דרך פקודך מ״טDerekh Pikudekha 49
א׳מ"ע מט לדון דין חובל בחבירו
1
ב׳חלק המעשה
(א) מ"ע על הב"ד לדון דין חובל בחבירו והוא דיני קנסו' ואין דנין אותו אלא ב"ד שנסמכו בא"י הם דנין בכ"מ ובכל זמן אבל בזה"ז שבטלה מאתנו הסמיכ' בעוה"ר אין דנין דין זה אלא כופין לפייס החובל את הנחבל כפי ראות עיני הדיינין:
(א) מ"ע על הב"ד לדון דין חובל בחבירו והוא דיני קנסו' ואין דנין אותו אלא ב"ד שנסמכו בא"י הם דנין בכ"מ ובכל זמן אבל בזה"ז שבטלה מאתנו הסמיכ' בעוה"ר אין דנין דין זה אלא כופין לפייס החובל את הנחבל כפי ראות עיני הדיינין:
2
ג׳(ב) מה שנאמ' בתור' כאשר יתן מום בעמיתו כן ינתן בו. קיבלו רז"ל שהכוונה שיתן להנחבל ממן שיעור המום:
3
ד׳(ג) ומחייבין את החובל ליתן להנחבל חמשה דברים:
4
ה׳(א) נזק שמין אותו כעבד הנמכר בשוק כמה הוא יפה בלא אותו מום ובכמה נפחת דמו ע"י המום כזה ישלם המזיק המותר:
5
ו׳(ב) צער היינו גם אם שילם לו בעד המום והחבל' שעש' בו עכ"ז הי' אפשר לעשות בו המום ע"י סם שלא הי' הנחבל מצטער כ"כ והוא צערו ע"י ברזל וחרב וכיוצא שמין כמה שוה הצער הזה דהיינו כמה הי' אדם נותן לשליח המלך המצווה מאת המלך שיעשה המום והחבלה באיש הלזה והברירה ביד השליח לעשות המום ע"י חרב או ע"י סם כמה הי' האיש הלזה נותן שיעשה השליח ע"י סם לבל יצטער ככה ישלם החובל לנחבל:
6
ז׳(ג) ריפוי מחויב הנחבל לרפאותו ממכאוב ע"י רופאים וסממנים עד שישוב לבריאותו:
7
ח׳(ד) שבת דגם שנתן לו דמי האבר שהחסיר ממנו הנה אם הי' בריא הי' יכול לשמור קישואין וכיוצא מלאכה קלה וכהיום מחמת חליו וצערו הוא שובת ובטל מכל מלאכה שמין כמה הי' יכול לסגל בזמן כזה במלאכה קלה כזו וכן ישלם לו:
8
ט׳(ה) בושת מה שמתבייש האדם מבני אדם במום הזה שנתן בו החובל וזהו שמין הכל לפי המבייש והמתבייש:
9
י׳(ד) החובל צריך לשלם כל זה מן היפה והמעולה שבנכסיו:
10
י״א(ה) אעפ"י ששילם כל אלה. הב"ד מלמדין אותו שיפייס את הנחבל שימחול ומלמדין את הנחבל שלא יהי' אכזרי ויתרצה ימחול וקודם ששילם לו כל אלה אינו מחויב למחול אבל אם מחל גם את התשלומין נ"ל דהוה מחילה ויש להחובל כפרה בזה.
11
י״בחלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצות ולחדש דינין והלכות כפי שכלו ויקבל ע"ע כשיזכה להיות מב"ד סמוכין ויבא לפניו דין כזה ידון כהלכה עפ"י משפטי התורה:
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצות ולחדש דינין והלכות כפי שכלו ויקבל ע"ע כשיזכה להיות מב"ד סמוכין ויבא לפניו דין כזה ידון כהלכה עפ"י משפטי התורה:
12
י״ג(ב) מבואר בתורה כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו וקיבלו רז"ל דהיינו תשלומין בעד מום דא"א לומר עין תחת עין חמש דלפעמים יהיה עין ונפש תחת עין כי הנה אם הוא סימא את עין חבירו ויבואו הב"ד לסמות את עין החובל יהיה לפעמים סכנת מיתה ויהיה עין ונפש תחת פין ממילא אם ירצה החובל שיתנו בו מום ממש כאשר עשה להנחבל אין שומעין לו כי אין הברירה הזאת בידו כיון דשלא כתורה הוא והוא פשוט נ"ל:
13
י״ד(ג) ונ"ל עוד אפילו טעו הב"ד וכבר עשו לו המום ברצונו שקבל עליו אעפי"כ לא נפטר הוא מתשלומין שחייב לחבירו הנחבל:
14
ט״ו(ד) גם בזה הזמן הין לנו ב"ד סמוכין אם תפס הנחבל שיעור שהיה מגיע לו ע"פ התורה אין מוציאין מידו:
15
ט״ז(ה) היא מסתפקנא אם טעו הב"ד שאינם סמוכים וכפו את החובל והוציאו מידו החמשה דברים שחייב להנחבל ונתנו ליד הנחבל אם הוה כתפס שאין מוציאין מידו או נאמר כיון דגבו בכפי' שלא כדין מוציאין מידו:
16
י״ז(ו) אדם מועד לעולם וחייב לשלם להנחבל אפילו אם חבלו בשוגג אבל בשח אינו משלם עד שיתכוין ונ"ל דאין מוציאין ממון מיד המוחזק והמוציא מחבירו פ"ה ומחוייב הנחבל להביא ראיה שבכוונה משה לו החבלה והוא פשוט:
17
י״חחלק המחשבה
(א) ודאי צריכין הב"ד לכוין לצאת ולקיים מ"ע של תורה ובזולת הכוונה לא יושלם להם המצוה לחלוקא דרבנן:
(א) ודאי צריכין הב"ד לכוין לצאת ולקיים מ"ע של תורה ובזולת הכוונה לא יושלם להם המצוה לחלוקא דרבנן:
18
י״ט(ב) ודאי הב"ד אין צריכין לכוין שום טעם בעת אשר ידונו את החובל כיון שאין טעם מפורש בתורה אבל טעם הפשוט למצוה הזו לא נעלם מעין כל כי הוא דבר הצריך לתיקון הישוב כדי שלא יהיה איש את רעהו חיים בלעו:
19
כ׳(ג) ברעיא מהימנא משפטים דף קי"ח וז"ל לדון בכל מיני דינין לשפחה בישא כי תירש גבירתה דמינה כל נזיקין אשתכחו דאינון כל מלאכי תבלה דמנייהו נשמתהון של רשעים כמה דאוקמוה מארי מתניתין נשמות רשעים הן הן מזיקי עולם אל אחר מזיק גזלן רשע ובת זוגי' סם המות נזק שבת ובושת ורפוי לשכינתא ובנהא שבת דבטולא דאורייתא דבטילת לבנהא וריפוי דגרמת לון דמתרפין מדברי תורה נזק בכמה נזקין דמלאכי חבלה מארי משחי' אף ותימה ובשת דהוה מבזין לשכינתא בע"ז שקרא דילהון והוו אמרין איה אלהיך וכמה גזלות מן שפחה בישא דאתמר בה גזילת העני בבתיכם כמה ברכאן גזלת לשכינתא שפחה בישא בכובד המס ובכובד כמה דינין משונים על בנהא וכמה קרבנין דבי' מקדשא דבטילת למטרוניתא ובשת דמטרוניתא דאשתאר' ערומה מד' בגדי זהב דנהרין מד' טורי אבן בי"ב אבנין מרגלן מעיל בכמה זגין ורמונים וד' בגדי לבן דבהון הות מטרוניתא מתקשטא קדם מלכא הה"ד וראיתיה לזכור ברית עולם וגזלת לה לגבירתה כמה מאכלין דקרבנין עכ"ל ע"ש עוד ממילא תבין כוונת המצות שמחייבין הצד לשלם נזק וצער וריפוי שבת ובשת ובזה מעוררין איתערותא דלעילא שידונו הב"ד שלמעלה גם את הס"ס ובת זוגי' לשלם ג"כ בעד הגזילות וחבלות בעד כובד המס וכובד הדינין ויסורין שעושין לישראל ועי"ז הוא התעוררת הגאולה:
20
כ״א(ד) הנה לפי"ז לא נעלם מעין המשכיל שגם בעת שאין ב"ד סמוכין אפשר לקיים ענפי המצוה כאשר האדם גורם ע"י מעשיו הטובים לגרום היחוד ולהפריד גבול הרשעה אין מן הצורך להאריך המשכילי' יבינו:
21
כ״ב(ה) גם לפי פשוטו הגם שא"א לדון בזה"ז לחייב בחמשה דברים עכ"ז כאשר כופין אותו לפייס הנחבל במאי דאיפייס הוא ענף למצוה וגורם ג"כ כנ"ל:
22