ל כיון דמדאורייתא יכולה לקנותו אם קנתה נקנה או י"ל כיון דרבנן גזרו אפקעי' רבנן לשיעבוד. וצ"ע):
17
י״ח(ה) הנה המצוה הזאת מנו מוני המצות שהיא שייכה אל הב"ד לדון הדין והם המקיימים המצות ולא ידעתי למה לא תהא ג"כ מינוי על האדון שמצוה עליו להניחו חפשי אחר שש ושיתחייב במזונות אשתו ובניו ובאם אינו רוצה לצאת לרצעותו על המזוזה או על הדלת במרצע ולהעבידו אח"כ עד היובל וביובל יצא ובפרט שהמצוה נאמרת לנוכח אל איש הקונה כי תקנה עבד עברי וכו' כי ימכר לך אחיך ואפשר לומר שאין מצוה בקניות מ"ע כי כי נאמר כי לי ב"י עבדים הגם שמקיים המצוה. אח"כ מה שמוציאו לחפשי חנם ובודאי נחשב לו למצוה ממנין תרי"ג עכ"ז מנו המצו' העיקרית רק על הב"ד ואפשר לומר דסברי לי' למוני המצות דהמצוה נחשבת רק על הב"ד מדסמוכה לאלה המשפטים אשר תשים לפניהם (היינו לפני אלקים הנזכרים בפרשה וגם מדקראה משפטים ואין משפט בלא ב"ד) נ"ל:
18
י״ט(ו) אפילו חלה העבד בתוך ימי השעבוד והוציא עליו רבו הוצאות רבות עכ"ז יוצא בחנם בסוף שש וכן נרצע ביובל שנאמר יצא לחפשי חנם עיין סמ"ג ונ"ל אפילו היה חולה כל ימי שיעבודו ולא עבדוהו כלל יוצא ונ"ל ג"כ דמחויב במצות הענקה כשיוצא:
19
כ׳(ז) נשמט מלעיל. ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ובפרט המצוה שאינה נהוגה בזה"ז ועיקר קיומה הוא לימוד התורה שהוא לומד ומחדש בה הלכות ודינין כפי שכלו וכפי אשר חננו השי"ת:
20
כ״אחלק המחשבה
(א) ודאי בעת שהמצוה נהוגה כגון בזמן היובל בודאי היו הב"ד צריכין לכוין לקיים מ"ע של תורה (ולפמש"ל בחלק הדיבור באפשר גם האדון הי' צריך לכוין) ומה גם עתה בעוסקו בתורת המצוה הזאת יכוין ויבקש שיהי' חשוב לפני הבורא עולם כאילו קיים המצוה בפועל וכאשר יזכהו הש"י שיהי' בזמן שיהי' היובל לבני ישראל ותבא לידו מצוה זו בפועל יקיימה מאהבת השי"ת כאשר צונו:
(א) ודאי בעת שהמצוה נהוגה כגון בזמן היובל בודאי היו הב"ד צריכין לכוין לקיים מ"ע של תורה (ולפמש"ל בחלק הדיבור באפשר גם האדון הי' צריך לכוין) ומה גם עתה בעוסקו בתורת המצוה הזאת יכוין ויבקש שיהי' חשוב לפני הבורא עולם כאילו קיים המצוה בפועל וכאשר יזכהו הש"י שיהי' בזמן שיהי' היובל לבני ישראל ותבא לידו מצוה זו בפועל יקיימה מאהבת השי"ת כאשר צונו:
21
כ״ב(ב) רמזי המצוה הזאת בטעמים כמוסים וכן במצוה שאח"ז מרמזים לסודות הגלגול בעניינים הנוגעים לנפש אדם מילין טמירין לצד עילאה ימלל בסבא קדישא בפ' משפטים מי שחננו הש"י חכמה ובינה ודעת יעיין שם וימצא מעדנים לנפשו (כאשר יהיה הש"י בעזרינו נדבר מזה פי שכלינו הדל בקונטריס הלזה) והנה לפי"ז הוא מצוה עלינו מצוה תמידיית להתנהג עפ"י התורה שלא נצטרך לגלגולים:
22
כ״ג(ג) עוד ברמז המצוה כל ימות עולם מ"ש הרב הקדוש בעל אוה"ח. כי תקנה עבד עברי (היינו הגוף שהוא עבד לנשמה והוא עברי שעובר מן העולם שאינו קיים לעולם) שש שנים יעבוד (היינו ששים שנה וכל שנה רמז לעשיריית) ובשביעית (היינו עשר שנים השביעיים) יצא לחפשי (מן המצות) חנם (ע"י הס"ס וחיילותיו הנק' חנם) אם בגפו (היינו בכנפי המצות) יבא (בכלח אלי וכו') בגפו יצא (מן הארץ לעת התחיה) אם בעל אשה הוא (היינו שנק' הוא בעל של הנשמה שקנה לעצמו במעשיו נשמה גדולה ונק' בעלה שהוא קנין כספו במצות) ויצאה אשתו עמו (שגם אחרי מותו לא תפרד הנשמה). צא ולמד מר' אחאי בר יאשיה. או יאמר אם בטל אשה הוא (שכל מגמתו ומעשיו לצורך הנשמה כמו הבעל הזן את אשתו) ויצאה אשתו עמו (כנ"ל) אם אדוניו יתן לו אשה (שאין לו רק הנשמה שהקנו לו מן השמים בעת הווייתו) וילדה לו בנים (היינו מצות הנעשים בהתעצמות גדול או בנות (היינו המצות שאינם בהתעצמות) האשה וילדיה תהיה לאדוניה (תפרד ממנו בכלח ותלך לאדוניה) אבל אעפי"כ והוא יצא בגפו (יצא מן הקבר בעת התחיה בכנפי מצותיו) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני ואת אשתי (נשמתי) ואת בני (היינו המצות) לא אצא חפשי (מן המצות וחפצי עוד להיות בעוה"ז בכדי להרבות עבודה ומצות) והגישו וכו' ורצע אדוניו את את אזנו במרצ"ע היינו ת' עלמין דכסיפין בגי' מרצ"ע ועבדו לעולם הבא לעתיד יוחשב לו כאילו עבד כל השנים כי יצורף מחשבתו הטובה וכו' ע"כ דברי הקדוש:
23
כ״ד(ד) טעם המצוה כתב מהר"מ הבבלי. לזכור מעשה בראשית (נ"ל הכוונה שכביכול הש"י עשה מלאכה ששת ימים וינח ביום השביעי לזכר זה גם העבד עברי יעבוד ששה שנים וישבות בשנה השביעית ויצא לחירות וא"א לומר דא"כ לא יהיה עובד רק ששה ימים דאם ימכרוהו באמצע השבוע א"כ לא יעבוד גם ששה ימים דבשבת לא יעבוד ובאם ימכרוהו באחד בשבת א"כ בשבת יצא לחפשי בכלל כל ישראל שאינם עובדים ובמה יהיה מונכר חפשותו וחוץ לזה לא יצדק כלל עבדות לששה ימים דאינו מיקרי רק שכיר כנ"ל) והיינו במצרים עבדים (רצ"ל זה הטעם לששה שנים ומהו הטעם לנרצע עד היובל אמר הטעם שהיינו במצרים עבדים) כעין גניבת יוסף שמכרוהו כך נמכר זה בגניבתו ולכן השביעית מטעם הנ"ל והיובל (לנרצע. מוציאו מעבדות שכן היובל לי"ד עלינו זכות (היינו מדת הבינה יובל העליון נ"ל רמז אמת כתבת בתורה וביובל יצא אל תקרי וחמושים אלא וחמשים (הוא היובל והוא שער הנו"ן דבינה נ"ל) רמ"ז (רצ"ל עוד רמז) שימי שנותינו שבעים עבד ליוצר כל ואח"כ במתים חפשי (נעשה חפשי מן המצו') לכך ובשביעי' יצא לחפשי חנם עכ"ל:
24
כ״ה(ה) א"כ לפי זה גם היום שבטל בעוה"ר דין מצו' ע"ע זכרון מעשה בראשית באמונת חידוש העולם הוא ענף למצוה זו וח"ו בהסתפק באמונה זו מבטל ממנו ח"ו כל מצות התורה כאשר כבר ידע' מכפיר' הפלסופין אשר ע"י האמנתם בקדמו' פרקו לגמרי עול מוסרו' התורה אין מן הצורך להאריך בכאן:
25